אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה כג

תשובה כב

בין המצרים. יזרח אור. לישרים כבוד אהובי יד"נ עוז הרב החריף ובקי למד ושנה הרבה מו"ה יוסף טוואלב נ"י.

מכתבו היקר השגתי שמחתי בשמעי משלומו ואם כי אנכי היום סמכוני באשישות זה חודש ימים אשר נפלתי למשכב ל"ע. אך למען אהבתו ולמען לימודו. קמתי היום ממטתי להשיבו אך בקיצור לחלישות כחי:

ע"ד שאלתו בבן כפר ששלח חלבו ע"י גוי הנוסע בדרך המלך ששכיחים עוברים ושבים בלי שום חותם. והאיש אשר נשלח לו לא ידע אם יש איזה חשש בדבר. והעמיד החלב בקדרות. ואח"כ מכר הכל. רק ערך חצי רבע סמעטינא נתערב בתוך ערך לוג סמעטינא שהי' לו מקודם. והי' הפ"מ לאסור כל הכלים שנכבש בהם החלב מעל"ע והורה כ"ת להשהות הכלים מעל"ע ולהתירם גם התערובת מסמעטינא הכשיר. והביא כמה ראיות לדבריו וגם מתשו' יהודה יעלה סי' קכ"ה שהורה להתיר בכ"ח להשהותם מעל"ע ואיש א' מערער על הוראתו לזאת נפשו בשאלתו להגיד דעתי בזה:

תשובה. לדעתי הדבר פשוט להתיר מלבד הטעמים שכ' רו"מ רק דבלא"ה אין דין זה נוגע כלל לדין חלב של עכו"ם שהחמיר הרמ"א לאסור הכלים. דהרי כאן הוא חלב של ישראל רק שנשלח ע"י עכו"ם. והרי כ' הש"ך סי' קי"ח סק"ח דהא דחלב ששלחו ע"י גוי צריך חותם א' היינו כמו בדג וש"ד דבעינן שי"ל ריוח הה"נ בחלב דוקא היכא דיש לחוש שה"ל איזה ריוח בחליפין מחלב טמא דאי ל"ל רוחא א"צ חותם כלל עיי"ש. וכן מבואר בתוס' ע"ז י"ב דל"ח שהחליפו כדי להכשיל את ישראל וכ"פ המג"א או"ח סי' כ' סק"א וכ"פ כל הפוסקים. ועיין בתשו' ח"ץ סי' ל"ט כ' הטעם דאף שהגוי רוצה להנקם מישראל מ"מ כיון שהישראל לא ידע מזה ליכא נקמה. ובתשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"ב. ובשניות סי' ג' הקשה על ס' זו ממשנה דדמאי דמפקיד אצל נכרי ה"ה כפירותיו אף שהגוי אין לו ריוח. וגם מהא דס"פ א"מ דחמפ"ג מותר בחותם א' כיון דאיכא חותם א' לא טרח ומזייף. ופיררש"י במידי דל"ל רוחא. מבואר דעכ"פ בעינן חותם א' אפי' היכא דל"ל ריוח ועוד מכמה מקומות ועיי"ש שתי' דהא דחיישינן לחליפין בל"ל ריוח היינו במתרמי לי' עכ"פ בנקל להחליף בלי שום טורח כמו בחיטין וכן בחלב דבקל יכול לערב חלב טמא ע"כ צריך חותם א'. משא"כ בהא דתוס' דצריך לכוין החתיכות שיהו שוין שלא ירגיש בו הישראל. וכן בארבא דצריך לקנות יין ביוקר כדי להכשיל לישראל וכה"ג לא טרח עיי"ש. והוא ס' ישרה:

ובזה נוכל ליישב דברי המג"א סי' כ' הנ"ל שכ' שם לענין שולח תכלת ע"י גוי דצריך ב' חותמות וז"ל ומיהו דוקא אם י"ל שנהנה בחליפין ואפשר אם הם שזורין ומופסקין שרי וע"ל סי' י"א. עיי"ש. ועיין במחה"ש שם שנדחק בזה דהא בסי' י"א הביא שני דיעות אי מהני שזורין ומופסקין די"ל דטרח גם בבגד כולי האי וכ' שם לפרש בשני דרכים. או דקאי אלמעלה לענין לקנות מתגר דיש עוד ס' דלא מרע אומנותו. ועי"ל דמיירי בחותם א'. ובאמת שני הפירושים דחוקים דאכתי אין לו שייכות למ"ש מקודם שנהנה בחליפין. ולפמ"ש מהרי"ט הנ"ל דבריו מדוקדקים דכיון דבעינן שיהי' נהנה בחליפין א"כ אם הם שזורין ומופסקין, אפי' לאותן הסוברים דחוששין שמא יטריח עצמו לעשות כן גם בבגד. מ"מ עכ"פ טורח הוא. וכיון שכ' שם המג"א מקודם די"ל דוקא בתכלת שדמיו יקרים צריך ב' חותמות משא"כ בלבן דא"ל הנאה כ"כ. ואח"כ הביא מהש"ע ות"ח דאפי' באין דמיו יקרים צריך ב"ח. ועז"כ ומיהו דוקא אם י"ל שנהנה בחליפין. והיינו אם עכ"פ ה"ל קצת הנאה אעפ"י שאין דמיו יקרים מ"מ שייך קצת הנאה אבל באין לו הנאה כלל ל"ח. ועז"כ המג"א ואפשר דאם הם שוורים ומופסקים שרי. והיינו כיון דעכ"פ אין בזה הנאה גדולה שאין דמיו יקרים. וגם יש בזה טורח ע"כ י"ל דל"ח. וע"כ כ' רק דרך אפשר כיון דעכ"פ איכא הנאה קצת. ודו"ק. נחזור לענינינו דעכ"פ מבואר במהרי"ט דהיכא דאיכא טורח ל"ח לחליפין והא דצריך בחלב ח"א היינו משום דיכול לערב בקל חלב טמא וא"כ כ"ז שייך בזמנם דהי' שכיח חלב טמא משא"כ בזמנינו דאינו בנמצא כלל חלב טמא כמ"ש התשב"ץ ח"ד בטור הראשון סי' ל"ב דבזמנינו ל"ש כלל חלב טמא דלכלבתא וחזירתא אין חולבין וחמורתא וסיסמא מאיס אצלם וגמלים מניקות לא נמצא בארצינו ואף אם ימצא א' מני אלף אשר יהי' לו חלב טמאה הוא ביוקר כפלי כפלים מחלב בהמה טהורה וכ"כ הרדב"ז ח"ד סי' אלף קמ"ז עיי"ש שסמך ע"ז גם לענין חלב של גוי וכ' דל"ה גזירה כללית. וכן בפר"ח ובתשו' שתי הלחם האריכו בזה ואף דאין סומכין ע"ז לענין חלב של גוי ממש כיון שכבר נאסר במנין וכן הוקבע בש"ע אבל עכ"פ לא נוכל להכחיש החוש והאמת דאינו שכיח במקומינו חלב טמא ועכ"פ הוא ביוקר הרבה מחלב טהור ואין שום סברא שיהי' נהנה בחליפין ומ"ש הח"ץ שם די"ל שמא הי' רעב או צמא בדרך והוצרך לשתות להנאתו ולמלאותו אח"כ. גם לחשש זה אין לחוש כאן דעכ"פ יותר בנקל ה"ל להשלים בחלב טהור ולא לטרוח אחר חלב טמא. וגם הי' מקום להתיר בכאן כיון שהוא דרך המלך ושכיחי עוברים ושבים. ומבואר בסי' קי"ח ס"ז דאם שלח עי"ג במקום מעבר לרבים מותר בלא חותם. אמנם בש"ס ע"ז ל"א מוכח דלא מקרי מעבר לרבים רק בעיר והיכא דשכיחי רבים. מהא דמשני ר"ז כאן בעיר (קפיד כותי שמא יגע הגוי ביינו ולא זבני מיני') כאן בדרך. ופריך עלה ר"י דהא הני בעיר נמי בדרך אתו (ושמא נגע בדרך) ומשני בין הגיתית שנו כיון דכ"ע אפכו (מצויין אז בדרכים) מרתת. עיי"ש. ולא משני דמיירי בדרך ששכיחי עוברים ושבים. וע"כ דל"מ אלא היכא דמצויון הרבה ב"א כמו בין הגיתות דאז שכיחי בדרך כמו בעיר אבל דרך המלך לחוד ל"מ. אך דא"צ לזה דבזמנינו אין לחוש כלל. כאשר בארנו. ואם רו"מ הורה להשהות הכ"ח מעל"ע בודאי יפה עשה. למען לא ילמדו להקל גם לכתחלה כי בעוה"ר נעשה להם כהיתר. דברי ידידו הדו"ש באהבה:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה