שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה כד
רב שלום לכבוד ידידי הרב החריף המופלג וו"ח מו"ה דוב קומיל נ"י.
אחד"ש מכתבו היקר השגתי. וע"ד שאלתו בעופות החדשים שצוארם ערום בלא נוצות ואדום. ויש להם ג' סימני טהרה. ורבים העידו שבמדינת אמעריקא אוכלים אותם. אם יכולים לסמוך על מסורה שלהם:
תשובה. כבר נשאלתי כ"פ על עופות האלה והכשרתי אותם. וטעם ההיתר שלי אם כי הסכימו הרא"ש והרשב"א שאפי' י"ל ג' סימנים אין לאכול שום עוף שלא נודע לנו בלי מסורת וכ"פ ביו"ד סי' פ"ב לחוש לדעת רש"י ז"ל. וכבר נתחבטו הגדולים לענין היתר אוזות הבר בתשו' צ"צ ובכו"פ. וכן לענין עופות אינדיק. וזה מקרוב הרעישו הגדולים לענין קובריצר הינר. וכ"ז הי' לאשר הי' שינוי גדול מעופות שלנו הן בגידול כל האברים. והן בקול. לכך הי' מקום לספק. לא כן בעופות האלו שאין בגופם שום שינוי כלל וגם מנהגם ופרצופם שוה לגמרי רק שצוארם נשאר ערום ומחמת זה הצואר אדם פשיטא דהוא בכלל המסורה של שאר העופות. וכ"מ בש"ס ב"ק נ"ה אווז ואוז הבר כלאים זב"ז מ"ט אילימא משום דהאי ארוך קועי' והאי זוטר קועי' אלא מעתה גמלא פרסא וגמלא טייעא דהאי אלים קועי' והאי קטין קועי' (פיררש"י שזה צוארו עב וזה צוארו דק) ה"נ דהוי תרי מינים ומשני דהאי ביעי' מבחוץ והאי מבפנים. הרי דבשיש שינוי מעט בצוארו ל"ה מין אחר וא"כ ממילא דנאכל באותו מסורות שאוכלים שאר העופות. ועיין בח"ס חיו"ד שדחה בזה דברי הגאון מהר"מ מווינא הובא בתשו' צ"צ שהוכיחו מזה דאווז הבר טהור הוא דאל"כ מאי קמ"ל דהוי כלאים פשיטא כיון דזה טמא וזה טהור. והח"ס דחה זאת דאם ל"ה לו רק השינוי דארוך קועי' דהוי שינוי מעט אכתי הי' נאכל במסירת שאכלו איוז וכיון דהשמיענו דהם שני מינים מטעם דבציו מבחוץ. שוב אינו נאכל במסורת של האיוז דמין אחר הוא עיי"ש א"כ באמת י"ל דטמא עיי"ש ודבריו נכונים. א"כ ה"ה כאן דהוי שינוי מעט שפיר מהני המסורה מעופות שלנו. ועיין בש"ך סי' פ"ב סק"ח בשם מהרש"ל דגם האדנא מהני ג' סמנים רק שידקדק היטב שלא יהי' הזפק משונה בתוארו אבל בגדלו וקטנו אין להקפיד עיי"ש וכ"מ מתשו' רלב"ח סי' ק"ד שכ' לענין סנונית לבנה דאמרינן בש"ס דבירוקה כרסה אסור לשני הלשונות. משא"כ בקיוורא כרסה ומרבינן לה מלמיני דעורב העמקי אף שבהרותי' לבנות כפירש"י שם מ"מ כיון שבגודל הגוף וצורתו דומה לעורב העמקי יותר מחיוורא כרסה וגם כי עיקר גופם שחור אף שי"ב בהרות לבנות ל"ל בה עיי"ש הרי שתלוי במה שבעיקר גופם דומים להדדי והה"נ כאן שכל גופם שוה אף שבמקום א' יש שינוי בנוצות מה בכך וגם בשינוי גדול יש מקום לומר דדוקא אם הוא ניכר מתולדה כמו באווז דבציו מבחוץ משא"כ כאן דשינוי זה אינו ניכר כלל בתולדה דכולם נולדים ערום בלא נוצות ודו"ק:
ועוד יש ראיה ברורה להתיר מגמ' ערוכה חולין ס"ה אחרים אומרים שכן עם טמאים טמא עם טהורים טהור ופריך כמאן כר"א דתניא ר"א אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו ומשני אפ"ת רבנן שכן ונדמה קאמרינן ופירש"י דומה להם במראיתו ועיין בר"ן שכ' כונתו בפרצופו ומנהגו וא"כ בנ"ד דמתגדלים יחד עם עופות שלנו ודומה ממש בפרצופו ומנהגו ודאי הוא טהור ודו"ק:
וראיתי בתשו' משיב דבר ח"ב סי' כ"ב שכ' דאין לסמוך על שכן ונדמה רק לחומרא לבטל ח"כ שלו אבל לא להחזיקן בטהורה עי"ז אך בתשו' הגאון מצאנז ז"ל בספרו ד"ח ח"ב סי' מ"ח בתשובתו להגאון ז"ל מבוטשאטש כ' וז"ל גם היתר השני מכח שכן ונדמה הנה מ"ש א' מהרבנים דאין אומרים שכן ונדמה להתיר הבל יפצה פיהו. וכן מבואר בר"ן וברי"ו דכמו שאומרים שכן ונדמה לאסור כן אומרים להתיר – אך לפע"ד דל"מ שכן רק אם העוף מתדבק בטמאים אף שיש לפני' טהורים אמרינן ממינו הוא אבל אם חובשין עוף טמא אצל טהורים ועופות טמאים אינו בנמצא כלל מסתמא הולך עם הטהור דעכ"פ מסוג שלו הוא ול"מ שכן עם הטהורים גם נדמה אינו דומה כלל לטהורה לא בגידול רחבו וגופו וגם לא באיברין העתקתי לשונו כי הוא נצרך לענינינו:
והנה מ"ש הרב דשכן נקרא דוקא בשבק טמאים ומתחבר עם הטהורים, זה ודאי אמת נכון הוא ובזה מיושב קו' הח"ס בתשו' הנ"ל בחולין ס"ג ר' אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם כו' שעופות טהורים מרובים כו' לעולם ישנה לתלמידו דרך קצרה שהרי הזכיר הטמאים ולא הטהורים והק' לר"א דאמר שכן אעפ"י שאינו נדמה א"כ אף אם הוא מכיר כל המינים טמאים מ"מ העוף הזה שמא הוא שכינו של נץ או אי'. א"כ ה"ל להזכיר הטהורים מזה הוכיח דר' ע"כ ס"ל כרבנן דבעינן שכן ונדמה עיי"ש. ולפ"ד הרב הנ"ל באמת גם לר"א מיושב דלדידי' דדי בשכן שאינו נדמה ע"כ דס"ל דבעינן שכן שאינו מתחבר כלל עם הטהורים א"כ שוב אין לחוש שמא הוא שכינו של נץ או אי' דהרי חזינן דמתחבר עם הטהורים ובכה"ג גם ר"א מודה דמותר. אבל לרבנן דבעי גם נדמה דל"ק ק' זו שפיר י"ל דס"ל דדי בשכן עם הטמאים אף שמתחבר ג"כ לטהורים כיון שהוא נדמה ג"כ לטמאים:
ובזה ארווח לן ליישב פסק הרמב"ם פ"א ממא"ס שחשב זרזור בין המינים האסורים שכן נאמר בעורב למינהו להביא את הזרזור הרי דפ' כר"א דלא לחנם הלך זרזיר כו' ואח"כ כ' וכל השוכן עם הטמאים ונדמה להם ה"ז טמא. הרי דבעי שכן ונדמה כרבנן ותמהו ע"ז הכ"מ ומהרלב"ח וגם בתשו' הרדב"ז ח"ה בלשונות הרמב"ם סי' ר"א ובכו"פ בסוגיא דפני נשר דהרמב"ם מזכה שטרא אליבא דב"ת. ועוד דקדק הכו"פ בלשון הש"ס דאמר אפ"ת רבנן שכן ונדמה קאמרינן משמע דכר"א ודאי אתיא רק דגם לרבנן ניחא והלא אי נימא דלאחרים בעי שכן ונדמה א"כ ע"כ לא אתיא כר"א דהא זרזיז אינו נדמה עיי"ש שהאריכו בזה
והנראה ליישב כ"ז וניישב מקודם דברי רש"י בגמ' התמוהים מאוד דפי' גבי שכן ונדמה שכן כמו שוכן והוא תמי' הפלא ופלא מה בעי רש"י בזה וצ"ל בד"ז דבאמת י"ל בגמ' הביא בשם אחרים שכן עם הטמאים טמא ועם הטהורים טהור ובתוספתא פ"ג דחולין כ' בזה"ל השוכן עם הטמאים ונדמה לטמאים טמא השוכן עם הטהורים ונדמה לטהורים טהור ומדוע בגמ' לא הביא רק שכן לבד וצ"ל דיש חילוק בין לשון שכן לשוכן והוא עפמ"ש הט"ז או"ח סי' קי"ח בשם הר' מנוח שא"ל המלך השופט דלשון המשפט משמע שהוא בעצמו הוא המשפט כמו שאנו אומרים הוא החכמה הוא המדע שא"ל עליו ית' חכם ומבין שמשמע שהוא קונה החכמה והתבונה מאחר עיי"ש – וכוונת הט"ז עפמ"ש הרמב"ן פ' תולדות ע"פ כי ציד בפיו כי הכתוב יכנה את האיש במעשהו לתדירתו כמו שבתך בתוך מרמה או ואני תפלה עיי"ש שקורא את עשי' בשם ציד לתדירתו כן לשון משפט שהוא מתעצם עם המשפט לא כן לשון שופט ועיין באפ"י בדרוש מים קדושים – ומעתה נבין ג"כ החילוק בין לשון שכן לשוכן דשכן היינו שהוא בטבעי שכן אצל עוף א' ואפי' רואה מין אחר אינו מתחבר כלל עמהם. משא"כ לשון שוכן הוא רק במקרה כמו שופט. ומעתה י"ל דאין כאן סתירה מברייתא שהובא בגמ' להתוספתא דבתוספתא כ' שוכן לכך בעינן גם נדמה משא"כ בגמ' כ' שכן עם הטמאים שאינו מתחבר כלל עם הטהורים ע"כ טמא גם באינו נדמה ע"כ קאמר כמאן כר"א דלפי"ז גם בזרזיר שהולך רק אצל טמאים כמ"ש ר"א לא לחנם כו' ולכך טמא אף שאינו נדמה ומשני אפ"ת רבנן שכן ונדמה קאמרינן היינו דגם בברייתא בגמ' בעי נדמה ג"כ אלא שקיצר וע"כ פירש"י לתי' זה שכן כמו שוכן והיינו דאינו דיוק כלל בלשון הברייתא אלא שקיצר ומיושב דקדוקו של הכו"פ דבאמת יותר מיושב לשון הברייתא יותר לר"א כיון דתני שכן וגם לא תני נדמה רק דגם לרבנן צ"ל דקיצר בלשון ומעתה שוב אינם סותרים פסקי הרמב"ם דאף דפ' כר"א בזרזיר מ"מ יוכל לסבור בשוכן עם הטמאים דבעי נדמה ג"כ ושאני זרזיר דאינו מתחבר כלל עם הטהורים והוא מחלק בין שכן לשוכן ודו"ק כי הוא נכון מאוד – ומעתה בנ"ד שהוא שוכן תמיד עם העופות שלנו וגם הוא נדמה ממש בתוארו ופרצופו ומנהגו אף שי"ב איזה שינוי בצוארו בודאי יש לסמוך על הג' סימנים וא"צ מסורת חדשה כנלע"ד ברור בעזה"י ובזה הנני ידידו דו"ש באהבה: