שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה נו
ברכת שמים מעל לכבוד ידידי האברך החריף המופלג מו"ה אברהם שעכטיר נ"י:
מכתבך השגתי עם שאלתך באשה א' שאחר ביאתה מבית הטבילה נתנה תבשיל לבנה ואח"כ נתנה ידי' על פני' ונפל מעל פני' דבר המקפיד ובאה לשאול אם צריכה טבילה שנית והורית דצריכה לטבול כדין עפ"ד הש"ך ס"ק ט"ז וערערו עליך ובקשת להגיד חו"ד בזה ואם אמנם אנכי מוטרד מאוד ונוסף ע"ז חלושית כחי וקשה עלי הכתיבה אך למען הלהיב לבבך לתורה. וגם למען אביך המופלג נ"י. הנני להשיבך אך בקצרה:
תשובה הנה שאלתך פשוטה ומבואר בדברי המחבר יו"ד סי' קצ"ט ס"ו בטבלה ונמצא עליו דבר החוצץ אם בתוך עונה שחפפה טבלה א"צ טבילה אחרת ואם לאו צריכה לחזור ולטבול והוא מהש"ס נדה ס"ו וכ"ד כל הפוסקים כאשר יבואר לפנינו בעזה"י זולת הרמב"ם דכ' לפרש דברי הש"ס דא"צ לחוף ולטבול. היינו חפיפה וטבילה תרווייהו בהדדי א"צ אבל טבילה לחוד צריך. ולפי"ז בנ"ד שבודאי נהגה כמנהג כל הנשים כמבואר בש"ע המנהג הכשר שתתחיל לחוף מבעו"י ועוסקת בחפיפה עד שחשיכה ואז טובלת. א"כ הוי טבלה בתוך עונה שחפפה. ולרוב הפוסקים א"צ טבילה כלל. ורק היכא דאפשר בקלות יש לחוש לדעת הרמב"ם ולטבול שנית אך בלא ברכה. כמ"ש הס"ט. וכן הביא הפת"ש בשם השב יעקב לחוש לדעת הרמב"ם. ודברי הש"ך ה"ק ט"ז שהבאת דמבואר שם דצריכה לטבול שנית עפ"י הדין ובברכה. אינו נוגע כלל לנדון שלנו והוא ענין אחר והיינו על מ"ש המחבר אח"כ דבלא טבלה בעונה שחפפה צריכה טבילה וע"ז כ' המחבר בד"א שלא נתעסקה באותו המין אחר טבילה אבל נתעסקה באותו המין א"צ לטבול. עז"כ הש"ך דהוא מהרשב"א בת"ה והביא בשם הב"ח דכיון דהרמב"ם ס"ל בספ"ב דמקואות דל"מ נתעסקה עד שתאמר ברי לי והרשב"א בעצמו סובר בזה כהרמב"ם. וכן לכל הג' תירוצים שבתוס' נדה ס"ו וחולין י'. וכונתו דהתוס' הקשו שם בהא דטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אפי' נתעסקה באותו המין אחר טבילה לא עלתה לה טבילה ממימרא דרבא הנ"ל דאם תוך עונה שחפפה טבלה א"צ טבילה אחרת ותי' ג' תירוצים א' דשם מיירי בלא טבלה סמוך לחפיפה. ב' דשם מיירי לטהרות אבל לבעלה א"צ טבילה אחרת. ג' דיש חילוק בין ראש לגוף עיי"ש. וכיון דלתי' הא' של התוס' דמיירי בלא טבלה סמוך לחפיפה מבואר שם להדיא דאפי' נתעסקה באותו המין כה"י לא עלתה טבילה ממילא גם לשאר התי' דמיירי לטהרות. דהי' אפשר לומר הא לבעלה מהני נתעסקה. וכן לתי' הג' מ"מ כיון דאין הכרח לומר כן למה נחלק בין התירוצים וע"כ אמרינן גם לשאר התירוצים דלא מהני נתעסקה אבל כ"ז רק בלא טבלה סמוך לחפיפה. אבל בטבלה סמוך לחפיפה כל הפוסקים חלקו על הרמב"ם וכנ"ל. דהרי כולם הקשו קו' זו ולשיטת הרמב"ם ל"ק כלל שני המימרות דהא לדידי' גם רבא ס"ל דצריכה לטבול רק דא"צ חפיפה וטבילה:
ועדיין נשאר לנו לבאר דברי הש"ך שם במ"ש ואני מוסיף שכן דעת הרשב"א בחידושיו פ"ק דחולין כהרמב"ם. וכוונתו מדהביא הרשב"א שם תי' הראשון של התוס' דמיירי בלא טבלה סמוך לחפיפה והרי מבואר שם דל"מ נתעסקה. וא"כ איך הביא הטור בשם הרשב"א בת"ה דמהני נתעסקה. ודברי הב"י תמוהים יותר שכ' בפי' על הרשב"א וז"ל וטעמו מדתניא פ"ק דחולין טבל ועלה כו' והק' התוס' כו' ותי' דהך דחולין מיירי שלא טבלה סמוך לחפיפה כו' אעפ"י שתי' תי' אחרים הרשב"א תפס תי' זה לעיקר כו' עיי"ש. והרי מטעם זה מבואר שם בש"ס דל"מ נתעסקה עד שתאמר ברי ואיך פ' הרשב"א דמהני נתעסקה. וכן תמה בבאר הגולה בש"ע והנראה בכונתו דהרי בש"ס מייתי ברייתא זו לסייע לר"ה דאפי' שיבר עצמות בסכין ל"מ בנמצאת פגומה. דהא כאן ל"מ נתעסקה דהוי כשיבר עצמות כמ"ש הרשב"א בהדיא שם רק שדחה שם דסכין אתרעי בהמה לא אתרעי ובטבילה חמור טפי. ועיין בתוס' שם שפי' הא דבהמה לא אתרעי היינו משום דאיכא ס"ס שמא בעצם נפגם ושמא לא שחט כנגד הפגימה אבל בחציצה ליכא רק חד ס'. ולכאורה קשה כיון דאנן קיי"ל הלכתא כר"ה. א"כ ע"כ דאין חילוק בין ריעותא דסכין לריעותא דחציצה. ואיך קיי"ל כר"ח בשיבר בה עצמות. והרי בטבילה אפי' נתעסקה באותו המין כה"י לה עלתה לה טבילה ונתעסקה הוי כמו שבירת עצמות כמ"ש הרשב"א גופי' בחידושיו. הן אמת דלפמ"ש הישועת יעקב יו"ד סי' י"ח בישוב קושייתו שהק' על התוס' שכ' דבחציצה מחמירין דליכא רק חד ס' דהא ס"ס בדאוריי' וס' א' בדרבנן דין א' להם והרי בחציצה אפי' במיעוט המקפיד אינו אלא דרבנן דמה"ת בעינן רובו ומקפיד. וא"כ אכתי איכא סייעתא לר"ה. ועיי"ש שתי' עפ"ד הה"מ פ"ב מחו"מ הובא בש"ע או"ח סי' תל"ט דלענין בדיקת חמץ ל"ש לומר סד"ר לקולא כיון דעיקר בדיקת תיקנו חז"ל על הס'. וא"כ ה"ה כאן דעזרא תיקן חפיפה על הס' שמא יש דבר חוצץ ע"כ החמירו בספיקו. ובזה חידש דלכך קאמר בש"ע מתיב רבא לסיועי לר"ה דר"ה דוקא לשיטתו דס"ל חופפות היום וחובלת לאחר ג' ימים א"כ ע"כ התקנה לא היתה רק שתהי' חופפות. וא"כ אינה על הס' דאם לא תחוף כלל הוי כודאי יש עליו דבר החוצץ וא"כ בס' יש להקל כמו בס"ס בדאורייתא וליכא דחי' כלל. אבל נר"ח ולדידן דהתקנה היתה שתהא דוקא סמוך לטבילה משום שמא עלה עלי' בשעה זו דבר חוצץ וזהו הוי רק על הס' וע"כ שפיר הוי דחי'. – וזה דבר נחמד – ולפי"ז ל"ק קושייתינו דאף דלדידן הלכה כר"ה בלא שבר עצמות. אבל בשבר עצמות י"ל דכשר אף דבחציצה מחמירין בנתעסקה דלדידן שפיר מחמירין בסד"ר כיון דהתקנה נתקנה על הס' [דהא לדידן בעינן חפיפה סמוך לטבילה] משא"כ בסכין דאיכא ס"ס:
אמנם במחכ"ת אם כי דבר חכמה אמר אין שמיעתו מכוונת. דהא כמו דאמר כאן לר"ה דהתקנה היתה על גוף החפיפה. זה הוי כודאי יש עליו דבר חוצץ אם לא תחוף כלל הרי גם בבדיקת חמץ י"ל כן דאם לא יבדוק כלל הוי כודאי יש שם חמץ דהא משתמש שם כל השנה בחמץ כמבואר בש"ע. ואיך כתב הה"מ דתקנת הבדיקה היתה על הס'. וגם גוף הסברא של הה"מ צריכה ביאור דכיון דכבר יצא יד"ח התקנה ובדק פ"א ואח"כ נולד ס' אם הכניס העכבר חמץ לבית למה נחמיר בזה. ולמה לא נימא כמ"ש הש"ך סי' ל"ט ס"ק מ"ב לענין בדיקת הריאה דכיון שכבר יצא תק"ח ובדק ואח"כ יש הכחשה אם כסדרן או של"כ יש להקל. וצ"ל בכונת הה"מ דכיון דתיקנו חז"ל בדיקה על הס' קו"פ. ע"כ כל שעדיין יש ס' עדיין החיוב מוטל עליו לבדוק כמו בפעם הראשון דהא ודאי אם יבדוק כמה ימים קו"פ ואח"כ יחזיר להשתמש שם חמץ ודאי מוטל עליו לבדוק עוד הפעם כמו כן אם יש ס' אם הכניס שם חמץ. מוטל עליו חוב הבדיקה כמקדם. וה"ה ממש בריאה אם היא עדיין לפנינו ונפל ס' בענין הבדיקה ודאי מחויב לבדוק שנית. אבל כל שכבר נאבדה או נחתכה אחר הבדיקה מקילין כיון שכבר יצא תק"ח וז"ב. ומעתה כאן בחציצה. ודאי כ"ז שלא טבלה ונולד ס' בענין החפיפה ודאי יש להחמיר ולחוף שנית כיון דעיקר התקנה היתה על הס'. אבל אחר שכבר טבלה ונמצא עלי' ד"ח מה ענין זה לתקנת עזרא שתהי' החפיפה סמוך לטבילה והלא כבר יצא יד"ח. וא"כ הדק"ל דהא הוי סד"ר ודינו כס"ס בדאורייתא וכיון דמחמירין בנתעסקה. ה"ה בשבר עצמות בסכין נחמיר. ועכצ"ל כמ"ש הט"ז ס"ס קצ"ט בישוב דברי הטור שם דג' חלוקים יש בזה דאם טבלה בתוך עונה א"צ טבילה כלל ואחר עונה בעינן נתעסקה באותו המין. וברחוק הרבה ל"מ נתעסקה. ועיין בס"ט שתמה שם מנ"ל להטור חילוקים אלו. ולהנ"ל נכון מאד דהטור הוכיח זה מהש"ס דפ' הלכה כר"ח בשבר עצמות. ולמה ל"מ כאן נתעסקה ע"כ הוצרך לחלק דמיירי ברחוק הרבה מהחפיפה משא"כ שם דהי' הסכין בדוק. ומעתה כ"ז להתי' דבחולין מיירי בלא טבלה סמוך לחפיפה אבל להתי' אחרים אין מקום ליישב זה ע"כ כ' הב"י בטעמו של הרשב"א דמהני נתעסקה משום דתפס התי' דמיירי בלא טבלה סמוך לחפיפה, ועכצ"ל דאחר עונה מהני נתעסקה מהא דפסק הל' כר"ח בשבר עצמות ודו"ק:
ובגוף קו' היע"ק הנ"ל בהא דדחי הש"ס לר"ח סכין אתרעי כו' משום דאיכא ס"ס. והלא גם כאן הוי סד"ר י"ל עפמ"ש הט"ז סי' ר"א ס"ק פ"ו ובש"ך דיני ס"ם דבאיתחזק אסורא אף בדרבנן יש להחמיר בס' אף בימי ליבונה כ"ז שלא טבלה היא בטומאתה. ואף שכ' הר"ש פ"ב דמקוואות דהיכא דממ"נ אזלא הטומאה חמורה מספיקא לא מחתינן לה לטומאה קלה כ"כ בחבורי מ"ש סי' ס"ג דדוקא שם דאחר שיצאה מטומאה דאורייתא נולד אח"כ הס' שמא נטמא במים שאובין ע"כ אמרינן פנים חדשות באו לכאן ומקילין. משא"כ כאן דהס' הוא אם יצאה מטומאה הראשונה אף דהוא רק מדרבנן מחמירין. ועיין בשו"מ מהד"ק ח"ב סי' ק"ו האריך בראיות דאם אינו מועיל הטבילה מדרבנן הוי הטומאה מה"ת ועיין בש"ס גיטין נ"ה כרת שע"י דבריהם באה לו אוקמיה רבנן ברשותו כי היכא דליחייב עלה. נחזור לענינינו דבנ"ד דודאי טבלה בתוך עונה שחפפה ע"כ לרוב הפוסקים א"צ טבילה כלל רק דיש לחוש לדעת הרמב"ם לטבול בלא ברכה כמ"ש הס"ט. ואתה חזק ואמץ בתורה ויעזור לך ה' ללמוד מתוך הרחבה ידידך: