אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה מח

תשובה מז

שלמא רבא לגברא רבא. כבוד הרב הגאון הגדול חריף ובקי המפורסם לתהלה. מאוד נעלה בנש"ק כש"ת מו"ה חיים ברלין נ"י האבד"ק יאליסעוויט במדינת רוסיא:

אחרי תת שלום להדר"ג כמשפטי אקדמה פניו בתודה על אשר שלח לי למנה ספרו של אביו הרב הגאון הצדיק המנוח זצ"ל ר"מ מישיבת עץ חיים הנקוב בשם משיב כהלכה ובקראי בו שנים ושלשה דלתות נתמלא הבית אורה. אורו עיני כי יהל אור תורתו לנגד פני דייק וגרים ומסיק שמפתתא אליבא דהלכתא. וכתבתי לידידינו הרה"ג מו"ה מתתי' אברהם נ"י מכתב עם ח"ת גם רשמתי לו איזה הערה אשר מצאתי בדרך העברה. אח"כ ביום ש"ק עיינתי בו ומצאתי דברים יקרים מפז. ולאות כי עיינתי בו ארשום מה שראיתי שם בחלק מו"מ סי' ל"ד שחקר באזכרה שלא נתקדשה בס"ת. אי נימא דבטל בשאר האזכרות בכדי להכשיר הס"ת. והעלה דל"ש ביטול רק באם כ"א בפ"ע הוא כשר משא"כ באזכרה בס"ת דאם אזכרה א' לא נתקדשה. הרי כל הס"ת אינו בשלימות והאריך שם. והנה לכאורה ים להביא ראי' לזה. מתשו' מהרי"ט ת"א סי' ה' הביא בשם הרשב"ץ בחכם שנדר הנאה מא' מהקהל דאפי' אם אותו האיש ינכה בנתינתו מכפ"ע הפרס של המכס ל"מ כיון שמעותי' מעורבין עם השאר ה"ל מעות היתר באסור ואע"ג דביבש חד בתרי בטל הכא אסור משום דשיל"מ כו' וכ' מהרי"ט ע"ז וז"ל אלא שטעם הביטול מעיקרא לא ברירא לי דבשלמא לענין אסור שייך ביטול שאלו היינו מכירין חתיכת האסור היינו אוסרים אותה והי' השאר מותר. אבל הכא במעות ל"ש לומר כן דבכל חדא וחדא יד כולם שוה ויש לשמעון חלק בה. ואפי' היינו מכירין שאין זה מטבעו של שמעון מ"מ הם כשותפים בכל המעות והא מטי לי' הנאה מיני' ובענין הנאה ל"ש ביטול כל דמתהני כו' עיי"ש. הרי מבואר דהיכא דאי אפשר להפריד האסור והשאר יהי' מותר ל"ש ביטול כלל כיון דע"כ הוא נהנה מהאסור ג"כ וה"נ ממש בנ"ד דאפי' אם יפריד האזכרה לא יוכשר שאר הס"ת וגם דהוא נהנה בקריאה או שרוצה לצאת ידי מצוה ל"ש ביטול כלל דע"כ נמצא בתוכה מ"מ אזכרה א' פסולה. עיי"ש ולדעתי גם הרשב"ץ יודה בזה למהרי"ט:

והמעיין בתשו' תשב"ץ ח"א סי' קל"ח סיים ע"ז וז"ל וכ"ש שלעולם הם שותפים בכל המעות מפני חיוב האחריות עיי"ש מבואר כונתו דמקודם אמר דאף אם הי' שייך בזה ביטול לא בטל מטעם דשיל"מ ומכ"ש אם כל המעות באסור זה דל"ש ענין ביטול כלל כמ"ש המהרי"ט והמהרי"ט השמיט סיום דברי התשב"ץ. אבל באמת יש לחלק דהא עיקר ס' המהרי"ט אינו משום שא"א להפריד האסור רק דל"ד לחתיכת אסור כיון דאפי' היינו מכירין שאין זה מטבעו של פ' מ"מ הם כשותפין בכל פרוטה ופרוטה ואף דמצינו ביטול כזה ביו"ד סי' י"ד ס"ה לענין אסור יוצא דה"ז כחלב טריפה שנתערב בחלב כשירה. ומבואר שם בט"ז וש"ך דמהני בזה ביטול בס' אע"ג דבכל טפה וטפה יש חלק מאבר היוצא. מ"מ כ"כ המל"מ פ"א ממו"מ דזה דוקא בלח בלח דגם בטומאת משא אינו מטמא בכה"ג כיון דמעורב ונבלל יחד עיי"ש. ע"כ שפיר י"ל כאן שאם היינו מכירין החלב מאבר היוצא הי' שאר החלב כשר. ורק אחר שנבלל ואינו מכירו בטל בס' אבל בהא דמהרי"ט דאפי' היינו מכירין מטבע של פ' א"א להכשיר המותר דאחר שנתן מטבע שלו לכיס נעשה שותף לכל המעות ל"מ ביטול משא"כ באזכרה שלא נתקדשה דאם היינו מכירים אותה הי' באפשרי לקדור אותה ולכתוב שם אחר במקומיו שפיר י"ל דמהני ביטול. [וגם בקום שבחמאה שכ' הרמב"ם שכיון שאינו מעורב בה לא יתבטל במיעוטו. השיג הרשב"א וכ' שאספ"י שאינו מעורב בטל. עיין בט"ז יו"ד סי' קט"ו סק"ט וסי' ק"ד סק"א]:

אולם הסברא נותנות דל"ש בזה ביטול דדומה למ"ש הרמ"א בסי' רצ"ט ס"א דאם נאבד החוט פשתן או צמר ולא ידע מקומו ל"ש בו ביטול ואסור. והש"ך שם הביא בשם הרא"ש כיון שאין האסור מצד נתינת טעם ואינו מעורב ויש לו מציאות במקומו ל"ש ביטול עיי"ש ועיין בש"ך סי' ק"ה סקי"ז דאסור להתכסות אפי' בצד שאין בו פשתן. זולת אם נחתך אותו צד שאין בו פשתן:

ומלבד זה י"ל דל"ש בזה ביטול עפמ"ש בתשו' יד אליהו סי' פ"מ בס"ח שי"ב טעות שנתערב דאמרינן תד בחרי בטל אף דהוי דבר חשוב מ"מ כיון שהספר לא נפסל רק מכת הטעות שבו והטעות ל"ה ד"ת כמו בתה"ל שנאסר מבליעת אסור דבטל דהבלוע אינה ראוי' להתכבד. ועיין בח"ס חיו"ד סי' רע"ז הביאו וחלק עליו דכיון דגוף הספר נפסל עי"ז הוי כחה"ל בב"ח דנעשה נבילה דל"ב אפי' בבלוע. עיי"ש. וא"כ בנ"ד י"ל דגם להיד אלי' ל"ב כיון דגוף השם הוא דבר חשוב אמר שיתבטל ומכ"ש להח"ס דודאי ל"מ ביטול –

ועיין במל"מ פ"ז ממעילה שהביא דברי הרשב"ץ והמהרי"ט הנ"ל. ותמה עליהם שלא כ' הטעם דל"מ משום דמטבע חשוב ולא בטל כמ"ש התוס' מעילה כ"א ד"ה פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס:

והנה במל"מ שם עמד ע"ד התוס' הנ"ל שהקשו וליבטל הפרוטה ברובא וכ"ת דהוי דשיל"מ. הא דשיל"מ אינו אלא דרבנן כו' א"נ מטבע חשיב ול"ב עיי"ש. ותמה המל"מ דמה הועילו בתי' זה דהא גם ד"ח דל"ב אינו אלא דרבנן כמו דשיל"מ – וראיתי בספרו של כבוד אביו הרה"ג הצ' זצ"ל שכ' ליישב זאת דכיון דמדרבנן ל"ב ואסור להוציאו. ממילא נשאר להקדש וחייב מעילה מה"ח. והביא ראי' מפ"ד דשקלים בבני העיר ששלמו שקליהן כו' דשוקלין אחרים תחתיהם וקאמר בירושלמי דהוא משום תקנה. ואפ"ה פליגי תנאי אי נפלו לתקלין חדתין ויקריבו מהם קרבנות צבור אף דמה"ת חולין הם ואיך יביא חולין לעזרה. ואם כי דבריו נעמו. אבל באמת לפמ"ש הרמב"ן פ' הספינה דאפי' היכא דקני הקדש בתורת יד אין מעילה בזכייתן ועיין בקצוה"ח סי' ר' שכ' הטעם דאין מעילה אלא בהקדש שהוקדש ע"י אדם. עיי"ש. וכבר דברתי מזה במק"א. גם בתשו' הנ"ל רמז לדברי הרמב"ן הנ"ל. א"כ ה"נ אם כבר נתבטל רק משום שאסור להוציאו מדרבנן נשאר עליו שם הקדש מאליו. שוב ל"ש בזה מעילה והראי' שהביא משקלים אינו ראי' כלל דשם כיון שתיקנו חכמים לשקול אחרים והם עשו דבריהם ושקלו הרי הקדישם עכשיו. מה לנו בכך אם הקדישם מפני החקנה או מעצמם הקדישו, משא"כ כאן אחר שכבר נחבטל ההקדש מה"ת והבעלים לא הקדישים מחדש. רק לוחר שממילא נשאר עליו שם הקדש מדרבנן בזה ודאי ל"ש מעילה:

ואשר אני אחזה בישוב קו' המל"מ הנ"ל עפמ"ש בס' ש"ש שמעתא י' פ"ד על התוס' הנ"ל דאיך יבטל ברובא הא ממונא ל"ב כמבואר ביצה ל"ח הרי שנתערב לו קב חיטין בעשרה קבין של חבירו יאכל הלה וחדי ואע"ג דאמרינן שם דאסור תחומין שבו בטל היינו משום דאסור תחומין הוא אסר בפ"ע ואינו תלוי באיסור גזל דאפי' השאיל לו כליו נמי הוי כרגלי הבעלים. אבל גבי הקדש אסור מעילה תלוי במה שמעל בנכסי גבוה איך שייך בזה ביטול דממונא ל"ב ומזה הוכיח דהקדש אין דנין בו תורת ממון רק תורת אסור שבו. ולכך פריך ליבטל האיסור ברובא עיי"ש ודבריו מחוסרין תבלין דאכתי כיון דגוף הממון ל"ב והוא שייך לגבוה דכל היכא דאיתא ב"ג דרחמנא איתא ואיך יתבטל אסור הקדש. וגם דלפי"ז לא יובן חי' התוס' דמה בכך דמיטבע חשיב ול"ב מ"מ האסור שבו יוכל להתבטל. ולקרב הדבר אל השכל נראה עפ"מ המבואר בחו"מ סי' רצ"ב סי' בנתן לחבירו מעות להוליכו על אחריותו ונאבד מקצתן דההפסד לפ"ע. ובדבר מסויים י"ל שלך נאבד. ומבואר בסמ"ע שם הטעם דבדבר מסויים הוי כאלו כ"א עומד בפ"ע כיון דכ"א חפץ בשלו פ"כ י"ל שלך נאבד. משא"כ בדבר שאינו מסויים דאין קפידא להחליף ולהחזיר לו מעות אחרים ע"כ הוי הכל מעורב ביחד עיי"ש. וא"כ הה"נ בהא דביצה אף דממונא ל"ב וצריך להחזיר מ"מ ודאי יש חילוק דבדבר שאין קפידא להחליף יכול להחזיר לו איזה מטבע שירצה ובדבר שי"ב קפידא מחויב להחזיר מטבע שלו וע"כ בפרוטה של הקדש אע"ג דמצד המעות גופה אין קפידא רק דהקפידא הוא כיון שהוא של הקדש וא"י להחליפה וע"כ מועיל בה. וע"ז שפיר הק' התוס' דלמה ימעול בתערובת יתבטל אסור הקדש שבה ברובא וממילא לא יהי' קפידא להחליפה ואי משום דממון הקדש ל"ב יתן אחרת להקדש דהא כל אסור מתבטל בהיתר אף שגוף אסור נשאר בתערובת אמרינן דאסור שבה הלך ממנה. כן ה"נ אם יתבטל אסור הקדש ממטבע זו ודינו כמו הדיוט דצריך ליתן להקדש מטבע אחרת ואחר שיפריש האחרת יחול על האחרונה שם הקדש ולמה מעל בתערובת וע"ז תי' שפיר דכיון דמטבע חשוב ול"ב מצד עצמו מלבד אסור לקדש אע"ג דהוא רק דרבנן מ"מ עכ"פ יש קפידא להחליף ואף אם הי' אותי מטבע של הדיוט לא היתה בטלה מדרבנן וצריך להחזיר אותה מטבע עכ"פ מדרבנן ולא גרע כח הקדש מהדיוט א"כ לא פקע מינה שם הקדש שהי' עליו מקודם דכל היכא דאיתי' ב"ג דרחמנא איתא וממונא ל"ב גם מה"ת משא"כ בתי' הראשון שתי' התוס' משום דשיל"מ שפיר דחו דכיון דמה"ת בטל עכ"פ אסור הקדש ממטבע זו ואף דל"ב מדרבנן משום דיל"מ ע"י פדיון ס"מ ל"ש לומר דיש קפידא להחליפה דהא יוכל לפדותה ובין כך וב"כ אינו מחויב ליתן להקדש מטבע זו דוקא א"כ עכ"פ ל"ש מעילה מה"ת דהאסור נתבטל. ויוכל ליתן להקדש מטבע אחרת ודו"ק ובזה מיושב ג"כ קי' המל"מ שלא הביאו הרשב"ץ והמהרי"ט הטעם דל"מ ביטול כמ"ש התוס' משום דמטבע חשוב ול"ב דזה שייך דוקא בשל הקדש דיש קפידא להחליפה מצד אסור הקדש משא"כ ביחיד הנותן לקופת הקהל דאין שום קפידא להנותן איזה מטבע יחזירו לו אף דמטבע חשוב ול"ב מדרבנן מ"מ מתבטל האסור מה"ח ודו"ק – וע"כ הוצרכו הרשב"ץ ומהרי"ט לטעם אחר דל"ש ביטול – ומעתה בנ"ד באזכרה שלא נתקדשה דהוא דבר חשוב עכ"פ מדרבנן ל"ב מלבד כל הטעמים הנ"ל. ובזה אשאר ידידו דו"ש ושלום תורתו:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה