אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה יז

תשובה טז

כבוד ידידי הרב החריף ובקי מו"ה ליב יאפיטר נ"י מו"צ דק' בורשטין.

היום השגתי מכתבך עם שלשה שאלות והנני להשיבך על אתר בקיצור. א) באיש א' שמכר חמצו ושכח למכור חבית א' מאסקאליס ונזכר בע"פ אחר חצות ולחסרון ידיעתו מכר המאסאקאליס אז לישראל מוזג. והישראל הקונה כבר מכר חמצו ומזיגה שלו לעכו"ם. והמוזג הנכרי קבל המאסאקאליס לרשות המזיגה שלו ומכר מקצתם, והוא מסתפק ושואל מה דינם של הנשארים. ואם מחויב הקונה ישראל לשלם בעדם. ואם מותר המוכר לקבל המעות עבורם.

תשובה לדעתי אין בזה שום חשש כלל. ומותרים המאסקאליס לאחר הפסח וגם יוכל המוכר לקבל המעות בעדם. א' דכיון דמבואר בסי' תמ"ז ס"ה בדגים שנמלחו קו"פ ולא נזהרו בהם דמותר לאכלם בפסח ואפי' להמחמירין שם מ"מ סגי להו בהדחה קו"פ. והפוסקים הביאו בשם מהרי"ל דאם לא הדיחו קו"פ ידיחו אפי' בפסח ואי משום שנחתכו הבצלים בסכין של חמץ. הרי מבואר ביו"ד סי' צ"ב ס"ב לענין מרקחת חריפים של עכו"ם דאין לחוש דמסתמא י"ל כלים מיוחדים לכך. ואף אם נחתכו קו"פ בסכין חמץ כ"כ הח"י רס"י תמ"ב דפליטת הכלים אינו אלא משהו ומותר להשהותו. ואי משום שמא נדבק בו חמץ בעין. מבואר במג"א סי' תס"ז סק"ח לענין המשקה מפירות היבישים דאעפ"י שיש חשש שמא נדבק חמץ בעין איתו המעט בטל בס' ואף ששורה. גם בפסח מ"מ לא החמירו מס' עיי"ש ולא נשאר חשש רק ממה ששורה גם בפסח ומבואר שם דאם נשרה בפסח בכלי חמץ יש להחמיר והמק"ח כ' דאפי' להח"י דמיקל בפליטת כלים מ"מ דוקא אם הורק לכלי פסח קו"פ דאל"כ נעשה פליטה חדשה בפסח. גם מזה אין חשש כלל מלבד דא"י כלל אם החבית הם של חמץ. רק אפי' אם נחליט שהחבית של חמץ ואפי' אם נחוש שמא נתערב או נדבק בי חמץ בעין מ"מ כיון שנזכר בע"פ בעת שלא הי' אוסר במשהו א"כ הי' רשות בידו למוכרו גם לישראל וכיון שהגוי המוזג משכו לרשותו בע"פ ע"מ למוכרו ולהרויח בה לעצמו. א"כ קנאו במשיכה זו אחר שהי' דמיו קצובים שבודאי הגיד לישראל הקונה המקח. כמבואר בש"ס ב"ב פ"ח גבי האי גברא דאייתי קרא כו' דא"י להקדישו וקאמר וה"מ דקייצי דמייהו. הרי דהיכא דדמיו קצובים מיד שמשכו זכה בו ושוב ל"ה של הישראל. גם בפ"ג דדמאי מ"ב הלוקח ירק מהשוק כו' לא יחזיר עד שיעשר שאינו מעושר אלא מנין ורע"ב שם כיון שידוע כמה אגודות בפרוטה ונעשה שלו וכ"כ בחו"מ סי' ר' סי"א ואף דמבואר שם דחפץ שהמוכר קץ בו ורודף למכרו הוא ברשות המוכר וה"ה כאן מחמת אסור חמץ רודף למכרן. עיי"ש בסמ"ע דכ"ז שלא גילה הלוקח דעתי שאינו חפץ בו חייב באונסין ואף אם הי' חמץ גמור בכה"ג אינו נאסר לאחר הפסח כמבואר בתשו' נוב"י קמא סי' כ' דלענין חמץ שעה"פ סמכינן אמ"ד דא"ע בב"י עד הלילה. וכיון שלא עבר הישראל בב"י קודם שמשכו הגוי ל"ש קנס לאסור לאחה"פ וכן מבואר להדיא בצל"ח פסחים ואו דאם מכר חמץ לגוי אחר חצות והגוי משכו לרשותו אע"ג דל"ה ברשותו למכרו מ"מ כיון שמשכו הגוי שוב אין הישראל עיבר בב"י ולהפוסקים דא"ע בב"י עד הלילה מותר לאחה"פ עיי"ש מכ"ש כאן שאינו אלא חשש חמץ משהו דלכ"ע לא עבר עליו בע"פ קודם שמשכו הגוי ודאי מותר לאחה"פ וז"פ יברור:

אמנם בשאלה השני' בחלב שהעמיד בפסח בכלים שמעמידים בהם חלב כל שנה כבר הארכתי בכמה תשובות להקל בזה ואם כי לכתחלה יש להחמיר אבל בדיעבד מותר החלב לאחר הפסח:

ועד השלשה הנני בא באחד שכ' בשט"מ שמכר לערל באנבאנים בעד ב' ריינש וייחד לו זויית ואח"כ מצא עוד באנבאנים בזוית אחרת ששכח למוכרם רק הבאנבאנים שמכר אינם שוים שני ריינש אם מותרים הב"ב שלא מכרם לאחה"פ:

הנה בתשו' ד"ח ח"ב סי' מ"ז כ' דאף שמכר לו מאותו מין ואינן שוה כ"כ מ"מ אם אינו עומד בזוית שייחד לו אינו נכלל בהמכירה אך דכ"ז בחמץ גמור אבל אותן הב"ב אם כי במג"א סי' תס"ז סק"ט מבואר דגרעינים המחופים בבלילות צוקר אסור להשהותם. אמנם בתשו' פ"י ח"א ססי' ט"ו כ' שנתברר לו שמבשלין הצוקר במים וצריך קמח לזה והוי מי פירות עם מים ואינו אלא חמץ נוקשה ומותר להשהותה עיי"ש. ובשע"ת סי' תמ"ב פקפק בזה לענין להשהותו לכתחילה די"ל שמא נתחמץ הקמח קודם שנתערב הצוקר עיי"ש מ"מ כיון דאינו אלא ס' וכבר עבר הפסח ודאי יש לסמוך להקל ובפרט אחר שמכר ב"ב ובזה הנני ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה