אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה ל

תשובה כט

בחיפק שתא. תיחי ברכתא. שתא בריכא. וחיי אריכא. ומזוני רויחא. לכבוד יד"נ וחמדת לבבי הרב הגאון החריף ובקי מו"ה שלום הכהן נ"י האבד"ק פידהייץ יע"א.

חמדת קונטריסו הגיע עדי שמחתי בשלומו ושלום תורתו ושש אנכי על אמרותי' כמוצא שלל רב ולמען אהבתו לקחתי לי מועד ועברתי בין בתרי אמרותי ואח אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר:

פתח דבריו יאיר ליישב קו' הנוב"י מה"ת סי' קמ"ז בחיו"ד על המהרי"ט ח"א סי' קכ"ז שכ' דל"מ הקדש ע"י שליח מטעם דמילי לא מימסרן לשליח והוא נגד הש"ס נזיר י"ב דאי לאו דכתיב אשה יקימנו ואשה יפרנו הוי מהני לכ"ע הפרה ע"י שליח ואף דהוי מילי ועז"כ כת"ה לחדש בזה דהא דכ"מ דל"מ עביד השתא ל"מ משוי שליח הוא מטעם דהוי דשלבל"ע ולפי"ז לפי קו' הש"ס שם דבא לומר דמצי משוי שליח ע"כ צ"ל דס"ל דכיון דגוף של השליח הוי כגוף של המשלח [ודלא כתוס' רי"ד והקצוה"ח סי' קפ"ב] א"כ הוי כמו דקל לפירותי' דמהני גם בדבר שלבל"ע. וא"כ ל"ש לומר מילי לא מימסרן לשליח דהא הוי כגופו של המשלח ממש אבל באמת למסקנא דל"מ משוי שליח בכה"ג ול"ה כגופו שפיר כ' המהרי"ט דגם בהקדש ל"מ משום מילי עכת"ד:

הנה אם כי דבר השכל הוא אבל אין לו שום דמיון כלל כי עוכלא לדנא דשא"ה דבא למכיר הפירות להקונה. ואם הפירות עדיין לא באו לעולם מ"מ יבואו מדקל זה וכשהוא מוכר הדקל שבא כבר לעולם והפירות יגדלו מדקל זה ע"כ מהני משא"כ כאן שמוסר להשליח נדרי אשתו שיוכל להפר לה ואתה בא לאמר שהנדרים עדיין לא באו לעולם והם הפירות ואם הי' למסור גם אשתו אז שייך לומר דהוי כדקל לפירותיו. אבל מה יועיל בזה שגוף השליח הוי כגוף המשלח והרי השליח אינו הדקל של הנדרים והוא מבואר בתוס' פ' השולח דמ"ב גבי עבד שמכרו רבו לקנס דקאמר תיבעי לר"מ ע"כ ל"א ר"מ אדם מקנה דשלב"ל אלא כגון פירות דקל דעבידי דאתו אבל הכא מי יימר דמינגח כו' וכ' התוס' שם דהאיבעיא הוא די"ל דאפי' לרבנן קנה דהוי כמו דקל לפירותיו דהא קאי שור והא קאי עבד. א"ד דאפי' לר"מ ל"ק דל"ד לפירות דקל שהפירות יוצאים. מגוף הדקל ועבידי דאתו אבל קנסא מעלמא אתיא ולא עבידי דאתו עיי"ש – כונתם במה שהוסיפו על דברי הש"ס דהפירות יוצאים מגוף הדקל ובש"ס ל"א רק עבידי דאתי. והאי עפמ"ש בתוס' כתובות נ"ח גבי לאחר שאתגייר בשם הר"א משאנזא דהיכא דהגוף בעולם ל"ב עבידי דאתו. ולכך הוצרכו התוס' כאן לחלק דדוקא כשהפירות יוצאים מגוף הדקל ל"ה עבידי דאתו אכל בקנס עבד דמעלמא אתו ולא מגוף העבד בעינן עבידי דאתו אפי' הגוף בעולם ול"ה כדקל לפירותיו וז"ב. וא"כ ה"ה כאן שהנדרים אינם יוצאים מהשליח מה מהני שגוף השליח בעולם ואם כונת כת"ה שהפירות הן ההפרה. מה שייך בזה דשלבל"ע הלא המיפר והפרה כבר באו לעולם. וכמו שנוכל אח"כ לומר מופר לך כן עכשיו י"ל כן רק שהנדרים לא באו לעולם. ואם יאמר אשר כח ההפרה ל"ב לעולם כיון דאין לה ע"מ לחול ולזה מהני גוף של השליח שיהי' כמו דקל לפירותיו. אבל באמת ג"ז אינו דאטו כח הפרה תלוי בשליח הלא הוא תלוי רק בבעל. והוא מוסר כח זה לשליח. א"כ הבעל הוי הדקל ולא השליח. ואטו אמרינן שגוף המשלח הוי כגוף של השליח. אדרבה להיפוך מצינו שהשליח הוי כמשלח ולא להיפוך. וא"כ במה שמוסר לשליח להפר ודאי ה"ל מילי ול"מ:

גם מ"ש ליישב קו' המל"מ על המהרי"ט ח"ב חו"מ סי' כ"ג שכ' דהא דל"מ שלית במה דל"מ עביד השתא. היינו דאין דעתו לעשות שליח. אבל אי פריש מהני. מהא דאומר לאפטרופס בפי' כל נדרים שתדור כו' ואפ"ה ל"מ עפ"ד הר"ן דהא דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת הוא משום קפידא דבעל ולפי המבואר כתובות ע"ב דכל דלא קפדי בי' אינשי ל"ה קפידי' קפידא ולכך פריך הש"ס כיון דאמרת דאין דעתו של אדם לעשות שליח במה דל"מ עביד השתא. ע"כ אף שהוא עשה שליח ע"ז ל"מ משום דלא קפדי בי' אינשי ענ"ד. דברים הללו א"א להולמן דאטו משום דאין מקפידין על נדריו. אין דעתו לעשות שליח. רק משום דעדיין א"י איזה נדרים תדור ואולי יהי' ניחא לי' בהם. אבל בשעת שמיעת הנדר ודאי כ"א מקפיד. וא"כ כיון שהוא פי' שיפר גם הנדרים שאח"כ והוא נדרה בדברים שדרך ב"א להקפיד למה לא יועיל ההפרה מה בכך שבעת מינוי השליחות לא קפדי בה אינשי אבל בשעת הנדר ע"ד בעלה נודרת וע"כ דגם באומר בפי' ל"מ ודלא כמהרי"ט וכבר כתבתי בתשו' ליישב דברי מהרי"ט מכל הקושיות הנ"ל:

ומ"ש עוד להקשות ע"ד הרח"כ בתשו' חאה"ע סי' ד' שכ' בטעמא דמשלישין הגט משום ס' שמא א"י לשמור גיטה. א"כ מה פעל בהשלשה הא אכתי איכא ס' דלמא היתה שוטה ול"ה גט ותי' עפ"ד הרמב"ם פ"ז מאשות בלאחר שיחלוץ לך יבמך דהוי מקודשת כיון שיכול לקדשה עכשיו מס'. וה"ה כאן כיון דיכול לגרשה עכשיו מס' יכול לגרשה לאחר שתשתפה וע"כ יכול לעשות שליח. הנה ראה בעצמו שאין לו דמיון לזה. ולפי"ז למה אינו מגרשה בעצמו על אחר שתשתפה וע"כ דאם היא שוטה באמת אין לה יד להתגרש גם אלהבא כמ"ש כת"ר בעצמו. אבל באמת אין כאן שום קו' דהרח"כ לא כ' רק לענין היתר הבעל מאסור ב' נשים דהרי א"י להתיר חר"ג רק אם אינה בת גירושין ושמא אינה עדיין בכלל שוטה ויודעת לשמור גיטה. והיא ב"ג וא"י להתיר חר"ג ולימסור לה גט א"א שמא היא שוטה. וע"כ משלישין הגט ביד שלית הולכה דממ"נ אם היא שוטה גמורה הרי הותר חר"ג דאינה ב"ג ואם אינה שוטה הרי נתן הגט ואין מניעה מצדו רק מצד חשש של השליח וכבר הארכתי בזה בתשו' אחרת:

ומ"ש עוד להשיג על מ"ש בספרי שו"ת מ"ש סי' כ"ז דאם ניתן הבעל בטחון שמחויב לגרש אשתו מחדש בעת שתשתפה יש תשש ברירה והעליתי בזה כונה עמוקה בדברי הנוב"י. ועז"כ כת"ה דל"ד לנתינת שני גיטין דשם בשעת נתינת הגט ליד האשה עדיין לא הוברר איזה גט כשר ע"כ יש חשש ברירה משא"כ דאין חשש רק בעת שנותן לשליח וקודם הנתינה ליד האשה יתברר הדבר ומאוד תמה אני על דבריו דהרי בארתי היטב בתשו' והבאתי דברי הנוב"י מה"ת שפלפל עם ב"א הגאון ז"ל סי' ק"כ וקכ"א וקכ"ב דבנתינה ל"ש כלל ברירה דל"ב לשמה רק בכתיבה עיי"ש בסי' קכ"ב שכ' להסביר הדבר דכאן דכתיבת הגט צ"ל לשם גירושין ואם הבעל והסופר יודעים אשר מוכרח ליתן ב' גיטין ויודעים ג"כ שבשני הגיטין אסור לגרש משום שני ספרים וצריך לכוין שגט א' יהי' כחספא א"כ שני הגיטין לא נכתבו לשם גירושין ושניהם פסולין עיי"ש וא"כ כאן נמי חמש כן הוא כיון שתקבל עליו מיד ליתן גט אחר לכשתשתפה א"כ הגט שהוא נותן ביד השליח לא נכתב לשם גירושין. ובעזה"י דברי נכונים ובזה הנני ידידו דו"ש באהבה:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה