שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה כה
עוד להרב הנ"ל
אחד"ש מכתבו עם שאלתו הגיעני ע"ד העיסה שמערבין בה תפוחי אדמה שמגררין ת"א על מורג חרוץ ונותנים בה מעט שאור או שמרים ומעט קמח אם מותר להפריש חלה מאותה העיסה מיני' ובי' וכבר ראה תשו' ח"ס ח"ו סי' י"ח שכ' שאין להפריש חלה מעיסה זו וגם העתיק לי תשובה מרב א' מגאוני זמנינו שהאריך להשיג על הח"ס וכ' שאין בדבריו ממש כלל וכבר הדפיס זאת בספרו ובקש דעתי לדינא בזה:
תשובה. ראיתי את כל דברי הרב המשיג ודמי האי אינש כדלא גמיר אינשי שמעתתא ותמהני איך נשתכחה תורה מישראל ואיך מלאו לבו להשיג על הח"ס ולא ידע אפי פי' המשנה ולא הבין כלל הסוגיא ולא דברי הח"ס כמו בר בי רב דחד יומא כאשר אבאר בעזה"י:
הנה הרב הנ"ל כ' מקודם להשיג על מ"ש הח"ס מתוס' ר"ה י"ג ד"ה חוץ דאין בילה רק ביין ושמן ומים לבד ומדהוצרכו התוס' להכריח שם דגם במים יש בילה ש"מ דבדם ודבש אין בילה וא"כ אם עשה עיסה עם א' מהמינים הנ"ל אין להפריש ממנו חלה לשיטה זו ובמחכ"ת לא דק דודאי לא עלה זאת ע"ד התוס' כו' (ומזה נדבר אח"כ אי"ה איך שגה בזה) ולע"ע נדבר במה שסיים וז"ל אף אם נניח כשיטה זו אין מקום לדברי הח"ס במה שחידש לפי"ז דהיכא שעשה עיסה עם א' מהמינים הלחים חוץ יין שמן ומים. שאין להפריש חלה מעיסה מו"ב דא"כ מה נעשה במשנה מפורשת פ"ב דחלה עיסה שנילושה במ"פ חייבת בחלה ומפורש ברמב"ם שהוא יין ושמן ודבש ומשמע דמפרש מו"ב עכ"ד וע"ז אומר אני אוי להם לבריות מעלבונה של תורה ולא פסק חיכא מפומי כולי יומא דהא עיקר החשש של הח"ס כיון דחזינן דאפי' בדם ודבש אין בילה א"כ כ"ש בשאר מינים לחים חוץ מיין ושמן ודבש ומכ"ש בת"א ודאי דאין בילה א"כ י"ל שמא לא נבללו יפה הת"א בעיסה ושמא יקח החלה מן הת"א לבד דהא אחר שנגבל אינו ניכר כ"כ בעיסה ויהי' מן הפטור על החיוב וא"כ מאי ענין זה להמשנה דעיסה שנילושה במ"פ דאטו המ"פ נשאר בעין בעיסה עד שנחוש שמא יקח חלה מהמ"פ לבד והלא המ"פ הם רק נבלעים בקמח ומדבקים העיסה שתילוש ביחד ומה ענין זה לפלוגתא דיש בילה או אין בילה דזה שייך דוקא אם נתערב בעיסה מין א' הפטור מחלה והוא בעין ונתערב ואינו ניכר אז יש ס' אי יש בילה והוי הכל א' או אין בילה ולא נבלל יפה י"ל שמא יקח מן הפטור לבד משא"כ כשכל העיסה חייב בחלה רק שנדבק ע"י מ"פ והמ"פ שוב אינו בעין מה בכך אם לא נבלל העיסה היטב הא א"צ רק קירוב העיסות שישוכו זב"ז ואדרבה לדבריו למה הוצרכו התוס' להוכיח דגם במים יש בילה דהא אם אין בילה במים לא תמצא שום עיסה חייב בחלה דהא רוב עיסות מגובלות במים ועיקר חיוב חלה משעת נתינת המים ולא בעודו קמח והרי גוף המים אין בהם חיוב חלה ומקרא מלא הוא ראשית עריסותיכם חלה תרימו. וע"כ דזה עיקר המצוה. דהעיסה המתדבק ע"י מים הוא החייבת בחלה. וא"כ ה"ה אם נתדבק העיסה ע"י מ"פ. ומ"ש דאין בילה רק ביין ושמן ומים הייני דאלו המינים לבדם נבללים זב"ז בלא תערובת קמח. ומזה הוכיח הח"ס דבדם ודבש אין בילה. היינו שהדם ודבש לבדם אין מתערבים ונבללים יפה זב"ז. א"כ מכ"ש בקמח עם תפוחי אדמה ודאי אינו נבלל זב"ז דהא אין בילה אלא בדבר המפורש היינו יין ושמן ומים. וע"ז סיים מש"ה אין להפריש מו"ב בעיסה שנתערב בה מין הנ"ל היינו ת"א. ולזה כ' אח"כ דלמאי דקיי"ל כהרא"ש וסמ"ק דלכל דבר לח יש בילה וא"כ קמח בקמח היינו ק"ח עם קמח מת"א דהוי לח בלח עדיף מיין ושמן דנבלל היטב בלישה ומותר להפריש מו"ב. והרב הנ"ל העתיק לשון הח"ס בטעות וז"ל וא"כ אם עשה עיסה עם א' מהמינים הנ"ל אין להפריש מו"ב. נראה שהבין. דעשה עיסה מקמח חיוב רק שנלוש עם יין ושמן. וכן סיים בפירוש דלדעת הח"ס אם עשה עיסה עם א' מהמינים הלחים יין ושמן ומים אין להפריש מו"ב. והוא טעות גדול אשר לא יטעה בזה בר ב"ר דחד יומא. דהח"ס לא כ' רק לענין נתערב ת"א שהם בעין ואינם נבלעים היטב. כאשר בארנו. רק שהביא ראי' מדם ודבש דאינו נבלל בפ"ע מכ"ש ת"א עם קמח וז"פ. ומאי ענין זה לעיסה שנילושה במ"פ דהמ"פ אינם בעין. רק דפלוגתתם הוא עפ"י הירושלמי פ"ב דחלה דריב"ל אמר דאינו מחבר אלא א' מז' משקין והוא מברייתא דרשב"י נאמר כאן חלה ונאמר להלן וחלת לחם שמן מה להלן שמן שהוא מז' משקין אף כאן שמן. ור"י ס' דמ"פ מחבר העיסה לחלה כמו מים. וסתם משנה שלנו כר"י דאין חילוק בין מ"פ לשאר משקין ובתשו' הרשב"א סי' תס"ד כ' דברייתא דרשב"א אינו סותר למשנתינו דלא בא רשב"י לומר רק דל"ת כיון דכתיב ראשית עריסותיכם וסתם עיסה נילושה במים ע"כ אמר דה"ה שמן. וכיון דאתרבי ה"ה שאר משקים עיי"ש. וגם בתשו' תשב"ץ ח"ב סי' רצ"א כ' וז"ל הפ' הב' מה הן הדברים החייבים בחלה כו' מפי השמועה למדו שאינו קרוי לחם אלא דבר הבא לידי מצה וחימוץ. ובדקו חכמים ולא מצאו אלא ה' מינים אלו כו' עיסה שנילושה במים ושמן ודבש ומכל שאר המשקים חייבת בחלה ואעפ"י שמ"פ אינם מחמיצים לא הקפידה תורה רק על דברים הבאים לידי חימוץ וזו קראו לחם ולא נתמעט מפסח אלא מפני שהיא מצה עשירה ויש מסתפק בדבר כל שנילושה במים בלא משקים כלל. והראשון נראה עיקר עיי"ש. הרי מבואר דלפ"מ דקיי"ל להלכה אף שהמ"פ אין מביאין לידי חימוץ מ"מ כיון שהקמח הוא ממין הבא לידי חימוץ מה בכך שנילוש ע"י מ"פ כיון שאינם בעין בעיסה. ומעתה כל הראיות שהביא שם דכונת המשנה בנילוש במ"פ דמפריש מו"ב מהש"ך שכ' כיון דלהרא"ש פטיר מחלה יש להפריש ממק"א. וגם מ"ש מתוס' בכורות י"ב דכ' דכיון שא"א להפריש מו"ב הוי כמו מחויב עה"פ הכל הוא פלפול של הבל. ואינו ראוי ונאה אפי' לתינוק היודע ספר:
אך המהרי"ט אלגאזי ריש ה' חלה תמה ע"ד תוס' בכורות י"ב הנ"ל למה לא יפרישו ממק"א דהא עיסת שביעית עפ"י הדין חייבת בחלה לכ"ע רק משום שמא יטמא ויצטרך לשורפה והתורה אמרה לאכלה ולא לשריפה אבל עכ"פ אינו פטור ואיך כ' דהוי מחיוב עה"פ. עיי"ש שפי' דברי התוס' בדרך אחר ובאמת דברי התוס' שם ד"ה כיון צריכים ביעור במ"ש דכיון דלאו בת חלה הוא ול"מ לאפרושי מגופה הוי כמו מהחיוב עה"פ. והלא מצינו כ"פ במשנה וש"ס דאם י"ל פרנסה ממק"א כו'. ולפענד"נ דעת התוס' לחלק דדוקא היכא דיש בגוף העיסה מין החייב בחלה רק שיש בו איזה ספק או איזה תערובת אז ודאי טוב להפריש ממק"א בכדי לפטור אותו מין או לצאת יד"ס. משא"כ בשביעית אף שמה"ד היתה חייבת מ"מ כיון דהשתא דגזרו משום שמא יטמא אין בה שום צד חיוב ואין שום ס' כלל להפריש הוי כמו מחיוב עה"פ וז"ב:
וגם מ"ש בתחילת תשובתו (שרמזתי למעלה) דהח"ס לא דק בדברי התוס' שכ' בשמם דבדם אין בילה דהרי בש"ס זבחים פ' גבי צלוחית שנפלו לתוכה מים כ"ש דאמרינן שם בשלמא לרבנן יש בילה ופיררש"י שם כדתנן במתני' אם לא נמלך ונתן כשר אלמא י"ב ושם מיירי בדם. וכן מקשינן שם לר"א ממשנה דמיירי בדם. הרי דגם בדם יש בילה עכ"ד. במח"כ אינה השגה כלל דבאמת התוס' השיגו אפיררש"י שם וכ' דממשנה אין ראי' דבדם י"ב די"ל דמיירי בנתן למעלה שיעור תחתונים ועוד. ובש"ס שם מקשה על ר"א מכח כ"ש כיון דאפי' בדם י"ב מכ"ש במים ומשני דבאמת בדם א"ב רק שנתן שיעור תחתונים ועוד וא"כ הח"ס שפיר כ' לשי' התוס'. ואיך השיג מרש"י אמנם באמת גם לדעתי דקדוק זה של הח"ס אינו מוכרח דבאמת י"ל דהא דכ' התוס' בר"ה דה"ה במים י"ב. באו לומר דאף דמבואר בש"ס מכות ד' אר"י א"ר חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לג' לוגין שלא יהי' במק"א הרי דגם במים א"ב ע"כ הוצרכו לומר דלענין הזאה י"ב כמבואר בזבחים:
ועיין בתשו' חו"י סי' ק"י דל"ד לשאר אסור שנפל להיתר דל"ח שמא לא נתערב יפה כיון שמערין מכלי לכלי מתערב יפה. משא"כ כשנפלה עם החבית ונשבר החבית ונשארו המים י"ל דלא נתערבו עיי"ש. ובודאי גם התוס' ס"ל חילוק זה ולכך כ' דגם במים י"ב וא"כ ה"ה בדם ודבש. מ"מ אעפ"י שאינו מוכרח דקדוק זה. מי יבא אחר המלך לדחות דברי הח"ס ומהגם שלא ע"ז בנה יסודו דהרי כ' בפי' דלא קיי"ל כהתוס' ואפי' בקמח וקמח י"ב מ"מ כאן דמי לשאור ש"ע דלכ"ע אין בילה. והרב הנ"ל כ' דל"ד דשאני בשאור שהוא מב"מ עם העיסה ואינו ניכר בשעת הפרשה י"ל שמא יקח כל החלה מהשאור. משא"כ בת"א שהוא א"מ עם הקמח וניכר בשעת הפרשה ובודאי לא יקח כל החלה פתרא כי יהי' ניכר רק שי"ל שמה יהי' מעורב בהחלה מת"א ובזה אין חשש. דאפי' אין בילה מ"מ די בכ"ש לחלה. – זהו חילוק נכון אמנם באמת בענין שאלתך גם להח"ס אין בו חשש. כפי המבואר בשאלה שמפררין ת"א ומערבין בו מעט שאור או שמרים ומעט קמח. וזה בודאי אין בו טעם דגן כלל כידוע. ומבואר ביו"ד סי' שכ"ט ס"ט וי' דבאין בה טעם דגן לכ"ע פטורה ועיין במג"א סי' ר"ח סקט"ו דאינו חייב בחלה עד שיהא בו כזית בכא"פ וזה ודאי לא נמצא בעיסה זו. ע"כ בנידן שאלתך אינו נוגע כלל להא דהח"ס. והוא פטורה מהחלה. ומשנה דעיסה שנילוש במ"פ ודאי מיירי ג"כ בי"ב טעם דגן ועיקר העיסה חייב בחלה. ומ"ש בשם ס' חלת לחם סי' ח' סק"ל שהק' על משנה זו מהירושלמי ריש חלה דבעינן דוקא דבר הבא לידי חימוץ ומ"פ אינו מחמיץ כמ"ש הה"מ פ"ו מחו"מ. במח"כ לא ראה דברי התשב"ץ הנ"ל שהבאתי דלא הקפידה תורה רק על דברים הבאים לידי חימוץ. הארכתי בזה אם כי הם דברים פשוטים כדי להוציא מלבך דעתו של בעל התשובה. וה' יצילינו משגיאות ויראיני בתורתו נפלאות. ידידי הדו"ש: