שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה לט
חדות ימים ושנות עולמים לכבוד ידי"נ הרב החריף ובקי החכם השלם המפורסם לתהלה מאד נעלה כ"ש מו"ה אלעזר רויזין נ"י דומ"ץ דק' ראזוואדוב יצ"ו.
מכתבו היקר עם שאלתו שאלת חכם חצי תשובה השגתי לנכון אך לאשר הוא בעסק ד"מ לא אוכל להשיבו על הטענות כי אולי כ"ת הוא א' מבע"ד וכבר הזהירו חז"ל שלא להשיב לא' מבע"ד משום עורכי הדיינים לזאת הנני להשיב רק על פלפולו במה שאינו נוגע לדינא:
ע"ד מקומות ביהכ"נ אם הקונים יש לה קה"ג או אינו קנוי להם רק לישיבה וכבר רא' עיני' דברי הח"ס בחאו"ח סי' כ"ט שכ' דיש להם קנין הגוף. וכ"ת הביא ראי' מש"ס יומא י"ב לענין ביהכ"נ דמחלק בין כרכים לכפרים ופריך ודכפרים מי מטמא בנגעים והתניא לאחוזה עד שיכבשו אותה כו' חלקו לבית אבות ואין כ"א מכיר את שלו מניין ת"ל ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו יצא אלו שאין מיוחדין לו. ואמאי לא משני דמיירי בביהכנ"ס שקנה כ"א מקום מיוחד. וע"כ דאפי' קנה מקום מיוחד מ"מ לאחר שנפל או שנשרף אין לו בגוף הקרקע ואין לו אלא קנין פירות ואח"כ מצא ראי' זו באחרונים ורמז לתשו' בר ליואי חאו"ח סי' ה'. ועיינתי שם. וראיתי שהביא מתוס' ב"ב כ"ז ד"ה לא שש עשרה שכ' דאפי' למ"ד ק"פ כקה"ג דמי מ"מ בקונה אילן א' לכ"ע אינו מביא וקורא דגרע ממוכר לזמן דעכ"פ קנוי לו הקרקע עד הזמן משא"כ כאן דאם נתייבש האילן מיד אין לו קרקע כלל. וא"כ ה"ה כאן בביהכנ"ס כיון דאם נפל אין לו בגוף הקרקע כלל כ"ע מודו דק"פ לאו כקה"ג דמי. ולא מיקרי אשר לו הבית ולכן אינו מטמא בנגעים אפי' קנה כ"א מקומו עכ"ד. ובאמת אין משם ראי' לפמ"ש התוס' שם בתי' השני לחלק דאפי' למ"ד ק"פ כקה"ג דמי היינו היכא דקני לכ"ד למישטח בי' פירא ולזרוע סילקא וירקא. אבל בקונה אילן א' דאין לו אלא יניקה לבדה לאו כקה"ג דמי. א"כ הה"נ בכאן בביהכנ"ס אפי' אי נימא דקני לי' אפי' נפל. מ"מ דאינו קנוי לו רק לישיבה בשעת התפלה ולא לשאר דברים אינו כקה"ג. וע"כ לא משני בקנה מקומו דאפי' בכה"ג לא מיקרי אשר לו הבית. ואם כי יש לחלק קצת דשם בקונה אילן א' כיון דהקרקע ראוי לכל תשמישין והוא אין לו רק היניקה לבדה ע"כ אין לו בה קה"ג. משא"כ גבי ביהכנ"ס דאינו ראוי כלל לתשמיש אחר משום קדושתה רק לישיבה. וכיון דקנוי לו לכ"מ שראוי להשתמש בה הוי קה"ג ויש להכריח חילוק זה עפ"ד הרשב"ם ב"ב קל"ז גבי אתרוג דאפי' למ"ד ק"פ לאו כקה"ג דמי מ"מ מיפק לא נפיק למאי יהבי' ניהלי' ופיררשב"ם שם שהרי אין בו פירות אחרות והגוף א"י למכור ולאכול ולא ליתן לראשון אלא לקיים בו מצות נטילה ולכך קרינן בי' עיי"ש הרי דאם קנוי לי' לכ"מ שיוכל להשתמש בו לכם קרינן וא"כ ה"ה דמקרי מיוחד אליו לענין ביהכנ"ס. אך דלפי"ז מה יועיל אי נימא דבנפל אין לו זכות מ"מ כ"ז שהוא בידו יכול להשתמש בה כ"מ דאפשר להשתמש. דהוי גבי אתרוג לכם. וה"ה בביהכנ"ס דהוי מיוחד אליו. והדק"ל דה"ל לשנויי דמיירי כשקנה מקום והוא מכיר את מקומו ומיקרי מיוחד אליו. וצ"ל דקו' הש"ס הוא מדחזינן דבעינן שיהי' מכיר כ"א את שלו. הרי דלא סגי במה שי"ל חלק בבית רק דבעינן שיוכל להשתמש כ"ז שירצה. וכיון שאינו מכיר את שלו יוכל חבירו למחות בידו ול"ה מיוחד אליו א"כ ה"ה בביהכנ"ס אפי' מכיר מקומו מ"מ כיון שא"י להשתמש כ"ד משום קדושה שוב ל"ה מיוחד אליו. דכך לי מה שי"ל מניעה מצד הקדושה. כמו שי"ל מניעה מחמת שותפו. ואף דמקרי לכם מ"מ ל"ה מיוחד אליו ודו"ק. וא"כ אין שום ראי' כלל לנ"ד דשפיר י"ל די"ל קנין אפי' נפל. ואפ"ה א"א לשנויי בקנה מקומו דאפ"ה ל"ה מיוחד אלא מחמת קדושת ביהכנ"ס ודו"ק:
אמנם בתשו' שמן רוקח סי' ב' פי' ג"כ דאין לו זכות בגוף הקרקע והביא ראי' מחו"מ סי' רי"ב דכיון דאינו רשאי לחפור בורות אין לו רק ק"פ עיי"ש וראיתי בתשו' שו"מ מהד"ק ח"ב סי' כ"א השיג עליו דלא מצינו שם רק דהיכא שאין לו רק ק"פ אינו רשאי לחפור בורות אבל לא להיפוך לומר דאם א"ר לחפור בורות אין לו רק ק"פ. ומהגם דהא דא"ר לחפור בורות הוא רק משים קדושת ביהכנ"ס. ובאמת י"ל בכוונת השמן רוקח דבא להביא ראי' דכל שמכר ק"פ מ"מ א"ר לחפור בורות כיון שאיני נכלל בכל המכירה דהמוכר צריך לפרש ממכרו ויסיים אותו כמו שמצינו בחו"מ סי' רי"ד לענין בור ודות ועומקא ורומא וא"כ הה"נ כאן בביהכנ"ס שמכרו זט"ה בסתם למה נאמר שמכרו לו קה"ג או קנין עולם. דהא סתם מקים אין מוכרים רק לישיבה ודו"ק:
ובאמת לנידון שאלתו אין שום נפקותא בזה דכ"ז אחר שנהרס או נחרב אבל כ"ז שביהכנ"ס קיים ודאי אין שום אדם יכול לדחותו ממקום הקנוי לי כמבואר בנה"מ סי' קס"ב וגם המג"א סי' ק"נ סק"ה לא כ' שיקוב הדין ביניהם רק כשנחרב הביהכנ"ס ולא כ"ז שהוא קיים וז"פ.
ומה שהעור עוד בתשו' בר ליואי שם הביאו גם כ"ת בהא דבעי הש"ס לומר דגם ביהכנ"ס דכרכים מטמא בנגעים מש"ס סנהדרין ע"א כמאן אזלא הא דתניא עה"נ לא הי' ולא עתיד להיות כר"א דתניא רא"א עיר שיש בה אפי' מזוזה א' אינה נעשית עה"נ דא"ק ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחובה ושרפת וכיון דאיכא מזוזה א"א דכתיב לא תעשון כו' הרי דהיכא דא"א לקיים קרא כדכתיב בטל הדין וא"כ ה"ה בנגעים דכתיב ונתץ את הבית וביהכנ"ס הא אסור לנתוץ משים לא תעשין ולמכור ג"כ א"א בכרכים ואיך חל טומאת נגעים והאריך שם בזה ותי' דכיון דחל טומאת נגעים אתא עשה דונתץ ודחה ל"ת דל"ת כן. משא"כ בעה"נ דכתיב שללה ולא שלל שמים וכיון דכתיב לא תעשון הוי שלל שמים ובזה הונח לו דברי רש"י סנהדרין קי"ג ד"ה דכתיב ואבדתם התמוהים שכ' וז"ל ובמזוזה הואיל וכתיב בה אזכרות א"א לשורפה מקרא דלא תעשון ואנן בעינן שללה וליכא דהא שלל שמים הוא דק' למא הוצרך טעמא דשלל שמים כיון דכתיב ל"ת ממילא לא חל אסיר עה"נ ולהנ"ל נכון דכיון דאיכא שלל שמים לכך אינו דוחה העשה דושרפת את הל"ת דל"ת כן ולילא טעם דשלל שמים ה"א דדוחה עכ"ד ובמחכ"ת גברא רבא חזינא ותיובתא לא חזינן דהרי אדרבה בש"ס שם קי"ג מבואר דמתני' דלא כר"א דהרי קאמר כתבי הקדש וגנזי ואפ"ה נעשה עה"נ משום דכתיב שללה ולא שלל שמים ור"א ע"כ לא דריש מיעוט דשללה ולכך א"א לקיים קרא דושרפת אבל לפסק הלכה דמשנה השלל שמים אינו בכלל ושרפת וא"כ מאי קושיא מר"א רק דיש להקשות דאפי' לדידן ה"ד משום דכתיב שללה דשלל שמים אינו בכלל אבל בלא"ה צריך לקיים קרא כדכתיב כמו בנקטעה יד העדים דפטור משום דא"א לקיים יד העדים תהי' בו וא"כ כאן בביהכנ"ס דליכא מיעוט וא"א לקיים ונתץ לא יחול טומאת נגעים – אבל באמת ג"ז אינו קו' כלל דהא בנותץ ע"מ לבנות מותר בביהכנ"ס דההוא נתיצה בנין מיקרי ואיני עובר משום ל"ת וכן בס"ת מותר במוחק ע"מ לתקן כמבואר באו"ח סי' קנ"א בב"י ובט"ז וכן בחזא בי' תיוהא מותר לסתור וכאן שנולד בו נגע לא גרע מחזא ביה תיוהא וא"כ אפשר לקיים קרא כדכתיב וז"פ ואין כאן אפי' רוח קו' ומ"ש בכונת רש"י קי"ג תמה אני עליו בפירושו וזה דאכתי קשיא דהי' די לומר טעם דשללה ולא שלל שמים לחוד ולכך א"א לשרוף למה הוצרך לומר טעמא דל"ת – וגם למאי הוצרך לומר ואנן שללה בעינן וליכא. ובאמת דברי רש"י פשוטים ומדוקדקים דבא לפרש הא דמתני' דלא כר"א לכך קאמר דלר"א הטעם משום דא"א לשרוף המזוזה מחמת ל"ת כן וע"כ אינו נעשה עה"נ והרי המשנה אמרה כתבי הקודש יגנזו והשאר ישרוף דכתיב ושרפת את כל שללה ולא שלל שמים דאינו בכלל שללה א"כ למה יעכב המזוזה מלעשות עה"נ דהא המזוזה אינו בכלל שללה וז"כ רש"י דמקודם מפרש טעמא של ר"א דמזוזה א"א לשורפה משום ל"ת ואח"כ מתחיל לפרש למה מתני' דלא כר"א. ועז"כ ואנן (במתני') שללה בעינן וליכא (דהא מזוזה אינה שללה) דשלל שמים היא וז"ב ואמת בכונת רש"י ז"ל וא"כ אדרבה מאן דדריש שללה. ל"ש עוד הלאו דל"ת ור"א דקאמר טעמא דל"ת ע"כ דלא דריש שללה ודו"ק את כ"ז ראיתי להשיבו למען כבודו ולמען לימודו ובגוף הטענות לא השבתי מטעם האמור ואתו הסליחה בזה – והנני ידידו מוקירו כערכו הרם.