אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה כז

תשובה כו

פרי צדיק עץ חיים. כבוד ידידי הרב החריף ובקי זך הרעיון ויפה נוף בנש"ק מו"ה אליעזר הורוויץ נ"י בהה"צ אבד"ק מעליץ יע"א.

אחדש"ה מכתבו היקר השגתי ואתו הסליחה אשר לא השבתיו ביען כי איניני בבריאות השלימות. לזאת איני משיב רק הנחוץ להלכה אך לאשר עוררני כעת במכתבו שנית אמרתי לאו אורח ארעא למיקם בנש"ק אבראי עיינתי במכתבו והנני להשיבו בקצרה.

מ"ש כ"ת להקשות בש"ס ב"ק ע"ז וע"ו דרב דימי אר"י מוקי הא דר"ש דמחייב דו"ה בקדשים בשוחט תמימים בפנים לשם בעלים דהוי שחיטה ראוי' ונשפך הדם ורבין אר"י מוקי בשוחט שלא לשם בעלים ור"ל אמר בשוחט בע"מ בחוץ כו' כל העומד לזרק כזרוק דמי וכה"ע לפדות כפדוי דמי ופריך שם ר"ל מ"ט ל"א כר"י וע"ז הק' כ' דהא י"ל דר"ל ס"ל כרב אשי מנחות ק"א דס"ל כה"ע לפדות כפדוי דמי וכה"ע לזרוק לאו כזרוק דמי משום דמחוסר מעשה וע"כ הוצרך לאוקמי בשוחט בע"מ דהוי רק מחוסר פדי' ואף דהתוס' כ' שם דלרבין דמוקי בשוחט של"ש בעלים ונזרק בסוף כ"ע מודו מ"מ ר"ל ל"מ לאוקמי כרבין דהרי בהפלאה הק' דהא המחשב בקדשים לוקה וא"כ איני משלם דו"ה ותי' דר"י ס"ל לשאב"מ אין לוקין עליו וא"כ ר"ל דס"ל דלוקין על לשאב"מ ע"כ צריך לאוקמי כר"ד בשוחט לשם בעלים ונשפך הדם ומשום כה"ע לזרוק. והדק"ל דלמא ס"ל כר"א ע"כ קושייתו. והוא קו' מושכלת:

תשובה. הנה בפשיטות י"ל קו' הפלאה ור"ל מצי לאוקמי כר"י. בשוחט בסתם דאף דמבואר בש"ס ריש זבחים דאמרינן סתמא לשמו קאי היינו כשזבחו הבעלים עצמם או שליחם. אבל כאן שהגנב זבחי. ודאי הוי סתמא של"ש בעלים דלאיזה צורך גנבו לשחוט לשם בעלים וע"כ גם בסתם הוי של"ש. ואינו חייב כלל משום מחשב בקדשים דהא לא חשב כלום ואפ"ה הוי שחיטה ראוי. ובזה מיושב גם קו' התוס' שם דהוה מצי לאוקמי בשוחט לשם זבח אחר. ולהנ"ל לק"מ דלענין זבח אחר ודאי גם בגנב אמרינן דסתמא שחטו לשם זבח הראשון וצ"ל שחשב בפי' של"ש זבח ויעבור על לא יחשב ולא יתכן למ"ד לשאב"מ לוקין ולכך מוקי של"ש בעלים דמיירי בסתמא ולכ"ע חייב בדו"ה ובלא"ה י"ל קו' התוס' עפמ"ש המקנה קידושין כ"ג בהא דכל הזבחים שנזבחו של"ש כשרים דהא שחיטת קדשים בעי שליחות והוי שינוי בשליחות. ותי' דבגוף השחיטה לא עשה שינוי. עיי"ש. וא"כ בגנב דלא עשאו שליח כלל ודאי פסולה השחיטה והוי שחיטה שא"ר. וגם לאוקימתא דר"ד בשוחט תמימים לש"ב. ק' ג"כ דהא אין כאן שליחות. וצ"ל עפמ"ש הר"ן נדרים ל"ו. גבי בהמה שנמצאת בירושלים כו' זכרים יקרבו עולות דכיון שנאבדה ודאי דעת בעלים הוא שכל כהן שירצה להקריב יקריב כן נמי י"ל בנגנב דדעת בעלים שכל כהן שירצה יקריב. אבל כ"ז שייך דוקא אם שוחט לשם אותו זבח אבל לשם זבח אחר ודאי אין דעת בעלים מסכים. וע"כ פסולה השחיטה. לכך הוצרך לאוקמי בשוחט שלא לשם בעלים דא"צ שליחות מבעה"ב ודו"ק:

אמנם באמת א"צ לכ"ז דהמעיין היטב בסוגיא דמנחות שם נראה דאין כאן שום קו' כלל. דאף דהתוס' שם ד"ה דא"ב זרק כ' להדיא דשינויא דר"י בשוחט תמימים לא יתכן לר"א זה רק לפי הס"ד דר"א אמר בכ"מ דלר"ש כה"ע ליזרק לאו כזרוק דמי אבל להמסקנא דפריך הש"ס ע"ז ממעילה דאמרינן כזרוק דמי ומשני מעילה מטומאה קא רמית מעילה משום קדושה ולאו קדושה היא לבתר דפקעה קדושה במאי הדרא רכבא לה. טומאה משום אוכלא ולאו אוכלא הוא וכ"כ דל"ה אוכלא אע"ג ואע"ג דחזי למיהוי אוכלא לא מקבל טומאה הלכך ל"א בה א"ב זרק. כן פיררש"י. וצריך להבין ס' רש"י דאמאי לא נימא גם לענין טומאה כמו לענין מעילה שפיררש"י דלבתר דפקעה קדושתה שנראה לזרוק ולהיות מותרת לכהנים וקיי"ל כה"ע לזרוק כזרוק דמי במאי הדרא קדושה ה"נ נימא לענין טומאה. וצ"ל ס' רש"י עפמ"ש התוס' ב"ק שם סד"ה פרה מטמאה ט"א דל"א כה"ע לעשות כעשה דמי אלא באוכל האסור להיות כמותר אבל ל"מ לשאינו אוכל ליחשב כאוכל ועיין בפנ"י ביאר כונתם דנהי דלאפוקי מטומאה אמרינן כה"ע בכ"ע. אבל להכניסו לטומאה ל"א כה"ה לשוויא אוכלא עיי"ש הרי דגם טומאה יש חילוק בין אפוקי לעיולא וא"כ גם לענין מעילה דהוי לאפוקי מקדושתה להיות מותרת לכהנים שפיר אמרינן כה"ע כזרוק דמי ושוב לא הדרא קדושה אף שלוה אח"כ אבל התוס' שם ד"ה לא ראוי' השיגו אפיררש"י ופי' וז"ל ומשני ר"א במעילה כיון דפקעה קודם פסול תו לא רכבא אחר פסול. אבל טומאה מידי דחזי לאכילה השתא לא אשכחן ומתבטל ראוי דידה ועיין בטה"ק ביאר כוונתם דבמעילה כיון דעכשיו ל"ש בה מעולה וצ"ל דנמעול למפרע קודם שנפסלה וזה א"א דהא אתמול לפי ראות עינינו היתה עומדת לזרוק וכזרוק דמי אף שעכשיו נתגלה של"ה עומדת ליזרק מ"מ א"א למעול למפרע. משא"כ טומאה דבעינן שיהי' עתה חזי לאכילה אף שאם באמת הי"ל שעת הכושר. מהני גם אחר שנתקלקל מ"מ הרי עתה נתברר שגם אתמול ל"ה לה שה"כ. עיי"ש וזה א' ישרה וא"כ כאן בשוחט תמימים ונשפך הדם בין לרש"י בין לתוס' ודאי דמי ממש להא דמעילה. דאנו דנין על שעת הזביחה אם היתה ראוי' לזרוק וגם דהוי לאפוקי מקדושה להיות מותר א"כ גם רב אשי מודה דכה"ע ליזרק כזרוק דמי ודו"ק:

ומ"ש ליישב קושייתי בחבורי סי' ס"ט בש"ס סנהדרין מ"א והא י"ל לאוסרה על בועלה שני באנו דהא גם באונס אסורה. וכ' לחלק דבבועל שני מותרות באונס הנה מלשון הירושלמי הובא בתוס' ר"פ כשם מבואר דאין חילוק בין בועל שני לראשון וגם לפמ"ש האחרונים בהא דמוקי בזנתה וחזרה וזנתה דהא בזנות השני כבר הוא בעולה ואינה נערה המאורסה וכ' לפרש דעידי זנות שני באו מקודם ונאסרה לבעלה ואח"כ באו עידי זנות ראשון עיי"ש בתשו' גור ארי'. א"כ הא דפריך והא י"ל לאוסרה על בועלה שני באנו היינו בועל ראשין. וע"ז הקשיתי דהי' י"ל באונס ודו"ק. את זאת ראיתי להשיבו למען כבוד אבותיו הקדושים והנני מברכו בכ"ט כנפשו ונפש ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה