שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה כח
שלום שלום אמור בכפילא. להנהו תרי צנתרי דדהבא הרבנים הגדולים חריפים ובקיאים כ"ש מו"ה שמואל נ"י ומו"ה ישראל ליב נ"י יושבי על מדין ומו"ץ דק' שאטץ.
אחד"ש ושלום תורתכם. זה זמן כביר השגתי מכתבכם היקר אודות היתר נשתטית ומרוב טרדותי נאבד ממני המכתב. וכעת בבא מכתבכם שנית עם העתק מהשאלה הנני להשיב לכם דעתי:
אודות האיש ר' נתן בר' זלמן ממח"ק אשר אשתו יצאה מדעת ר"ל והרופאים אומרים נואש והבעל עברו רוב שנותיו ועדיין לא קיים פ"ו. גם דעתי מסכמת להתיר ע"י מאה רבנים כמבואר בתשו' הב"ח סי' צ"ג ובחבורו סי' א' וסי' קי"ט לקיים כל חיובי ממון וליתן הגט ביד שליח להולכה ליתן לה כשתשתפה ולקיים כפי המבואר בנוב"י מה"ק סי' ג' להתחייב עצמו ליתן גט חדש עפ"י האופנים שבארתי בספרי תשו' מ"ש סי' כ"ו וכ"ז ואז הנני נמנה עמכם:
אמנם בשאלה השני' אודות ר' צבי הירש ב"ר משלם מכפר דראנישטש אשר אשתו נפלה במרה שחורה ל"ע ואין רואין ממנה סימני שטות כפי הצעת השאלה רק שא"א להתנהג עמה באשות כלל. ודעתיכם להתיר עפ"ד הגאון מצאנז בתשו' ד"ח ח"ב סי' מ"א שכ' דכל שא"י לדור עמה נתן רגמ"ה רשות להתיר הח'. אני חוכך בזה להחמיר. אם כי נראה כן גם מלשון הב"ח בתשו' ובחבורו שכ' וז"ל ולבי אומר לי שכך קבלו מפי רגמ"ה שהחרים שלא לישא אשה על אשתו כשיגיע איזה ענין בין איש לאשתו שאינו ראוי להחזיק בח' זה יתירו אותו בהסכמת מ"ר כדי שלא יהא הדבר קל בעיני הדורות ליקח אשה על אשתו. ולכאורה משמע מזה כמ"ש הד"ח שהרשות ניתן ביד ב"ד להתיר בכ"ע אם א"א להתנהג באשות אבל באמת לא כן הוא כי הב"ח שם בנה עיקר יסודו עפ"ד רמ"א שכ' דבמקום שאין הראשונה בת גירושין כגון שנשתטית או שהוא מה"ד לגרשה וא"ר לקבל גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אשה על אשתו. הרי דרגמ"ה לא הסכים להתיר רק במקום שאינה בת גירושין. וא"כ כל שאין רואים בה סימני שטות ויודעת לשמור גיטה ולשמור עצמה דהיא בת גירושין מה"ת ואף מדרבנן מתגרשת דל"ש בזה מנהג הפקר כמבואר בש"ס יבמות קי"ג ועיין בתשו' מהרש"ל סי' ס"ה ובג"פ סי' קי"ט ססקל"א בשם המבי"ט ואיך נתיר לו לישא אשה אחרת. ואם כי בלא"ה נותנים גט ליד שליח להולכה מטעם שכ' הנוב"י שם סי' ג' די"ל דרגמ"ה לא הסכים להתיר הח' כ"א בנתינת הגט מ"מ אינו מועיל רק בנשתטית ממש. וטעמא רבא איכא במלתא לפמ"ש בתשו' רח"כ אה"ע סי' ד' טעם נתינת גט הזה. כיון שנחלקו הקדמונים רבינו שמחה וראבי' ור"א בשיעור דיודעת לשמור גיטה די"א כשרואה צרור וזורקו אגוז ונוטלו חשוב יודעת לשמור גיטה. וא"כ דלמא באמת היא בת גירושין וא"א להתיר הח' ולכך מוסר הגט דממ"נ אם א"י לשמור גיטה הרי אינה בת גירושין ומתירין הח'. ואם יודעת לשמור גיטה הרי יכול ליתן גט בעצמו ומצי למיעבד שליח ג"כ. ול"ק קו' המגי' במל"מ והפ"י אך דעדיין נשאר עלינו להבין דמה פעל בגט הזה אם היא ב"ג דהא כ"ז שלא הגיע הגט לידה אינה מגורשת והוא עומד באסור שתי נשים וע"כ צ"ל דכיון שהוא יוצא יד"ח בנתינת הגט ומצדו אין שום עיכוב לשליח ליתנו בכ"ע שירצה. רק שהשליח מעוכב מצד תק"ח בס' שמא אינה ב"ג שוב אין עליו אסור ב' נשים וע"ז הסכים רגמ"ה להתיר הח' אף שלא הגיע הגט לידה. כיון שא"א ליתן לה מס' וז"ב. ומעתה כ"ז היכא שבאמת נשתטית וא"א ליתן לה הגט. רק מחששא רחוקה נותנים הגט ע"כ הסכים ר"ג להתיר הח'. אבל אם אנו רואים שאין בה סימני שטות ועפ"י הדין תוכל להתגרש. רק שאנו מחמירין מחששא רחוקה איך נוכל להתיר הח' כ"ז שלא בא הגט לידה זולת אם הדין נותן לגרשה והוא א"ר לקבלו אחר התראה וז"ב
ומ"ש ע"ד רח"כ שכ' דנותנים הגט שמא יודעת לשמור גיטה והיא ב"ג. דהא עכ"פ מדרבנן אינה מתגרשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר. וא"כ אינה ב"ג מדרבנן. ע"ז יפה השיב חתני החריף מו"ה יעקב שמשון נ"י דכיון דחרגמ"ה הוא מדאורייתא. ואיך נתיר הח' דאורייתא משום גזירה דרבנן שלא ינהגו מנהג הפקר. ועיין בתשו' הר"ן סי' ל"ח ובנוב"י מה"ק סי' ע"ז דתקנת רגמ"ה הוא דאורייתא ודוחה שבועה וכ"כ בח"ס אה"ע סי' ג' דהוא דאורייתא. ומ"ש הב"ש סי' א' דס' בתקנה לקולא היינו משים דכך התנה ודוקא לענין ב' נשים ולא לגרש בע"כ עיי"ש. [וא"ל לפי"ז למה הוצרכו ליתן גט משום ס' שמא יכולה לשמור גיטה ול"א ספק לקולא אבל ז"א דל"א ס' לקולא רק היכא שיש ספק בעיקר התקנה אם נתקנה באופן זה. אבל אם אין הס' בתקנה רק בגוף הדבר כמו כאן אם יודעת לשמור גיטה בכה"ג ודאי ס' לחומרא] ואני מוסיף דאפי' להנוב"י מה"ת סי' קמ"ו דח' הוא רק מדברי קבלה כשאר אסד"ר מ"מ א"א לומר דמשום גזירה שלא ינהגו בה מנהג הפקר נבטל חרגמ"ה. דהרי מבואר בש"ס ריש כתובות גבי תק"ח לישא ברביעי ומשום סכנת הטפסר נהגו לישא בג' ופריך ולדרוש להו דאונס שרי ולא לבטל תק"ח ומשני איכא פרוצות ואיכא נמי כהנת הרי דמשום אונס לא מבטלין תק"ח וא"כ לפ"מ שהאריך הישועות יעקב אה"ע סי' קע"ח דכמו דפיתוי קטנה אונס הוא כן פיתוי שוטה אונס הוא עיי"ש. וא"כ גם אם ינהגו בה מנהג הפקר יהי' אצלה רק אונס ולא נבטל משום זה תקנת רגמ"ה ודו"ק:
ומלבד זה ל"ק קושייתם על רח"כ ז"ל דכשם שיש חשש שמא יודעת לשמור גיטה כן יש לחוש שמא יודעת לשמור עצמה ג"כ דאז אפי' מדרבנן מתגרשת כמ"ש בתשו' מהרש"ל סי' ס"ה ובכנה"ג דאף שהיא שוטה מ"מ י"ל דיכולה לשמור עצמה. כדמוכח בש"ס יבמות קי"ג דאמר ד"ת שוטה מתגרשת רק מדרבנן אינה מתגרשת שלא ינהגו בה מנהג הפקר ופריך ה"ד אי דידעה לשמור עצמה וידעה לשמור גיטה מי נהגי בה מנהג הפקר. הרי דמשכחת שוטה דידעה לשמור עצמה. ולא ק"ל רק דלא נהגו בה מנהג הפקר. וכ"כ בספר יהושע סי' צ"א דבכל שוטה יש ס' שמא ידעה לשמור עצמה ג"כ. וע"כ צ"ל כן בכונת הרח"כ דאל"כ בלא"ה ק' לדידי' איך מועיל הגט דהא אם א"י לשמור עצמה ול"מ לגרש מדרבנן ל"מ משוי שליח. כקו' המגי' במל"מ ולא הועיל כלום בתירוצו, [ולהסוברים דעכ"פ בדיעבד מגורשת י"ל כמ"ש הב"י בפי' סדר חליצה לענין יבום דאף דאסור לישא ב' נשים מ"מ כיון דמה"ד שרי ליבומי רק דאסור שבועה רמא עלי' הוי ראוי ליבום] אבל לפי הי"א שהביא בסי' קי"ט דאפי' דיעבד אינה מגורשת. וסברתם נראה עפ"ד הט"ז או"ח סס"י תקכ"ד דהיכא דאיכא איזה אסד"ר או שבועה דהוא מלתא דל"ש לעבור ע"ז י"ל דבדיעבד המעשה קיים. אבל היכא דליכא רק תקנה לטובת האשה או יתומים הוצרכו לבטל המעשה אפי' דיעבד דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן וכ"כ מהרי"ט בשניות אה"ע סי' ל"ט לענין ח' לקדש בעשרה וא"כ כאן דהתקנה הוא לטובת האשה ע"כ הוצרכו לתקן שלא יועיל הגט אפי' בדיעבד וא"כ ל"מ משוי שליח. וע"כ דס"ל דאם א"י לשמור עצמה כיון דמדרבנן א"י להתגרש א"כ אינה בת גירושין ויכולים להתיר הח'. ועיקר החשש הוא שמא יודעת לשמור גיטה ולשמור עצמה ג"כ דהוא ב"ג גם מדרבנן ויכול ליתן הגט להשליח, מכח ממ"נ. ואף שהשליח א"י ליתן לה הגט כיון שאין העיכוב מצדו הסכים רגמ"ה להתיר הח':
ועי"ל בזה עפ"ד הט"ז באה"ע סי' קי"ט שכ' דיש לסמוך על הב"ח להתיר הח' וליתן הגט ביד שליח להולכה שלא כדברי מהרש"ל דלא מסתבר לחוש שלא ינהגו בה מנהג הפקר דזהו דוקא בדורות הראשונים שהיו מותרים לישא אחרת ול"ה לבעל הפסד משא"כ בדורותינו שיש חר"ג שלא לישא ב' נשים ואתה מפסיד להבעל בבטול פ"ו והרהור עבירה למה נשגיח לטובת האשה ולא נשגיח בטובת האיש. מבואר מדבריו דכיון שאינו רשאי בדורינו לישא ב' נשים ע"כ לא חששו לחששא דגרירא. וממילא מותר לגרש אפי' א"י לשמור עצמה. אח"כ סיים הט"ז וז"ל אבל להתיר לו ליתן גט אף שמותר מה"ד כיון שיודעת לשמור גיטה אין להתיר כיון דיש סרך איסורא דאורייתא בא"י לשמור גיטה אבל להתיר לישא אחרת כיון שאינו סרך אסור דאורייתא כו' עיי"ש מבואר מזה דאין להתיר ליתן גט רק לישא ב' נשים ועיין בתשו' ב"ש אה"ע סי' צ"ד הקשה דדבריו סותרים זא"ז דלפי"ז דמתירין ב' נשים שוב אין חילוק בין דורות הראשונים ובין דורינו עיי"ש. – ובאמת אין כאן שום סתירה והצעת דבריו כך הוא דודאי בדורותינו שיש חרגמ"ה הי' מהראוי שלא לחוש לחששא דגרירא והיו מהראוי ליתן גט אך דליתן גט א"א משום חשש אסור דאורייתא שמא א"י לשמור גיטה. וכיון שאינה ב"ג שפיר מתירין חר"ג לישא ב' נשים. ואף דמ"מ מחויב ליתן גט ביד שליח להולכה משום ס' שמא יכולה לשמור גיטה מ"מ אין בזה סרך אסור דאורייתא. ודו"ק. ומעתה אין כאן שום קו' על רח"כ דאף אם נימא דבודאי א"י לשמור עצמה מ"מ כיון שאין בזה חשש אסור דאורייתא רק אסור דרבנן משום גרירא. י"ל דלענין להתיר חר"ג לטובת הבעל לא נשגיח לטובת האשה. ואף דלא נוכל ליתנו לאשה מס' דאורייתא שמא א"י לשמור גיטה ואינה ב"ג ועי"ז מתירים הח' מ"מ לא מקרי ל"מ עביד ומשוי שליח דשמא יכולה לשמור גיטה ולגרירא ל"ח בדורינו כמ"ש הט"ז. ובלא"ה י"ל דלענין חששא דגרירא ל"ש לומר כ"מ דל"מ עביד ל"מ שליח כמ"ש הח"ס אה"ע ח"ב סס"י ג' דאפי' להפוסקים דגם דיעבד אינו מגורשת היינו מטעם קנס אבל הגט בעצמו כשר וראוי להתגרש מקרי ול"ש בזה לומר כ"מ דל"מ עביד עיי"ש:
נחזור לענינינו דכ"ז בנשתטית גמורה אבל באשה זו שאין בה רק עצבון רוח ומרה שחורה דודאי יכולה לשמור גיטה ולענין חששא דגרירא בא"י לשמור עצמה האריך הח"ס שם סי' ב' דכיון שהוא מדרבנן סמכינן אירושלמי דעד שיראו בה כל סימני שטות ביחד או שמאבדת מה שנותנים לה מתגרשת עיי"ש. וגם בספרי שו"ת מ"ש סי' נ"ח הארכתי בזה. וכיון דהוי ב"ג איך נוכל להתיר חר"ג אולי לא הסכים להתיר רק באינה ב"ג כמ"ש הרמ"א ובאופן שימסור גט ביד שליח להולכה כמ"ש הנוב"י הנ"ל:
ועפ"ד הנוב"י הנ"ל יש מקום ליישב קו' הבית מאיר סי' קי"ט ובתשו' הנספחות סי' י"ג דמה תועלת יש בהשלשת הגט ממ"נ כשתשתפה אם ירצה ליתן גט יוכל לכתוב וליתן ואם לא ירצה יוכל לבטל השליחות דקיי"ל כר"י דאתי דבור ומבטל דבור עיי"ש. ולהנ"ל הדבר נכון דהנה הכ"מ פ"ד מתרומות הביא בשם הרי"ק דהא דל"מ לבטל השליחות שעושה לתרום אף דאתי דבור ומבטל דבור מ"מ כיון דחוב עליו לתרום ואם יבטל השליחות מוכרח לתרום פעם אחרת הוי הדבור כמעשה וא"י לבטל עיי"ש וא"כ הה"נ כאן כיון שמבלעדי גט הזה א"א לבטל חר"ג שהרי לא הסכים רגמ"ה לבטל רק באופן זה ואם יבטל הגט יהי' באסור ב' נשים ע"כ הוי דבור כמעשה וא"י לבטל ודו"ק. כ"ז כתבתי לפ"מ שראיתי בהצעת השאלה. אמנם באמת בעניני השוטים אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. אם תבינו אשר בכלל שוטה תחשב האשה הזאת תוכלו לעשות כפי הסכמת הפוסקים כאשר בארתי על שאלה הראשונה. ובזה הנני ידידכם הדו"ש: