אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה כט

תשובה כח

שלמא רבא לגברא רבא כבוד ידי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם. דולה מים מבורות עמוקים סועו"ה פאר הדור כ"ש מו"ה שלום מרדכי הכהן נ"י האבד"ק ברעזאן יע"א:

חמדת קונטריסו השגתי לנכון אורו עיני כי יהל אור תורתו לנגד פני. האומנם טרדות רבות סבבוני וגם אינני בבריאות ל"ע. נוסף ע"ז אשר מעולם אני מונע עצמי מלהמנות בענינים הללו אך אדעתא דגברא רבא כי"ב לא נדרנא ולקחתי לי מועד לעיין בדבריו הנעימים אשר כ' להתיר להאיש ר' יוסף בהר"ב מו"ה אהרן יהודא מהרומלוב לישא אשה על אשתו, אחרי אשר יעשה כפי המוטל עליו בהסכמת מאה רבנים. והנני לכתוב לו מה שראיתי לפקפק בדבריו:

מ"ש בקונטריסו אות ג' בשם הרח"כ בתשובותיו סי' ג' דגם באין ידו משגת להשליש כתובה יש מקום להתיר חדר"ג מטעם אומדנא דאדעתא דהכי נשאה שאם תשתטה ולא יהי' בידו לשלם כתובתה שישא אחרת כדי שלא יהי' מעוגן לעולם. וע"ז העיר הדר"ג בשם רב א' מדברי הח"ץ בתשו' סי' מ"א שהקשה בהא דפריך הש"ס ב"ק ק"י ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין נימא אומדנא דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה. דהרי קיי"ל אין פותחין בנולד דל"ש ותי' דהתם בשעת קידושין עדיין אינה זקוקה ליבם ובשעה שאתה בא לזקקה ליבם ע"י מיתת הבעל הרי הנולד כבר לפניך. ובתשו' מע"צ סי' ד' תי' דקו' הש"ס כשהיבם הי' מו"ש בשעת קידושי בעלה וא"כ בנ"ד ל"ש אומדנא דאין פותחין בנולד כשתשתטה אשתו ולא יהי' בידו לפרוע כתובתה. והאריך בזה:

הנה אם כי כ"כ המהרי"ט בראשונות סי' קי"ח ד"ה ומעתה דא"א לומר דלא חלה השבועה על מה שלא עלה בדעתו דאדרבה כל מלתא דל"ש חמיר טפי שהנודר אינו חושש לו ואעפ"כ נודר וחייל נדרו ואפי' מתורת פתח לא פתחינן לי' כו' אלמא כל מלתא דל"ש לא פתחינן בהכי עיי"ש. מ"מ באמת דברי הרח"כ נכונים ואינו נוגע כלל להא דהח"ץ ושפתי כהן ישמרו דעת. ודבריו נאמרו בדיוק. דכ' שם בטעמו דבלא"ה אפי' אם לא תיקן ר"ג בכה"ג מ"מ יהא אסור לישא אחרת מטעם המבואר בש"ע דבמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה א' אינו רשאי לישא אחרת עלי' דכיון שנהגו הוי כאלו התנו כן. ועכ"ל דהואיל וברשות אשתו מותר ה"ל כאלו התנה עמה נמי להיפוך דהיא אינסבא לי' נמי אדעתא דהכי כשיהי' איזה הכרח יהי' רשאי לישא אחרת כמ"ש הח"מ דהוי אומדנא לטובתה שלא ישא בלא רשותה כן אמרינן אומדנא לטובתו. וא"כ ה"ה לענין כתובה אמרינן אומדנא כאלו התנה עמה והוי כמו ברשותו עיי"ש. מבואר כונתו כיון דחזינן דהאסור לישא אחרת אינו נקשר עם הקידושין דהרי ברשותה מותר א"כ הוי רק כמו תנאי וחיוב אחר שנתחייב בעת הקידושין דאל"כ ל"ה מהני רשותה וכיון שכן כמו דאמרינן כאלו התנו לטובתה כן מהני לטובת האיש דאנן סהדי דאדעתא דהכי נתרצו ול"ז וכמו דאמרינן בחיוב אחריות בחו"מ סי' רכ"ה דאונסא דל"ש לא קבל עליו כן אמרינן בחיוב זה שנתחייב שלא לישא אחרת דמלתא דל"ש לא קבל עליו וכיון שכן הדין לענין האסור ב' נשים מצד המנהג בלא חדר"ג ממילא פשוט דהה"נ אחר חדר"ג דל"מ רשותה ול"ש היתר זה מ"מ בנ"ד דנשתטית דאמרינן דבכה"ג לא תיקן ר"ג רק דאנו מסופקין אולי לא הסכים ר"ג להתיר עד שישליש הכתובה מ"מ הרי לענין כתובה ודאי מהני מחילה שלה דכל תנאי שבממון קיים ודאי אמרינן דהוי כאלו התנה עמה שאם תשתטה ולא יוכל להשליש הכתובה ישאר הכתובה חוב עלי' – הארכתי בביאור דבריו כי נאמרו בקצור ומזה נולדו קושיות הנ"ל והמעיין היטב בדבריו יראה כי כן כונתו:

ומעתה אין ע"ז שום קו' כלל מהא דהח"ץ דהרי הח"ץ בעצמו שם סד"ה אלא שבתוס' פד"א הרגיש במ"ש דאין פותחין בנולד דזה סותר למה דאמרינן לענין חיוב כל אונסא דל"ש לא אסיק אדעתי'. ותי' ע"ז דשאני בנדרים ושבועות דכיון שנשבע או נדר שלא יהנה לפ' או שלא יכנס לבית זה מיד חל האסור ואח"כ כשנעשה סופר או הבית נעשה בהכנ"ס בא לעקור הנדר ולומר דהוי טעות ע"כ אמרינן דאין פותחין כיון דל"ש אמרינן דאפי' אסיק אדעתי' הי' נודר [כיון דכבר הי' עליו חזקת אסור] משא"כ כשמתחייב באיזה דבר ובשעה שבא עליו החיוב לעשות כבר האונס לפנינו אין בנו כח לחייבו כיון דעדיין ל"ה עליו חזקת חיוב – זהו חלק א' – אח"כ כתב שם דלהנהו אונסא המבואר בש"ס דקביל עליו כל אונסא דמתיליד וכדומה א"צ לחילוק זה דאפי' בשבועה כה"ג שנשבע על הכלל ולא ע"ד פרטי אמרינן דאונסא דל"ש אינו בכלל זה רק מהרא"ש בתשו' דמיירי בפי' דבריו ואפ"ה כ' דבל"ש לא אסיק אדעתי' צריך לחלק בחילוק הנ"ל ואפי' למ"ש מהרי"ק דברי הרא"ש אפי' בשבועה צ"ל דאף שנשבע מ"מ לא נחייב לכונסה עד שיגיע הזמן ובהגיע הזמן כבר האונס לפנינו וכן ביבמה שנפלה לפני מו"ש דבשעה שקדשה ל"ה זקוקה ליבם ובשעה שהוזקקה ליבם כבר האונס לפני' משא"כ בנדרים שחלים מיד [והדר"ג לא הביא רק החילוק הזה]. וכפי מה שפירשנו דברי הרח"כ ל"ש בזה כל החילוקים הנ"ל כיון דהקדים דאסור נישואי ב' נשים מכח המנהג אינו תלוי בקידושין רק תנאי וחיוב מבחוץ דאל"כ ל"ה מהני רשותה וכן חיוב הכתובה אחר חר"ג הוא רק תנאי א"כ שפיר דמי לשאר חיוב דאונסא דל"ש לא קבל עליו וא"צ לעקור בזה הקדושין דהוי כאלו התנה ול"ד לנדרים ושבועות וכן ליבמה שנפלה לפני מו"ש דשם א"א לומר כלל שהקידושין תלו עד שתזקק ליבם ואח"כ יתבטלו דהוי כאומר היום את אשתי ולמחר א"א אשתי דל"א כלום כמבואר בנדרים בסוגיא דב"פ וע"כ צריך לעקור הקידושין למפרע וזה ל"א וע"כ הוצרך לומר למהרי"ק דבשעה שהוזקקה ליבם כבר האונס לפני' משא"כ בנ"ד לענין חיוב כתובה דהתנאי אינו תלוי בקידושין וא"צ לעקור הקדושין. וגם האסור לישא אחרת הוא ענין כולל ולא פרטי. וע"כ שפיר אמרינן אומדנא דמה דל"ש לא קבל עליו כמו בשאר חיוב ואינו דומה כלל להא דאין פותחין בנולד וז"ב ופשוט – ועיין בג"פ סי' קי"ט סקל"ג בשם הרח"ש סי' ל"ג דאפי' נשבע שלא ישא אחרת מ"מ בנשתטית אמרינן אומדנא דמוכת דלא נשבע אדעתא דהכי וגם הח"ץ רמז לתשו' זו עיי"ש:

גם מ"ש באות ח' מקונטריסו בדבר השלשת הגט ליישב דברי מהרי"ט בשניות חחו"מ סי' כ"ג שחידש דהא דאמרינן בנזיר י"ב כ"מ דל"מ עביד השתא לא משוי שלית היינו שאין בדעתו ש"א לעשות שלית אלא במה דמצי עביד השתא ודוקא מהסתם אמרינן כן אבל אי פריש בהדיא שעושהו שלית גם לזה מהני ותמהו המל"מ בפ"ט מאשות ושאר אחרונים דהרי פריך שם בש"ס מהאומר לאפטרופס שלו כל נדרים שתדור אשתו מכאן כו' יכול יהי' מופרין ת"ל אשה יקימנו ואשה יפרנו הא לא"ה מצי מיפר ואלו גבי דידי' תניא האומר לאשתו כל כו' וחכ"א אינו מופר. ולשי' מהרי"ט מאי קושיא דהא פירש נדרים שתדור אח"כ ועז"כ הדר"ג ליישב בדרך פלפול עפמ"ש המהרי"ט ח"א סי' קכ"ז דבהקדש ל"מ שליחות דהוי מילי ולא מימסרו לשליח ובתרומה שאני משום דרחמנא קרי' מעשה ובנוב"י מה"ת סי' קמ"ז תמה עליו מהא דמהני שליח בהפרת נדרים עיי"ש. ולזה י"ל דהקדש אפשר בשאלה משא"כ הפרה דא"א לבטלה אבל כ"מ דל"מ עביד השתא ודאי הוי רק מילי ול"מ שליחות. אך לפי המבואר במח"א ה' שלוחין סי' ואו בעושה שלית ע"ד שי"ב מעשה וגם על מילי חייל בכולל וא"כ י"ל דכיון דאומר לאפטרופס שלו דהוי שלוחו לכל הענינים תל השליחות בכולל גם על הפרה וא"כ שפיר הקשה הש"ס למה דמשני דמסתמא ל"ש שליח במה דל"מ עביד השתא וכיון שעיקר השליחות להפרה לשי' המהרי"ט מחמת שאמר בפי' והרי זה הוי מילי ולא חל עכ"ד:

והנה אם כי דבר חכמה אמר בזה אבל אינו אמת מכמה טעמים חדא דמ"ש בשם המח"א דחל השליחות על מילי ע"י כולל לא נמצא שם כלל ואינו ראוי להיות נאמר דאיך יחול שליחות ע"ד שא"ב ממש ואדרבה מבואר שם להיפוך ממה שהביא מהתוס' רי"ד והמרדכי דקידושין הוי מילי ואף שמסר לו גם טבעת לקידושין הוי מילי ול"ד לגירושין שמוסר בידו הגט ויכול לגרש בע"כ עיי"ש וגם בסי' י' שם רצה לחלק בדוחק דגם למהרי"ט דפי' בפי' מהני גם בל"מ עביד השתא מ"מ בכולל כל נדרים ל"מ הרי אדרבה דכולל גרע טפי – ועוד דבמהרי"ט סי' קכ"ז גופי' מבואר להדיא להיפוך דהרי עיקר המעשה הי' שם באפטרופסים שמינה אותם אבי היתום על כל נכסיו ואפ"ה כ' שא"י להקדיש דה"ל מילי ואיך אפשר לתרץ דברי מהרי"ט עפ"י סברא זו ואם כי בח"ס חיו"ד סי' שכ"א כ' דהא דלמהרי"ט מהני שליחות בתרומה הוא משום דתרומה עיקר הוא ההפרשה והדבור והמחשבה הוא רק טפל להפרשה ע"כ ל"ה מילי משא"כ בהקדש דעיקר הוא הדבור עיי"ש אבל אינו ענין לזה דבתרומה באותו ענין שליחות י"ב מעשה אף די"ב גם מילי מ"מ אינו מבטל שליחות המעשה משא"כ בשני שליחות נפרדים איך יועיל השליחות שי"ב מעשה להשני שהוא מילי – ועוד דלפ"ד עיקר קו' הש"ס הוא דע"כ בסתמא דעתו לעשות שליח גם במה דל"מ עביד השתא וע"כ מהני באומר לאפטרופס בכולל דאי אין דעתו רק מה שאמר בפי' ה"ל מילי וז"א דאדרבה יש להוכיח משם להיפוך דודאי אין דעתו ע"מ דל"מ עביד השתא דאל"כ למה הצריכו לומר לאפטרופס כל נדרים שתדור הא בלא"ה הוי אפטרופס ויכול להפר ול"ל להתנא להאריך כ"כ הל"ל בקיצור אפטרופס שהפר יכול יהי' מופרין וע"כ דנדרים שתדור אח"כ אינו בכלל אפטרופסות דאין דעתו לזה ועוד דגם לדבריו ופירושו אין כאן שום קו' דשפיר י"ל דאפי' נאמר דבסתם אין דעתו למשוי שלית במה דל"מ עביד וצ"ל בפירוש מ"מ י"ל דמיירי דבשעה שעשה אותו אפטרופס הגיד לו ג"כ כל נדרים שתדור וחל בכולל ול"ה מילי:

ולפע"ד י"ל בפשיטות דהנה אמת נכון הדבר דשליחות זה ה"ל מילי כמ"ש בס' בני אהובי בפ"ט מאשות ה"ו דאפי' מינוהו להיות שליח לאחר שיהי' שעת הכושר לחול שליחותו מ"מ כיון שבשעת מינוי השליחות א"א לעשותו לא הוא ולא שלוחו הוי רק מילי בעלמא עיי"ש אך דמ"מ י"ל קו' הנוב"י הנ"ל דמהני הפרה ע"י שלית כיון דכל הנודרות ע"ד בעלה היא נודרות והרי הבעל גילה דעתו שאינו רוצה בנדר הזה בטל הנדר ועיין בר"ן נדרים סוף דע"ג ול"ד להקדש וכיון שכן י"ל דאף במה דל"מ עביד וה"ל ודאי מילי מועיל השליחות אמנם ז"פ דל"א דדעת השליח הוי כדעת הבעל דהרי גם שמיטת השליח אינו כשמיעת הבעל כמ"ש הרא"ש שם דע"ב דבמידי דממילא ל"ש שליחות וכיון שהאשה נדרה אחר מינוי השליחות מנ"ל לומר אם דעת הבעל הי' בשעת נדרה להפר או לא וע"כ ס"ל להש"ס דבהא תליא אם נימא דסתמא דעת הבעל לשויא שלית גם על נדרים שתדור ע"כ דהי' בטוח שלא תשתנה דעתו אח"כ וע"כ מהני הפרת השליח אף דהוי מילי כיון דנדרה ע"ד בעלה והוי כנדר על תנאי משא"כ אי נימא דדעתו אינו בסתמא רק ע"מ שיוכל לעשות עכשיו ע"כ אפי' אומר לשליח שיפר הנדרים שתדור מ"מ אינו אלא ג"ד מדעתו עכשיו. אבל מי יודע אם בשעת נדרה לא נשתנה דעתו וכמ"ש הר"ן ריש דע"ג דלכך עשה שליח לזה ולא הפר בעצמו כדי שיוכל לחזור אח"כ משליחותו וע"כ מהראוי שלא יועיל השליחות משום דה"ל מילי ודו"ק ואם כי זהו ג"כ דרך פלפול אך קרובים יותר אל השכל דהא בהא תליא דכיון דל"ש שתשתנה דעתו אח"כ ע"כ אמרינן דמסתמא דעתו לעשות שלית גם אלהבא ואי נימא דמסתם אינו עושה שלית להבא ע"כ משום דעשוי להשתנות וא"כ גם פירש ל"מ:

גם מ"ש באות זיין דאף לדידן דקיי"ל דאין פותחין בנולד ונסתר ההיתר של רח"כ יש לדון ע"ד הצ"צ שחשש אולי לא הסכים ר"ג להתיר רק באופן שישליש הכתובה דהרי בח"ע וחציו ב"ת כופין את רבו לשחררו ולהפסיד ממונו בשביל ביטול פ"ו ז"א טענה כלל דאין מדמין גזירת חכמים זל"ז וי"ל דאחר שראה כל הקלקולים הבאים מזה כמו שלא הסכים להתיר בלא ק"ר כן לא הסכים עד שישליש במזומן הכתובה כמבואר בכל בו סי' קנ"ד ובמהרמ"מ סי' ק"ב – ואפי' אם נעשה כעצת הצ"צ למכור הכתובה בטוה"נ וליתן הסך לאביו שיפרנסה מהריוח והקרן ישאר קיים לכחובתה גם בזה לא נצא יד"ח כי בתשו' ח"צ סי' מ"ה שדא נרגא בזה כיון דטוה"נ לאשה ואין הבעל אוכל פירות במה נפטר מחיוב המזונות והוא המציא עצה אחרת שימכור הכתובה במעט יותר משווי' ומה שמוותר שלא יירש זה המותר יוכל לחשוב למזונות עיי"ש. אבל ג"ז הוא קולא גדולה ומכ"ש לפמ"ש הב"ח בישניות סי' כ"ד דאם התקשר עצמו בקנס והשליש מעות ליתן גט לאשתו שוב אינו יורשה א"כ נסתר היתר זה – וגם ההיתר שכ' הדר"ג משום שהיו בה המחלה הזאת קודם הנשואין אבדה כתובתה ג"ז אינו דכ"ז אם היתה בת דעת ונוכל להזמינה לד"ת ולשמוע טענותי' וראיותי'. אבל אחר שאינה בת דעת צריכין אנו לחוש לטובתה ולטעון עבורה. אך לפמ"ש בתחלת מכתבי ליישב דברי הרח"כ ודאי דנוכל לסמוך על היתר של רח"כ מטעם אומדנא וכנ"ל ועכ"ז ע"ד מהיות טוב נכון לעשות כמ"ש בתשו' ב"ש חאה"ע סי' צ"ה שילוה לעצמו מעות לפי שעה להשליש ביד השליש בכדי להתיר חר"ג ואח"כ ילוה לו השליש המעות בחזרה נגד וועקסיל וזה דרך מרווח לצאת מכל החששות את זאת ראיתי לכתוב לכבודו לאות אשר עיינתי בדבריו הנחמדים ובזה אצא ואומר שלום למר ולתורתו כנפשו ונפש ידידו אוהבו:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה