אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה סא

תשובה ס

התולה ארץ על בלימה ייטיב הכתיבה והחתימה לכבוד ידידי הרבני המופלג חכם וסופר ירא ה' כ"ש מו"ה מרדכי שו"ב נ"י מבאקאשעוויץ:

אחד"ש מכתבו היקר לנכון השגתי וע"ד שאלתו שאלת חכם חצי תשובה אודות בהמה אחת אשר בדרך הלוכה פגעה בעגלה אחת והוכתה בעץ הדושאל בין צלעותי' ונפלה אח"כ עמדה מאלי' והולכת כדרכה ומתחזקת והולכת בכל יום רק שניכר שנשבר בה צלע ואולי הוא כנגד הריאה. וחכם א' רצה לאסור החלב עד יב"ח. ורו"מ הגיד שאין בזה חשש אחר שהולכת כבריאה ובקש מאתי להגיד דעתי בזה לדינא ואם כי עמוס הטרדות אנכי וחלוש כח עכ"ז הנני להשיבו אך בקצרה:

תשובה הנה ע"ד הצלע שנשבר ודאי אין שום חשש בזה כמבואר בט"ז סי' נ"ג סק"ב דאפי' הוא כנגד הריאה כשירה וא"צ שום בדיקה וכ"פ האחרונים הפמ"ג והלב"ש דיני טריפות עצמות ושאר אחרונים. ורק דלכאורה יש חשש מחמת הנפילה ואף דהלכה אח"כ מ"מ משמעות הש"ך סי' נ"ח ס"ק ד' דאם הוכתה במקום א' ל"מ הילוך וצריך בדיקה דוקא. וכ"כ הר"ן. והפר"ת והב"ח ועוד כמה פוסקים. אמנם הדמ"ר בסי' ל"ב הקשה על הר"ן מש"ס זבחים ע"ד דקאמר כולהי כר"ל לא אמרי קסברי כו' הלכה א"צ בדיקה. ולדברי הר"ן שפיר אפשר לאוקמי בהוכה באבר א' דל"מ הילוך וגם הפלתי סי' נ"ח הקשה זאת. ועיי"ש שדחק ליישב ולחלק. דגם בקדשים ל"ש לומר הקריבהו נא לפחתיך רק היכא דצריך לבדוק כל הבהמה מכפא פד אטמא דאין זה דרך כבוד. אבל היכא דא"צ לבדוק רק אבר א' אין חשש גם בקדשים ולכך א"א לאוקמי בכה"ג. וראי' דאל"כ תיקשי לר"מ דחייש למיעוטא איך אפשר לשחוט בהמה של קדשים דהא עכ"פ צריך לבדוק הריאה משום דשכיח טריפות וע"כ דבזה אין חשש עיי"ש. ובמח"כ תורתו וקדושתו הוא דוחק גדול לפרש דעיקר בזיון הקדשים הוא משום הבדיקה ואיזה בזיון יש בבדיקה. רק עיקר הבזיון הוא שמא ימצא טרפה כמבואר שם להדיא בפיררש"י ז"ל וז"ל וכיון דאתחזק בה ספק טרפות אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו נא לפחתך הרי דעיקר הבזיון הוא משום טרפות וכ"כ הרמב"ם בה' א"ב דעיקר פסיל טרפה לגבוה הוא משום הקריבהו נא לפחתך, ועיי"ש בכ"מ דקרא דמן הבקר הוא אסמכתא בעלמא. וא"כ מה חילוק יש בין אם נמצא ס' טרפות באבר א' או בכל הבהמה ומ"ש מריאה אין לו דמיון כלל דודאי לענין ריאה דהוי מיעוט דשכיח ושייך בכל הבהמות וצריך לבדוק משום זה ודאי אין חשש בזיון. כיון דכל הבהמות הם בכלל זה ל"ש הקריבהו נא לפחתך. אבל כל שנולד איזה ס' טרפות במקרה בבהמה מה לי אם הוא באבר א' או בכולה. וא"כ הדק"ל דה"ל לאוקמי בכה"ג וע"כ דגם בזה מהני הילוך. כדעת הדגמ"ר וכ"כ בש"ע של הגאון מלאדע ז"ל ועיין בקו"א שם שהאריך בזה:

ומלבד זה קשה להבין סברא זו דאי נימא דבהוכה במקום א' ל"מ הילוך א"כ האיך מכשירין בנפולה דעלמא בהילוך הא יש לח' שמא לא הוכתה רק באבר א'. ע"כ אי לאו דמסתפינא אמינא דהר"ן ז"ל לא הביא דיעה זו רק לענין להחמיר לכתחילה דדוקא בנפולה דעלמא דיש חשש לריסוק כל האברים וצריך בדיקה בכולה וזה טורח גדול אנו מוכרחים לסמוך על ההילוך. אבל בהוכה במקום א' דא"צ לבדוק רק נגד מקום זה למה נסמוך על ההילוך. וע"ז ל"ק קו' הפלתי והדגמ"ר הנ"ל דודאי בקדשים כיון דא"א לבדוק משום דאין מכניסין ס' טרפות לעזרה א"כ הוי כדיעבד. ושפיר סמכינן על ההילוך כמו בשאר נפילה וע"כ א"א לאוקמי בכה"ג ודו"ק. אבל מה שחידשו הב"ח והש"ך דבזה"ז דא"א לבדוק טריפה ע"ז ודאי ראיית הדגמ"ר והפלתי נכונה דהא זה ג"כ הוי כדיעבד ודמי לקדשים ודאי יש לפסוק כהדגמ"ר דבזה"ז יש לסמוך ג"כ על הבדיקה אפי' לדעת הר"ן. וכ"כ בתשו' טוטו"ד מה"ת סי' וא"ו להלכה דאין לחוש כלל להחלב דעיקר כהפוסקים דמהני הילוך בזה והביא ראי' מדברי הש"ך סס"י ל"ב דהוצרך לחלק דמשום שגוררת רגלי' ל"ה הילוך יפה והא בלא"ה ה"ל נ"מ דכיון שגוררת יש חשש פסיקת החוט ול"מ הילוך כמו בשאר נפילה וע"כ דאין חילוק בזה. וגם בפת"ש הביא בשם תוי"ץ להקל לענין החלב. ולדעתי הדין דין אמת ואין להחמיר בזה ודו"ק:

וע"ד השאלה השני' בסרכא עגולה וחלולה בין אונה לאומה למטה מחצ' ומראית הסרכא כמו שאר בשר הריאה והוא מליאה רוח גם בלא נפיחה עומדת עגולה כמו אחר הנפיחה אם מהני בזה מיעוך ומשמוש. ידע כי כבר בא מעשה כזה כמ"פ לידי. ושפטתי שהוא רק דלדול מבשר הריאה עצמה ולא אסרו רק בסרכא העולה עם נפיחת הריאה כמבואר בלשון הפוסקים משא"כ בזו שהיא חלילה גם בלא נפיחה. ואני מורה להכשיר והראיתי כי כן מבואר בפרי תואר סי' ל"ט אות י"ג לענין סרכא העולה עם נפיחת הריאה כ' וז"ל ול"נ אם הי' בסרכא כמין מראה ריאה בתוכה אין לה דין סרכא אלא ה"ה כחלק מהריאה וי"ל דין משלמת ודין יתרת כפי המקום שישנם שם והוא ממש דין זה:

השאלה הג' בבהמה שהי' ראשה נפוח וראו אחר השחיטה שהלשון עם בית הבליעה נתקלקלו וכבשר שהרופא גוררו הנה אם כי מבואר בתב"ש ושאר פוסקים בשם הרוקח נומוק הלשון עם המטולטלת טרפה. אך בטוטו"ד מה"ת סי' ט"ו כ' דזה דוקא אם א"י לאכול כלל אבל אם עדיין יכולה לאכול אפי' הבשר רע ונרקב ל"א דהוי כנימוק כיון דאין הטרפות מצד עצמו עיי"ש באורך:

השאלה הד' באם חוץ למטבחיים הוא ג"כ מקום מטונף עד יותר מכ"ב אמה אם רשאי לברך בריחוק מקום הנה הדבר מבואר בכו"פ סי' י"ט אות ה' דאם יש יותר מכ"ב אמה הוי הפסק ואסור לשחוט ע"ס ברכה זו. אמנם כ"כ התשב"ץ ח"ב סי' מ"ג דמקום מטונף בזה לא מקרי רק ביש שם צואה אי מי רגלים וריח רע אבל מה שיש שם דם אינו מעכב הברכה דהרי אמרו בגמ' שבח הוא לב"א שיהי' מהלכין עד ארכובותיהם בדם ואפ"ה אמרו שם הלל וכ"ד שבקדושה. אך אם הוא באמת מקום מטונף וא"א לנקותו אין תקנה רק לעשות כמ"ש התשב"ץ שם שלא לברך קודם השחיטה רק אחר השחיטה מיד יצא למקום נקי ויברך. ואף שחשש שם למעשה לדעת הרמב"ם שלא לברך אחר השחיטה היינו משום דאפשר לנקותו וס"ל דל"ד לגר דמברך אחר הטבילה משום דלא חזו מצד עצמו וא"א לתקן. אבל כאן דרק המקום ל"מ י"ל התירו משום דאפשר לנקותו עיי"ש. משא"כ היכא דא"א לנקותו. וא"א לשחוט במקום אחר ודאי לכ"ע יכול לברך אחר השחיטה כנלפע"ד:

וע"ד השאלה החמישית בריאה של עגל שהיתה כולה דבוקה לצלעות והסרכה היתה כולה לבינה כחלב נקפה וקלף אותה והיתה הריאה שלמה ויפה. הנה בד"מ סי' ל"ט סס"י ז' הביא בשם תשו' הגאונים היכא דדבוקה הריאה לדופן בלא סרכא והוא כעין עור ורקבובית המכסה את הריאה מוציאין הריאה ומפרידין אותה מן אותה רקבובית ואם עולה הריאה ע"י נפיחה יש להכשיר וכ"ד ראב"י ורשב"י ועיי"ש שהראה מקום למ"ש סס"י ל"ח וכוונתו מש"ש לענין בשר בלוי ועיין ברא"פ סי' ל"ט ס' קנ"ו ובפנים שם ס"ק קפ"ז דהחשש אינו משום הדבוק לדופן כיון שאין הדביקות בריאה עצמה רק מחמת הרקבובית שעל הריאה ע"כ הכשר שם בהפ"מ גם בלא בדק בנפיחה אם הב"ב נקלף בנחת מן הריאה. ואם הוצרך לקלפו בחוזק יד כדרך שקולפין הסרכות אין להכשיר אפי' בהפ"מ בלא בדק בנפיחה. ועיי"ש בס' קנ"ט ביש ריעותא תחת הב"ב דמחמיר בדבוק לדופן. מ"מ סיים שם דאם נפרד משם בנחת יש להקל גם בזה. וא"כ בנידון שאלתו כפי הנראה ממכתבו שהלך משם בקלות ודאי יש מקום להקל. אף דלענין קליפות הסרכות אין מקילים בעגלים. ואף שהסכימו האחרונים דהיתר הקליפה הוא משום מעשה דריינוס היינו משום דשם עיקר ההיתר הוא דאם הולך משם בקלות ע"י קליפה. אנו סומכים שהוא מעשה דריינוס. אבל אינו ברור לנו שהוא כן. וע"כ בעגלים דהסרכא עדיין רכה אין ראי' ממה שנקלפת דהוא מעשה דריינוס די"ל שהוא מחמת רכותה ע"כ מחמירים. משא"כ בקרום זה. שהחליטו הפוסקים בזה שהוא קרום זה ובהפ"מ כשר גם בלא נפיחה ועיין בלחה"פ סי' ל"ה סקמ"ז אינו שום סרכא ואף דין רור אין לו למה נחמיר בזה בעגל. ע"כ אני מסכים לדבריו להכשיר באם הולך בקלות מהריאה וגם מהצלעות:

ונידון השאלה הששית אשר בעת שחיטת בר אוזא התחיל למתוח העור באצבעותיו ונקרע עור העליון ולא יצא דם. לאשר הרב בטוטו"ד מה"ת בקו"א סי' ב' החמיר בזה וגם בשו"מ מה"ת האריך בזה איניני מסכים להקל בזה וטוב להחמיר ובזה הנני ידידו:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה