שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה טז
יצו ה' את הברכה לכבוד ידידי הרב החריף ובקי כו' מו"ה ודוב קומיל נ"י דומ"ץ בק' סאסוב:
ידידות מכתבו קבלתי וע"ד שאלתו בא' שנתן החלב בפסח בתוך כלים שמחזיק בהם החלב כל השנה והכלים הללו אין משתמשים בהם שום חמץ. רק יוכל להיות במשך השנה שהיו בהם איזה בליעה מחמץ מה דינו לאחר הפסח:
תשובה הנה בודאי ידע רו"מ כי אני מחמיר בזה ליתן דוקא החלב בפסח בכלים חדשים אמנם בדיעבד שכבר נתן בכלים ישינים וכבר עבר הפסח ורו"מ כ' כי יש בזה הפ"מ נראה להתיר החלב מכמה טעמים. אם כי המק"ח סי' תמ"ז אית י"ב כ' שמ"ש הח"י להתיר להשהות מה שנאסר מפליטת כלים ה"ד כשהורק קו"פ לכלי פסח אבל אם עומד בפסח בכלי חמץ מקבל טעם חדש ואסור וגם בתשו' דברי חיים ח"ב סי' ל"ו מחמיר גם לאחר הפסח. מ"מ י"ל דזה דוקא בכלים הבלועים מחמץ משא"כ בכלים אלו שאינם משתמשים בו חמץ אף דרחוק היא במשך השנה שלא יהיו בה איזה בליעה מחמץ אבל היא על צד המיעוט. א"כ יש לדמות למ"ש המג"א סי' ת"נ בשם המעגלי צדק בכלים המיוחדים לרחיצה ולכיבוס אעפ"י שעכ"פ בלעו חמץ מ"מ כיון שהוא רק מיעוט אם נתבשל בהם תבשיל מותר למוכרם לעכו"ם ואין אסורים בהנאה. ודברי המחבר ורמ"א עולים רק על כלים שמבשלין בהם חמץ ממש עיי"ש במחה"ש. וא"כ פשיטא דמותר לאחר הפסח. ומכ"ש דיש ספק אם נשתמש בהם חמץ כלל ודעת הח"י סי' תמ"ט דס' חמץ שעבר עה"פ מותר אפי' באכילה ואפי' אי נימא דהוי ס' הרגיל ול"ה ספק מ"מ יש לצרף עוד היתר כיון דהאיש בודאי מכר חמצו לגוי קו"פ ובכללם כל הכלים הבלועים מחמץ. והרי דעת כמה פוסקים דחמץ של עכו"ם אינו אוסר במשהו. כמבואר בשע"ת סי' תס"ז סק"ל דכיון שכבר פקע שם חמץ מעליו בהיותו ביד עכו"ם הוי כנתערב קו"פ כ"ש כאן דאינו רק פליטה מהכלים של גוי ובגוף הכלים רוב בליעות הם בהיתר ואין בו כדי ליתן טעם בחלב ודאי אין אוסר במשהו. ואם כי בתשו' ד"ח שם נראה שהרגיש בזה וכ' וז"ל ומה שר"ל דחמצו ש"ג אינו אוסר. ישתקע הדבר ולא יאמר דאטו חמצו ש"ג איני איסר בנו"ט וממילא דגזרינן מיני אטו אינו מיני וגם דעיקר הטעם משום כרת ולא בדילי וכאן ג"כ לא בדיל – אולם כבר הבאתי בתשו' אחת כ"פ שהסכימו לס' זו. והיא הגאון בגוא"י סי' מ"ט והביא מדברי תשו' רש"י המובא בטור וב"י סי' תמ"ז לענין תערובת חמץ דכיון שא"ע עליו בב"י לא קנסינן לי' לאסור במשהו וה"ה בחמץ שנתערב ביד הנכרי ובארתי טעמי דלא קנסו אלא כשהוא בעיני' כמו דלא קניס ר"ש אחה"פ אלא כשהוא בעיני' וכן האריך הג' מהרש"ק ז"ל בס' שנות חיים סי' ש"א דגם אי נימא טעמא דמשהו משום שי"ב כרת יש מקום לחלק בין חמץ ש"ג. ומכ"ש דיש ס' אולי טעמו הוא משום דעובר בב"י ואז ודאי ליכא חשש בש"ג א"כ באיסור משהו דרבנן יש להקל עיי"ש באורך. והפוסקים המחמירים בש"ג היינו כשהחמץ בעין ולא כשיתערב ביד הגוי. וא"כ בנ"ד דאין כאן רק בליעה משהי בכלים ש"ג ודאי לא גזרו עליו אסור משהו. ומהגם בכלים הללו שאין משתמשים בהם חמץ כלל ע"כ בפשיטות יש להתיר החלב לאחר הפסח וז"ב ופשוט ובזה הנני ידידו הדו"ש: