שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה נא
כבוד יד"נ הרב הה"ג חריף ובקי המפורסם לתהלה. מאוד נעלה. מו"ה ישעי' לאנדמאן נ"י האבד"ק אזיפאלי יע"א.
מכתבו היקר השגתי במועדו. ואתו הסליחה אשר לא השבתיו. כי אינני במזג הבריאות ל"ע והכתיבה קשה עלי וגם ראיתי אשר אינו נחוץ לו תשובתי הנחתי הדבר. עתה עוררני במכתבו שנית. אמרתי לאו אורח ארעא. למיקם גברא רבא דכוותי' אבראי לזאת הנני להשיבו:
ע"ד האיש הבא להשיג גבולו לקפח פרנסתו ולסדר קדושין בלי רשותו ודאי גדול עונו מנשוא. הן מצד יורד לאומנות חבירו דנקרא רשע וגזלן ובש"ס סנהדרין פ"א אמרו ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד לאומנות חבירו. ואף דהש"ך ביו"ד סס"י רמ"ה הביא בשם פסקי מהרי"א דל"ש בזה השגת גבול משום דעל פרס זה אנו בושים כ"כ הח"ס חיו"ד סי' ר"ל וחחו"מ סי' כ"א דזה דוקא בזמניהם שלא קבלו את הרב כפועל רק כל ת"ח הנהיג את בני עירו. אבל בזמנינו שמקבלין הרב כפועל ושכרו קצוב מחופות וקידושין אין אנו בושים בפרס זה וכל הבא להשיג גבולו נקרא רשע וגזלן. ואם כי הרב הגה"צ מצאנז זצ"ל בתשו' ד"ח פקפק ע"ז דבמאי קנה הרב השכירות הזה דהא הוי דשלבל"ע כיון דהחתן והכלה לא נתחתנו עדיין ואולי לא נולדו עדיין אז עיי"ש. ולדעתי אין זה טענה כלל. דהרי בשכירות פועל קונה אפי' בדשלבל"ע כמבואר בנה"מ סי' שט"ו ושי"ב. דכל משכיר כחוב הגוף דמיא ומחויב להעמיד לו. תדע דבמשכיר חמור חייב להעמיד לו חמור. ובמוכר כה"ג פטור. וה"ה בהבטיח לו בשכרו דשלבל"ע חייב כמבואר במהרי"ט אלגזי רפ"א דבכורות ד"ה איברא וכ"כ בקצו"ח סס"י של"ב וכ' דזה ענין יעקב ולבן שקנה יעקב הולדות אף דהוי דשלבל"ע. וא"כ ה"ה כאן שהבטיחו זאת להרב בשכירות כפועל ודאי הוי השגת גבול. הא חדא. והשנית מצד שא"י בטיב גיטין וקדושין והט"ז בהקדמתו והב"ח בתשו' הוכיחו מלשון טוב גיטין וקדושין דצריך שיהי' בקי בכל פרטי דינים. ואף דבסי' מ"ט בא"ע כתבו הט"ז והב"ש דלסדר קידושין מותר לכבד אפי' אינו למדן גדול. מ"מ ודאי עכ"פ צריך שידע כל הדינים השייכים לסידור קדושין. דגם בהם נמצא הרבה פרטים הכרחיים כמו בטבעת שלא יהי' שאול רק במתנה ע"מ להחזיר ולא מאשה שי"ל בעל ושלא יהי' בו אבן. ושיהי' עדים כשרים. ומאמר לי. וזה מהדברים המעכבים את הקדושין ושיאמר לו וכדומה ויוכל לבא לידי פסול. ע"כ ודאי לא טוב עשו בזה וראוי לעונש עבור זה. וגם העדים אשר הזמינו עצמם לזה ודאי נקראים מסייע ידי ע"ע. וכ"ז הוא מה"ד הגמור. אולם מ"ש כ"ת מענין תקנות הקדומות והחרמות ולענין הפקעת הקדושין ופסול העדים הנני להעתיק לו מ"ש בתשו' לבורשטין בשנת ששו"ן לפ"ק (היא התשובה הבאה אח"כ בסי' נ"ב) ומחמת חלישות כחי לא אוכל להאריך. ובזה אשאר ידידו הדו"ש וש"ת באהבה: