אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה יח

תשובה יז

יצו ה' את הברכה לכבוד ידידי הרב וכו' מו"ה יעקב נ"י בראנפעלד מקראקא יע"א.

אחד"ש זה איזה ימים השגתי מכתבי עם שאלתו שאלת חכם כו'. ועתה באתי להשיבו מפני הכבוד ע"ד שאלתו בישראל שמכר שלשים חביתים יי"ש לנכרי בע"פ קודם זמן אסורו ולא קבל כסף רק שלחו ע"י שלוחו לחצרו של נכרי המושכר לישראל אחר והגוי הקונה עמד בצד חצרו וכת"ר הורה להקל בזה ובקש דעתי לדינא בזה:

תשובה הנה מ"ש כבודו דאף דאין שליחות לגוי מ"מ חצרו קנה עפמ"ש המח"א ה' שליחין סי' י"א דפועל מהני גם בגוי דידו כיד בעה"ב וע"כ הטעם כיון דמחויב לעשות שליחותו הוי כמו חצר דבע"כ מותיב בה וא"כ חצר גופה ודאי דמהני בגוי עכ"ד. ואם כי גם בתשו' ד"ח יו"ד סי' פ"א כ' סברא זו דחצר דמיא לפועל אבל אינו מוכרח דאדרבה י"ל להיפוך כיון דהא דפועל מהני הוא רק מטעם דידו כידו והרי חצר דגברא משום שליחות אתרבי ולא משום יד ומכ"ש לפמ"ש הנה"מ בחוה"מ סי' ק"ה להשיג על הש"ך שם והביא בשם המהרש"א והתומים דגם פועל א"י לתפוס במקום שחב לאחרים מטעם דבפועל ל"א דידו כיד בעה"ב ממש. דאינו משועבד כמו עבד כנעני ורק היכא דמצי זכי לנפשי' אמרינן דהבע"ב זכה מידי משא"כ היכא דל"מ זכי לנפשי' כגון בחש"ו דא"י לזכות לנפשי' ל"מ. וא"כ פשיטא דה"ה חצר דא"י לזכות לנפשי' כמ"ש שם הנה"מ בשם הנ"י:

ומ"ש ליישב בזה קי' המפרשים בהא דמבעיא בש"ס אי הני כהני שליחי דרחמנא נינהי או שלוחי דידן כו' והקשו אמאי לא פשיט מהא דמקבלין נדונ"ד מעכו"ם והא אין שליחות לגוי. וע"כ מטעם דהוי כפועל עכ"ד. – ובמח"כ אין זה סברא כלל. דהא אפי' למאי דס"ד דמצי עביד שליח אפי' היכא דל"מ עביד בעצמו מ"מ הא כל עדיפותא דפועל הוא משום דידו כידו והוי כאלו עושה בעצמו א"כ פשיטא דל"ש זה רק היכא דמצי עביד בעצמו וכיון דהגוי בעצמו א"י להקריב. איך שייך לומר בפועל דהוי כאלו הגוי עושה בעצמי ועכ"ל מטעם שליחות והרי אין שליחות לגוי. ועוד דאף דהש"ך בסי' ק"ה חידש דשליח בשכר יש לו דין פועל. מ"מ ל"ה ס' זו כלל בכהן לענין הקרבה. דאפי' למ"ש הקצוה"ח דכהן הוי כפועל משום דכתיב שכר הוא לכם חלף עבודתכם. מ"מ כיון דכהנים משלחן גבוה קזכי א"כ אינו מקבל שכר מהבעלים רק משל גבוה. וא"כ אינו כלל פועל של הבעלים וז"פ:

ובזה נדחה ג"כ הראי' שהביא כ' מזבחים קט"ז לענין קדשי נכרים בבמה דאסור לעשות שליחותן ולסייען. ומאי קמ"ל פשיטא דהא בלא"ה כיון דאין שליחות לעכו"ם א"כ הוי כאלו הישראל בעצמי מקריב בבמה וע"כ משים דהכהן היי כפועל. ולפמ"ש דהכהן אינו פועל של הבעלים. וגם ל"ש כלל דין פועל כיון דהגוי א"י להקריב בעצמו א"כ נדחה תי' זה. ומלבד זה אפי' אם הי' לו דין פועל מ"מ לענין דבר עבירה ודאי גם בפועל אמרינן אין שליח לד"ע כמבואר בחו"מ סי' ל"ב בשוכר עידי שקר דפטור מד"א אף דשכרם והוי כפועלים. וע"כ דלענין זה אינו דומה לחצר דבע"כ מותיב בה ואין בה דעת משא"כ באדם בר דעת דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואשלד"ע ובשער המשפט סי' קפ"ב כ' להדיא דבפועל ג"כ אמרינן אשלד"ע והביא כמה ראיות לזה והוא מוכרח מהטעם שכ' המח"א שם דהוי כפועל ששכרו ללקט מציאות דהוא משועבד לעשות מלאכתי וכ"ז במעשה הנעשה בהיתר אבל באיסור לד"ע ודאי אינו משועבד לעשות מלאכה של אסור. וגם המח"א כ' בעצמו ה' שלוחין סי' כ"ז דגם בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ל"מ רק היכא דיכול לזכות בקנין גמור. משא"כ אם אינו תופס רק למשכון וזה ל"ש כלל בכהן. ובאמת גוף הקו' בהא דהוצרך הש"ס להשמיעינו דאסור לעשות שליחותן לא מטעם דהוי כפועל דהא משכחת לה גם בישראל ששחט דודאי אינו כפועל. והרי שחיטה בזר כשירה. ואפי' למ"ש התוס' שם דלא מיירי בשחיטה דאיכא כרת. רק בשאר עבודות. מ"מ הרי אר"י במשנה זבחים קי"ג דאין כיהון בבמה א"כ נעשה הכל ע"י זרים ואינו פועל כלל. ורק בא להשמיעינו דל"ת דכיון דקדשי גוים נינהו גם ישראל מותר להקריבם בבמה וז"פ:

אמנם מ"ש כ' בעצמו להקשות טל ס' הקצוה"ח שכ' דכהן הוי כפועל מש"ס גיטין נ"ג דפריך למ"ד היזק שא"נ שמי' היזק מכהנים שפגלו במקדש דאינן חייבים אלא מפני תיקון העולם. ואי נימא דהוי כפועל הרי כ' התב"ש סי' י"ח דשומר חייב גם בהיזק שאינו ניכר א"כ ק' גם למ"ד היזק שא"נ ל"ש היזק והניח בצ"ע, הנה באמת לפמ"ש הש"ך סי' שס"ג סק"ז דגם בשומר אומר באסה"נ הש"ל ודלא כהרש"ל וכ"כ המג"א סי' ת"מ. א"כ עכצ"ל דבהא דתב"ש שאני משום דעביד מעשה בידים וכמ"ש התוס' ב"ק צ"ח ד"ה הצרים דבעביד מעשה חייב. משא"כ כאן במפגל דל"ע מעשה וכמ"ש הרמב"ן בדד"ג. א"כ למ"ד היזק שא"נ ל"ש היזק לק"מ מכהנים שפגלו די"ל הש"ל. וע"כ אינו חייב אלא מפני פה"מ. אך דלפמ"ש השאר המשפט סי' ס"ו סקל"ד דאף להש"ך דהשומר י"ל הש"ל ה"ד בסתם שומר אבל היכא דקבל עליו שמירה בפי' גם מהיזק שא"נ ודאי חייב באחריות. כמו דש"ש חייב בגניבה ואבידה אף דהוא לא עשה שום היזק כלל רק כיון שקבל עליו השמירה חייב וה"ה אם קבל שמירה מהזק שא"נ וראי' מחו"מ סס"י רכ"ה דאם המוכר קבל עליו אחריות דאתי מעלמא אמרינן דגם אחריות ניסוך קבל עליו אף דניסוך הוי היזק שא"נ והביא כמה ראיות לזה עיי"ש. וא"כ כאן נמי כיין דהכהן קבל עליו להקריבו לגבוה. הוי כמקבל עליו בפי' שיהי' ראוי' לגבוה. וכל שנתפגל שוב איני ראוי' לגבוה. וחייב גם בהיזק שא"נ אולם בלא"ה אין כאן שום קו' כלל דכאן ל"ש לחייבו מדין שומר כלל דאין דין שומרים בהקדש. ואפי' למ"ש בס' תרומת הכרי סי' ס"ו דאם הדיוט הפקיד דבר של הקדש יש בו דין שומרים מדלא כתב כספו או כליו רק כסף או כלים עיי"ש. מ"מ זה שייך דוקא בהפקיד בידו ע"ד להשיב לידו. אבל כשנתן בידו ע"ד למסור להקדש ודאי דין הקדש י"ל ואינו בדין שומרים וז"פ. ועוד דעכ"פ א"א לחייבו יותר מאלו הי' של הדיוט דאינו חייב רק בגניבה ואבידה. דבזה י"ל כיון דהדיוט נתנו בידו דינו כהדיוט. אבל בהיזק דאינו ניכר. כמו פגול דל"ש כלל בהדיוט רק בהקדש פשיטא דאין לחייבו ע"ז משום שהדיוט מסרו לידי. ולק"מ. ומהגם לפמ"ש למעלה דהכהן אינו כלל פועל של הבעלים ודאי אין לחייבו מדין שומר לכך לא פריך רק למ"ד שמי' היזק דחייב מדרבנן משום מזיק הקדש כמבואר תוס' גיטין מ"ט:

אמנם לענין דינא הסכימו הרבה פוסקים דחצר קונה בגוי והביאו ראי' מע"ז פ"א דפריך ותקני ליה כליו וכלים מטעם חצר הוא. ועיין במק"ח סי' תמ"ח שהוכיח דדוקא בקטן וקטנה דל"ש בהו חצר המשתמרת אמרינן דחצר דגברי משום שליחות אתרבאי אבל הגוי קני כשהחצר משתמרת ובמהרי"ט אלגזי רפ"ב דבכורות כ' דאם נימא דגוי לגוי עושה. שליח ה"ה דחצר קונה לגוי וכ"כ הפמ"ג והמחה"ש. ואם כי המג"א ס"ל דגם גוי לגוי אינו עושה שליח אך בש"ך סי' רמ"ג פ' כהמ"ב דגוי לגוי עושה שליח. ועיין בב"ש א"ע סי' ה' הביא ראי' מת"ה דלא כהמ"ב אך בקצוה"ח סי' קפ"ח דחה ראי' זו עיי"ש. וכיון דכבר עבר עליו הפסח ודאי דיש לסמוך על המ"ב. ואף דהחצר הי' מושכר לישראל כבר הסכימו רוב הפוסקים כהרמב"ם דחצר השוכר קונה להמשכיר ואפי' להחוששים לדעת הראב"ד עכ"פ הוי ס' דדינא. ויש להקל בחמץ שע"ע הפסח כמבואר בתשו' בא"פ סי' מ"א עיי"ש ואין בזה שום חשש. ובזה הנני ידידו:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה