אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה מט

תשובה מח

רב שלום לכבוד ידידי הרב החריף המופלג מו"ה פנחס אייזען נ"י מעיר מאגרוב.

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בעסק ד"ח נזקי שכנים ואם אמנם כי אין מדרכי להשיב בד"מ זולת לראב"ד היושב כסאות למשפט ומהגם כי אני נאחז בסבך הטרדות אך לאשר כתב כי הוא הדיין אשר ישב במשפט עם ידידינו המו"ץ דשם. וגם מכותלי מכתבו ניכר כי ת"ח הוא לזאת הנני להשיבו אך בקצרה:

ע"ד שאלתו בשני בתים הסמוכים זל"ז בית א' של ראובן לבדו. ובצד השני שייך החצי שלפניו לשמעון. והחצי שלאחריו ללוי וביניהם שביל הנקרא לוק ברוחב ב' אמות שנוטפים שם מי גשמים והוא שייך מחצה לראובן ומחצה לשמעון ולוי וכעת קנה שמעון מראובן כל חלקו בכל אורך השביל. והכניס השביל שאצל ביתו לתוך הבית שלו. וממקום שמתחיל הבית של לוי הניח כל השביל פנוי וגם מהשביל שאצל בית שלו הניח השביל פנוי בערך ד' אמות. ורוצה לפתוח חלון בבנין שבנה במקום השביל למקום הפנוי וגם רוצה לפתוח פתח בכותל ביתו לתוך הערך ד"א שהניח פנוי ומשם יוכל לילך דרך השביל הפנוי לסמטא שאחורי ביתו. כזה $$ציור בספר$$ ולוי מעכב ע"מ מלבנות ושמעון טוען שאין ללוי שום היזק בזה באשר גם עתה אינו רשאי שום א' מהשותפים לבנות בלוק הזה. וגם אין שייכות שימוש בשם ומהגם דיש מקום קרוב לד"א פנוי אשר שייך לשמעון לבדו ולשם פחות החלון וגם הפתח מכותל ביתו פחות למקום הזה. וללוי אין שום חלק בזה ובקש מאתי להגיד חו"ד בזה עפ"י דתוה"ק:

תשובה. הנה הדבר מבואר בטור חו"מ סי' קנ"ד בשם תשו' הרא"ש בראובן שי"ל חלון מביתו פתוח לחצר שמעון והחצר שהחלון פתוח לתוכה רחב ב' אמות לאורך שבעה אמות כו' ועתה בא שמעון לבנות נגד חלונו של ראובן כו' ורצית לומר כיון שאין בחצר שיעור חצר שהוא דע"ד לא חזי לתשמיש ול"ש בי' היזק ראי' ואלו הי' בא ראובן לפתוח חלונותי' לאותו חצר קטן ל"ה שמעון יכול לעכב וע"כ אין לו חזקה והשיב הרא"ש ע"ז וז"ל דע אעפ"י שאין בחצר שיעור חצר שייך בו היזק ראי' דאיכא למימר נהי דלא חזיא לתשמיש גדול חזי לתשמיש קטן דאטו עני שאין לו לעשות חצר גדול ועושה חצר קטן שכנו הקרוב אליו יפחת חלונותי' ויבטל תשמישו לפיכך כו' מ"מ מונעו לבנות בשביל חלון ביתו הפתוח לתוכו עיי"ש הרי מבואר דגם חצר שאין לו רק ב' אמות דינו לענין היזק ראי' כחצר גדול. א"כ גם השביל הזה דינו כשאר חצר השותפים שאין רשאי א' מהשותפים לפתוח פתח או חלון ואף שי"ל קרוב לד"א בשביל הפנוי שהוא שלו לבדו מ"מ כיון שרואה מחלונו ג"כ לשביל המשותף אינו רשאי לפתוח ועיין בתשו' מהר"מ ב"ב סי' תרפ"ד דאפי' אם החלונות פתוחות לחצרי ממש אם רואה ג"כ לחצרו של שמעון מחלונות אלו אפי' יהי' כמה חצרות מפסיקות צריך לסתום דהיזק ראי' שמי' היזק זולת אם ירצה לעשות מחיצה בכלות המקום פנוי שלו להבדיל בין מקום זה לשביל המשותף דסגי בזה לעשות גם מחיצה של קרשים כמבואר בס' זל"א אות נ' בשם כמה פוסקים דאף דיש לחוש שמא יפלו הקרשים וישאר פחות מקום החלונות ויצטרך למיקם בדינא ודיינא מ"מ כיון דהוא פותח החלון לתוך שלו רק שמשם נמשך היזק ראי' לחצר חבירו בעל החלון נקרא מוחזק ודאי במחיצה כזו ודו"ק:

ומ"ש רו"מ אודות המשפט שהשבתי להמו"ץ דשם (והיא לעיל בסי' מ"ג) שחשש המו"ץ שמא תפול הכותל ויעכבו ע"י לבנותה מחדש וע"ז השיג רו"מ דהא יוכל לבנותה בעוד שהעדים זוכרים ול"ד לפותח לחורבה די"ל שמא יתעכב לבנותה ובמשך הזמן לא ימצא. אבל בחשש שמא תפול הכותל יוכל לבנותה מיד ועוד תמה ע"ז דא"כ בשנים שי"ל שני חדרים סמוכים זל"ז וביניהם כוחל שותפות לא יוכל שום א' לפתוח פתח בחדרו שמא תפול כוחל המשותף ויעכב עליו השני לבנותה מחמת הפתח שבחדרו וזה לא שמענו מעולם – ידע ידידי כי אין זה השגה כלל ודאי אמת הדבר דאם יש כוחל המפסיק מוהר לפתוח פתחים וחלונות לפנים מן הכותל כמבואר ברמ"א סי' קנ"ד סט"ז בה"ל חלונות בביתו נגד חצרו או גינתו של חבירו וכותל ביניהם ונפל הכותל ועי"ז ראובן רואה לרשות חבירו צריך לסתום חלונותי' אעפ"י שעשאם בהיתר הרי מבואר דכ"ז שעמד הכותל המפסיק הי' רשאי לפתוח חלונות בהיתר. וגם כבר הבאתי בשם הזל"א דדי בזה אפי' מחיצה של קרשים אבל כ"ז אינו ענין לכאן דשם הטעם משום דהוא לע"ע פותח לתוך ביתו ואי משום שמא יפול הכותל הרי אז יוכל בעל החצר להכריח איתו לבנות אותו מחדש או לסתום החלון. ולכך הביא הזל"א דדי אפי' במחיצה של קרשים וגם הרמ"א ע"כ מיירי דהכותל הוא של בעל החלונות ואין ביד בעל החצר לסותרה אבל אם בעל החצר העמיד שם כותל פשיטא דאינו יכול לפתוח לשם חלון דיכול בעל החצר לומר לאו כל כמינך שתשעבד קרקע שלי ע"י חלונך שאתחייב להעמיד תמיד כותל. ואולי ארצה לעשות שם גינה או חצר ולסתור הכותל ותזיקיני בראי' ומה ענין זה לכותל המפסיק בין שני חדרים דאין רשות לשום א' לסתור הכותל כ"ז שהשותף השני צריך לו משא"כ אם הכותל הוא של הניזק לבדו ודאי י"ל שמא ארצה לסתור הכותל ודמי ממש לפותח לחורבה ואף דמלשון הראב"ד בשם הירושלמי כ' טעמא דחורבה משום דעשוי' להבנות. א"כ י"ל דכאן אינו עשוי לסתור הכותל והוי חשש רחוק ול"ד לחורבה מ"מ הרי הב"י הביא מהריב"ש והרשב"א שכ' ע"ז וז"ל וה"ה לפותח חלין על גג של רעפים שיכול לעכב שמא למחר ירצה להסיר הגג ולעשות ממנו חצר או בית ונמצא מזקינו עיי"ש הרי דחיישינן אפי' לחשש רחוק דא"י לשעבד קרקע של חבירו וכ"כ בתשו' לחם רב להגאון בעל לח"מ סי' קס"ה דאפי' במקום שא"י לבנות מחמת שלוי מעכב עליו מ"מ יכול למחות לעשות חלון שמא יתן לו לוי אח"כ רשות או יפייסוהו ברצי כסף ואולי ג"ז נחשב כעשוי להבנות עיי"ש – הרי דגם מחשש רחוק יכול למחות:

אמנם לפימ"ש למעלה א"צ כלל לחשש שמא תפול הכותל. דגם כשעומד הכותל אסור לפתוח חלון או פתח להליק אף שאין בה רק שני אמות כמבואר בתשו' הרא"ש הנ"ל דדינו ככל חצר השותפים. ומ"ש רו"מ דדמי למ"ש הרמ"א ברה"ר המפסיק בין הבתים עיין בנה"מ שם דזה דוקא אם אינו מזיקו עכשיו בראי' ואין חצר בצד השני אז מהני הפסק רה"ר אבל אם יש חצר בצד השני והר"ה פחות מד"א באמת צריך לסתום החלון והרי כאן מזיקו תיכף בראי' ואע"ג דפתוח מצ"א לסימטא מ"מ בקל יוכל למנוע רגל הרבים ולהשתמש שם.

וחוץ לזה בכאן יכול לעכב עליו לעשות פתח או חלון עפמ"ש בתשו' הרשב"א בחלק תולדת אדם סי' א' דשביל שבין הבתים העשוי למי גשמים אם אין לשום א' שום פתח או חלון אז המקום בחזקת שניהם ואם יש לא' פתח פתוח לשם או חלון אזי כל המקום בחוקת בעל הפתח או החלון. והשני אין לו אלא שעבוד בלבד להוריד שם מי גשמים עיי"ש שהאריך. וא"כ הדבר פשוט שא"י לפתוח שום פתח או חלון בליק כדי שלא יחזיק עי"ז בכל השביל. ומעתה הדבר ברור שאינו רשאי לפתוח שום פתח או חלון בין באורך השביל ובין ברוחב. ויען כי ירט הדרך לנגדי ליסע לשאוף רוח צח לקצר אני צריך. ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה