שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה ה
שלמא רבא. לגברא רבא. טובינא דחכימי כבוד ידי"נ הרב הגאון החריף הצדיק המפורסם. ערוגת הבושם בנש"ק מו"ה יעקב יוסף הכהן נ"י האבד"ק שדה חדש יע"א:
אחדש"ה ושלום תורתו וצדקתו החביב עלי היום אשלמה נדרי אשר הבטחתיו להשיבו על שאלתו בדבר ניטל לחי העליון בעוף ושהתה יותר מחצי שנה והטילה הרבה בצים. מהו דין התרנגולת והבצים. וכת"ה האריך עוד בחריפות ובקיאות. והוטב בעיני פלפולו. ונאא לא מצינא לאסגויי בהדי' בדרך הזה כי עמוס הטרדות אנכי. ורק הנוגע לענין דינא. ואת אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר –.
תשובה הנה טריפות זה דניטל לחי העליון חידש הרמב"ם ז"ל עפ"י חכמת הטבע שנברא בבע"ח לכסות פי הקנה שלא יכנס בריאה נשימת רוח הקר וימות פתאום החי. והטור חולק עליו כיון שלא נמצא בש"ס. ורוב הפוסקים הסכימו לדבריו. גם ביו"ד סי' ל"ג ס"ב כ' שראוי לחוש לדבריו. ועיין בפלתי שכתב הטעם שלא נמנה בש"ס משום דהטריפות אינו ברור דיש מין שטבעם חזק לבל יכנס בם הרוח ויוכלו לחיות וגם להרמב"ם אינו אלא ס"ט. והב"ח כ' דלכך לא שנאו במשנה כיון שהוא דבר פשוט שלא יוכל לחיות ונכלל בזה הכלל דכל שאין כמוה חי' טריפה וכן הסכמת הפוסקים ולפי"ז הוי ודאי טריפה. ומבואר ברמ"א יו"ד סי' נ"ז דכ"מ שהוא ודאי טריפה אפי' נשתהה יב"ח והיא חי אסור וממילא ל"מ גם הטלת בצים לדעתו:
אך הדגמ"ר בסי' כ"ט הקשה דלמה הוצרך הללמ"ס בח' טריפות והכתיב בתורה זאת החי' אשר תאכלו הא שאינה חי' לא תאכל והי' יכול מרע"ה לידע עפ"י חכמת הטבע איזה חי' ותי' דנ"מ אם יחיו יב"ח דאי משום קרא דזאת החי' ה"א דכל שחיתה אפ"ת שהוא דרך נס מ"מ ה"ה חי' לכך הוצרך הללמ"ס דאפי' אם יחי' שנים רבות היא טריפה וע"ז אמרו לאפוקי לקותא דרכיש שבזה מהני יב"ח כיון שאינה הללמ"ס עיי"ש. ובהגהת אמרי ברוך על הדגמ"ר השיג ע"ז וכ' וז"ל חלילה לחדש כן ואף בניטל לחי עליון שלא למדנו אלא מחכמתו של הרמב"ם אפי' ראינו שחי יב"ח טריפה עיי"ש ולכאורה נראה דדין זה תלוי בפלוגתא דלהדגמ"ר מהני בזה שהיית יב"ח או לידה ולהא"ב ל"מ:
אמנם באמת דברי הדגמ"ר תמוהים והוא נגד דברי הרמ"א דכ"מ שהוא ודאי טריפה ל"מ שהיית יב"ח ולא חולק כלל בין טריפות שהיא הללמ"ס או שאר טריפות וגם מה שהחליט דאם יחי' יב"ח עפ"י נס יהי' כשר והרי ברשב"א סי' צ"ח מבואר דא"א כלל לומר דחי ע"י נס. והמעיד ע"ז עד שקר הוא. ואם כי דבריו לקוחים מדברי הש"ך סי' נ"ז סקמ"ח שהביא בשם הרשב"א דאם חי יב"ח אסור דאין להכחיש בשום ענין דברי חז"ל שאמרו שהוא טריפה ומבואר שם ברשב"א דהה דחי' יב"ח ע"כ נס הוא אבל עכ"פ טריפה הוא. אבל בתשו' ח"ץ סי' מ"ז תמה עליו דהמעיין בתשו' הרשב"א סי' צ"ח כל דבריו סובבין על קוטב שאין תולין בנס. וגם מדקאמר שאין להכחיש דברי חז"ל. ואי נימא דמשכחת שיחי' ע"י נם ל"ש בזה הכחשה בדין והוראה שהורו שהוא טריפה וע"כ דהם אמרו שאינו במציאות כלל שיחיו יב"ח וע"ז שייך לשון הכחשה אם יעידו שחי יב"ח. וע"ז טרח הרשב"א להביא ראיות דאפי' יבאו כמה עדים להעיד ע"ז סהדי שקרי נינהו עיי"ש שהאריך ג"כ להביא ראיות דאין תולין במעשה נסים אפי' יבואו עדים סהדי שקרי נינהו עיי"ש. ובאמת הוא פליאה נשגבה על בעל הש"ך ז"ל שראה תשו' זו והוציא מדבריו להיפוך ח"ו לומר ששכח ממה שראו עיניו ומשמשו ידיו. ומלבד כ"ז הוא דבר זר לומר שיזדמן ענין נסי בבהמות שאין בהם זכות וחובה. למה ישנה השי"ת הטבע בשבילם. ועיין בס' תולדות יצחק להגאון מהר"י קארו ז"ל זקינו של הב"י פ' בהר שכ' שיש בעלי טבע כמו הדומם והצומח. ובעלי רצון נקראים הבע"ח בלתי מדברים. ובעלי בחירה שהוא האדם. אבל יש הפרש ביניהם. אם כי הבעלי טבע משועבדים לבעלי רצון ולבעלי בחירה אך בשביל הבעלי רצון מתקיים הטבע שעושים פעולתם כפי הטבע שיבוא גשמים בעתם ונתנה הארץ יבולה כעובדא דאלכסנדר מוקדן במ"ר וע"ז אמרו אדם ובהמה תושיע ה'. אבל בעבור בעלי בחירה מתחזקים יותר מטבעם עיי"ש. וכעין זה כ' הבנין אריאל פ' חקת בפ' כי הבאתם אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירינו. דכיון שבמדבר א"א לזון מפי הטבע. ובדרך נס לא יספיק זכות הבהמות עיי"ש דבריו כי נעמו. הרי דלא יצוייר כלל ענין נס בבהמות. ומאין למד הש"ך מדברי הרשב"א לומר דתולין בנס ובדברי הש"ך גופה הי' אפשר לדחוק דאין כונתו דלהרשב"א תולין בנס. רק דבא לאפוקי ממ"ש מהרש"ל כפי' ראשון של הרשב"א דמיעוט חיין עפ"י הטבע אבל מסקנתו דעפ"י הטבע א"א שיח' רק ע"י נס וזה א"א בבהמות. ע"כ אמרינן דסהדי שקרי נינהו והיא טריפה. אבל הוא דוחק לפרש כן. וגם אכתי דברי הרמ"א מוקשין שהביא בשם הרשב"א דכ"מ שהוא ודאי טריפה אפי' נשתהה יב"ח והוא מי אסור דהרי לא יצוייר כלל שיחיו. ואמרינן סהדי שקרי נינהו להרשב"א:
ע"כ נלפע"ד דדברי הש"ך והרמ"א מדוקדקים ומוכרחים בדברי הרשב"א. ומוכרח אנו להמחיק דברי הרשב"א הצריכים לענינינו ולפרש דבריו ובזה נבין דברי הרמ"א והש"ך ז"ל:
והנה ז"ל הרשב"א ז"ל ואם יש מי שלבו ניקפו ויאמר שמא לא דברו חכמים אלא על הרוב כו' אבל אפשר שמקצתן חיים חזק גופם וטבעם א"כ כבר בטלת כלל משנתינו שאמרה שאין כמוה חי' שכל מה שמנו חז"ל כו' א"א לחיות שכן אמרו דרך כלל טריפה אינה מי'. א"כ זה שראינוה שחיתה מעידה שאין זה טריפות ולא ע"ע מעידה אלא מטהרת עצמה ומטהרה חברותי' ואינך נמנע משני פנינים או שתאמר שאין טריפה חי' וזו שחיתה מעידה שאין זה טריפות. או שתאמר שזו הכריעה כו' כתנא דברייתא דאמר טריפה חי' דאם תתפוס חבל ההבל בשני ראשיו ותאמר כו' שאין רוב הנטרפין באותן טריפות חיים. אבל יש שחיים ממנו וכל שחי' ממנו יב"ח יצא זה עצמו מכלל הטרפות זה בטל מכמה טעמים הא' שדרך כלל אמרו שאין טריפות אלא שאין כמוה חי' הא יש כמוה חי' אינה טריפות כלל. ועוד שהרי שנינו בברייתא כו' מאי אהדרוה לי' חברי' לר"י הק' לי' ישפוך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים א"ל אין מזכירים מעשה נסים דאלת"ה יפלח כליותי ולא יחמול ה"נ דחיי אלא ניסא שאני שנא' אך את נפשו שמור. אלמא ע"כ שמענו מכאן שא"א לטריפות שמנו חכמים לצאת מגדר זה שא"כ מי' ממה שהקשו מאיוב שחי' וא"א לומר כיון שראינו שחיות הנה יב"ח ולא מעידין בפנינו שאין זו מאותן שנטרפות בהן דא"כ מאי ק"ל איוב ולמה הוצרכו לשים אותה על נם במקום שהטבע נוהג ומגלה מ"ע שאין זה מהנטרפין בכך ועוד כו' אלא שכ"מ שנקרא כדבר הזה רעיון רוח ודברי הבאי שומר נפשו ירחק מהם אין זה אלא עורון ותמהון לב – ואם תשיב ומה נעשה וכבר ראינו בעינינו יתרת רגל ששהתה יב"ח זהו שאמר ריב"ל לריב"נ על דא את סמיך כלומר א"א וכאלו אתה מעיד ע"ד שא"א שראית בעיניך או סבה אחרת יש. וכן בכאן שואלין אותו מאין אתה יודע ששהתה זו שמא שכחת או טעית או נתחלף לך זמן בזמן או בהמה זו באחרת שא"א להעיד שתהא בהמה זו בן עיניו כל יב"ח. ואם יתחזק בטעותו ויאמר לא כי אהבתי זרים והם אשר ראו עיניהם ואחריהם אלך נאמר אליו להוציא לעז ע"ד חכמים א"א ויבטל המעיד ואלף כיו"ב ולא תבטל נקודה א' ממה שהסכימו חז"ל ודברים שנאמרו למשה מסיני עכ"ל הצריך לענינינו:
ואם נפרש דברי הרשב"א כהבנת הח"ץ ז"ל דא"א להזדמן כלל שיחי' יב"ח גם עפ"י נס לאיזה צורך האריך הרשב"א וכ' ומה נעשה וכבר ראינו בעינינו. וגם ואם יתחזק בטעותו כו' הם אשר בעיניהם ואחריהם אילך הל"ל בפשיטות שכל המעיד כן עד שקר הוא כי לא יצוייר כלל וגם מלשון שכ' וכבר ראינו בעינינו משמע שידוע לנו כן בבירור. א"כ מה הועיל במה שיכחיש העד וידחה אותו בקש. אבל האמת עד לעצמו כי חי' יב"ח והוא נגד הכלל המסור בידינו:
אמנם ביאור דבריו כך הוא אחר שדחה דעת האומרים דמיעוטא חיין יב"ח דזה סותר הכלל דאין כמוה חי' דהמעיד שחי לא ללמד על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא וא"א לומר שחיות יב"ח ולא מעידין בפנינו שאין זה מהנטרפות אלא הוי ממש כמעיד בפנינו על כל הכלל דאל"כ מאי ק"ל מאיוב ומשני דניסא שאני דאם תי כנס אינו סותר הכלל דהכלל הוא רק עפ"י הטבע וע"ז אמר ומה נעשה וכבר ראינו בעינינו יתרת רגל שחי יב"ח דזה יוכל הזדמן (קודם שעלה ע"ד לחלק בין יתרת לשאר טריפות) ואף דהי' אפשר לומר דחי ע"י נם דאינו סותר הכלל מ"מ ודאי גם הרשב"א ידע מכל ראיות הח"ץ הנ"ל דאין תולין בנס וכמבואר בש"ס דאין מזכירים מעשה נסים. א"כ הוקשה לו דהתינח באיוב שידוע שהי' בנס אבל אנן לא נתלה בנס וא"כ נכחיש הכלל שא"כ חי' כמ"ש הרשב"א עצמו בסי' תי"ח בתשו' הבדרשי דמ"ט ע"א ד"ה החלק ה"ג כי השי"ת לא יחדש המופתים כ"א ע"צ המעט שיוכל כמו ולא נחם ד"א פלשתים כו' פן ינחם ואיך לא הי' השי"ת מונע הפלשתים מהלחם בהם או שיחזק לבם שלא ינחמו וכן ב"פ איך אלך ושמע שאול ולא השיבו ה' אני אמנענו מהיזקך ועוד ראיות שהשי"ת לא יחדש נסים אלא לצורך חיזוק האמונה וכדומה ע"ז סיים הרשב"א שאם יבא לסתור הכלל אי"ז נאמר סהדי שקרי נינהו וכמ"ש התוס' כתובות גבי מחכו טלה במערבא אתא גברא וקאי ואת אמרת ל"ת וה"ק התוס' מה בכך דהא תרי כמאה ותי' דבדבר הגלוי לכל העולם א"א תרי כמאה וה"ה בדבר המקובל לנו עפ"י המסורה וכ"כ הפמ"א ח"א סי' כ"ד בהשמטות דתלינן אפי' בדבר דל"ש כדי לחזק קבלתינו – אבל אנחנו שראינו בעינינו וידענו בבירור שחי ע"כ נחלה שחי עפ"י נס ובזה מיושב מ"ש התשב"ץ בספר יבין שמועה פ"ט וז"ל ומענין שנחלקו רז"ל אם טריפה חי' יב"ח היא דבר תימא למה לא בדקו הדבר אם היא חי' או לא. והרמב"ן ז"ל תי' ע"ז שכבר בדקו ומצאו שאינה חי' ואעפ"כ לא נמנע החולק מלומר שהיא חי' וסובר שחמה במקרה אבל הוא דוחק דלא מצינו זאת בש"ס וגם דה"ל לנסות בכמה בהמות כדי לברר האמת דהמקרה לא יתמיד ולסברת הרשב"א הנ"ל לק"מ דכיון שיכול להיות שחי עפ"י נם רק דאנן לא סמכינן ע"ז להקל נגד הכלל המסור בידינו ומוכרחין לותר דסהדי שקרי נינהו אבל אם נבא עי"ז להוכיח דטריפה חי' אינו מוכרח דיוכל להיות דחי ע"י נס וע"כ לא התחילו חז"ל לנסות דמה תועלת יהי' אם יחי' י"ל דהי' ע"י נס. ואם לא יחי' י"ל דהוי דרך מקרה ועדיין בס' מומרת ובחנם תמה מהרש"ל טל הרשב"א דמה נעשה אם יהי' להמעיד ס"מ בבהמה דהרי גם הרשב"א כ' ומה נעשה וכבר ראינו בעינינו כו' רק דכ' דכל מה דאפשר ליישב שהי' בטעות וכדומה תלינן ואם לאו ודאי בנס הוא. וכ"ז להאיש הרואה בעצמו אבל להתיר כל הכלל לעלמא מכח דנם ל"ש ע"ז אמרינן סהדי שקרי הם ואף שכבר הבאתי בשם המפרשים דל"ש נם בבע"ח מ"מ ס' הרשב"א כמ"ש בס' גן המלך סי' קמ"א דלפעמים מצינו השגחה בנם גם לבע"ח ע"י זכות כחי שמצינו במדרש בדור המבול דאותן בע"ח שלא נזקקו לשאינן מינן ניצולו עיי"ש הארכתי בזה לבאר דברי הרשב"א להצדיק הרמ"א והש"ך שבארו דבריו כן וז"ב:
ובזה מיושב ג"כ מ"ש בתשו' טוטו"ד מה"ק סי' ט"ה דכיון שאנו חולין שחי ע"י נם למה לא נתלה ג"כ שנתרפאה לגמרי ע"י נס ולהכשירה ולפמ"ש אין כאן קו' כלל דהש"ך לא קאמר שתולין בנס דאף שאנחנו מאמינים שחי ע"י נס מ"מ אנו מוכרחים להכחיש העדים בכדי שלא לסתור הכלל:
ומיושב ג"כ בזה קו' כת"ה על הרשב"א מש"ס חילין נ"ח דפריך למ"ד טריפה אינה יולדת מביצת טריפה שאסורה ומולד טריפה דאר"א לא יקרב לגבי מזבח ומוקי לה בעיברה ולבסוף נטרפה הא משכחת לה בעיברה ע"י נס. ולפמ"ש לק"מ דהא לענין הולד והביצה ל"ש ס' הרשב"א כלל דהא ממ"נ אם באמת עברה ע"פ נם ה"ה יצאה מהכלל וכשרה היא וגם הולד והביצה כשרים. ועכ"ל דסהדי שקרי נינהו והולד אינו מהבהמה זו והביצה אינה מעוף הזה. א"כ ודאי הולד והביצה כשרים ואמאי אר"א לא יקרב למזבח והביצה אסורה לכ"א. וטכנ"ל דמיירי בעיברה ואח"ך נטרפה וז"ב ודו"ק:
ומעתה גם דברי הדגמ"ר נכונים וברורים דודאי ראה דברי הרשב"א דאמרינן שהרי שקרי נינהו. רק דכ"ז אחרי שנאמרה הללמ"ס על ח' טריפות ואחרי שכללו חו"ל כל שאין כמוה חי' טריפה אנו מוכרחים להכחיש העדים שלא יסתור הכלל והלכה, אבל הוא הק' לאיזה צורך נאמרה הללמ"ס הא קרא כתיב זאת החי' ושאינה חי' לא תיכול וה"ל למרע"ה לידע טפ"י חכמת הטבע איזהו חי' לזה שפיר חי' דבלאו הללמ"ס אם הי' מזדמן שיחי' ודאי לא היינו יכולים להכחיש העדים מחמת הטבע כמ"ש הפלתי סי' ח' ואפי' נאמר דדרך נס הי' מ"מ הי' מכשירים אותה וע"כ הוצרך הללמ"ס דהוא טריפה אפי' חי שנים הרבה. ואפי' יהי' כמה עדים לא יועיל. ול"ק עלי' קו' הא"ב הנ"ל דחלילה לחדש כן דגם הוא לא חידש זאת לענין דינא דמודה דאחר שנאמר הכלל כל שא"כ חי' אין להכשיר ולא בא רק לתרץ קושיא כאמור ודו"ק:
אך סוף דברי הדגמ"ר שבא ליישב פסקי הריב"ש דפ' טרפות שהם הללמ"ס ופ' ג"כ להא דרכיש. אינו מיושב עדיין. דהא באמת להלכה אין שום נ"מ וכנ"ל. דגם בהא דרכיש לא כיכל להכשיר להרשב"א. לפע"ד נ"ל הנ"מ בדרך זה. עפמ"ש בטוטו"ד מה"ת סי' רי"ג להסתפק בשני עדים שהעידו שבהמה זו טריפה שנדרסה וכדומה ואינו ניכר לנו. ואח"כ חיתה יב"ח. לשיטת הרשב"א דגם מיעוט אינן חיים רק בנס. אי גם בכה"ג תולין בנס. או אמרינן סהדי שקרי נינהו ולא נטרפה כלל. ופשיט לה מש"ס סוטה וא"ו גבי באו עדים שהיא טמאה כו' דאתו עדים אימת אי קמי דשתאי זינה היא אלא לבתר דשתאי כו' אלא א"א המים בודקים אותה אגלאי מלתא למפרע דסהדי שקרי נינהו. ומשני זכות תולה ולמה לא אמרינן דדרך נס הוא הרי דניחא טפי לומר סהדי שקרי נינהו מלתלות בנס דל"ש. והוצרך לומר זכות תולה דשכיח. וא"כ בבהמה דל"ש זכות וכיון דחי יב"ח ע"כ העדים משקרים ואינה טריפה עיי"ש. ובאמת יש לדחות ראי' זו דשם כיון דמפורש בתורה דהמים בודקים ונס ל"ש מוכרח לומר דהעדים משקרים. משא"כ כאן כמו דלא ידעינן שהבהמה נטרפה רק מפי שני עדים. כן אינו ידוע שחיתה יב"ח רק עפ"י עדים. ומאי חזית להאמין להאחרונים יותר מהראשונים. נימא דאותן שאומרים שחיתה שקרי נינהו והיא טריפה. ולא להכשירה ולהכחיש המעידים שנטרפה וכיון דתרי לגבי תרי הוי ס' השקול. והיכא דאתילד ריעותא מחיים אזלינן לחומרא כמבואר ברמ"א יו"ד סי' נ' ובש"ך שם:
אמנם לפמ"ש לפרש דברי רשב"א דבאמת י"ל שחי דרך נס. א"כ אין כאן תו"ת כלל דהא גם לדברי האומרים שנטרפה מ"מ אם חי' יב"ח היא כשרה מה"ד. אף אם חי' ע"י נס כשרה היא. רק כדי שלא נלמוד מזה להכחיש הכלל מוכרחין אנו להכחיש העדים. א"כ בכה"ג טוב יותר להעמיד על שורת הדין ולהתירה ואפ"ה לא נכחיש הכלל. ונאמר דאותן שמעידין שנטרפה שקר העידו וא"כ כ"ז בשאר טריפות שאינם הללמ"ס שמה"ד כשרה בחי' יב"ח. אבל בטריפות שהם הללמ"ס דאפי' יחי' שנים רבות הוי טריפה ודאי מחייבים אנו לקבל עדות המעידים שנטרפה. ושפיר פ' הרמב"ם לטריפות שהם הללמ"ס ופ' להא דרכיש. ונ"מ אם רק העידו עדים שראו לקותא דרכיש בבהמה זו (ומשכחת לה דראו בחיי' דלקתה הכוליא כמו דמצינו בש"ס ר"פ בהמה המקשה וביו"ד סס"י י"ד במושיט ידו למעי הבהמה וחתך מן הטחול ומן הכליות והניח החתיכות במעי'. כן יצוייר שהושיט ידו למעי' וראו שלקתה הכוליא באופן דמטרפא בי'). ואח"כ חיתה יב"ח. דמכשירין אותה ואם הי' טריפות זה מהלל"ם הי' טריפה כאמור ודו"ק:
וכ"ז לשיטת הרשב"א אבל הרש"ל ביש"ש סי' פ' השיג עליו. וכ' דבאמת א' מאלף יש שחיות ואפ"ה אינו סותר בזה הכלל דלא אמרו רק כל שא"כ חי' טריפה ולא שכמוה חי' כשרה ולכך ל"מ שהי' רק בס"ט או ס' פלוגתא. וסיים אח"כ מ"מ בשמוטת גוף דהחשש משום נקיבת הריאה וכן בנפחתה גולגולת משום נקיבת הקרום מהני שהי' יב"ח וחכמים שהטריפו על הרוב דברו עיי"ש. והפמ"ג בשפ"ד בסי' ל' אות ה' תמה עליו דאמאי נימא דהוא ממיעוט שלא נפסק הקרום נימא דהוא ממיעוט טריפות דחיין:
והנראה בד"ז דהנה בלא"ה צריך להבין דברי הרש"ל אמאי באמת לדידי' ל"מ שהי' גם לודאי טריפה נהי דלא נוכל עי"ז להכשיר הכלל. משום דלא אמרו כל שכמוה חי' כשרה אבל אותה בהמה שחיתה נכשר דהא עיקר טריפות משום שאין כמוה חי' וסופה למות. וכיון שחיתה חזינן דלא הי' סופה למות. ובאמת הדבר נכון דהפוסקים הקשו למה מטרפינן משום סופה למות והא לא קיי"ל כר"ש דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי. ועיין בח"ס ביו"ד סי' רנ"ו שכ' דל"ד לכל העומד לשרוף משום דעדיין מחוסר מעשה משא"כ בכל העומד לשרוף דבשעה שבאה המכה כבר החל הנגף והולך וסוער עד שמת ואינו מחוסר מעשה וע"כ גם רבנן מודו בזה. עיי"ש. ולכך ס"ל להרש"ל דכיון שכבר נטרפה. אף שהיא מהמיעוט מ"מ אינה חוזר להכשירה. כיון דלא נעשה בה מעשה המכשירה (ול"ד לריאה דאינקבה וסביך בבישרא שכ' הש"ך בשמו סי' מ"ד ס"ק ט"ו שחוזר להכשירו ע"י הסיבוך. משא"כ כאן דלא נעשה שום מעשה) וא"כ כ"ז בטרפות מחמת עצמו אבל בטרפות ע"ש סופו דעדיין לא התחיל בה הטורף. דהרי הקרום עדיין לא ניקב ואין בו התחלת טריפות ורק שחששו אם אין הגנה מגולגולת ונקב הקרום והוא מחוסר מעשה עדיין רק דלר"ש דאמר כה"פ לזרוק גם בכאן אסור אבל אנן דלא קיי"ל כר"ש וכיון שחיתה יב"ח למה נטריף. ועיין בטוטו"ד מה"ת סי' י"ב שהקשה בנוטל לחי העליון דטריפה רק משום שסופו ליכנס נשימת רוח הקר לריאה ומשמע ברמב"ם דדוקא אם תצא לחוץ יש חשש זה וא"כ הוי מחוסר מעשה ולמה נימא כמתה דמי עיי"ש. ובאמת י"ל בזה עפ"ד התוס' יבמות קי"ט ובחולין לענין רוב נשים מתעברות דלא הוי רוב התלוי במעשה משום שבדרך טבע אדם נזקק לאשתו הוי כמו ממילא. א"כ ה"נ כיון שהבהמה מועדת לצאת החוצה לא מיקרי מחוסר מעשה. אבל כ"ז תוך יב"ח. משא"כ אחר שחיתה יב"ח דחזינן דל"ה סופה למות רק דצ"ל כיון שכבר התחיל בה הטריפות אינו חוזר להכשירו וכ"ס הח"ס הנ"ל. וא"כ כשאינה טריפה לע"ע רק שסופה לינקב דעדיין לא התחיל בה מעשה הטורף וצ"ל כיון שסופה לינקב כנקוב דמי. והרי בזה לא קיי"ל כר"ש וכנ"ל וע"כ מהני יב"ח:
העולה מכ"ז לענין דינא בניטל לחי העליון לדעת המהרש"ל ודאי מהני שהיית יב"ח או עיבור ולידה. כיון דעדיין לא נכנס בו נשימת רוח הקר ומחוסר מעשה. וגם די"ל דהוי ס' פלוגתא כיון דהטור חולק על הרמב"ם. ובס' פלוגתא מהני יב"ח ואף דהגאון מהרש"ק ז"ל בהקדמתו לס' תורת זבח פקפק ע"ז ופי' פי' אחר בדברי הרש"ל מ"מ בספרו טוטו"ד מה"ת סי' נ"ו דלגבי אותה בהמה ודאי מהני יב"ח בס' פלוגתא. ואף דבכה"ג דניטל הלחי רבו המטריפין. ובתשו' נא"ד סי' י"ד החליט דהיכא דרבו המטריפין ל"מ יב"ח והפמ"ג נסתפק בזה. מ"מ כאן כיון דלדעת הפלתי גם להרמב"ם גופי' אינו אלא ס"ט. דמהני יב"ח גם להרמב"ם. וגם דהוא רק טריפות ע"ש סופו דלרש"ל מהני יב"ח כנ"ל. ע"כ לדעתי יש לסמוך בפשיטות דמהני בזה שהיית יב"ח או עיבור ולידה ולענין הולד והביצה פשיטא דכשרים גם להרשב"א מטעם ממ"נ כאשר בארתי בעזה"י בזה באריכות ובזה הנני ידידו אוהבו דוש"ת ושלום תורתו באהבה. שמואל יצחק שור האבד"ק הנ"ל: