שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה מד
ברכת שמים מעל לכבוד ידידי האברך החריף המופלג כו' מו"ה קהת נ"י בהרב המאוה"ג אבד"ק אוסצי זיעלאני:
אחדש"ה מכתבו עם שאלתו שאלת חכם הגיעני ואם אמנם כי אין משיבים בד"מ לצד א' אך למען כבוד אביך הרב ז"ל אשר אהבת עולם אהבתיו ולמען לימודך. וגם כי אינו דין התלוי בטענות ובהכחשות שיוכלו ללמוד ממנו לשקר לזאת הנני להשיבך בקצרה:
תורף שאלתו בשני בתים הסמוכים זל"ז ובית א' גבוה מחבירו והכותל המפסקת בין הבתים הוא בשותפות. ועשו כתבים ביניהם שהרשות ביד בעל בית הנמוך לעשות עלי' ע"ג ביתו ולסמוך לכותל השותפות ומחויב השני ליתן לו ערקלערונג פ"ז והשלישי וועקסלין. ואחר אשר עברו כמה שנים פתח בעה"ב הגבוה חלון בכותל השותפות על גגו של חבירו. ואומר שבעת שירצה השני לבנות יוכל לסתום החלון והשני מוחה בו. וכתבת דזה תלוי בפלוגתת הרא"ש והרשב"א סי' קנ"ד סט"ז בפותח חלון על חורבת חבירו במקום שאינו מזיקו בראי' עכשיו והרמ"א סיים דהולכין אחר המנהג והארכת בזה:
תשובה לפע"ד הדין פשוט דיכול השני למחות בידו. מלבד מ"ש הנה"מ שם דפלוגתת הרא"ש והרשב"א הוא רק בחלון מצרי שאין ראשו ש"א יכול ליכנוס בתוכה אבל בחלון צורי הקבוע העשוי לאורה. גם הרא"ש מודה דיכיל למחות בו גם בלא היזק ראי' אך כ"כ בתשו' אחרת לתמוה על הנה"מ שלא הביא דברי התשו' תשב"ץ בטור הראשון מח"ד סי' נ"ז שכ' להיפוך דגם בחלון צורי פ' הרא"ש דא"י למחות ומי ירים ראשו נגדו. אולם באמת הכרעת דעת התשב"ץ שם כהרמב"ן דיכול למחות:
אך בהא דנ"ד אינו ענין כלל לפלוגתא זו. וגם הרא"ש מודה בכאן דיכול למחות דהרי עיקר טעמו של הרא"ש משום שאינו מזיקו עכשיו בראי' והוי ז"נ וזה ל"ח דכופין עמ"ס. וכ"ז בפותח בכותל שלו רק שהוא אצל גג חבירו. משא"כ כאן דגוף הכותל הוא של שניהם. ודאי א"י לסתור כותל השותפות ולשנות בו ולעשות חלון שלא ברצונו. דהיכא דבא להשתמש בגוף הדבר של חבירו ל"ש מדת סדום. והוא מבואר להדיא בנמ"י פ' כיצד הרגל גבי דר בחצר חבירו ש"מ וז"ל כ' הרא"ה ז"ל אע"ג דקיי"ל בעלמא דז"נ ול"ח כופין עמ"ס ה"מ בקרקע של שניהם שאינו משתמש בשל חבירו כלל אלא שיכול לכופו ממה"ד שלא לעשותו כגון הבונה נגד חלונו של חבירו. והלה מעכב עליו שלא לסתום אורו. ורוצה לפתוח לו חלונות ממק"א שלא יפסיד בכה"ג כופין אבל להשתמש בשל חבירו לא אמרו שא"כ אין לך אדם שלא יכוף את חבירו להלות לו מעותיו וכליו הבטלות אצלו. וכ"ד הרא"ש והריטב"א ז"ל דבכה"ג ל"א כופין עמ"ס עיי"ש. הרי להדיא שא"י לעשות מעשה בשל חבירו כדי שירויח הוא דאיך הלה עושה סחורה בפרתו ש"ח רק דיכולים למנוע את השני שלא יעשה מעשה להזיקו. וג"ז דוקא היכא שאין להשני ריוח מזה אבל אם יוכל השני להרויח בזה ל"ש כופין עמ"ס כמ"ש הרא"ש בעצמו הובא בטור סי' קע"ד וברמ"א שם דאם אמר השותף תנו לי חלקי מצד זו שהוא סמוך לשדה שלי אין שומעין לו ול"ש מ"ס בזה דיוכל להעלות לו חלק זה בדמים יקרים:
ובזה מיושב קו' הנה"מ בסי' קנ"ד ס"ג על הרמ"א שם שכ' בבאו לפתוח בב"א פתח כנגד פתח או חלון כנגד חלון וז"נ וזל"ח כופין עמ"ס. והק' דמ"ש מחלוקת חצר דצריך להעלות בדמים יקרים להרא"ש עיי"ש שדחק בזה. ולחילוק של הנמ"י הנ"ל לק"מ דשא"ה דאינו לוקח כלום משל חבירו רק למנוע שלא יעשה לו חבירו היזק. משא"כ כאן בחצר דבא לזכות בחלק זה מפני שהוא סמוך לשדה שלו. ושמא יפול חלק זה לגורלו של חבירו והוי כמשתמש בשל חבירו ול"ש בזה כופין עמ"ס וז"ב. וכן מצינו כ"פ בשותפות דיכול להקפיד כמו בהעמדת בהמה בסי' ק"מ וכן בסי' קס"ד בבית ועלי' כל שלא ירדו הקורות לי"ט יכול בעל העלי' לעכוב מלסתור ולבנות. וכן שם סס"ב בכותל של שניהם אין יכול הא' לסתור רק בכותל רעועה ודוקא בכותל המפסיק שנפל כ' בסס"י קנ"ז דיכול לשנות ולבנות אבל כ"ז שהוא קיים א"י לשנות דאפי' בשוכר בית ונפל מבואר בסי' שי"ב סי"ז דאם א"ל בית כזה לא יפחות מהחלונות ולא יוסיף אלא מדעת שניהם. מכ"ז מבואר דא"י השותף לפתוח חלין בכותל המשותף אפי' אם אין חשש להשותף כ"ש כאן דאיכא קפידא שלא יצטרך למיקם בדינא ודיונא. וגם לפי המבואר בב"י סי' קנ"ז מחי"ד דמי שי"ל חלון בכותל חזקה שהוא בנאו. ע"כ איכא קפידא שמא יאבד שטרו ויחזיק בכותל ע"כ פשוט שיכול למחות ידידו: