שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה יט
כבוד ידי"נ עוז הרב המאוה"ג חריף ובקי מהולל בשער רבים חה"ש אוצר בלום ירא ה' מו"ה נחום אורי נ"י האבד"ק סלאטווינא יע"א:
אחדשה"ט מכתבו עם קונטריסו הנעים הגיעני והנאני כי דבריו נאמרו בהשכל ודעת ואם כי בגוף הדין איניני מסכים עמו כך דרכי של תורה דכתיב בה אמת:
אשר שאל בשתים בגליל א' אשר הרבנים דשם לא הורשו לסדר קידושין יען לא השלימו חוקם המדיני. ורב מבי א' פעל ע"י טרחא בהשתדלות משרי המלוכה ליתן לו רשיון לסדר קידושין בכל הגליל והחזיק בזה שמנה שנים. וכעת נתמנה רב בעיר א' מהגליל ע"י פיזור סך רב ופעל מהמשלה ליתן לו הרשיון. והרב הראשון תובע כי האי פוסק לחיותי' אשר התפרנס מזה. והשני – במדינות רוסיא הי' בכל עיר רבנים. ממונים מהממשלה לסדר קידושין וגיטין ונקראו קאזאניא רבנים. וכעת נתמנו בכמה עיירות רבנים מלומדים לפי החוק וניתן להם רשות לסדר קידושין. וטענו הקאזאני רבנים שהם מסיגים גבולם וכת"ה האריך בפלפולו לזכות את הרבנים הקודמים מטעם עני המהפך בחררה ואנא לא מצינא לאסגויי בהדי' על דרך הזה אשר עמוס הטרדות אנכי נוסף ע"ז חלישות כחי. ואכתוב הנוגע לדינא בזה:
תשובה. הנה כל פלפולו אינו נוגע לדין שלנו דשכר חופות וקידושין אין לו דמיון לשאר הכנסות כמבואר ברמ"א יו"ד סס"י רמ"ה דגם רב היושב בעיר ולומד לרבים יכול רב אחר לבא לשם ולהנהיג רבנות אפי' מקפח קצת פרנסת הראשון משכר חופות וקידושין ומבואר שם דאפי' קבלו את הרב הראשון. ובש"ך שם בשם פסקי מהרי"א הטעם משום דעל קבול פרס זה אנו בושים ואיך נחזיק זה למחי' לאסור בזה השגת גבול. ורק מצד המנהג אפשר יש לאסור. והיינו שנתקבל מהעיר. ובח"ס יו"ד סי' ר"ל ובחו"מ סי' ר"א כ' דזה דוקא בימיהם שלא קבלו את הרב כפועל רק כל ת"ח הנהיג בני עירו וממילא ה"ל שכר מחופות וקידושין אבל בזמנינו שמקבלין רב כפועל וקוצבין לו שכרו מחופות השני הוי כגזלן עיי"ש. מבואר מזה דכל שלא קבלו אותו הקהל אין לו שום טענה. ואפי' בקבלוהו הקהל כפועל פקפק הגאון מסאנז ז"ל בתשו' ד"ח דהוי דשלבל"ע כיון דהחתן והכלה לא נתחתנו עדיין ואולי לא נולדו כלל, ולפענ"ד אין זו טענה כלל דבשכירות פועל קנה אפי' בדשלבל"ע כמבואר בנ"ה סי' שט"ו ושי"ב דכל משכיר כחוב הגוף דמיא להעמיד לו תדע דבמשכיר חמור סתם חייב להעמיד לו חמור ובמוכר כה"ג פטור וכ"כ בתשו' שו"מ מה"ק ח"ב סי' ל"ג בשם הרשב"א. וגם בהבטיח לפועל בשכרו דשלבל"ע חייב כמבואר במהרי"ט אלגזי רפ"א דבכורות ד"ה אברא. וכ"כ בקצוה"ח סס"י של"ב וכ' דזה ענין יעקב ולבן שקנה יעקב הולדות אף דהוי דשלבל"ע אבל כ"ז בקבלו אותו הקהל דשייך בזה שכירות פועל אבל לא בהחזיק מעצמו ואף דמשמע מהח"ס דבזמן הש"ע לא קבלו את הרב. ואפ"ה כ' הש"ך דמצד המנהג עכ"פ אפשר לאסור. אך באמת א"א לומר כן דהרי מבואר ברמ"א להדיא כגון שקבלו עליהם לרב ומקבל פרס רק כוונתו דבימיהם היו מקבלים רב להיות תופס ישיבה ולא להיות משועבד לקהל ונתנו לו שכר עבור זה וממילא נקרא לחופה ובזה שייך המנהג של הש"ך. אבל בזמנינו שקוצבין לו שכרו מחופות ודאי השני הוי כגזלן ובתשו' שבו"י א"ג סי' קס"א ואח"כ בתשו' מהג' בעל כנסת יחזקאל שבימי ר"א גזרו כל הגאונים בח' שלא יסדר קידושין בלתי הרב או מו"ץ הנבחר מהעיר משא"כ ברבני רוסיא שנתקבלו רק מהממשלה לא ידעתי במה זכו שלא יוכל אחר לסדר קידושין אי מטעם דד"מ כבר האריך בתשו' תשב"ץ ח"א סי' קנ"ח דל"ש בזה דד"מ ובפרט היכא שיש אסור בדבר דל"ש דד"מ עיי"ש וכפי הנשמע הרבנים הללו אין בהם ריח תורה ואחז"ל כל מי שא"י בטיב גיטין וקידושין כו' וגם מבואר ברמ"א חו"מ סי' ג' דרשות המלך אינו מועיל אם לא שקבלוהו הקהל עפ"י כתב המלך ואפי' להי"א דבגמיר וסביר מהני היינו רק לפוטרו אם טעה וגם בתומים העתיק מתשו' מהר"מ מר"ב שר"ת ורשב"מ וק"נ רבנים החמירו שלא ליטול שררה מהמלך בלי רשות הקהל וגם הרמ"א מסיים דהעושה כן מצער הצבור ועתיד ליתן את הדין א"כ ודאי שייך בזה ס' פסקי מהרי"א הנ"ל דעל פרס זה אנו בושים ואיך נוכל לדון בזה איסור הסגת גבול:
ומעתה גם בשאלה הראשונה ברב ממדינתינו. אם כי הוא מנוקה מהח' של הרשב"ם כי מלשון התקנה המבואר שלא יוטל שררה על חבירו והרי הרב לא בקש שום שררה רק אומנות בעלמא לקבל שכר טרחא וגם הוא רב גמיר וסביר מ"מ לא ידעתי במה יזכה כיון שלא קבלוהו הקהל ואינו פועל שלהם ול"ש היתר של הח"ס הנ"ל וגם ל"ש בזה שום מנהג שכתב הש"ך דהוא מלתא דל"ש וא"כ עכ"פ לא עדיף מרב התופס ישיבה בימיהם דיכול רב אחר לבא לשם וגם בקובע חנות בצד חנותו של חבירו בסי' קנ"ו בחו"מ הביא רמ"א י"א דאם רבים צריכים לתורתו יכול לקבוע חנות וכן ברוכלים שם מבואר דת"ח יכול לקבוע בכ"מ וגם א"א לזכות אותו מטעם מכירי כהונה דהרי מבואר בתשו' ח"ץ סי' ע' דנגד ת"ח או קרוב ל"ש דין מכירי כהונה ומהגם דכאן הוא לצורך רבים ומבואר בכ"מ פ"ו מת"ת דרבים לגבי יחיד הוי כרב נגד תלמיד חפשתי על כל הצדדים ולא מצאתי שום צד אסור הסגת גבול בזה. ומרוב. טרדותי לא אוכל להאריך יותר ידידו הדו"ש באהבה רבה: