אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה כו

תשובה כה

עוד להרב הנ"ל.

מכתבו הגיעני במועדו. ואחר עד עתה מלהשיבו מרוב טרדותי ועתה באתי אשר הוגד לו כי במכתבי להרב ממחנכם דברת עליו דברים קשים. שקר ענה בו האיש כי מדרכי לחבב לומדי תורה ורק לאשר הרב כ' לי כי כ"ה מקנטר נגדו לא רציתי להתערב בזה:

וע"ד שאלתו באיש א' שקנה מערל בית עם גינה ובה אלנות רבים ואח"כ נודע לו אשר רובם מרכיבים האלנות מין בשא"מ. וכבר ראוי עיניו דברי הש"ע והפוסקים ובקש דעתי לדינא איך להתנהג בזה:

תשובה. הנה ביו"ד סי' רצ"ה ס"ז פ' דאסור לקיים המורכב. וכן לענין כלאי זרעים פ' בסי' רצ"ז ס"ג דאסור לקיים כלאים ואם קיימן איני לוקה. והוא מהרמב"ם פ"א מכלאים ה"ג ומסתימת דבריהם משמע דאין חילוק בין קיים ע"י מעשה או בלא מעשה. אמנם מדברי הכ"מ שם משמע דמפרש דברי הרמב"ם דוקא במקיים בלא מעשה. אבל במקיים במעשה לוקה ג"כ מדכ' שם דהרמב"ם פ' כת"ק דר"ע דדוקא במנכש ומחפה לוקה. ואף דהר"מ כ' בפ"ה דשבת דמנכש חייב משום חורש כרבה. ומבואר במ"ק דלדידי' ע"כ מנכש אינו חייב רק משים מקיים דחרישה בכלאים לוקה. וצ"ל דכולה ר"ע היא. מ"מ אפי' למאי דמוקי כולה כר"ע משמע דרבנן פליגי עליו ואמרי דמקיים אינו לוקה ונקטינן כוותייהו וא"נ ספיקא היא אי פליגי רבנן ספיקא לקולא. וברפ"ח דכלאים שנינו כלאי זרעים אסורים לזרוע ולקיים ואמרינן עלה בירושלמי מה כר"ע דאמר המקיים עובר בל"ת אר"י ד"ה הוא שאסור בשלא קיים ע"י מעשה אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה כהא דתני המחפה בכלאים לוקה. עיי"ש. מבואר מדבריו דהוכיח מהירושלמי דרבנן לא פטרי רק במקיים בלא מעשה. וכן מיירי הר"ם כאן. אבל במנכש פ' דלוקה דגם רבנן ס"ל כן [וצ"ל דבמ"ק דמוקי כר"ע אף דמיירי ע"י מעשה. היינו משום דלר"ע מצינו בהדיא דלקי משא"כ לרבנן לא מצינו בהדיא דעי"מ לוקה.] אולם בתוס' ע"ז ס"ד מבואר דר"ע אינו מחייב רק במקיים ע"י מעשה כגון שעשה סייג וגדר סביב הכלאים. ובמקיים בלא מעשה ליכא אסורא כלל דהא הקשו שם איך מוכיח הש"ס מהא דעוקרין עמו בכלאים למעט התיפלה. דלמעוטי בתיפלה ש"ד מנ"ל דאיכא אסורא כלל במקיים שלא עי"מ ותי' בדוחק דהא דעוקר אח"כ משוי לי' להקיום מעשה. ומשמע דלרבנן גם במעשה אינו לוקה והוא נגד הירושלמי. וכן הק' הח"ס יו"ד סי' רפ"ח. ובלא"ה צריך להבין דברי התוס' שם בקושייתם. דמנ"ל דאסור דהא כיון דלר"ע איכא לאו במקיים דכלאים בשדך לא וכן לאו שאין בו מעשה אסור ואין לוקין אך דזה י"ל מפמ"ש הכ"מ פי"ב מעכו"ם דהאיש המתגלח אם לא סייע למגלח להקיף לא די שאינו לוקה אלא דלא עבר כלל על ל"ת כיון שלא עשה מעשה. ותמהו עליו הח"ץ והנוב"י תנינא חאו"ח סי' ע"ו דהא כמה לאוין שאין בהם מעשה דלא לקי ואפ"ה עבר על ל"ת ובנוב"י שם תי' דהיכא דגלי רחמנא דקפיד גם בלי מעשה כגון בנותר וחמץ וכדומה. ודאי עובר על ל"ת. משא"כ במקיף דכתיב לא תקיפו א' מקיף וא' ניקף. וכיון דאידשו רבא ור"א דמשכחת מעשה גם בניקף. אמרינן דבלא מעשה לא נאמרה הל"ת כלל עיי"ש. כן ה"נ ממש כאן כיון דהתורה אמרה לא תזרע כלאים דמשמע במעשה ואף דדריש ג"כ שדך כלאים לא למקיים כיון דלפירש"י ג"ז משכחת במעשה שפיר י"ל דבלא מעשה לא אזהרה התורה כלל כמו בלא תקיפו. לכך הוצרכו לדחוק דעקירה שאח"כ מחשבה מעשה ודו"ק. ולפי"ז תיקשי זה ג"כ לשיטת הירושלמי דרבנן ס"ל דבמעשה לוקין ובל"מ אסור מנ"ל אסיר בזה והנה הכ"מ שם הביא אח"כ י"מ דר"ע ס"ל אסור ואין לוקין אלא במעשה ותמה עליהם דא"כ מנ"ל דאסור ועוד דהירושלמי הוה תיובתייהו ובשעה"מ שם תמה עליו דהא גם לדידי' דרבנן ס"ל כן תיקשי ג"כ מנ"ל דאסור ועוד דדברי הי"מ הם רש"י ותוס' עיי"ש שהאריך:

והנראה בזה דהנה אף דהתוס' כ"כ במכות ד' ובכמה דוכתי דר"ע לא אמר דלוקין אלא במעשה אבל בב"ק פ"א ד"ה אין מחייבין אותו לעקור כ' דאצטריך לר"ע דאמר המקיים לוקה ובאמת לאו מלקות ממש רק אסור מלקות [ולכך ל"א אין לוקין רק אין מחייבין אותו לעקור] א"נ גם לרבנן עכ"פ אסור מדרבנן משום מה"ע הרי מבואר להיפוך דלר"ע ליכא רק אסירא דאורייתא ולרבנן רק אסור דרבנן ומאין יצא להם כן ונראה דפלוגתא זו היא בירושלמי פ"ח שם גבי הא דאר"י המחפה בכלאים לוקה א"ל ר' יוחנן ולאו מתני' היא כלאים בכרם איך אפשר כלאים ע"י חרישה לא במחפה והוה ר"י מקלס לי' כי' א"ל ר"ל בתר הני קילוסה יכיל אנא פתיר לה כר"ע דרע"א המקיים כלאים עובר בל"ת ודחי כלום אר"ע אלא לעבור שמא ללקות והכא ללקות אנן קיימין עיי"ש הרי דלר' יוחנן אליבא דר"ע א"ע אלא בל"ת אף דמחפה הוי מעשה ולר"ל באמת לוקין וע"כ פי' התוס' סוגיא דשם אליבא דר' יוחנן דלר"ע גם במעשה אין לוקין ולרבנן דפליגי עליו ליכא אלא אסור דרבנן ומעתה יתפרש גם דברי הירושלמי שהביא הכ"מ בהא דקאמר במתני' כ"ז אסירים לזרוע ולקיים משמע דליכא מלקות ולז"א מה כר"ע דאמר המקיים עובר בל"ת והיינו דנאמר דר"ע ג"כ אינו מחייב מלקות [ולפי"ז תיקשי הא דמחפה לוקה] וע"ז אר"י ד"ה שהוא אסור במקיים שלא עי"מ והיינו דכאן מיירי דוקא שלא עי"מ ובזה גם רבנן מודו דאסור אבל במקיים עי"מ באמת לוקה לר"ע כדתני המחפה בכלאים לוקה וזה ודאי אתיא כר"ע אבל לרבנן באמת לא לקי אפי' במעשה ול"ק כלל על הי"מ – [ומ"מ הכ"מ שפיר הק' על הי"מ לשיטתו דודאי הוא ראה ג"כ דברי רש"י ותוס' רק דהי"מ פי' כן דעת הרמב"ם דלכך פ' בה"ג דאינו רק אסור ובמנכש פ' דליקה משום דס"ל כר"ע וע"ז הק' דמנ"ל להרמב"ם דר"ע אסר גם בל"מ כקו' התוס' וע"כ שיצא לו מהירושלמי דבל"מ ג"כ אסור ובירושלמי מבואר דגם לרבנן עי"מ לוקה וגם דברי התוס' דע"ז הנ"ל נכונים ואינו נגד הירושלמי ודו"ק ובזה מיושב גם קו' המל"מ שם שהקש' דמש"ס ע"ז הנ"ל מוכח דלרבנן ליכא אסורא כלל והיינו מדאמר שם אי לרבנן לקיומי נמי שרי ולהנ"ל י"ל כיון דיש ס' ופלוגתא בדעת רבנן אי ס"ל דעובר בל"ת או אולי ס"ל דאינו רק איסור דרבנן א"כ שפיר פריך הש"ס ממ"נ דא"נ דגם לרבנן עובר בל"ת א"כ אכתי מוכח דמותר לעקור דלמעוטי תיפלה ש"ד וע"כ אתה צריך לדחות דלרבנן א"ע בל"ת ג"כ א"כ למה הוצרך להתיר משום מיעוטי תיפלה הא לקיומא נמי שרי ודו"ק:

והנה כ"ז בכלאי זרעים אבל בכלאי אלנות אינו מבואר ברמב"ם אם אסור לקיים רק שכ' דהוא בכלל שדך לא תזרע ומ"מ אינו אסור אלא הרכבה בלבד ובתשו' הרדב"ז ח"ה בלשונות הרמב"ם סי' ר' כ' דהא דכ' הרמב"ם דאסור לישראל להניח לגוי שירכיב לו אלנות כלאים היינו משום דמותר לקיימן לכך הוצרך לכתוב דאסור לומר לנכרי אבל בכ"ז דאסור לקיימן פשיטא דאסיר לומר לנכרי ומ"ש הרמב"ם שם בכ"ז דמותר לומר לגוי היינו בשדה של גוי עיי"ש. וכן בספר הכלבו סי' צ"א הובא בבר"י מיקל בזה לקיים המורכבים ומ"ש המחבר דאסור לקיים המורכב נ"ל דאינו אלא אסור דרבנן לפמ"ש הט"ז סי' רצ"ז סק"ד דבכ"ז משמע מהמחבר דיש בהם אסור תורה מדכ' ואם קיימן אינו לוקה הרי מבואר דבלא"ה היינו מפרשים הא דאסור לקיים הוא רק מדרבנן וא"כ כאן במורכב דלא כ' רק אסור לקיים ודאי דאינו אסור רק מדרבנן – וא"כ כ"ז באותן אלנות שידוע שהם מורכבים אבל אם א"י שהם מורכבים ה"ל ספיקא דרבנן לקולא וראיתי בתשו' ח"ס סי' הנ"ל נשאל ג"כ ע"ז וכ' דנהגו להקל ונתן טעם למנהג דאף דלהרמב"ם אסור לקיים בכ"ז אפי' בלא מעשה מ"מ ה"מ בא"י אבל בח"ל מותר כיון דבכ"ז ליכא אסור בח"ל רק דהרכבת אילן ילפינן בהיקשא מכלאי בהמה ואמרינן דון ומינה מה כלאי בהמה מותר לקיים בלא מעשה ה"ה הרכבת אילן עיי"ש ובתשו' ב"ש ח"ב סי' קע"ו תמה עליו דהרי בעובדא שלו קנה הישראל האלנות מן הגוי והקני' חשוב מעשה כמ"ש הרמב"ם פ"א מחו"מ דהקונה חמב"פ לוקה משום דהקני' חשוב מעשה ומבואר בתוס' שבועות מ"ז דכל שתחלת הלבושה הי' במעשה גם השהי' ששוהה אח"כ חשוב מעשה כ"ז שאינו פושט ובמל"מ ספ"ג מב"ו נסתפק אם מתחלה הי' בשוגג אי חשיב אח"כ מעשה – ולפע"ד אין מזה קו' על הח"ס מלבד די"ל דהרמב"ם מיירי בשקנה ע"י מעשה כגון משיכה או ענין אחר אבל הקני' לחוד ל"ח מעשה רק אפי' אי נימא דהקני' דכאן ג"כ הי' עי"מ או דנימא דמה שיצא מרשותו לרשותו חשוב מעשה מ"מ ל"ד לשם דהרי מלשין הר"מ מבואר דדוקא קנה חמץ בפסח אבל קנה חמץ קידם פסח אינו לוקה וכ"כ הפוסקים והביאו ראי' ממ"ש הרמב"ם פ"ה ממלכים בנכנס למצרים אף שנשתקע שם אין לוקין כיון דהכניסה הי' בהיתר עיי"ש וא"כ כאן בנ"ד כיון דבשעת הקני' עדיין לא הי' שום אסור אם רוצה לעקור הכלאים דהוי כמו בחמץ שמשהה ע"מ לבערו דאינו עובר ועוד דמבואר ברמב"ם פ"ה מכלאים ובש"ע באנס שזרע הכרם כשיצא האנס יקצור הזרע מיד אפי' בחש"מ וכו' וכ' הכ"מ שם דהא דהתירו לקצור בחוה"מ אינו משום דבר האבד דהא לא נאסר משום דהאנס לא הי' יכול לאסור דבר שאינו שלו זולת אם יש חשש שיוסיף מאתים במועד דאז הוי דבר האבד מ"מ התירו שלא יהי' נראה כמקיים כלאים עיי"ש מבואר מזה דאין האסור משום שמקיים הכלאים שגדלו ברשות הגוי כיון שדעתו לעקרו אח"כ רק האסור אם יוסיפו מאתים ברשותו א"כ ה"נ כיון דבשעת הקני' עדיין אין כאן שום אסור הוי ממש כמו קנה חמץ קו"פ דעדיין היתר הוא דאינו לוקה שוב מצאתי בתשו' טוטו"ד מה"ק שכ' ג"כ להתיר בכלאי אלנות במשהה ע"מ לעקור והאריך בזה עיי"ש בסי' רנ"א והעלה לדינא דאפי' להלב"ש בח"ד שהביא בשם הכנ"י דאסור לקיים מ"מ מותר למוכרו לנכרי אפי' באילן שמכירין בו שהוא מורכב ובס' אם הוא מורכב מותר לקיימו אף דהוי ס' חסרון ידיעה כיון דאינו אסור הקיום בח"ל רק מדרבנן מכ"ש אם אומן אומר שהוא מב"מ יש לסמוך עליו בזה עיי"ש באורך וגם בתשו' דברי חיים להגאון מצאנז ז"ל ח"א סי' ס' כ' ג"כ לקיים המנהג שנהגו להתיר מטעם כיון דמותר לזרוע שני מיני אילנות כמבואר ברמב"ם וש"ע ואינו אסור רק להרכיב וכיון שעכשיו אינו מרכיב דמה שגדל אח"כ באסור אינו רק מה שנצמח מעירוב הכחות והוי רק כמו שמערב שני מיני אלנות ומה שהרכיב הגוי מקודם מה לו בכך ואף להטור סי' רצ"ה שהחמיר בשני מיני אילנות היינו בא"י אבל בח"ל מותר וגם מה"ע ליכא דידוע דישראל אינו עוסק בזה וגם דאינו ניכר היטב ומנהגן ש"י תורה היא עיי"ש ודבריו נכונים. וא"כ אפי' בודאי מורכב הי' מקום להתיר מכ"ש בנ"ד דאינו אלא ס' מורכב ודאי יש להקל מכל הטעמים שכתבתי ע"כ לדעתי אין חשש בזה והנני ידידו דו"ש באהבה:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה