אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה יד

תשובה יג

שלמא רבא. לגברא רבא כבוד ידי"נ הרב הגאון חריף ובקי המפורסם לתהלה מאוד נעלה כ"ש מו"ה יחיאל מיכל הובנר ני' האבד"ק ניזנוב:

אחד"ש ושלום תורתו מכתבו היקר השגתי ואם אמנם כי טרדות רבות סבבוני מנוחה הדריכיני עכ"ז למען אהבתו וכבודו כי רב הוא פניתי להשיבו ע"ד האיש אשר שהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה ועוד טענות אחרות שיש לי על אשתו. ויש בידו כתב סירוב מהרב הגאבד"ק סטאניסלאב וב"ד אשר הזמין אותה כ"פ לפניו לד"ת והיא הקשה ערפה לבלתי שמוע בקול מורים ומעכת"ה פתח בכחא דהיתרא להתיר לו לגרש בע"כ או לישא אחרת עפ"ד הב"ש סס"י קנ"ד דגם בזה"ז אחר חרגמ"ה אם שהתה י"ש ולא ילדה יכול לגרש בע"כ. וגם מחמת שמסרבת לשמוע בקול מורים. והאריך בזה. ורצונו לשמוע דעתי לדינא בזה:

תשובה אנכי לא אוכל להסכים בהיתר זה לא לגרש בע"כ ולא לישא אשה על אשתו. בדור פרוץ כזה כמ"ש במהרי"ק שורש ס"ג הובא בתשו' מהרשד"מ אה"ע סי' ק"כ שלא החליטו הדבר להתיר לבעל לישא אשה אחרת במורדות וסיים ע"ז וז"ל וק"ו ב"ב של ק"ו אנו בעונותינו ובפרט כי הדור פרוץ ואם יותר במורדת יבא להתיר באינה מורדת ואפי' הקדיחה תבשילו יאמר שהיא מורדת כי יתן עיניו באשה אחרת. רק שצדד שם להתיר כיון שעברו קרוב לד' שנים שמרדה בו והיא מלתא דל"ש ויש ס"ס שמא לא גזר ר"ג רק עד סוף אלף החמישי ושמא לא תיקן במורדת כזו וגם בזה כ' הח"ץ סי' קכ"ד דאין לצרף לספק דהגזירה שייכא גם האידנא כ"ש כאן דזה מקרוב ביום ד' בא נכתב הכתב סירוב. ודאי אין שום סברא להתיר. וכ"כ בתשו' לחם רב סי' נ"ה דאין להתיר במורדת וגם בנוב"י מה"ת סי' ק"ב אחר כל הצדדי היתר שהאריך שם דמהר"י מינץ מודה אף דס"ל דאין להתיר אפי' במקום מצוה מ"מ היכא שהאשה אינה רוצה לקבל גט מודה דלא גזר רגמ"ה אח"כ סיים ע"ז דמעולם לא שמענו להתיר חר"ג למי ששהתה י"ש ולא ילדה משום שחשו לדעת הפוסקים שאינו נוהג בחו"ל. וגם בגוף הדבר שהחליט בדעת הר"י מינץ במחכת"ה יש לפקפק ולפענ"ד פשיט דהרי"מ מחמיר גם אם האשה אינה רוצה לקבל גט כמו שאבאר. והנה ז"ל הרי"מ בתשובותיו סי' י' הצריך לענינינו. אחר שהרעיש העולם על האיש גרשון שסמך עצמו על הר"א מזרחי שהתיר לו לישא אשה אחרת הביא לשין הרא"מ שכ' במקום שצריך לקיים פ"ו אין לחוש לדברי הגאון רגמ"ה נ"ע וא"צ התרה בדבר כי במקום מפ"ו לא גזר והביא ראי' מראבי' במרדכי פ' החולץ. ועז"כ הרי"מ וז"ל שהי' אפשר לפרש דבריו שר"ל במקום יבום והיינו כמ"ש ראבי' כו'. ואם ר"ל הדברים כפשוטן א"כ גזירת הגאון אינה כ"א במקום שקיים פ"ו וז"א ועוד לר' אמי דאמר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה וכי ל"ל לר"א מפ"ו וכ"ת ר"א מיירי בי"ל בנים שכבר קיים פ"ו הא ליתא דהא בפ' הבע"י כי' אלמא ר"א מיירי בל"ל בנים. וכ"ת הא לית הלכה כר"א דהא הרי"ף פ' כרבא דנושא אדם כמה נשים מ"מ ר"א גופי' כו' א"ו פ"ו אינה דוחה אפי' י"ל אשה כל דהו. ועוד הרי המרדכי שפוסק כרבא כ' ע"ד רבא ומיהו האדנא שיש חר"ג שלא לישא ב' נשים הלכך יתן כתובה אביאסף עכ"ל. אלמא האדנא אחר גזירת הגאון הוי דינא אפי' לרבא כר"א דאמר יוציא ויתן כתובה ואינו מועיל לו מפ"ו. עכ"ל הרי"מ. ובכנה"ג הביא בשם כמה פוסקים דהרי"מ לא החמיר אלא אם המניעה ממנו שאינו רוצה לגרש. אבל אם המניעה ממנה שאינה רוצה לקבל גט גם הרי"מ מודה דלא גזר רגמ"ה. ובשב יעקב סי' מ"ב דחה זאת דא"כ דהרי"מ מיירי דוקא באינו רוצה לגרש איך כ' דגם במקום מצוה גזר הגאון מאי מצוה יש כאן דהא אין כאן ביטול פ"ו דהא בידו לגרשה ועוד דא"א דהרי"מ מודה אם אינה רוצה לקבל גט לא גזר ר"ג א"כ למה הוצרך לדחוק ולפרש דברי הרא"מ במקום יבום. הא יותר הי' אפשר לפרש כשאינה רוצה לקבל גט. וע"כ דהרי"מ ס"ל דגם בכה"ג גזר הגאון עיי"ש. והנוב"י שם האריך להשיג על הש"י דודאי באינה רוצה לקבל גט מידה הרי"מ. ולא השיג על הרא"מ רק כשהוא אינו רוצה לגרש. וס"ל ע"כ דגם בכה"ג היי ביטןל פ"ו. דאל"כ בלא"ה ק' עליו במ"ש על ר"א דאמר יוציא ויתן כתיבה וכי ל"ל לר"א מפ"ו מה ענין נתינת כתובה לביטול פ"ו וכן אח"כ שהביא מהמרדכי דאמר יתן כתיבה הוכיח מזה דאינו מועיל מפ"ו מה ענין נתינת כתובה לביטול פ"ו ע"כ דהרי"מ מחשיב גם זאת לביטול פ"ו. אבל כשהמניעה מהאשה מודה הרי"מ דלא גזר ר"ג ומ"ש לפרש דברי הרא"מ במקום יבום. היינו משום שהרא"ם הביא ראי' מראבי' דמיירי במקום יבום ע"כ כ' דגם הוא מיירי במקום יבום ולזה סיים והיינו כמ"ש ראבי' עיי"ש שהאריך בזה. ובמחכ"ת של הנוב"י דבריו דחוקים. דאיזה סברא הוא לומר דאם היא רצונה לקבל גט והוא אינו רוצה לגרש יתירו לו משום ביטול פ"ו וכי מצינו חוטא נשכר. ועוד דאכתי ק' איך מקשה בפשיטות על ר"א וכי ל"ל פ"ו דלמא מיירי כשיש לו בנקל לשלם הכתובה דל"ה ביטול פ"ו. וכן אח"כ כשהוכיח ממרדכי דקאמר יתן כתובה דלמא מיירי בכה"ג דל"ה ביטול מצוה (ועיין בב"ש סי' קי"ט סק"ז משמע דמפרש דברי המרדכי באמת גם שלא במקום מצוה דהיכא דניתן כתובה לא גזר ר"ג). וביותר ק' דאף אי מהרי"מ מחשיב זאת לביטול פ"ו. מ"מ מנ"ל להרעיש העולם על רא"מ דלמא מיירי שאינה רוצה לקבל גט כדמשמע מפשטת לשונו שכ' במקום שצריך לקיים פ"ו. ואפי' אי נימא דהוי ידע דהמעשה כך הי' ה"ל ללמד זכות שהרא"מ לא ידע מזה. וגם דהעיקר חסר מן הספר. וגם מה שדחק בדברי הרי"מ דלכך רצה לפרש דברי הרא"מ במצות יבום. משום דהראבי' מיירי מזה הוא דוחק גדול דלמא הוציא דברי הרא"מ מפשוטן דהוא כ' שצריך לקיים מפ"ו. ואיך נפרש לענין יבום דמאי ענין פ"ו ליבום. הא הי' לפניו דרך מחוור לפרש כפשוטו שאינו רוצה לקבל גט:

אמנם לפענ"ד הפי' הפשוט הוא בדברי הרי"מ שעיקר השגתו על הרא"מ הי' שכ' במקום שצריך לקיים מפ"ו. ולא כ' במקום ביטול פ"ו. מזה הוכיח דאפי' היכא דליכא ביטול פ"ו כגון שהברירה הי' בידו לגרש. או אפי' י"ל אשה אחרת ב"ב כל שעדיין לא קיים פ"ו לא גזר ר"ג כמי שסיים אח"כ בהדיא ואי ר"ל הדברים כפשוטן א"כ גזירת הגאון אינה כ"א במקום שקיים פ"י. והטעם כיון דהחיוב עליו עוד מה"ת לקיים פ"ו ועדיין לא קיים. לא הי' בכח רגמ"ה לתקן בזה נגד ד"ת שמא לא יזכה להבנות מזו רק מהאחרת וע"כ לא גזר רק על מי שכבר קיים פ"ו. וע"ז שפיר הקשה רי"מ מר"א דאמר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתיבה ומיירי באין לו בנים ואפ"ה הי' בכחו לתקן לגרש אשתו הראשונה ולא חש שמא לא יזכה להבנות מהשני' דהא עדיין לא קיים פ"ו. וע"כ דזה ל"ה נגד ד"ת דאינו מחויב מה"ת רק לישא אשה ובהדי כבשא דרחמנא ל"ל. וזה מבואר להדיא בדבריו שסיים א"ו פ"ו א"ד אפי' י"ל אשה כל דהו. וכן הוכחתו מהמרדכי מדקאמר דגם אחר חר"ג יוציא ויתן כתובה. מבואר דל"ה ביטול ד"ת כיון שי"ל אשה. ודבריו נאמנו מאוד וגדולה מזו הביא בתשו' רח"כ ז"ל בסוף ספרו בשם א' קדוש לפרש דהא דתנא במתני' שהה עם אשתו י"ש ולא ילדה אינו רשאי ליבטל ובברייתא תנא יוציא ויתן כתובה. ובמשנה לא תנא כתובה רק דברייתא באה לפרש המשנה דדוקא אם רצונה לקבל גט עם הכתובה והוא יש בידו לשלם אז אינו רשאי ליבטל. אבל אם אין לו לשלם או שאינה רוצה לקבל גט והוא נשבע שלא לישא אחרת או אחר חר"ג אניס הוא ואינו מבטל מ"ע כלל. דאין חיוב על האדם לקיים כל מ"ע רק שאסור לבטל כמו שאינו מחויב כ"א לדור בא"י כדי שיקיים מצות התלוים בה והביא ראי' מאברהם של"ה לו רק בן א' ישמעאל כמה שנים ולמה לא נתנה לו שרה רשות לגרש אותה או לישא אחרת. אפי' אי נימא דהי' מושבע לה עכ"פ היתה נותנות לו רשות. וע"כ דכיון דאינו מחויב דאנוס הוא גם אותה אין כופין ושניהם יוצאו יד"ש עיי"ש וא"כ ה"ה לדידן אחר חר"ג. ומעתה מהוכחות אלו מבואר דגם באינה רוצה לקבל גט גזר ר"ג להרי"מ וז"ב ודו"ק. ולא מלאני לבי לסתור פירושו של הנוב"י אך לאשר ראיתי בשו"מ מהד"ק סי' קי"ד בשם הגוא"י שהעיד שהנוב"י שלח תשובה זו לחכמי בראדי ולא הסכימו לדבריו והשיג עליו לזאת גם אנכי לא מנעתי לכתוב דעתי בזה. אך מה שסיים הנוב"י דהרי"מ לא השיג רק על מה שהיקל הרא"מ בלא התרה אבל ע"י ק' רבנים ודאי יכיל להתיר זה ודאי אמת הוא כדמוכח פשט לשונו שם. ובלא"ה הרבה פוסקים השיגו על הרי"מ. וס"ל דבמקום מצוה לא תיקן. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קכ"ו. ובתשו' ב"י ה' נשואין סי' י"ד עיי"ש:

אך בב"ש סי' א' סק"ז ובסס"י קנ"ד לא הזכיר רק לגרש בע"כ בשהתה י"ש ולא ילדה ולא לישא אשה אחרת. ועיין בכנה"ג הביא משם בעל תומת ישרים לפסיק כהמרדכי דגזר אפי' במקום מצוה וכ' דמ"ש המרדכי יוציא ויתן כתובה י"ל דמיירי אפי' בלא רצון האשה דרצה להעמיד תקנת רגמ"ה לענין אסיר ב' נשים ולא לענין לגרש בע"כ דאם יתירו לגרש בע"כ אז יתקיים פ"ו ויתקיים גזירת הגאון במקצת עיי"ש ודבריו סתומים דהא אם יתירו אסיר ב' נשים ויאסרו לגרש בע"כ יתקיים ג"כ גזירת הגאון במקצת ויתקיים פ"ו. והנראה בד"ז דהנה הרמ"א סי' קי"ט ס"ה כ' י"א דבמקום מצוה יכיל לגרש בע"כ אי מתירים לו לישא ב' נשים משמע מלשונו דלגרש בע"כ א"צ שום התרה וכ"כ להדיא שם בח"מ וב"ש בשם הרמ"פ דלגרש בע"כ א"צ שום התרה ולישא על אשתי צריך התרה ממאה רבנים והא מלתא טעמא בעי וכבר עמדו בזה הפוסקים בנוב"י ובח"ס. ולדעתי נראה בדרך פשיט לפמ"ש הרמב"ם בפ"ב מגיטין לענין כופין איתי עד שיאמר רוצה אני דל"ה אנוס אלא כשנלחץ לעשות דבר שאינו מחייב בו מה"ת כי' לפיכך זה שא"ר לגרש מאחר שרוצה להיות מישראל ורוצה לעשות מצית ולהתרחק מעבירות ויצה"ר תוקפו וכיון שהוכה עד שתשש כחי כבר גירש לרצונו עיי"ש ועיין בתשו' חו"י סי' נ"ה דלפי"ז האי עד שיאמר רוצה אני ל"ד דא"צ כלל לאמירתו דממילא הוי לרצונו עיי"ש שהאריך. ומעתה להסוברים בנ"ד דכופין איתו לקיים מפ"ו (דלא כמ"ש בתשו' רח"כ הנ"ל) א"כ היא ג"כ מחויבת בזה שלא לבטל איתו ממ"ע. והתירו לגרשה בע"כ לכוף אותה לזה ממילא הוי לרצונה כיון שמקיים בזה המצוה. וא"כ ממילא לא עבר כלל על חר"ג דהא הוא לא גזר אלא שלא לגרש בלא רצונה וכאן הוי לרצונה במקום מצוה. וע"כ א"צ התרה וא"כ נתקיים גם גזירת הגאון במקצת. משא"כ אם יתירו לו לישא ב' נשים דאז באמת יעבור על חר"ג מחמת קיום המצוה ע"כ צריך התרה מק' רבנים. ולכך לא הזכיר הב"ש רק לגרש בע"כ:

ובזה מיושב ג"כ סתירת הרמ"א שהביא הנוב"י במהד"ק סי' א' דבסי' קט"ו כ' סתם בעוברת ע"ד דיכול לגרש בע"כ ובסי' א הביא שני דיעות אם מותר לישא ב' נשים במקום מצוה. ולפי"ז לק"מ דכיון דאסורה לו ומחויבת להתגרש כ"ע מודו דל"ש בזה חר"ג כלל ומ"ש שם הנוב"י דאי נימא דיש חילוק בין לגרש בע"כ ובין לישא ב' נשים א"כ נסתר לגמרי ראיות הב"ש שם להד"מ שכ' דבזה"ז א"צ ק"ר להתיר כי כבר כלה זמן חר"ג ואינו אלא מנהג שנהגו להחמיר ולכך כלל שני דינים אלו כשנשתטית אי שהוא מה"ד לגרשה ש"מ שניהם שוים וכשהוא מה"ד לא תיקן ר"ג כמ"ש בסי' קט"ו עכ"ל. ולחילוק הנ"ל אין ראי' כלל די"ל דבאמת אפי' כשהוא מה"ד לגרש צריך ק"ר ימה שהתיר בסי' קט"ו. היינו לגרש בע"כ ובאמת לפמ"ש ראיית הב"ש נכונה מאוד. דהרי הרמ"א כ' שם וז"ל ובמקום שהראשונה אינה בת גירושין כגון שנשתטית או שהיא מה"ד לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממני יש להקל להתיר לי לישא אחרת. והדבר תמי' לכאורה דמה בכך שאינה רוצה לקבל גט הלא טוב לנו לכופה לקבל הגט מלהתיר לו לישא. בשלמא בנשתטית דאין בה דעת ול"ש רצון גבה משא"כ כשהוא מה"ד לגרשה מוטב לכופה ולא יעבור על חר"ג וא"צ שום התרה לזה למה נטריח אותו לבקש ק"ר להתיר לו ב' נשים. ומדכלל אלו שני דינים יחד משמע דגם כשהוא מה"ד לגרשה טוב לו להתיר ב' נשים וכיון דמבואר בסי' קט"ו דכשמה"ד לגרשה א"צ התרה. א"כ ע"כ דגם לענין ב' נשים א"צ ק"ר וא"כ ממילא גם בנשתטית א"צ ק"ר וזה ראי' להד"מ:

ובדרך זה י"ל ג"כ קו' הדמ"ר בסי' קנ"ד על הב"ש שכ' מקודם בשם הגהמ"ר דצ"ע אם יכיל לגרש בע"כ ואח"כ הביא תשו' ר"ג גופי' דיכול לגרש בע"כ. ובתשו' שם אינו מבואר כלל לגרש בע"כ רק דכ' דכופין אותו משים ביטול פ"ו דכ"כ דאגוד בה לא נסיב אחריתי ונדחק בדגמ"ר גם בתשו' סי' ק"ב דדייק מדכ' הגמ"ר לא נסיב אחריתי ולא כ' דא"א למיסב אחריתי משום חרגמ"ה משמע דבמקום מצוה לא גזר עיי"ש ומלבד דהוא דוחק גדול הוא נגד דבריו בנוב"י דבזה גירושין בע"כ חמור מלישא ב' נשים א"כ איך למד מכאן לענין גירושין בע"כ ולדברינו הנ"ל הדבר נכון. דאדרבה כל היכא דכופין אותו היא מחויבת ג"כ והוי לרצונה ול"ג ר"ג א"כ שפיר הוכיח מדכ' דכופין אותו ממילא מותר לגרש בע"כ וז"ב ודו"ק. אמנם לדינא כ' הנוב"י במה"ק שם בעצמו לחוש לדברי השב יעקב שלא להתיר היכא דלא פשעה כגון ששהתה י' שנים. גם במורדת קשה להתיר כאמור למעלה וגם בתשו' שו"מ מהד"ג סי' ש"נ כ' דגם במורדת על בעלה כמה שנים חלילה להתיר בדור פרוץ כזה המרובה על העומד ולא מצינו להתיר חר"ג לא לגרש בע"כ ולא לישא אשה על אשתי רק בנשתטית ולא במורדת וגם אדונינו הגאון מהרש"ק ז"ל מעולם לא נמנה להתיר במורדת וגם בתשו' מהרי"א הלוי אחרי שצדד כל צדדי היתר סיים וז"ל כיון דמעולם לא שמענו להתיר חר"ג למי ששהתה י"ש ולא ילדה לא לגרש בע"כ ולא לישא אחרת לזאת אינו מסכים בהיתר זה ובפרט בזה"ז ע"כ גם אנכי לא נמניתי להתיר בזה ואתו הסליחה גם מדם כת"ר בשם הנוב"י קמא סי' א' דחולק בין תקנת ר"ג שלא לגרש בע"כ לזה לא קבע שים זמן ובתקנה שלא לישא על אשתו לא גזר רק עד סוף אלף החמישי – אם כי גם בח"ס אה"ע ח"א סי' ג' כ"כ אבל אנכי לא ידעתי אנה מצאו כן. ואדרבה מדברי מהרשד"מ א"ע סי' ק"כ מבואר להיפוך דשני התקנות שוים. עיי"ש שהביא מתשו' הרשב"א הביאה מהרי"ק שירש ק"א וז"ל תקנת ר"ג לא ראיתי ולא נתפשטה בכל ארצותינו כו' וכו' נ"ל שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים כי' אבל באלו שאמרנו שהוא מה"ד או מן החיוב לגרש או לישא אחרת בזה ל"ג הרב כו' כ"ש ששמענו שלא גזר אלא לזמן סוף אלף החמישי עיי"ש. הרי דגם לענין גירושין קבע זמן. והנני באהבתו כה"י ידידו דו"ש ושלו' תורתו באה"ר:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה