אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה לז

תשובה לו

ברכת שמים מעל לכבוד אהובי ידי"נ עוז הרב הג' החריף מו"ה שמואל מרגליות נ"י האבד"ק טאלמיטש. ולבנו הרב החריף המושלם מו"ה יצחק נ"י.

אחד"ש ושלום תורתכם באהבה מכתבכם היקר הגיע לידי ביום ב' שבוע זו. ומבוקשכם להשיב ע"ד השאלה באשה אשר ראה הבעל בעצמו ממנה כמה דברים מכוערים. ופרט אותם באותיותם גם שלחתם גב"ע מהבד"צ דק' קאלאמייא. וגם גב"ע מהבד"צ דק' אבארטין. וגם קלא דלא פסיק מכמה פנינים מכוערים וכמעט ברי לו שזנתה. ואינו באפשרי עוד לדור עמה. וזה כמה שנים הוא אסור בכבלי העיגון ועד מתי ליעגן וליזול לזאת מבקש הבעל להתיר לו לישא אשה על אשתו או לגרשה בע"כ. ואם כי טרידנא טובא עכ"ז למען אהבתם וכת"ר לא אוכל להשיב פניכם ריקם והנני להשיב אך בקיצור כפי מיעוט הזמן:

תשובה. הנה מכל הגב"ע לא ראיתי שום תועלת. ואין כאן אפי' עידי כיעור כי בגב"ע מקאלאמייא לא ראו שום יחוד כלל רק בבאו למאלץ הויז ראה שיצאה האשה עם האיש דאדיא לחצר. ומזה שפט העד כי מקודם היו שניהם ביחד במקום האופל וזה אינו אלא השערה בעלמא. ואף אם הי' שם אולי לא שהו כלל. וגם הגב"ע מאברטין שהעיד ששמע בלילה שהאיש קלמן הלך לחדר שהיתה האשה ישינה שם ושהה שם רבע שעה. ג"ז אין בו ממש מלבד שהעד הגיד שהי' ישן שם עוד ילד בן י"ב שנה ואולי הי' ער באותו זמן ול"ה יחוד כלל רק אפי' הי' יחוד הא קיי"ל דאין אוסרין על היחוד – ומהגם דכבר הסכימו רוב הפוסקים הובא בב"ש סי' י"א סק"ו דביש לה בנים אין מוציאין מן הבעל אפי' בעידי כיעור וקלא דלא פסק:

וגם מה שראה הבעל בעצמו – אף דמבואר ברמב"ם פכ"ד מאשות ובש"ע סי' קט"ו ס"ז בבעל שראה אשתו שזנתה או שא' לו א' מקרובי' כו' שהוא מאמינם וסומכת דעתו עליהם שזנתה בין שהי' האומר איש בין אשה כו' חייב להוציאה ואסור לו לבא עלי' עיי"ש. מ"מ היינו דוקא בראה זנות ממש. אבל כאן לא ראו זנות ממש רק מעשה כיעור. זולת המעשה הנרשם באות יו"ד מר"ח חשון תרנ"ד שהלכה מקודם לבית המבשלת ושמע משם קול נשימה כדרך המשמשים. ומעשה כזה מבואר בתשו' הרשב"א סי' תתל"ב ששמע מאחורי הכותל שהיתה אשתו ביחד עם בחור א' ושמע קול נשימה כדרך המשמשים. ופ' הג' כ"ח דודאי אסורה עליו דלא בעינן דוקא כמכחול בשפופרת אלא משירא' אותם כדרך המנאפים וכיון ששמע אותם מנשימין יחד הוי. כדרך המנאפים ובלבד שברי לו שאשתו היתה שם. אמנם אח"ז בתשו' תתל"ג הביא תשו' מהר"מ ב"ב שהשיג ע"ז דהא אין אוסרים על היחוד אלא בקינוי וסתירה או שוכב בקירוב בשר אבל מה ששמע אותם מנשימים שמא הי' איזה שחוק בעלמא שמשתגעים זע"ז ועי"ז משתמעי קול גניחותייהו עיי"ש שסיים שא"י להתיר מה שאסר מורו הר' חזקי' והיא בתשו' מהר"מ ב"ב בדפוס סי' צ"ח והועתק ג"כ בתשו' מיימוני השייכים לה' אשות סי' ח' והמעתיק שם הביא ראי' משילהי נדרים דקאמר שמא נתנה עיני' באחר. ואם תאסור אשתו בכה"ג מה הועילו חכמים בתקנתן כל הנותנות עיני' באחר תוכל ליפטר מבעלה בדרך הזה עיי"ש. ובלא"ה כ"כ הב"ח בתשו' הישנות סי' צ"ח דגם בראה הבעל שזנתה ויש קלא דל"פ אין מוציאין מבעלה ביש לה בנים. ועוד הוסיף שם בסי' צ"ט דבזה"ז דאיכא אויבים ביתר שאת ויתר עז ל"ש כלל קלא דל"פ:

אמנם באמת דבנ"ד לפי מה שהגיד הבעל שראה בעת חזרתה מבית המבשלת והפשיטה בגד העליון הי' חלוקה מלוכלך בש"ז וטומאתה בשולי'. א"כ שוב ל"ש הסברא של מהר"מ ב"ב שי"ל שהי' רק מיעוך שדים ושגעון בעלמא והוי כמו שראה מעשה זנות ממש. והרי מבואר בתשו' הרשב"א סי' תקנ"ז דאפי' לא ראה הבעל רק דברים שמראים שזנתה רשות בידו לגרשה ולולא רגמ"ה הי' כופה אותה בשוטים וגם בתשו' מיימוני הנ"ל אחר שהביא שם המעתיק ראי' למהר"מ ב"ב סיים וז"ל אמנם אם שמע באותו ענין שבדה לו בלבו ודאי וברור של"ה ד"א אלא תשמיש חלילה לו לקיימה ואף שאין ב"ד יכולים לכופו להוציאה הוא יצא יד"ש ויגרש לץ ויצא מדון ולא גרע מא"ל אדם אחר שדעתו סומכת עליו שזנתה אשתו שצריך להוציאה כו' עיי"ש. ומבואר באה"ע סי' קט"ו ס"ד במשחקת עם הבחורים דמצוה עליו שיוציאנה ומבואר בח"מ וב"ש שם דל"ד משחקת עם בחורים רק אפי' שיחה יתירה הוי בכלל מדברת עם כל אדם ונקרא רשע כשאינה מגרשה כמבואר בהגמי"י פכ"ד מאשות ומרדכי והרא"ש פ' המדיר. ובתשו' הרשב"א הוכיח זה מהא דאמרי ב"ש לא יגרש את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ואף דיליף בגמ' בג"ש דבעינן עדים ודאי לאו היינו עידי טומאה דא"כ פשיטא דמחויב לגרשה. ועוד דא"כ ל"ל הלאו דמחזיר גרושתו דהא בלא"ה אסורה לו מקודם וע"כ דמיירי בעידי כיעור לחוד. ואפ"ה מצוה לגרשה כמבואר בגמ' מאי כי ימות האיש האחרון כדאי הוא למיתה שזה הוציא רשעה מביתו וזה הכניסה וכיון דעכ"פ מצוה לגרשה כ"כ הרשב"א סי' תקנ"ז דיכול לגרשה בע"כ דלא תיקן רגמ"ה בזה וכ"כ הרמ"א שם סי' קט"ו והרשב"א הוסיף שם דאפי' אינו אלא מדת חסידות להוציא לא תיקן רגמ"ה שלא יתנהג במדת חסידות עיי"ש:

וגם מ"ש שם באות ח' שטען הבעל שא"ל בפירוש שלא תסתר ולא תדבר עם האיש הזה והוא נסתרה עמו אח"כ כ"פ זה ודאי טענה גדולה היא כמבואר בש"ע סי' קע"ח ס"ז דלא יאמר אדם לאשתו אפי' בינו לבינה אל תסתרי משום דילמא קיי"ל כריב"א דמהני קינוי בל"ב ומבואר בסי' קט"ו ס"ט בא"ל בל"ב אל תסתרי עם איש פ' וראה שנסתרה ושהתה עמו כדי טומאה היא אסורה לו וחייב להוציא:

אך הרמ"א סי' קע"ח הביא י"א דבזה"ז דאיכא חר"ג שלא לגרש בע"כ א"נ לומר שמאמינה או להאמין לדברי העד שמא ענ"ב ומנדון אותו על שאומר שמאמינה וגרם לבטל חר"ג ועיין בב"ש שם תמה למה מנדין אותו דהא הי"א לא כ"כ רק לשי' התוס' דנאמן יד ודאי הוי גורם לבטל חר"ג אבל לדיעה זו דאינו נאמן. א"כ אינו גורם אח"כ לבטל חר"ג ועיין בהגהות א"ב שם שכ' לפרש דברי הרמ"א דאף דאין מאמינים לו מ"מ הוא בעצמו שוויא אנפשי' חד"א וצריך לגרש וכיון שאין מאמינים לו ומחזיקים אותו לשקרן מנדין אותו וגם בס' בני אהובה להגאון ר' יהונתן כ' לפרש הא דמנדין אותו היינו משום דהוא מורד – ובאמת פשט לשונו של הרמ"א לא משמע כן שהרי כ' דמנדין אותו משום שגרם לבטל חר"ג ולדבריו למה מנדין הלא לא גרם כלל לבטל חר"ג. וגם לשון הגהמו"י פכ"ד מאשות שהביא שם הבני אהובה מורין להיפוך שכ' וז"ל הורה הר"י האומר אשתו זנתה אינה אסירה עליו דלאו כ"כ שמא עיניו נתן באחרת ועוד דיש לנדות האוסר אשתו כמגרש בע"כ דסוף סוף הוא מבטל תקנת הגאונים. ולפי הפירושים הנ"ל הרי אינו מבטל כלל בזה תקנת הגאונים אמנם באמת בהגהמי"י שלפנינו אין הגרסא כן רק דיש לנדות האוסר אשתו במגרש בע"כ ול"ג כמגרש כמו שהעתיק הבני אהובה ומבואר כונתו דמקודם כ' דאינה אסורה שאין מאמינים לו והיינו דאין הב"ד כופין אותה לקבל גט ואח"כ כ' דאם הוא בעצמו מגרש בע"כ מנדין אותו אף דיוכל להיות שהאמת אתו ונהי דאין מאמינין לו לכופה לקבל גט מ"מ אחר שכבר עשה ונתן הגט ה"א דאין מודין וע"כ כ' דגם מנדין אותו ובזה מתפרש שפיר דברי הרמ"א שכ' שגרם לבטל חר"ג אבל באמת הרמ"א לא העתיק דין זה רק באומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד אבל לא באומר שראה בעצמו שזנתה והדבר תמוה מאד לנדות באומר שראה שזנתה כי מה יעשה העלוב הזה אם ראה בעצמו שזנתה אשתו ואומר האמת ואיך נאכיל לו דבר האסור לו וכ"כ המהרש"ל והנוב"י תנינא סי' י"א דבראה שזנתה יש להאמינו יותר וגם במאמין לעד תמה בתשו' ברית אברהם סי' פ"ח דמה יעשה אם לבו אנסו להאמין להעד. וגם על הדיעה דכופין אותו לשמש עמה תמה דמ"ש ממומין בסי' קי"ז דאין כופין אותו להוליד בני שנואה. ועיין בספר בני אהובה להגאון בעל או"ת ז"ל פכ"ד מאשות כ' דהרמ"א לא הביא דיעה זאת רק לרווחא דמלתא ועיקר דעתו נוטה להלכה כדיעה האחרונה דגם בזה"ז נאמן ועיי"ש שמסיק להלכה בראה בעצמו שזנתה גם בזה"ז אמרינן שאחד"א ויש לנדותו על תנאי אם בזדון לבו רוצה בשקר לבטל חר"ג וגם בתשו' ברית אברהם שם כתב דהיכא דיש רגלים לדבר כ"ע מודו דאין מנדין אותו ויכול לגרשה בע"כ דהא לא גרע דברי הבעל אחר חר"ג מדבורא דידה דחשו לשמא נתנה עיני' באחר ואפ"ה ביש רגלים לדבר נאמנת וא"כ ברגילה להתייחד דהוי רגל"ד כמבואר בב"ש סי' ואו סקכ"ד דנתייחדה הוי רגל"ד דלא כמ"ש בתשו' מהר"י באסאן דיחוד ל"ה רגל"ד וא"כ לכ"ע מהימן וגם כ' שם דהיכא דאיכא קלא דל"פ ל"ח שמא ענ"ב וכאן בודאי נתייחדה כ"פ והוי כגל"ד וגם קלא דל"פ וגם מהרש"ל ביש"ש יבמות פ"ב כ' וז"ל ומחמת כל הראיות קמאי ובתראי אומר אני הלכה למעשה שמוציאה בגט אפי' האידנא וכו' ובימי חורפי בא מעשה לידי בא' ששאל אותי שאשתו הודית לו שזנתה והשבתי לו אל תאמן כי ענ"ב והשיב לו אני מאמין לה אמרתי לו א"כ אסורה עליך ואסרתי' עלי' כו' ונתקבצו עלי כל בני הקהלה לומר למה אתה אוסר ומפריד בין איש לאשתו כו' ולקח האיש את אשתו לביתו כו' נעשה נם ונתגלה קלונם כו' והודו שניהם בבושה וזכיתי ליתן גט ביניהם כ"ז מעורר אותי לאסרה היכא שמאמין כ"ש היכא שראה בעצמו שראוי' להוציאה ממנו שלא להאכילו דבר אסור עכ"ל:

ולפי"ז הי' מקום להתיר לו להוציאה גם בלי היתר ממאה רבנים – אמנם בתשו' ברית אברהם סי' פ"ט פ' דאין להקל נגד דעת הב"ש והח"מ סי' קי"ט דגם היכא דמצוה לגרשה צריך היתר ק"ר כמ"ש מהרמ"פ בתשו' סי' י"ג דגזירת רגמ"ה הי' דגם אם ימצא הטעם מבואר לא יתירו רק עפ"י ק"ר מג' ארצות וכ"מ מדברי הב"ש סי' א' ס"ק כ"ג מדברי הרמ"א דהשוה דין נשתטית להיכא דצריך מה"ד לגרשה וא"כ למאי שכ' הב"ח דקבלה בידו בנשתטית שלא להפיר בלא ק"ר ה"ה בעוברת ע"ד ועיי"ש – וכ"כ הב"ח בתשו' הישנית סי' צ"ג וז"ל ולבי אומר לי שכך קבלה מפי רגמ"ה שהחרים שלא לישא אשה על אשתו שכשיגיע איזה ענין בין איש לאשתו שאינו ראוי להחזיק בח' זה יתירו אותו בהסכמת מאה רבנים כדי שלא יהי' הדבר קל בעיני הדורות כו' עכ"ל, ואם כי בתשו' עה"ג סי' ל"ז באמצע התשו' הביא דברי הב"ח סי' א' וכ' ע"ז דדוקא היכא שמה"ד לגרשה אבל לא מהחיוב דבמקום שמחויב להוציאה ודאי בזה לא תיקנו חר"ג כלל וא"כ אם הקלא הוא מדברים המכוערים שמצוה לגרשה א"צ. ק"ר מ"מ בכאן דאיכא כמה דיעות דאין הבעל נאמן ודאי אין להתיר לו בלא הסכמת ק"ר וכמ"ש הבר"א הנ"ל כן נלפע"ד ברור (ובנידון איך להתנהג בזה בענין השלשת הגט בענין כזה או לזכות גט בארתי במקום אחר בעזה"י בענין כיוצא בזה) וה' יציליני משגיאות ויראיני מתורתו נפלאות ויש לי עוד כמה ראיות לזה אך מטרדת הזמן הפסיקוני באמצע הפרק וגם זה המעט לא כתבתי רק למען אהבתכם ולקיים הבטחתי ינחם ה' במעגלי צדק ויפרוס עליהם סוכת שלומו כעתירת ידידם דו"ש ושלום תורתם באהבה:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה