שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה יב
יצו ה' את הברכה. לכבוד ידידי הרב החריף מו"ה אלעזר רוקח נ"י חתן הרב אבד"ק אורזיראן
מכתבו עם שאלתו הגיעני ע"ד אשה שהי' לה בן בחיי בעלה ולא הניקה אותו רק י"ב חודש מחמת רכותה ואחר שלשה חדשים למיתת בעלה המליטה עוד בן א' ולא הניקה אותו רק י"ג חדשים מהתענג ומרוך ואף גם זאת רק על דד א' ומרוב תשית כחה ירקה איזה פעמים דם ונתנו לה הנשים עצה לגמול את הולד וכעת כבר עברו חמשה חדשים אחרי הגמל את הילד ונשתדכה לאיש והוא אומר שא"י להמתין עד כלות כד"ח כי צריך עקרת הבית ואם לא יתירו לו לישא בתוך הזמן כד"ח יתיר הקשר והאשה בוכה כי קשה עלי' לשבת בבית אבי' ורו"מ פתח בכחא דהיתרא עפ"ד הפ"י בקו"א לכתובות סי' ק"נ ורצונו לשמוע חוו"ד בזה לדינא:
תשובה אם אמנם כי מאוד נכמרו רחמי על האשה האומללה אך מה אעשה כי חפשתי על כל הצדדים ולא מצאתי עפ"י הד"ת שום תרופה להתירה להנשא וגם הפ"י בעצמו שם החמיר מאוד בזה רק דהמעשה שם הי' שלא התחילה להניק עדיין ונתנה בנה למינקת וכבר פסק חלבה והמורה הורה בטעות להתירה אחר ט"ו חודש וע"ז פ' הפנ"י להקל בשעת הדחק ומזה אין שום ראי' לכאן דשם כיון שעדיין לא התחילה להניק אינה כלל בכלל הגזירה דמינקת חבירו כמ"ש הפוסקים ובתשו' מהר"מ מר"ב הביא ראי' דבלא התחילה להניק יש להתיר מש"ס כתובות ס' ת"ר מניקה שמת בעלה ה"ז לא תתארס מד כד"ח ולא קאמר רבותא טפי מעוברת שמת בעלה לא הנשא עד כד"ח ש"מ דלא מיקרי מינקת רק בהתחילה להניק עיי"ש. משא"כ כאן דכבר התחילה להניק י"ג חדשים ונכנסה בכלל מינקת חבירו מי ירים ראשו להקל נגד מסקנת הש"ס. והרי חזינן דאפי' אביי שסמך עצמו על המתירים אחר ט"ו חודש מ"מ אחר ששמע הא דרב ושמואל רהט בתרי' תלתא פרסי למיהדר עובדא ואם כי הח"צ בתשו' סי' ס"ד התיר עפ"י עדות הרופאים שהחלב זלה ארסיי ומזיק לילד מ"מ אין להביא ראי' לדין זה להתיר כיון שהיניקה מזיק לאשה דשאני התם כיון שמזיק לולד לא נכנסה בכלל מינקת חבירו דאף אם תרצה להניק לא שבקינן לה. וגם ע"ז השיגו הגאונים דאין הרופאים נאמנים בזה וגם בסוף ס' בני אהובי הראה עפ"י חכמת הרפואה ששקר הוא דאם הי' חלבה ארסיי היתה האשה צריכה להיות מוכת שחין משא"כ כאן שהניקה בחיי בעלה יב"ח וגם אח"כ יג"ח יחיו לא הי' שום היזק לילד ורק מחמת חולשתה לא יכלה להניק יותר והיכן מצינו לעקור תקנת חכמים משום חולשתה אדרבה מצינו בכ"מ דלא פליג רבנן בתקנתם כמו בחדשי הבחנה דאפי' קטנה או זקינה צריכה להמתין. ואי נימא כן תתבטל כל התקנה שכמעט כל הנשים בזמנינו א"י להניק יותר משנה ואפ"ה אסורא להנשא עד כד"ח כמ"ש הפ"י בעצמו דגם בזמן הש"ס ידעו דרוב תינוקת א"צ לינק כ"כ דאל"כ לא הי' ר"ח וחביריו מתירים בט"ו חודש ואפ"ה חששו למיעוט וכ"כ הגאון מהרי"א הלוי בתשו' ח"א סי' קס"ג דאין לדמות סכנת האשה לסכנת הולד:
ובזה י"ל גם הדיוק של הגאון בני אהובה שם בש"ס דקאמר מקודם תלתא בבי נתנה בנה למינקת או גמלתו או מת ואח"כ מסיים הלכתא גמלתו אסור מת מותר ולא הזכיר עוד מנתנה בנה למינקת עיי"ש ולפמ"ש נכון דהא דגמלתו אסור מיירי בהתחילה להניק משא"כ בנתנה בנה למינקת דמיירי בלא התחילה להניק בזה יש צדדי קילא כמ"ש הפנ"י והח"ץ וכנ"ל וכ"כ להדיא בנוב"י מה"ת סי' ל"ז בהניקה ששה חדשים ואח"כ גמלתו אף שא"צ לינק עוד מ"מ אסור דגזרינן שמא תגמלנו בעת שעדיין צריך לינק ומ"ש רו"מ צד להתיר כיון שבעת שגמלתו לא ידעה עדיין מעסק שידוכין האלו לדעתי אין בזה שום צד קולא דהרי בילדה בחיי בעלה ושכרו מינקת ודאי לא ידעה עדיין שתצטרך להנשא ועכ"ז מבואר בש"ע סי"ג סי"א דדוקא בפסק חלבה וגם ששכרה המינקת ג"ח בחיי בעלה ולא פחות ועיין בב"ש וט"ז שם מבואר דתרתי בעינן פסק חלבה וגם שכרה מינקת ג"ח קודם שמת אבל ילדה אחר מיתת בעלה ודאי ל"מ גמלתו וגם מ"ש להתיר משום תקנת האשה כבר כ' הב"ש שם סקכ"ד דאין לחוש משום חורבן בית ולא לקלקול בחירתה. ואף שהשבו"י כתב בסי' צ"ז להתיר משום תועלת היתומים שלה עיי"ש דמיירי דיקא בלא התחילה להניק וגם ע"ז השיג בתשו' הרא"מ סי' נ' עיי"ש באורך ועיין בתשו' נוב"י הנ"ל כ' שאין להתיר משום תועלת בנים קטנים כיון שהגזירה משום סכנת ולד ואין דוחין נפש מפני נפשות ילדים אחרים:
ומ"ש רו"מ בשם תשו' ח"ס סי' למד להקל באופן שהבעל יחייב עצמו להחזיק הולד על ברכי התורה עד י"ג שנה ותמה ע"ז מהענין שמיטת הדד לתלמוד תורה הנה גברא רבא אומר מלתא לא תכיחו עלי' כי דבריו נאמנו מאוד ואדרבה היא החמיר שם שלא לסמוך על מה שרוב בנים בזמנינו אין יונקים כ"כ דא"כ יבטל אסור מינקת חבירו רק דסמך בלא התחילה להניק ע"ד הרמ"א דמיקל במופקרת לזנות ועז"כ דאף דכ' הריב"ש דאין לחוש לקלקול בחירתה היינו כשאין החשש רק על האשה ולא על הולד משא"כ כאן שיש חשש שהולד עצמו יצא לתרבות רעה אם יבא למקום שרוב באי' לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים ואמדינן דעת הולד שאינו רוצה בתק"ח שחששו לו לחיי העוה"ז ולטורדו מעה"ב עיי"ש. וע"כ סיים שפיר ע"ז דכיון שעיקר ההיתר כאן להביא את הולד לחיי העוה"ב עכ"פ מחויב הבעל לקבל עליו לגדלו על ברכי התורה להביאו לחיי העוה"ב שלא יהיו קרח מכאן ומכאן וז"פ וברור ועיין בח"ס ח"ב סי' קכ"ז צירף שם ג' היתרים מחמת שלא התחילה להניק וגם תשכור מינקת וגם משים עוני האשה מ"מ לא רצה להיות מן המנויים וסיים אי לדידי תציית האשה כיון שכל עיקרה משום הרווחת ממון וחשש עניות כדאים הם דברי חז"ל ותקנתיהם להעשיר ולרפאות ולהחכים עיי"ש. ובתשו' נטע שעשועים השיג ג"כ על השבו"י וגם בתשו' שו"מ בכמה תשו' מה"ק ומה"ת והליתאי החמיר מאוד בזה וכ' שלא לסמוך על הפ"י ומכ"ש בכאן שאין שום צד להתיר כיון שהתחילה להניק ולא הי' שום כתב תעידה מרופאים שהחלב מזיק רק שיחת נשים אשר החלב קשה לאשה וזה ודאי ל"מ וע"ז נאמר אל תשיג גביל עולם ובשדי יתומים אל תבא כמבואר בירושלמי הובא בתוס' סוטה כ"ו ובמדרש מייתי לה משום לא תבשל גדי בחלב אמו ובפרט במקום סכנה שהענישו במיתה ועיני ר"ל כמבואר בפ"י שם ובתפארת למשה ע"כ ידידי כלך מדרך זה ואני לא אוכל להאמין אם יצאו הדברים מפי חותנו הרה"ג להתיר ואם אמת הדבר יודיעיני בטובו על מה תמך יתידותיו אולי אמצא בהם איזה טעם ואתו הסליחה בזה ומחמת גודל טרדותי וחלישות כחי לא אוכל להאריך יותר בזה. ידידו: