שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה ז
רב ברכות לכבוד ידי"נ הרב החריף ובקי המפורסים לתהלה מו"ה בערל קומיל נ"י דומ"ץ בק' סאסיב
אחדש"ה הנני להשיבו ע"ד שאלתו באשה ששמה מעריסה בריינא רבקה וכעת נקראת בפ"כ רבקה לבד ורק אמה קוראה בשני השמות וכן נכתב בכתובתה איך להתנהג בגט. וכבר ראה דברי הט"ג בלק"ש באשה שנקראת סאסיא טאבא ואח"כ רובא קורין אותה טאבא דיש לכתוב ב' גיטין בא' סאסיא טאבא דמתקריא טאבא והשני טאבא דמתקריא סאסיא טאבא ותמה עליו למה הצריך ב' גיטין כיון דהסכים בעצמו דאם כ' סאסיא טאבא לבד כשר עכ"פ די אם נכתוב סאסיא טאבא דמתקריא טאבא. וגם הביא בשם תשו' משיב דבר שהקשה על מ"ש דדי בסאסיא טאבא לבד משום דהוי קיצה"ש דהרי אפי' באלחנן חנן דהוא שם א' ובודאי הוא קיצה"ש ואפ"ה כותבין דמתקרי עכ"ד:
תשובה הנה בתשו' בית אפרים ביאר היטב טעמו ונימוקו וא"צ לכפול הדברים רק בשביל מה שנתחדש לי בזה וראייתו נכונה מדברי הד"מ מס' קכ"ט אות י"ט שכ' ששם הס"ג דאם נתנו לו שם א' במילתו ונשתנה מחמת חולי יש לכתוב דמתקרי אבל אם נתנו לו ב' שמות במילתו יש לכתוב בלא דמתקרי. ויש לכתוב השם שקורין אותו בו תחילה. ובמהרי"ל כ' דיש לכתוב שם המנהג (ר"ל השם שנוהגין לקרות בו) לבסוף ולא נהירא אלא כדברי המרדכי דלעיל עכ"ל. ושם ע"כ מיירי בכה"ג דנקרא אח"כ בשם א' דאל"כ מאי קמ"ל. וגם מיירי דלפעמים קורין בשני השמות דאל"כ הוי שם הנשתקע וא"צ לכותבו ואפ"ה פ' לכתוב שני השמות בלא דמתקרי ול"ח למה שקורין בשם א' לבד משום דהוי קיצה"ש ול"ד לאלחנן חנן דשם חנן הוא שם בפ"ע ומי יודע אם הוא קיצור משם אלחנן או הוא שם אחר ע"כ צריך לכתבו. משא"כ כאן דשני השמות נכתבו בפי' בגט והכל יודעין שמה שנקרא בשם א' הוי קיצה"ש עיי"ש. הרי שתי' שם בעצמו הקו' מאלחנן חנן רק שתמה שם מאוד על הד"מ הנ"ל במ"ש ויש לכתוב השם שקורין אותו בו תחילה במאי מיירי אי דנקרא מלידה ראובן שמעון וכ"ע קרי לי' ראובן פשיטא דיש לכתוב ראובן שמעון ואי דכ"ע קרי לי' שמעון איך יהפוך הסדר ויכתוב שמעון ואח"כ ראובן בלא דמתקרי הא ה"ל שינוי השם ועיי"ש שדחק בזה דמיירי בא"י איך הי' שמו מעריסה וא"י איך עולה לתורה ע"כ מקדימין השם הרגיל בפ"כ עיי"ש ואם כי גם הגאון בית מאיר ז"ל כ' לפרש כן אבל הוא דוחק גדול דכל כי האי ה"ל לפרש:
ונראה שהרב בית אפרים ז"ל בעצמו הרגיש בדוחק זה ע"כ כ' שם בסד"ה שוב עיינתי וז"ל ובמק"א כתבתי במה שי"ל דמ"ש ויש לכתוב השם שקורין אותו בו תחילה קאי אלעיל בנשתנה אח"כ וכדמשמע ממ"ש אח"ז ובמהרי"ל כ' כו' דמזה מבואר דלאו משמות הלידה איירי עיי"ש:
וראיתי בס' אהלי שם להגאון מוהר"ש ג"פ שהאריך בדקדוקים לסתור פי' הראשין של הבא"פ ולהכריח כפי' השני ושמח שמחה גדולה בזה כאלו חידש זאת מדעתו ובאמת במחכ"ת הגאונים הנ"ל גם פי' השני הוא דוחק גדול דאי נימא דהאי ויש לכתוב כו' קאי אמ"ש למעלה בשם מ"ה למה שינה בלשונו וכ' מקודם וכותבין השם שקורין אותו בו תחילה ואח"כ בשם מהרי"ל כ' דיש לכתוב שם המנהג בסוף ולא כ' ג"כ כותבין השם שקורין אותו בסוף – וגם מה דפשיטא לי' דמהרי"ל מיירי בשמ"ח ומזה הוכיח דגם מקודם מיירי בכה"ג. ולדעתי א"א לומר כלל דמהרי"ל ס"ל לכתוב השם מ"ח בסוף דהרי הב"י הביא שם בשם תשו' אשכנזית בא' שהי' שמו יהודה ונשתנה מ"ח למשה להקדימו ולכתוב משה דמתקרי יהודה והרי תשו' אשכנזית שהביא ב"י הוא תשו' מהרי"ל כמבואר בט"ז או"ח סי' קפ"ח וסי' ר"ו סק"ב ובכ"ד הרי דנתן המהרי"ל קדימה לשמ"ח ואיך כ' כאן לכתבו בסוף ומלבד זה הוא דוחק גדול לומר דקאי אלמעלה כיון דהפסיק בנתיים בשמות הלידה:
ובאמת נלפע"ד במח"כ הגאונים הנ"ל יש לפרש בפשיטות דברי הד"מ והוא ברור ואמת בעזה"י דהאי תחילה וסוף אין הפי' כלל לענין להקדים שם הזה בגט דא"כ הל"ל ויקדימו שם שקורין אותו בו רק הכינה דאם ניתנו לו שני שמות מלידה אף שאח"כ נקרא רק בשם א' מ"מ כותבין בגט השם שקורין אותו בו תחילה היינו מה שקורין אותו תחילה במילתו בשני' השמות ואין משגיחין על מה שנהגו אח"כ לקרותו רק בשם אחד דהוי קיצה"ש ועז"כ אח"כ ובמהרי"ל כ' דכותבין שם המנהג לבסוף והיינו דכותבין כמו שנהגו בסוף לקרותו בשם א'. וע"ז סיים הד"מ ולא נהירא אלא כדברי המרדכי דלעיל והיינו דדוקא שם שנשתנה מ"ח הוא עיקר לכתבו. אבל לא שם המנהג שנהגו בעצמם ודלא כמהרי"ל וזה פי' נכון ואמת בעזה"י וקרוב לפשוטו ומיושבים כל הדקדוקים והקושיות של הבא"פ ושל הבעל אהלי שם. ובחנם נתחבטו הגדולים:
נחזור לענינינו דעכ"פ מבואר להדיא בד"מ דדי לכתוב שני השמות לבד רק דהב"א חשש אולי אינו קיצה"ש ממש ואפי' אם הוא קיצה"ש אולי יש לו דמיון לאלחנן חנן דכיון דקיצה"ש הוא שם בפ"ע יש לכתוב הקיצור וגם בלא"ה אם כ' קיצה"ש אינו מזיק ע"כ כ' דיש לכתוב גם דמתקריא טאבא אח"כ חשש עוד לפמ"ש הב"מ בא' שהי' שמו יעקב ישראל ונקרא בפ"כ ישראל דאם כ' יעקב ישראל דמתקרי ישראל פסול אפי' דיעבד דלשון זה משמע דשם ישראל עצמו יש שינוי בקריאתו וז"א באמת עיי"ש ביאור דבריו דלשון דמתקרי ל"ש רק בשם חדש אשר לא נזכר מקודם משא"כ כאן דהשם ישראל כבר נזכר רק שהיו מחובר לשם יעקב והעולם אין קורין בשם יעקב. א"כ עיקר השינוי הוא שאין קורין אותו יעקב. אבל בשם ישראל אין שינוי ואיך יכתוב דמתקרי ישראל. הא גם מקודם הי' נקרא ישראל ע"כ הצריך שני גיטין ולכתוב טאבא דמתקרי סאסיא טאבא לצאת דעת הב"מ שלא לכתוב ע"ש טאבא דמתקרי – ובזה י"ל ג"כ קו' המשיב דבר הנ"ל דאינו דומה לאלחנן חנן דשם כיון דמקודם לא מקרא חנן רק אלחנן ושייך לשון דמתקרי ע"כ יש לכתוב הקיצור משא"כ כאן דגם מקודם נקראת טאבא ושייך חשש הב"מ ודו"ק. ואף דהב"א אינו מסכים להב"מ לפסול דיעבד מ"מ משום חומר א"א יש ליתן ב' גיטין. ולעשות כהנוב"י סי' צ' משום חשש ברירה וכן אנו נוהגים ועיין בחא"ש סי' ל"ח וסי' נ"ד הסכים לגמרי להב"מ עיי"ש:
וע"ד המבואר בלק"ש שם לכתוב מרים בילא דמתקרי בילא וע"ז פקפק רו"מ הא בשם לעז כותבין המכונה יעיין בתשו' ס' יהושע לה"ג מטרניפאל ז"ל סי' ק"ה דשם בילא שאני כיון שניתן לה מלידה וכבר נכתב בגט ביחד עם שם מרים ואין לה שם הקודש ל"ש לכתוב ע"ז המכונה עיי"ש שהאריך:
ואשר דרש מאתי אודות סידור הגט אם אני נוהג לצרף ב"ד לזה. הנה כפי המבואר בסה"ג בש"ע ס"ד דסידור הגט אין צריך ב"ד דאינו דין אלא לימוד וכן בט"ז שם סק"א דא"צ אלא שנים לעדים. אך בתומים חו"מ סי' ט' הביא מתוספת קידושין גם מתרגום יונתן ב"ע דפי' לתרע בי דינא מבואר דצריך ב"ד אולם י"ל דהוא מטעם דכל מי שא"י בטוב גיטין וקידושין כו' ע"כ צריך ג' דא"א דלית בינייהו חד דגמיר כמבואר בחו"מ סי' ג' ומבואר באה"ע סי' קמ"א וקמ"ב דאם המסדר הוא ע"ה פסול הגט. ע"כ אני נוהג כמ"ש הח"ס באו"ח סי' נ"א ובאהע"ז סי' ס"ד וס"ה לצרף עמי ב' בשעת סידור וקבלת עדות גם בהתרת נדרים ולא יותר ומגודל טרדותי לא אוכל להאריך יותר והנני ידידו: