אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה לג

תשובה לב

החיים והשלום יחדיו יהי' תמים יחולו על ראש כבוד הרב וכו' מו"ה יעקב בראנפעלד מקראקא יע"א.

אחד"ש ע"ד שאלתו באשה א' שנתקדשה לאיש א' כדמו"י בפני עדים כשרים. אח"כ בא איש א' עם ע"א המעיד לו אשר זה כשתי שנים שנתקדשה לו אשה הנ"ל בפני עד זה והאשה אומרת כי אינה זוכרת כלל מזה אם יש לחוש לדבריו להצריכה גט מאיש הזה וכבר ראה כ"ת דברי המחבר באה"ע סי' מ"ב דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושין אפי' שניהם מודים רק שהרמ"א הביא בשם הרשב"ץ להחמיר כדעת הסמ"ג ולחוש לקידושין אם לא במקום עיגון ודוחק. וע"ז פלפל כ"ת בחכמה להחזיק דעת הסמ"ג וביקש דעתי לדינא בזה:

תשובה. לדעתי אין בזה שום חשש כלל לחוש לקידושין הראשונים כאשר אבאר בעזה"י – דהנה באמת דעת הסמ"ג היא חומרא גדולה דהרי כל סוגיית הש"ס בקידושין ס"ה דהמקדש בע"א א"ח לקידושין אפי' שניהם מודים. רק דקאמר אח"כ מאי הוי עלה ר"כ אמר א"ח לקידושין ר"פ אמר חוששין וכ' הסמ"ג כיון דלא איפסקא הלכתא ראוי להחמיר. והנוב"י מה"ת סי' ע"ה כ' בהיתר הראשון די"ל דעת הגאונים המקילין דר"פ ל"א חוששין רק דרבנן ויש להקל בספק. ועיי"ש דנראה דל"ה הדבר ברור בעיניו. ובקש שם צדדים אחרים להקל ותמהני דהלא כן מבואר להדיא בתשב"ץ ח"א סי' ק"ל. שכ' שם וז"ל דכיון שבה"ג והרי"ף והרמב"ם ובעה"ט והרא"ש וס' עמודי גולה וכל הראשונים ורוב האחרונים פ' דא"ח לקידושין בע"א. וגם סוגיית הש"ס בכ"מ דאין דשב"ע פחות משנים. ואע"ג דמסיק הש"ס מאי הוי עלה ר"כ אמר א"ח ר"פ אמר חוששין האי חוששין מדרבנן קאמר וכיון שכן יש לפסוק לקולא ככל סד"ר. ועוד דאפי' תימא דמדאורייתא קאמר כיון דאמר חוששין משמע דמספקא לי'. ור"כ דאמר א"ח מיפשט פשיטא לי'. לא שבקינן מאי דפשיטא לי' לר"כ משום ספיקא דר"פ. והוי יודע שבסמ"ג כ' דלא סגי בלא גט ואין דבריו נכונים וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה לא' מהתלמידים שהי' סומך על הסמ"ג וז"ל מי סני לך ה"ג והרי"ף והרמב"ם ז"ל וכל הגאונים שאתה מראה עצמך כאיש אמת ומחמיר מכל אלו ומכל מה שנהגו בכל הארצות לסמוך על שיטת הגמ' דהא רב ושמואל וב"ד רבה ור"נ ור"כ דאמרי המקדש בע"א א"ח לקידושין אפי' שניהם מודים ואע"ג דפליגי ר"כ ור"פ ולא איפסקא הלכתא כחד מינייהו. אינו מכריע לנו נגד שיטת התלמוד דאין דשב"ע פחות משנים כו' וכו' ואף אם יש פוסק א' שמחמיר בטל במיעוטו עיי"ש לשונו הזהב. ותשובת רשב"א זו הועתקה באריכות גם בסי' קנ"ד שם שהתלמיד כ' אלא שיזהר שלא יתירה בלא גט וכעס עליו הרשב"א וכ' וז"ל. מי אתה הרב הגדול שאתה מזהירינו על הוראותי ומיישר אורחותי. ומה המה עצתיך. הלהן הוראותי תשברנה. הלהן תעגנה. איני רואה אותך רק ככסיל כו' וכו' ואתה בשמועה זו חסר דעת עיי"ש שהאריך הרבה. העתקתי דבריהם הנעימים. לאשר הנוב"י ז"ל כ' זאת מדעתו. ולו הי' רואה תשובות אלו הי' שמח ול"ה מבקש טעמים אחרים. וגם בתשו' מהרשד"ם חאהע"ז סי' ס"ה כ' באמצע התשו' וז"ל דאעפ"י דיש קצת פוסקים המחמירים בקידושי ע"א להצריכה גט משום חומרא. מ"מ רווחא שמעתא דל"ח לה כלל. כי ה"ג ורי"ף ורמב"ם וכל הגאונים ורוב האחרונים ז"ל לא חשו להנהו קידושין כלל עיי"ש. הרי דמפורש כמ"ש הנוב"י בהיתר הראשון דדעת הסמ"ג יחידאי והאחרונים שנמשכו אחריו הגוף הולך אחר העיקר. והרי מצאתי לב' תנאים גדולים המסייעים להנוב"י הרשב"א והרשב"ץ ומהרשד"מ ודאי ראוי לסמוך עליהם הא חדא:

ועוד יש טעם להתיר כיון דגם הסמ"ג לא חשש לקידושין רק בשניהם מודים ולא כשהאשה מכחשת. כמבואר ברמ"א סי' מ"ב ובמהרי"ט ח"א סי' ט"ו ובמהרשד"ם סי' ל' והב"ח וכל הפוסקים ומטעם דהא האיבעיא בש"ס לא קאי אלא בשניהם מודים אבל באינם מודים הכל מודים דא"ח לקידושין וא"כ ל"ש למיפרך מאי הוי עלה רק בשניהם מודים וע"ז אר"פ דחוששין והסמ"ג חשש לדבריו אבל במכחישים אין חשש כלל וא"כ ה"ה בנ"ד שאומרת איני זוכר דעכ"פ ל"ה הודעה וכמ"ש כ"ת בשם הנוב"י בהיתר השביעי. ועיין במקנה בקו"א סי' מ"ב כ' ליישב דהא דהמקדש בע"א א"ח לקידושין ע"כ מיירי בשותקת או אומרת א"י דאל"כ פשיטא. וגם התוס' קידושין פ' האומר וגם ביבמות בפ' האשה רבה כ' דגם שתקה ל"ה ממש כהודאה רק רגלים לדבר שסומך ע"ד העד. וגם דעת המחבר ביו"ד סי' קכ"ז דדוקא בשותק בדבר דה"ל למידע דאל"כ י"ל דשותק מפני שא"י בירור הדבר מכ"ש באומרת בפי' איני זוכר ודאי עכ"פ ל"ה כהודאה והרי ר"פ ל"א דחוששין רק בהודאה. וגם בתשו' הב"ח הישנות סי' צ"ז האריך דלאו דוקא במכחשת אלא אפי' אומרת נתכוונתי לשחוק הוי כמכחשת. דאינו נקרא מודה לדברי העד אלא באומרת נתכוונתי להיות לו לאשה בקידושין אלו כמ"ש העד ודוקא ע"ז אר"פ דחוששין ולא באופן אחר דמה לי אם אומרת להד"מ או אומרת לשחוק כיונתי כו' דלדברי המחמיר נמי א"ח לקידושין אלא בשניהם מודים כו' וא"כ בנ"ד כו' והיא אומרת שלא הבינה ולא עלה על לבה לשם קידושין א"כ אינם מודים לדברי העד וא"ח לקידושין וכ"מ להדיא ממ"ש הב"י רס"י מ"ב משם הרשב"ץ דגם להסמ"ג אין לחוש רק בשניהם מודים אבל אם יש הכחשה ביניהם לא כמ"ש הרשב"א באשה טוענת דמשטה היתה. הרי לך בהדיא דטענת משטה היינו אינה מודה כו' עיי"ש ותמיהני על הח"מ והב"ש סי' מ"ב שהבינו דעת הב"ח דבטוענת משטה נאמנת במגו דלהד"מ והב"ש שם סק"ו הקשה עליו מנסכא דר"א דא"נ במגו נגד ע"א. והמגי' בט"ז שם השיג עליהם עיי"ש והרי הב"ח בתשו' זו כפל ושילש כ"פ בלשונו דטענת משטה גופי' הוי הכחשה וא"צ למגו וכנ"ל:

וגם מ"ש הב"ש שם דמ"ש הרשב"א אם אמר משטה הייתי הוי הכחשה היינו כשאמר בפיו בשעת הקדושין שכונתו להשטות עיי"ש נראה מדבריו דהבין דראיית הב"ח דמשטה שוה להכחשה ממה שהרשב"ץ הביא ראי' דא"א ל"מ בהכחשה ממ"ש הרשב"א דמהני טענת משטה. הרי דמשטה והכחשה שוים. וע"ז דחה הב"ש דהרשב"א מיירי שאמר בפיו להשטות ולא לקידושין. וכן ראיתי בתשו' הב"ח החדשות סי' פ"ט שגם חתנו הגאון בעל ט"ז השיג על הב"ח בזה. וכ' דכיון דהרשב"ץ לא העתיק תשו' הרשב"א רק דרך העברה וי"ל דבגוף התשו' של הרשב"א מיירי במכחשת עיי"ש. ובמחכ"ת אין כן כונתו כלל דא"כ הוי תלי תניא בדלא תניא דהרי ע"א בהכחשה מבואר בש"ס ומזה ילפינן למשטה ולא להיפוך. והם הבינו כן יען כי לא היו לפניהם עוד תשובת התשב"ץ. ואנחנו תהו"ל זכינו לאורו ומצאתי תשו' זו המובא בב"י בתשב"ץ סס"י ע' שכ' וז"ל ועוד דאפי' בע"א לא חשש החושש אלא בשניהם מודים אבל כשיש הכחשה ביניהם א"ח לקידושין וכ"כ הרשב"א ז"ל. וכיון שהאשה טוענת שלא בתורת קידושין לקחה ומשטה היתה ליכא למ"ד דחוששין לקידושין אפי' בע"א המכחישה עכ"ל. ובודאי לתשובה זו כיון הב"י הרי דלא הביא מהרשב"א ראי' רק דל"מ ע"א בהכחשה. ובודאי רמז לתשו' הרשב"א שהביא בס' קנ"ד שהבאתי למעלה. ומזה למד הרשב"ץ גם לענין משטה הייתי דהוי כהכחשה א"כ שפיר הביא הב"ח ראי' מהתשב"ץ דמשטה הוי בעצמה הכחשה. דאל"כ איך מביא ראי' מהרשב"א דהרי הרשב"א שם מיירי בהכחשה כמ"ש התשב"ץ בשמו בסי' קנ"ד. והתשב"ץ שם בסי' פ' מיירי להדיא כשטוענת עכשיו, משטה הייתי בשעת הקדושין כיון שלא היו אז רק נשים וידעתי שאין עדות נשים כלום. והוא מבואר שלא כדברי הב"ש שרצה לפרש שאמרה בפי' בשעת הקידושין שהיא אינה מקבלת לקידושין רק להשטות ובחנם השיגו עליו חתנו הט"ז וגם הב"ש וז"ב ואמת. נחזור לענינינו דכיון דהאי מאי הוי עלה לא קאי רק על שניהם מודים וע"ז אר"פ דחוששין ולא באופן אחר וא"כ ה"ה באומרת איני זוכר דעכ"פ ל"ה הודאה והוי כמו משטה דא"ח וכמ"ש הנוב"י ואדרבה תמהני על הנוב"י שחידש ס' זו מדעתו. והוא מבואר במהרי"ט בשניות חאהע"ז סי' מ"ג באמצע התשו' שכ' וז"ל ונראה דאפי' לאותן שחששו במקדש בע"א הכא ליכא למיחש הואיל והאשה מכחשת כו' וכו' ושמא תאמר הכא לא מיקרי הכחשה מה שהאשה אומרת להד"ם דהא יש ב' עדים המכחישים אותה כו' הא ליתא דא"א צריכים להכחשה של האשה לבטל דברי העד אלא כל שאין הבע"ד שותק ומודה אין עדותו של ע"א כלום דאפי' בשאר אסורים שע"א נאמן לא הימני' רחמנא אלא בשתיקתו של בע"ד ואם שתק בדבר דלא ה"ל למידע אין שתיקתו כהודעה ול"מ העד כמ"ש התוס' שם כ"ש בדשב"ע דחמיר טפי הלכך אפ"ת דל"מ זה הכחשה גם הודאה לא מקרי שיהיו ע"א נאמן עליו עכ"ל עיי"ש. הרי להדיא דכל שאינה מודה ממש ל"מ העד והוא ממש כס' הנוב"י בהיתר השביעי הנ"ל:

אמנם לפי"ז ישאר קו' האחרונים שהקשו בהא דעא"נ בהודאה ממ"ש הר"ן גבי שליח נעשה עד דאפי' מודה האשה שקבלה קידושין ל"מ כיון שא"נ בדבורם אלא מצד הודאתה וכ"כ הב"ש סי' ל"ה דעד הצריך סיוע אינו עד ואמאי מהני כאן ע"א בהודאה ותירצו דכאן א"צ הודאתה דדי בשותקת או אומרת א"י ורק שלא תכחיש ולפמ"ש כאן דבעינן הודאה ממש הדק"ל. אבל באמת אין כאן קו' כלל דה"ד היכא דבעי ממש אבל למ"ד דחוששין לקידושין בע"א ע"כ ס"ל דל"ב עדות ממש א"כ סגי שיהי' נאמן ע"י הודאת בע"ד וכמ"ש הט"ז ביו"ד סי' צ"ח לענין מסל"ת דאע"ג דל"מ מסל"ת בדאורייתא היינו במידי דבעי עדות גמורה. אבל באסור דל"ב עדות אלא ביש הוכחה סגי ע"כ מהני מסל"ת עיי"ש. וזה מבואר ברש"י ז"ל גבי שניהם מודים מאי וז"ל טעמא דע"א משום דלא מהימן הוא והא הימנוהו. הרי דהוא רק משום הוכחה דהימנוהו. ודו"ק:

ומה שתמה כת"ר על הנוב"י מדברי הרמב"ן והרשב"א כתובות כ"ב גבי תרגמא בע"א דהא דהוצרך להכחשת העד דר"פ לטעמי' דבע"א חוששין לקידושין ומיירי ששותקת או א"י דאומר שאבי' קבל הקידושין והיא א"י או שזרק לה הקידושין ס' קרוב לו. הרי דגם בשותק או א"י נאמן העד. וכ' שצע"ג. ובאמת ח"ו לא נעלמו מהנוב"י ומהרי"ט דברי הרמב"ן והרשב"א הנ"ל. וגם הב"ש הביא דבריהם בסק"ז. רק דהרי המהרי"ט כ' עיקר טעמו עפ"ד התוס' דגם בשאר אסורים ל"מ שתיקה אלא בדבר דה"ל למידע דהוי כהודאה א"כ חזינן דל"מ ע"א אלא בהודאה ממש מכ"ש בדשב"ע דל"מ שתיקה או א"י כמ"ש לשונו למעלה. וא"כ הרמב"ן והרשב"א לשיטתייהו אזלי דאפי' שותק מפני שא"י בירור הדבר נאמן העד כמ"ש הש"ך בשמם ביו"ד סי' קכ"ז סקט"ז וכיון דל"ב לדידהו הודאה ממש. שפיר מהני גם שתיקה או א"י להאמין להעד. אבל לדידן דקיי"ל כרוב הפוסקים הט"ו ואו"ה והאגודה והסמ"ק דאין העד נאמן אלא כשהבע"ד שותק בדבר דה"ל למידע. הרי דבעינן הודעה ממש. מכ"ש בדשב"ע כשהאשה א"י עכ"פ ל"ה הודעה כמ"ש המהרי"ט ואין העד נאמן:

אמנם ליישב אליבא דהרמב"ן והרשב"א סוגיית הש"ס דאיך אפשר לומר דפריך הש"ס מאי הוי עלה על ע"א בהכחשה דהא הפלוגתא ל"ה אלא בשניהם מודים. נלפע"ד דרך חדש. דבאמת לפ"מ דפריך רב אחדבוי מברייתא דחבילה דמבואר שם דאף דהאשה מכחשת ואומרת אלו שני עבדי. וחבילה שלי אפ"ה נאמן העד רק דקאמר ותסברא. ומשני דאתיא כר"מ דמטלטלי משתעבדי לכתובה וזה בא להשמיענו. ובאמת רבנן פליגי עלי' בש"ס כתובות פ' ופ"א. וא"כ לרבנן ודאי מוכח מברייתא דחבילה דגם באינה מודה מהני ע"א. ואפי' נימא דהכחשת האשה בשה ל"ה הכחשה כיון ששני העדים מכחישין אותה עכ"פ שאין החבילה שלה. אבל עכ"פ ל"ה הודאה כמ"ש במהרי"ט הנ"ל. וכיון דעכ"פ לדידהו מוכח דגם בלא הודאה נאמן ע"א וא"כ שפיר י"ל דפריך מאי הוי עלה אי נימא באמת דברייתא אתיא כר"מ או לא וע"ז אר"כ א"ח דברייתא אתיא כר"מ ור"פ לא רצה לאוקמי כר"מ ע"כ אמר חוששין וממילא גם בלא הודאה חוששין ודו"ק:

ובזה י"ל ג"כ סוגיית הש"ס שבועות ל"ב אר"פ הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב כו' וקאמר ש"מ משביע עידי קרקע חייב ופיררש"י דעד מיתה עד קרקע הוא שאין כתובה נגבית ממטלטלי. ולכאורה ק' מנ"ל הא דלמא ס"ל כר"מ דכתובה נגבית ממטלטלי. ולפמ"ש הדבר נכון דשפיר הוכיח מר"פ לשיטתו בכאן דס"ל חוששין משום דלא רצה לאוקמי כר"מ ע"כ דלא ס"ל כר"מ. וא"כ עד מיתה עד קרקע הוא וממילא ש"מ משביע עד קרקע חייב. וכ"ז לשיטת הרמב"ן והרשב"א הנ"ל. אבל התוס' לשיטתם דכתבו שם בכתובות ד"ה ר"מ היא דמיתמי גם ר"מ מודה דאינה נגבית ממטלטלי וא"כ בלא"ה מוכח דמשביע ע"ק חייב דהא בעד מיתה בא לגבות מיתומים גם ר"מ מודה, אך דלפי"ז תקשי מ"ש התוס' שם דקאי נמי אהכל מודים בעד סוטה. והרי בעד סוטה הוא בחיים וא"כ שפיר י"ל דאתי כר"מ. ועיין בקצוה"ח סי' ל"ט סק"א שהקשה מדל"א דאר"פ מדאורייתא מיחזי חזי כו' וא"כ כאן נמי מדאורייתא גבי ממטלטלי. ועיי"ש שתי' דעד מיתה גופה הוא רק דרבנן. ולפ"ד ג"כ תיקשי דאיך אפשר לומר דקאי גם אעד סוטה דהא עד סוטה דאורייתא וכבר הארכתי בזה במק"א ואכ"מ:

אך באמת בנ"ד אין שום נ"מ בזה דגם הרמב"ן והרשב"א יודו בנ"ד דא"צ גט. דהנה המקנה בקו"א סי' מ"ז הקשה על הרשב"א והראב"ד דמוקי לה בשותקת או א"י דהא קיי"ל בכ"ד בש"ס דאין דשב"ע פחות משנים. ואף דלכתחלה לא תנשא. מ"מ הא משמע בסוגיא דלולא העד שאמר לא נתקדשה אפי' אם נשאת תצא. ותי' דהא דאמרינן אין דשב"ע פחות משנים. היינו כעובדא דהאי סמיא שכבר היתה נשואה לו בהיתר. ולכך לא תצא. אבל כאן שעדיין לא נשאת הוי כמו קלא דקמי נשואין דאפי' נשאת תצא עיי"ש. וא"כ כאן בנ"ד דכבר נשאת לאחר קודם שבא העד בכה"ג ודאי לכ"ע אינו נאמן העד – וז"ב – העולה מזה דלפע"ד אין בזה שום חשש קידושין מכמה טעמים א' משום דכל הפוסקים מסכימים להקל בזה. וגם בביאורי הגר"א כ' דלית מאן דחש לחומרא של הסמ"ג. והשני משום דאינה זוכרת והוי כמו הכחשה דגם הסמ"ג מודה דא"ח וגם אחר שקבלה קידושין מאחר וכ"כ הכה"ג סי' מ"ב בשם מהר"מ מטראני. גם דבלא"ה אין כאן חשש דאורייתא כמ"ש התשב"ץ ומהרי"ט וגם הרמ"א עצמו דבמקום דחק ועיגון יש להקל וא"כ כאן שנשאת לאחר אין דחק גדול מזה ודאי אין להחמיר כלל וז"ב. ומרוב טרדותי לא אוכל להאריך יותר כי הפסיקוני טרדות שונות:

וע"ד פלפולו מ"ש ליישב קו' הנוב"י בהא דהאיש מקדש בו ובשלוחו. כיון דאסור לקדש כו' א"כ הוי שלד"ע ובטל השליחות. וע"ז תי' כיון דזכות הוא לה אמרינן דנעשה שליח קבלה של האשה. ובאמת ז"א. דא"כ למה הוצרך עוד לומר בסיפא האשה מתקדשת בה ובשלוחה דהא ממילא נדע מהרישא דהאשה עושה שליח דהא גם שליח הבעל מוכרח להיות שליח של האשה. ול"ד כלל למ"ש רש"י דנעשה שליח הולכה של הבעל דשם הבעל מוסר לו הגט שפיר אמרינן דאם א"י להיות שליח קבלה עכ"פ הוא מוסר לו להוליכו. אבל שם האשה לא ראתה השליח מעולם ואיך יהי' שליח שלה ואי משום זכי' א"כ ה"ל להתקדש תיכף בקבלת השליח. ומלבד זאת אין מקום כלל לסברא זו ואימת מינתה אותה לשליח. וגם צריך עדים במינוי השליח. וגם דאכתי משכחת לה כשרואה אותה הבעל מקודם. וע"כ דקו' הנוב"י הוא רק מדכ' סתם בו ובשלוחו משמע דאפי' לא ראה וא"כ מה ענין זה לשליח נעשה עד שכ' רו"מ:

–

גם מ"ש רו"מ ליישב קו' התוס' ב"ב קל"ד דר"י אתא לאשמעינן דא"נ לומר גירשתי למפרע אף די"ל מגו דלישלח לה גט ויבטל שלא בפני השליח מכח האי תקנה גופה שלא יחפה על ב"א. דבריו נכונים בזה. אך עדיין מחוסרים תבלין דאמאי באמת לא יהי' נאמן במגו דהא אם ירצה לחפות על ב"א יוכל לחפות כדין ומה לו לשקר. ונראה להמתיק הדברים ולקרב אל השכל. די"ל דהוי כמו מגו לגרוע דלפעמים משכחת לה שלא יוכל לשלוח גט ולבטל כגון שהיתה נשואה לאיש אחר מקודם שנשאת לו. ובעל הראשון נתן לה גט בתנאי שתנשא לו עד זמן פ'. והיא נשאת לו בזמן הקצוב ואז נגמרו גירושי בעל הראשון כמבואר באה"ע סי' קמ"ג ואח"ז זנתה. וא"כ אם ישלח לה גט ויבטל שלא בפני השליח ויפקיעו רבנן הקידושין ממנו א"כ בזה יתבטל הגט הראשון דהא לא נתקיים התנאי ותהי' א"א מבעלה הראשון. ולכך הוצרך לומר גירשתי למפרע דאז שוב אינה א"א מהשני דהא נתגרשה ממנו ומהראשון ג"כ אינה א"א דהא קיימה התנאי ונשאת לו בזמן פ' ובזה יחפה עלי' ומטעם זה תיקנו זמן בגיטין ותיקנו שלא יהי' נאמן לומר גירשתי למפרע ודו"ק. וביתר פלפולו לא עיינתי כי עמוס הטרדות אנכי ואתו הסליחה והנני ידידו:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה