אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה נג

תשובה נב

להרב הנ"ל.

מכתבו היקר הגיע לכאן בשבוע העברה ואנכי בדרך נתני ה' לעיר לבוב. ובבאי לביתי ראיתי מכתבו עם שאלת חכם חצי תשובה ויען כי הוא דבר נחוץ תשתי ולא התמהמהתי להשיבו:

תורף השאלה לאשר במחניכם סגרו דלתות בית הטבילה. ולא במהרה יפתחו מסיבות שונות. ואם יצטרכו הנשים ליסע לעיר אחרת לטבול. יוכל לבא מזה כמה מכשולות אם יוכל להתיר להם לטבול בנהר ליפא ההולך בשם אשר אינו מכזב מימיו ועל איזה אופן יוכל להתיר להם:

תשובה. הנה כבר ראו עיניו בש"פ סי' ר"א ס"ב דנכון להחמיר שלא לטבול בנהר שמא ירבו גשמים והפשרת שלגים רק דנהגו להקל במקום שאין מקוה. ואין למחות בידם. והש"ך שם התיר בזמן שהנהר קטן אף שיש מקוה ואף כי רבו בפוסקים האוסרים לטבול בנהר הלא המה הרי"ף ורמב"ן ור"ת וגם בתשו' תשב"ץ ח"ג סי' רל"ח הסכים לאסור אפי' במקום שאין מקוה והח"ס ביו"ד סי' ר"ב כ' שהוא רק אסור דרבנן גם בנהרות המכזבין. ובכ"ז הזהיר להמורה למונעים בכל האפשרי מטבילות הנהר רק ליסע לעיר אחרת במקום שיש מקוה אולם מר כי אתרי' אם רואה שיוכלו לבא לידי מכשול מוטב למידחי הא מקמי הא ולסמוך על הש"ך להתיר לטבול בנהר עכ"פ בעת שנהר קטן:

אמנם אופני הטבילה בנהר יש בזה הרבה תנאים וזהירות יתירה א' שיהי' המקום עמוק שיגיעו המים זרת למענה מטיבורו ואם כי התירו בשעת הדחק אפי' צריכה להיות פני' וגופה כבושים בקרקע כמבואר בסי' ר"א ס' ס"ו וסי' קצ"ח סל"ז. מ"מ כיון דאיכא כאן עוד קולא של טבילה בנהר ותרי קולי לא מקילינן משום שעת הדחק ובלא"ה קשה מאוד לזהר מתנאים המבוארים בסי' קצ"ח סל"ה לענין בית הסתרים ומבואר שם דאם שינתה י"א דגם בדיעבד לא עלתה לה טבילה – גם צריך לדקדק עכ"פ לכתחילה בכל האפשרי שלא תטבול במקום שיש חשש שיראנה ב"א כמבואר שם סל"ד. וגם מהחשש שכ' רו"מ שלא יהי' שם רפש וטיט, ואף שכ' הש"ך שם סקמ"ז דטובלין עכשיו במקום שיש טיט דסתם טיט אינו כמו טיט היון מ"מ כ' שם הדגמ"ר דצריכה להגבי' רגלי' כמ"ש הש"ך סק"מ ובנוב"י תנינא סי' קל"ו הוסיף להחמיר בזה שלא תטבול במקום טיט אפי' אינו כטיט היון שמא לא תזהר לקפוץ באויר בעודה במים:

והאמת כי לפע"ד הוא חומרא יתירה ואם כי הוציא כן מהש"ך סק"מ אולם דברי הש"ך הנ"ל צריכים ביאר שנראה מדבריו שבא לתרץ דברי המחבר במ"ש דא"צ להגבי' רגליו בלא הי' שם טיט דמשמע דגם בהי' שם טיט מהני כשהגבי' רגליו מיירי בסתם טיט שאיני כטיט היון וק' דהרי מבואר שם סי"ד דסתם טיט אינו חוצץ כלל ולמה תצטרך להגבי' רגלי' ואי מיירי במקפדת דמבואר שם דחוצץ א"כ מאי מהני כשתגבי' רגלי' וא"ל דלכך מהני במגבהת רגלי' משום דמשתטף הטיט דא"כ אמאי לא מהני גם בטיט היון ודוחק לומר דטיט היון נדבק ביותר ואינו משתטף כלל דמי הוא הנביא שיגיד לנו חילוק בזה ועוד דא"כ לא ה"ל לחלק בין טיט לטיט רק הל"ל שתגבי' רגלי' ותדקדק שישתטף היטב דאז מהני בכל טיט ועוד קשה דאיך אפשר לפרש דברי המחבר דמיירי בשאר טיט דהרי בב"י הביא דין זה בשם הרשב"א בת"ה בההיא דלא תטבול בנמל שכ' ל"ה שם טיט א"צ להגבי' רגלי' ולשוט באמצע המים כו' אין כאן חציצה לפי שהמים מקדימים לרגליו כו' עיי"ש הרי דהיכא שהמים מקדימים א"צ להגבי' רגלי' ואח"כ בהא דלא תטבול בנמל כ' הב"י דלטעם שהמים מקדימים ל"ש החשש של הרא"ש משום חציצה ולא החשש של הר"ן משום בין אצבעות דאף שהטיט עב מאוד מ"מ קצת לחות שי"ב מחבר מי רגליו למי המקוה וסיים שם בשם הר"ש דבטיט היון ל"מ קדימת המים עיי"ש א"כ כל שאינו כטיט היון דמהני קדימת המים ודאי א"צ להגבי' רגלי' וא"כ עכצ"ל דכוונת הרשב"א שהתנה שלא יהי' שם טיט היינו שלא יהי' כטיט היון אבל שאר טיט לא אכפת לן דהא לזה מהני קדימת המים וא"כ איך כ' הש"ך דמיירי בשאר טיט ע"כ לפע"ד פשוט כוונת הש"ך שם במ"ש ולפמ"ש לקמן דיש חילוק בין טיט לטיט א"ש אין כוונתו לומר דכאן מיירי בטיט שבבירור אינו כטיט היון רק כוונתו דלכך התנה שלא יהי' שם טיט כיון דיש שני מיני טיט ושמא הטובל לא ידע להבחין ע"כ כל שיש טיט צריכה להגבי' רגלי' שמא הוא כמו טיט היון והא דל"מ גם בידוע שהוא טיט היון להגבי' רגלי' אף דבשעה שמגבהת רגלי' משתטפים הם ועלתה לה טבילה מה בכך שמעמדת אח"כ רגלי' בטיט היון לכאורה יש מקים לומר עפמ"ש הכ"מ פ"ו מאה"ט דאין הטמא נטהר רק בעלייתו מהמים וכ"כ התשב"ץ ח"ג סי' ל"ד ואם נחסרו המים בגמר טבילה אינו טהור משמע דאפי' שהה הרבה במים בעת שהמקוה הי' בשלימות הכל הולך אחר הגמר וא"כ הה"נ אם העמידה רגליו בטיט היון קודם גמר טבילה הוי כנחסר מהמים ולא עלתה לה טבילה כך הי' מקום לומר אולם אנכי תה"ל כבר הארכתי בזה בתשובה א' למדינת רוססי (והוא לעיל בסי' ב') בראיות ברורות מהת"כ ומש"ס נדרים דאין כונת הכ"מ כן רק שבא לפרש דברי הרמב"ם שכ' דאם פשט ידו ונגע חוץ למקוה ה"ז מטמא בגדים ועז"כ דכל שהוא במים לא נגמרה הטבילה והטעם הוא כיון דכל טבילה לתרומה ולקדשים בעינן כונה כמבואר ברמב"ם פ"א ממקואות ה"ח וכ"כ שם פי"א הי"ב שהדבר תלוי בכוונת הלב וגם בנדה שטבלה לבעלה בלא כונה יש פלוגתא כמבואר ביו"ד סי' קצ"ח וע"כ בטמא החרד לטבול בסתם ומכוין לטהר עצמו בטבילה זו ולא התנה אם בתחלתו או בסופו לזה אמרינן דכל שלא יצא מהמים עדיין לא נשלם טבילתו והוי כטבל בלא כונה ולכך פ' הר"מ דאם בעודו במים נגע חוץ למקוה מטמא בגדים כיון דעדיין לא נשלם הכונה וחיזקתי זאת במסמרות קבועות עיי"ש וגם טעמו של התשב"ץ בנחסר המים ג"כ הוא מטעם זה עיי"ש שהארכתי בזה:

ומעתה בנ"ד הי' אפשר למצוא תקנה גם באם הוא טיט היון בבירור להגבי' רגלי' ולכוין שתצא ידי טבילה בעת שמגבהת רגלי' וא"כ הדק"ל למה לא מהני בטיט היון להגבי' רגליו, ע"כ נלפע"ד פשוט דע"כ הטעם הוא כיון דבטיט היון ל"ש לומר המים מקדימין ואם לא תגבי' רגליו לא עלתה לו טבילה ע"כ חיישינן שמא לא תגבי' יפה משא"כ בשאר טיט דבאמת א"צ להגבי' רגליו כלל דהמים מקדימין ורק משום חומרא שמא לא תבחין בינו ובין טיט היון ע"כ מהני עכ"פ להגבי' רגלי' ולא חיישינן שמא לא תגבי' יפה דזה באמת ה"ל גזירה לגזירה זה נראה טעמו של הש"ך. ומעתה אינו מובן חומרת הנוב"י והדגמ"ר שלא לטבול גם בשאר טיט שמא לא תגבי' יפה דהא עיקר החילוק בין טיט היון לשאר טיט וכנ"ל דבשאר טיט הוי רק גזל"ג ע"כ נראה ברור דבשאר טיט א"צ להגבי' רגלי' עכ"ז חלילה לנו להקל נגד הנוב"י ע"כ בודאי טוב להניח נסרים במקום הטבילה כמ"ש הט"ז שם סקל"ה דל"ד זמורות ה"ה נסרים וכ"ז לכתחילה היכא דאפשר אך בנ"ד כפי שהציע רו"מ דיוכל לבא לידי כמה מכשילות בודאי אין שעה"ד גדול מזה. ויוכל להתיר לטבול בנהר במקום עמוק שיש בו שיעור טבילה ואם אין המקום כ"כ עמוק צריך לדקדק עכ"פ שיהי' באופן שלא תשחה ביותר ושאר ענינם כמבואר בסל"ה וגם להניח נסרים כנ"ל. וגם לעשות איזה גדר שלא יראוה ב"א הכל כנ"ל ואז אין בזה שום פקפוק ובזה הנני ידידו:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה