שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה כא
כבוד ידידי הרב המאוה"ג הישיש מו"ה ישראל שמואל נ"י דומו"צ בק' דראהביטש.
אחד"ש ושלום תורתו. מכתבו הגיעני ושם רצוף מכתב הערוך אל כ"ת מאת איש א' מליסקא שמו אברהם ירוחם פישל וחתם עצמו בשם דומו"צ וערער על הגט שסדר כ"ת להאיש איצק וויינבערגער לאשר גיסו הטעה אותו באומרו אשר הוא מחויב לגרש אשתו על אשר גירש את אשתו הראשונה בע"כ ואח"כ ישאנה מחדש. וע"ז הראה בקיאותו בתשו' מהר"ם לובלין ותשו' מ"ב אשר הסכימו לפסול גט כזה וכ' שאף אם ימצא באיזה תשובות צדדים להתיר עכ"פ מידי ס' לא יצא עד אשר ידרוש מגאוני זמנינו עכ"ד המכתב. וכאשר ראיתי כן תמהתי על איש אשר בשם דיין יכונה יכתוב כדברים האלה. מכותלו מכתבו ניכר שפחמי הוא לא קרא ולא שנה. לו יהובנא לי' שמעשה זו דומה להא דמהר"מ לובלין ג"כ לא הי' מקום לערער כיון שהוא דיעה דחוי' וכבר נפסקה הלכה בש"ע אה"ע סי' קמ"ה. ס"ט דלא כמהרמ"ל כמבואר שם בב"ש ס"ק ט"ז דאם האשה אינה רוצה אח"כ להנשא לו אין בה חשש אסור דכל חכמי הדור חלקו על מהרמ"ל וכן בט"ז שם כ' דמהרמ"ל האריך בדברים דחויים שאינם ע"צ האמת וכבר חלקי עליו כמעט כל הרבנים ומחו לי' מאה עוכלא בעוכלא והסכימו בזה שכל המוציא לעז על גט זה הוא כמוציא לעז על גם כשר וכ' הוכחה גדולה לזה דאם היו בזה חשש תנאי בלא"ה הגט פסול אף אם תרצה לישא אותו כדין כל תנאי קידם כתיבת התורף. וכן הב"ח בסי' קמ"ח הביא מעשה זו וכ' דחלקו על מהרמ"ל כל גדולי הדור וכל דבריו נשברים ונסתרים והם היפך האמת והוכחתיו ע"פ והוא בעצמו ע"כ מוכרח להודות שהיא מגורשת גמורה שהרי נוהגין לקרוע הגט עיי"ש. גם בתשו' הב"ח החדשות סי' צ' כ' להסמ"ע וז"ל כבר גליתי דעתי העני' והסכמתי עם רבותי וחבירי ביריד יערוסלב שאין בדברי המערער על הגט שום ממשית והם בכלל מוצאי לעז. ואיך טחו עיני האיש מראות בדברי הש"ע ומפרשי הטור אשר כל בית ישראל נשען עליהם ולסמוך על דיעה דחוי' כזו. וגם מ"ש מתשו' מ"ב דמי להביא עורבא דאייתי נירא לקוני' דהרי אדרבה מבואר במ"ב סי' מ"ה דביריד יעריסלב נמנו ורבו המתירים וכרוזא קרי בחיל לבטל המערערים:
וראיתי בתשו' ד"ח להגאון מצאנז ז"ל הביא ראי' ג"כ להתיר מש"ס קידושין ס"ג באומר הא"מ לאחר שאגרשך דא"מ ואמאי הא נהי דהוי דשלב"ל מ"מ נימא דהגט ל"ה גט כלל דהא גירש אותה ע"ד שיתקיימו הקידושין שניים וע"כ דלא כמהרמ"ל וזה ל"ה תנאי כלל עיי"ש. ובאמת ראי' זו יש לדחות דהא שם כיון דקידושין אלו א"א שיחולו א"כ הוי תנאי שא"א לקיימו כמו ע"מ שתעלי לרקיע ואין התנאי חל. ואי משום שתוכל להנשא לו אח"כ באמת י"ל דמחויבת להנשא לו אח"כ כיון שהיחלט בדעתו שלא לגרש רק באופן שתהי' אשתו אח"כ ושם בש"ס אינו מבואר רק דקידושין אלו לא חלו. אבל לפי האמת א"ז סברא כלל דהא ל"ה שם תנאי כלל רק שהוא הי' טועה בדעתו שהקידושין שנים חלו ומה לה בכך הוא הטעה א"ע וה"ל לשאול לחכם הדין וע"כ א"צ להנשא לו כלל וז"פ:
אמנם המרש"א ז"ל סוף גיטין בפסקא המתחלת למען ידעו הדורות. להבין ולהורות. הביא ראי' ברורה מהתוס' פמ"ש ופ' הזהב. בשם ר"ת לענין כל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתי. שכ' ולכך היתה ב"ש מותרת לדוד שהיו נותנין גט גמור בלי שום תנאי ובצנעה כדי שלא יהי' רבים קופצים עלי' לישאנה. וכשחזר מהמלחמה הי' כונסה והיתה ב"ש פנוי' גמורה. הרי להדיא דאף דכונת שניהם הי' להנשא לו אח"כ מ"מ כיון שמגרש אותה בלי תנאי ל"מ דעתם הראשונה ודלא כמהרמ"ל עיי"ש היטב. והמהרש"א הי' ג"כ מהמתירין ביריד יערוסלב כמבואר במ"ב. והב"ח בתשו' הנ"ל העמיד ג"כ כל יסודו ע"ז דכיון שע"כ אומר בשעת הגט כפי הנוסח שמגרש בלי תנאי אף אם הי' מקודם איזה תנאי מפורש אמרינן אתי דבור ומבטל דבור ומכ"ש אם ל"ה רק דברים בעלמא איך יעלה על לב אדם לערער ע"ז. וסיים בזה"ל א"ז אלא הבל ורעיון רוח ופשוט טפי מביעתא בכותחא א"ז אלא אטלולא וחוכא ואסור יש בזה להצריכה גט אחר ח"ו:
ובזה עלה בדעתי ליישב קו' עצומה שהק' בתשו' חו"י סי' נ"ה בהא דמצינו בגיטין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני דמשמע דלא סגי בלא אמירת רוצה אני דאל"כ הל"ל עד שיתרצה או עד שיתן. וק' מה מהני אמירה זו כיון שהוא ע"י כפי'. וברמב"ם ספ"ב דגיטין רצה ליישב זה וכ' כיון שהוא מחויב בזה מה"ת וכ"א מישראל בודאי רוצה לקיים מצות התורה אלא שהיצה"ר מעכב וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו. עיי"ש. וגם ע"ז תמה החו"י דא"כ ל"ל האמירה הא די במה שהוכה עד שתשש יצרו בודאי. ועוד דטעם זה הי' נכון אם הי' למכות סכום קצוב ואחר קבלת כל הסכום אינו ירא עוד ממכות אחרות ואמר רוצה אני אז הי' רואין שתשש יצרו משא"כ עכשיו שאין קץ למכותיו עד שיאמר ר"א. א"כ מנ"ל שתשש יצרו דלמא אומר כן מחמת היראה פן יוסיפו להכותי. עיי"ש שהאריך בזה. ולפמ"ש למעלה הדברים נכונים די"ל דבאמה מהני הכפי' לחוד דבודאי כבר חשש יצרו כמ"ש הרמב"ם רק שאנו חוששים שמא במשך הזמן דברו איזה דברים או שהבטיח שיחזור וישא אותה או שאר ענינים דומה לזה וי"ל אח"כ שמא ע"ד זה הי' מגרש לכך הצריכו שיאמר בפי' רוצה אני דאז אמרינן אתי דבור ומבטל דבור כמ"ש הב"ח. והרמ"ל בעצמו הביא ס' הב"ח הנ"ל ודחאו בקש. ודחי' כזו חוזר ונראית אחר שיש לזה סמך גדול מש"ס הנ"ל. הרי ביררנו שכל חכמי הדורות הסכימו להתיר גם במעשה דמהרמ"ל:
וכ"ז לפי השקר שהציע המגרש שגירש אשתו הראשונה בע"כ. אמנם האמת הברור אשר הרשע הזה לא גירש כלל את אשתו הראשונה לפי המכתבים אשר השגתי מטשערנאוויץ מהרב הגאון דשם ומהרב הדיין מסאדיגורע אשר הביא לפניו את אחותו וגירש אותה וקבל ממנו כתב התרה שגירש את אשתו בכדי שיוכל לישא אשה על אשתו ואח"כ נודע להם ערמתו והדפיסו זאת בעלי העתים. והוא עדיין עומד באסור שתי נשים והטעה את האשה. ובכזה מצינו בש"ס ב"ב מ"ח הוא עשה עמה שלא כהוגן לפיכך עשו לו שלא כהוגן. ומהגם כי גיסו לא עשה עמו שלא כהוגן ולא הטעה אותו כלל. דהרי באמת הי' צריך לגרשה מהדין שלא יהי' באסור שתי נשים כמבואר בב"ש סס"י א' דאף בנשתטית שנשא אחרת בהיתר מ"מ אחר שתשתפה מחויב לגרשה שלא יהי' באסור ב' נשים ועיין בתשו' שו"מ מהד"ק ח"א סי' קכ"ג דאף אם הראשונה מקבלת גט ברצון מ"מ כיון שנשא באסור מחויב לגרש אשתו השני' אפי' אחר גירושי הראשונה משים קנס שלא יחרוך רמי' צדו. וגם דלולא דגלי קרא בחיי"ל דתפסי בהו קידושין גם בזה לא היו תופסים הקידושין משום אעל"מ. א"כ עכ"פ מחויב לגרש שלא יהנו מעשיו עיי"ש שהאריך בזה עפ"י הדין דמחויב לגרש א"כ גיסו דינא קא"ל:
ומעתה ל"ד כלל להא דמהרמ"ל מכמה טעמים חדא דעיקר טעמו של הרמ"ל, דאי לא הבטיחה לו לישאנה לא הי' מסכים לגרשה. והיינו כיון של"ה מחויב בדבר. משא"כ כאן שהי' מחויב לגרשה עפ"י הדין. ודאי הסכים בכל לבו. ואפי' אם יאמר שהוא אינו חושש לד"ת ולא הסכים אינו נאמן דאין אדם מע"ר. ובפרט שהוא מודה שגירש משום שגיסו הגיד לו שכן הוא מה"ד. והרי כן הוא האמת:
ועוד ששם עיקר הכעס הי' כיון שעשו עמו שלא כהוגן וכאן אדרבה הוא עשה עמהם שלא כהוגן שהטעה אותם להנשא לו באסור בערמה אשר לא נשמע כמוהו בודאי גם מהרמ"ל יודה דאין בזה שום חשש כ"ש אחרי שביררנו דגם במעשה דמהרמ"ל אין שום חשש וכל המערער בזה ראוי לנזיפה והמורה הזה יורה כבן סורר ומורה ועלינו יערה רוח הבורא. ידידו הדו"ש ושלום תורתו: