שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה נד
להרב החריף ובקי מו"ה דוב בעריל קומיל דומ"צ דק' סאסוב
מכתבו עם שאלתו הגיעני והנני להשיבו פ"ד הגזירה אשר יצא מהממשלה מבלי לנפוח את הריאות בפה מחשש סכנה זולת אם יקברו הריאה אח"כ ויש הפסד להזובחים ע"כ התחכמו לנפוח ע"י כלי הנקרא בלאז זאק כמו שנופחים הנפחים וגאון א' אסר להם וגם השו"ב אומר שא"א לנפח בכלי כזה ושאל מאתי דעתי לדינא איך להתנהג:
תשובה. הנה בסתם כלי של הנפחין ודאי האמת כדברי השו"ב שא"א להכניס הרוח עד שיתפשטו כל חלקי הריאה אך בכל המקומות אשר דבר המלך ודתו מגיע ופקודת השוטרים חזקה מבלי לנפות בפה עשו להם כלי מיוחדות והביאו מכונות (מאשינדליך) המתוקנים להכניס בפי הקנה והשו"ב בעצמו יוכל לנפח כרצונו ובודאי אין בזה שום חשש ולא הוזכר בשום מקום להצריך הנפיחה בפה דוקא ולא ידעתי מאיזה טעם אסר הגאון אולי דעתו כיון שכן נהגו מקודם בודאי קבלה היתה בידם שהנפיחה בפה ממלאת את הריאה כדרך שהיתה נפוחה בחיי הבהמה משא"כ בכלי זה יוכל לנפות יותר מהראוי ואין לסמוך ע"ז להכשיר כמו שמצינו בסי' ל"ו ס"ב בט"ז וש"ך לענין נקרע הקרום מחמת הנפיחה דאם נפחוה יותר מדאי כשירה דבחיי' לא היתה נפוחה כ"כ וכיון דלקולא אמרינן כן ה"ה לחומרא דצריך לשפר הריאה כמו שהיתה נפוחה חיישינן שמא לא היתה נפוחה כ"כ כן הי' מקום לכאורה לומר אבל באמת ז"א דהרי מצינו בסי' ל"ז ס"ד לענין בועה בשיפולי דאם נפחוה כדרכה ול"ה חוט בשר מקיף ואח"כ באו בודקים אחרים ונפחוהו בכת יותר והי' בשר מקיף כשר. ומזה הוכיח התב"ש סי' ל"ו סקי"ב דבאמת בחיי' היא נפוחה הרבה יותר מכדרך הנופחים. והא דבנפחוה יותר מדאי וניקרע כשרה משום שנתלשה ע"י מיתה. משא"כ בנפחוה כדרכה דנשתנה מדרך רוב בע"ח ובתשו' פנ"י סי' י"א האריך בזה דאין סברא כלל שהרוח יגדיל את הריאה. ובחיי' היא מלאה רוח מאוד. והא דתלינן בנפחו יותר מדאי היינו דאמרינן שמכח האדם שדחק הרוח נקרע עיי"ש הרי מבואר דאין משקל לרות לומר שנפיחת הפה שוה לנפיחת הבהמה וא"כ מאי איכפת לן אם ינפח בכלי יותר מהראוי כל עוד שלא יקרע הריאה ודאי נתלה בזה להכשיר. ואדרבה לדעתי מנהג כשר הוא כי אם צריכים לנפ"תת הזובח. פעמים בא בארוכה ופעמים נשימתו קצרה וא"א לעמוד היטב עלי' משא"כ בכלי הזה יוכל השו"ב לנפח כרצונו. וגם אין חשש שמא יקרע הריאה כיון שבארנו שהריאה בחיי' היא נפוחה הרבה. וברא"פ סי' ל"ו סקנ"ד וכ"ז חידש דמה דלא נקרע בחיי' אפי' היתה נפוחה ביותר משום שפי הקנה הי' פתות לאויר העולם משא"כ בנופח בפיו דסותם פי הקנה אין מקום לכלוא את הרוח ולכך נקרע וא"כ בנופח בכלי בנקל אפשר לעשות באופן שלא יכניס הכלי בדוחק לתוך פי הקנה. ואז לא יקרע הריאה ע"כ לדעתי אין בזה שום חשש ופקפוק:
וע"ד הנקודות אדומות. הנה בס' דע"ק סי' ל"ו אות ג' מבואר דדי לבדוק בפושרין. ובתשו' ב"ש סי' ס"ד החמיר למרס דוקא במקום שכבר עמדו על הנסיון שמבצבץ וטפת דם יש בנקב – אמנם מנהגינו עפ"י אדוננו הגאון מוהרש"ק ז"ל. דאם לא נראה שום נקב בנקודה די לבדוק בפושרין. וא"צ למרס כי שתי חששות אין לחוש שמא יש נקב ושמא טפת דם סותמה. אבל אם רואים שם נקב. אז צריך למרס ואופן המירוס לא יהי' ע"י שימשמש הרבה בבשר הריאה וידחיק הבשר כי ע"י המשמוש יעשה הנקב רק ימשמש הרבה למעלה במקום הנקב עד שאם נמצא שם טפת דם בנקב תנתק משם:
וע"ד קבלת השו"ב שבמראה אדומה בטלאים, א"צ לבדוק בצלעות. יניח להם מנהגם כי כמעט ברוב הטלאים נמצאו המראות אדומות והכי רביתיהו וע"ד הנקב בריאה אם אומר השו"ב שנעשה ע"י הכאתו ביד על הריאה. יוכל לתלות בזה ומהס' יוסף דעת אין ראי' דהוא מיירי כשעור פרוס על הריאה והנקב נעשה תחת הקרום וע"ז כ' דאם הי' נעשה הנקב בהכאה הי' נגלה על הקרום. וגם אינו ברור. אבל כשהנקב גלוי ודאי תלינן בהכאה זולת אם הוא מהנקבים שודאי נעשו מחיים כמבואר בש"ע. ולגודל הטרדא אקצר. ואשר לא השבתי על מכתבו הראשון הי' מטעם הכמוס ידידו הדו"ש: