אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה לד

תשובה לג

יצו ה' את הברכה לכבוד ידי"נ עוז רחימא דלבאי הרב הגדול בתוי"ר חריף ובקי משולש ביוחסין מו"ה מנחם מענדיל באב"ד נ"י האבד"ק האמאר.

מכתבו הנחמד הגיעני לנכון. ואם אמנם כי תש כח אנכי כעת למאוד. וגם אני אחוז בסבך הטרדות אך למען אהבתו ולמען כבודו פניתי להשיבו אך בקיצור. והנני למלאות שאלתו להעתיק הטענות. ואלו הם – איש א' ושמו ר' יעקב מוחזק לשו"ב בשלשה כפרים בשמם ראם מאלדיוויצע וועטרה מאלדאוויצע דארוס באה. והוא דר בכפר א'. ואח"כ נתרבה השחיטה בכפר השני, הביא השו"ב לעצמו מסייע א' ושמו ר' ישראל, ואנשי הכפר חרה להם ע"ז והביאו שו"ב אחר ונתגבר המחלוקת עד שנגמר ביניהם אח"כ באו שני השו"ב לד"ת לוויזניצא ונגמר ביניהם אשר המסייע הנ"ל יתן להשו"ב החדש שני מאות רייניש אשר יסע משם. והשו"ב ר' יעקב הלוה לר' ישראל הסך שני מאות רייניש. והתפשרו ביניהם שיהי' שחיטת הכפרים בשותפות ויהי' לר' יעקב ששים פ' ולר' ישראל ארבעים פ', ואם יהי' הוספה על השחיטה יתחלק ג"כ באופן זה ור' ישראל יתן לו א' רייניש בכל שבוע על החוב הנ"ל. אח"כ השתדל ר' ישראל לקבל הוספה בכפר השני באמרו שאין לו פרנסה. ולא רצה ליתן לר"י חלק מהוספה. והי' מחלוקת ביניהם והתפשרו מחדש שמההוספה יקבל ר' ישראל ששים פ' ור' יעקב ארבעים פ'. ועל החוב לא יתן רק חצי רייניש לשבוע. ועשו כתב ע"ז באסור שחיטה אח"כ נתעורר עוד מחלוקת ביניהם והתפשרו מחדש בקגא"ס שיהיו הכל בשותפות מחצה למחצה. ורק שר' יעקב יקבל קדימה משכר הזביחה שני רייניש בכל שבוע וקבלו עליהם כ"ז באסור שחיטה וכן התנהגו עד כה. ועתה כאשר יצא הדת החדש ונעשה קולטס עפ"י פקודת המלך. ועשו הקהל פרס קצוב לשני השו"ב שנים ושבעים רייניש בכל חודש. ועתה רצון השו"ב ר' יעקב לקבל גם מזה המעות קדימה ויקבל הוא ארבעים רייניש לחודש. ור' ישראל לא יקבל רק שנים ושלשים רייניש כפי הפס"ד הנ"ל. והר' ישראל טוען שיחלוקו שוה בשוה מכמה טעמים א' באשר ההשואה לא היתה רק אם יקבלו הפרם מהזובחים וכעת הוא מהקהל. והשני כי הי' אז אנוס להפשר וגם לא קרא כלל הפס"ד. וגם הבוררים אמרו לו אז בע"פ אשר הקדימה לא יתן רק עד שיסולק החוב משני מאות רייניש הנ"ל. אף שנכתב בפס"ד לצ"ע ע"כ תורף טענותיהם. והקהל הסכימו שיבאו השו"ב לד"ת וכפי שיצא עפ"י דתוה"ק כן יקום. ונתנו עיניהם בי ובקשו מאתי להגיד חו"ד עפ"י דתוה"ק והנני להשיב לו כאשר יורוני משמים וה' יציליני משגיאות ויראיני בתורתו נפלאות:

תשובה. הנה אם אמנם כי לכאורה יש מקום לטענת ר' ישראל כיון שנשתנה הענין ואינם מקבלים השכירות רק מהקולטס. ואף שהקולטס מקבלים ההכנסה מזובחי הזבח מ"מ כיון שניתן דת המלך בכל עיר להעמיד קולטס. ונתן רשות בידם לקבל שו"ב ולהעביר שו"ב ולגרוע ולהוסיף על שכירותם ואין מוחה בידם א"כ י"ל בזה דד"מ דינא. והרי נתנו כעת הקהל לכ"א מהשותפים בשוה ובטל השותפות הראשון. ויש לדמות. למ"ש הרדב"ז בתשו' ח"א סי' ק"כ בראובן ושמעון שהחזיקו לקנות תבואה מאוצר המלך והתחייבו עצמם ליתן ללוי ויהודה חלק רביעית כ"ז שיהי' להם סחורה זו ונשבעו ע"ז. אח"כ בא נחשון ולקח הסחורה משרי המלך והוצרך ראובן להשתתף עמו על מחצה. והשותפים תובעים חלק רביעית. והשיב דמה"ד א"צ ראובן ליתן להם חלק אפי' ממחצה שלו כיון שבא יד נחשון באמצע. ומ"ש כ"ז שהסחורה בידי היינו מסכום ומכר הראשון. משא"כ עתה פנים חדשות באו לכאן ובטל השותפות הראשון. וראי' ממקבל עליו לזון בת אשתו כ"ז שהוא עמה גרשה והחזירה פטור מלזון אותה דכ"ז שהוא עמה מנשואין הראשונים קאמר עיי"ש באורך. וא"כ כאן נמי י"ל כיון שהמעות מוכרח לבא ליד הקולטס ובידם לחלק כרצונם בטל שותפות הראשון:

אולם אחרי העיון אין לו דמיון כלל להא דרדב"ז ולהא דמקבל לזון בת אשתו. דשאני הא דהרדב"ז דנחשון קנה הסחורה מאוצר המלך כדין המבואר להדיא ברדב"ז עצמו ח"ד סי' נ"ד דנהי דלא טוב עשה ומותר למיקרי' רשע כמו כל עני המהפך בחררה. מ"מ מה"ד אמרינן דד"מ דינא שמסלקין את הלוקח אפי' תוך זמנו אם הוסיפו עליו אין כאן חזקה ואין כאן גזל דאפי' בקרקע של אחרים אם הי' דין המלך שכ"מ. שלא יפרעו מם ימכרו קרקעו וקנה אותו ישראל אחר זכה בו. וכ"ש דבר שהוא של המלך בעצמו עיי"ש באורך ואדרבה בתשו' מהרי"ט ח"א סי' צ"ה מבואר דל"ש כלל בעסקי המלך דין דעני המהפך בחררה כיון דהממון הוא לצורך מלחמות האויבים הוי נכסי רבים. דמאן פייס ומאן מחל עיי"ש. וא"כ נחשון כדין קנה. וראובן זכה מידו ע"כ בטל מכר הראשון וכן בהא דבת אשתו. כיון דבידו הי' לגרש ובנשואין השניים פנים חדשות באו לכאן וא"כ הכל נעשה בהיתר. משא"כ בנ"ד אף שהמנהיגים י"ל רשות מהמלך לעשות כרצונם מ"מ בדבר שאינו נוגע למלך ודאי מחויבים לעשות הכל עפ"י הד"ת דגם המנהיגים בכלל כל ישראל הם. ואפי' להרמ"א חו"מ סי' שס"ט דגם בדבר שאינו נוגע למלך רק לתקנת בני המדינה אמרינן דד"מ דינא. כ"כ ע"ז הש"ך בסי' ע"ג סקל"ט דזה רק בדבר שאין הדין מפורש אצלינו. אבל לא ח"ו נגד ד"ת דאל"כ בטלה ד"ת ח"ו. ועוד דל"ש לומר דד"מ דינא רק היכא שגזר המלך בפירוש לעשות כן, משא"כ כאן לא הי' גזירת המלכות דוקא להשיג גבול השו"ב ולהוציא בלעם מפיהם רק נתן להם רשות בדרך כלל לעשות כרצונם וידוע כי המלך חפץ חסד הוא ורצונו שיתנהג בשלום ובמישור ומלך במשפט יעמיד ארץ:

וזה מבואר בתשו' תשב"ץ ח"א סי' קנ"ח וקנ"ט לענין דיין שנתמנה מפי המלך ושלא יהי' רשות לאחר לדון אם מותר לדון לאוהב ושונא. וכ' שם דל"ש לומר בזה דד"מ דינא כיון שאסור יש בדבר. וא"ל דאניס הוא עפ"י גזירת המלך דאינו אנוס כלל דהרי אין שוטר המלך עומד עליו לומר דייני' לפלוני ואי לא קטילנא לך. ואפי' אם הי' אנוס. מחויב למסור עצמו לכ"ד ולא יעבור דאפי' על עבירה קלה אמרינן בסנהדרין יהרג ואל יעבור עיי"ש בתשו'. וא"כ ה"נ במנהיגים שנתמנו מהמלך לא עדיפי מדיינים שנתמנו מפי המלך וה"נ מחויבים להתנהג עפ"י הד"ת כמ"ש התשב"ץ וכיון שכן הרי עפ"י דינינו כל שהשו"ב לא פשעו א"י הקהל להעבירם מאומנתם ומחויבים ליתן להם שכרם משלם כמ"ש כל הפוסקים ובארתי זה באריכות בספרי שו"ת מנחת שי סי' ל"ו. ואם הקהל ירצו לעשות שלא כהוגן ולגרוע שכירות השו"ב האחד וליתן להשני ודאי אסור להשני לקבל מחמת אסור השגת גבול כמבואר בחו"מ סי' רל"ז דאסור למלמד להשכיר עצמו למי שי"ל מלמד אחר בתוך ביתו ואף דשם התנה דאם הבע"ב אינו רוצה במלמד זה מותר. היינו משום שהברירה ביד הבע"ב לדחותו משא"כ בשו"ב שא"י הקהל לדחותו כנ"ל. וגם לא לגרוע שכירותו וא"כ ה"ה כאן כיון שזכה הראשון לקבל שני רייניש לשבוע מעות קדימה אינו רשאי השו"ב השני לקבל לעצמו מה שגרעו להראשון שלא ע"פ ד"ת ואפי' אם יאמר ר' ישראל שגם עתה אינו מגיע לחלקו יותר מכפי ההכנסה שה"ל מקודם ואינו נהנה ממה שגרעו להשו"ב הישן – מ"מ אחרי שכפי הנראה הקהל מסרו הדבר לדון עפ"י דת והם אנשים השומעים לקול מורים ולא באו לרחק ולא לקרב רק לקיים פקודת המלך ולקצוב השכר לשו"ב. וחשבו בודאי לפי דעתם אשר כן עלה הכנסת הזביחה ואפי' טעו בחשבונם עכ"פ לא נתבטל תנאי השותפות בזה. הגע בעצמך אם הזובחים בעצמם היו מגרעים הכנסת הזביחה. וכי הי' נפטר מלתת הקדומה כפי הפשר. ואף דלדעת כמה פוסקים בחו"מ סי' קפ"ו דיכולים השותפים לחזור בהם ממה שירויחו להבא דהוי דשלבל"ע. עיין בתשו' מהרשד"מ חו"מ סי' קנ"ד דאם יש בזה צד אסור או שבועה א"י המוחזק לומר קי"ל כפוסקים האלו אלא מוציאין ממנו. וכאן נמי הי' בכתב הזה אסור שחיטה ואזלינן לחומרא:

ומ"ש שהי' אנוס על פשר זה אינו טענה כיון שלא מסר מודעה תחילה כמבואר חו"מ סי' כ"ה ס"ג דפשרה דינה כמכר ול"מ אונס בלא מודעה. ומהגם דהפשר הי' לטובתו כי עפ"י הי' מחויב ליתן לר' יעקב חלק מהוספה כיון שהי' ע"י בקשתו כמבואר בחו"מ סי' קע"ח דהשותף הוי כשליח לבקש בשביל כולם ועוד דזה לא מקרי אנוס כלל במה של"ה לו פרנסה. דהא האונס לא בא מחמת חבירו רק הוא בעצמו אנוס מאליו לפרנס אשתו ובניו כמבואר בתשב"ץ ח"א סי' צ"ה דל"ה אונס אלא מחמת הכאה או יסורים אחרים אבל העושה מחמת שהי' מוטל עליו לקיים שבועתו ל"ה אונס. וכ"מ בש"ע אה"ע סי' קל"ד ובט"ז שם סק"ו:

וגם מה שטען שהדיינים אמרו לו בע"פ. אפי' אם האמת כן אין ביכולתם לחזור ממ"ש בפס"ד לצ"ע כמבואר בחו"מ סי' כ"ג ומה שלא קרא הפס"ד ודאי אינה טענה כיון שסמך עצמו על הדיינים. והתחייב עצמו לקיים דבריהם למה הוצרך לקרותו כמבואר בחו"מ סי' מ"ה ובכ"פ ועיין בנוב"י חו"מ סי' למ"ד דכת"י עדיף משטר

העולה מכל הנ"ל לפי דעתי יקבל ר' יעקב הקדימה כפי הפס"ד. אם יסכים כת"ר לזה – ומחמת כי אני מוכרח כעת להשיב להרבה שואלים ולכבודו נתתי משפט הקדימה. ולקצר אני צריך ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה