אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה ד

תשובה ג

כבוד ידי"נ הרב המופלג החסיד מו"ה צבי יהודה בוייער נ"י מבוטשאטש:

היום אשלמה נדרי אשר הבטחתיו ביום ג' בהיותי במחניכם לעיין בדין מי שהזכיר בתפלת שחרית דשבת נוסח תפלת מוסף. והי' מבוכה גדולה בין הלומדים דמחניכם בנזכר באמצע תפלתי שטעה אם חוזר לראש יש מהם הורו שחוזר לראש התפלה עפ"י מה שמצאו בסדור דה"ח דיני תפלת ערבית דשבת אות ג' דל"מ אם יחזור לישמח משה. ורבים תמהו ע"ז וגם כבודו תמה ע"ז דאמאי לא די אם יתחיל ישמח משה דהרי רק ג"ר וג' אחרונות חשובות כאחת ולא אמצעיות כמבואר בש"ע וכבר שאלו זאת לכמה רבנים גדולים ונלאו כל חכמי לב ליישבו אם לא בדוחק גדיל ולכל הדחוקים אינו מיושב מ"ש הדה"ח דין זה בשם המג"א ולא נמצא כן במג"א ובקש מאתי להגיד חו"ד בזה:

תשובה לדעתי דברי הדה"ח נאמנו מאד ומיוסדים עפ"ד המג"א סי' רס"ח סק"ח. ומקודם אבאר דברי המג"א הנ"ל התמוהים. שכ' ע"ד המחבר שם שכ' וי"א שאם החליף מוסף באחרת אי אחרת בשל מוסף חוזר. וע"ז כ' המג"א ונ"ל שמ"מ יצא ידי מוסף וחוזר ומתפלל שחרית. ומובן מדבריו אשר הוא חולק על הי"א דהא להי"א דחוזר משמע דא"י ידי מוסף. וביא"פ שם הגי' דצ"ל דנ"ל דאם התפלל מוסף במקום שחרית יצא ועיין לקמן סי' רפ"ו. ובמח"כ לא תיקן כלום. דא"כ למה כ' המג"א בלשון ונ"ל דהרי מבואר להדיא דין זה בסי' רפ"ו. ובלב"ש מחק תיבת דמ"מ רק דנ"ל דיצא ידי מוסף ובא להשמיענו דאפי' כיון לשם שחרית אין הכוונה מפסיד הברכה. עיי"ש ולפירושו ע"כ המג"א חולק על הי"א. דלהמג"א ל"ש לשון חוזר דהא בלא"ה לא התפלל רק תפלה א' וצריך להתפלל עוד תפלה א' רק דלא ידענו אם שחרית או מוסף והל"ל דמתפלל שחרית ומהו לשון חוזר דמשמע דגם לתפלה א' אינו עולה. ואיך יחלוק המג"א על הי"א בלי ראי'. אמנם המק"ח בסיף ספרו בהגהות ובאורים לאו"ח הגי' כמו שהיא הגירסא לפנינו ונ"ל שמ"מ יצא ידי מוסף עיי"ש. והוא יותר תמי'. איך הבין דברי המג"א שבא לפרש דברי המחבר. והרי אדרבה הוא להיפוך מדברי הי"א כמ"ש כל המפרשים הנ"ל והוצרכו להגי'.

ונלע"ד דדבר גדול אמר בזה לפרש דברי המג"א דאין כונתו כלל להביא הדין המבואר בסי' רפ"ו. רק כונתו מאחר דבכל סי' רס"ח מיירי בהתחיל ברכה אחרת ונזכר באמצע התפלה שטעה ודאי גם לענין מוסף מיירי בכה"ג ובא ללמדינו דין חדש דאף דבשאר תפלות אם טעה ונזכר אפי' באמצע ג"א חוזר רק עד ראש ברכות האמצעות ומרויח הג' ראשונות. משא"כ בתפלת מוסף אם הזכיר אותה בשחרית כיון שיוכל לצאת ידי תפלת מוסף. ע"כ אפי' נזכר באמצע התפלה ל"מ דיחזיר עד ישמח משה ויהי' הברכה האמצעית שהזכיר או לפעמים גם מקצת מג' אחרונות לבטלה. הלא טוב לי שיסיים כל התפלה לצאת ידי תפלת מוסף ולא יהי' שום ברכה לבטלה ויתפלל אח"כ שחרית:

ומעתה זה כונת המג"א ונ"ל שמ"מ יצא (בצרי) ידי מוסף ויתפלל אח"כ שחרית. וכעין זה כ' הט"ז סס"י רכ"ז ולפי"ז אינו חולק כלל על הי"א שבמחבר. רק לפרש דבריהם דהא דכ' חוזר היינו כ"א לפי דינו דאם התפלל אחרת בשל מוסף אינו חוזר רק עד תכנת שבת וירויח עכ"פ הג"ר דא"א בענין אחר לתקן מ"ש לבטלה ואם התפלל מוסף בשחרית. לא יחזיר עד ישמח משה ויפסיד הברכות האמצעיות לבטלה רק יצא ידי מוסף ויסיים כל התפלה וחוזר לראש להתפלל שחרית וזה אמת וברור בכונת המג"א. ולזה כיון המק"ח בהגהותיו בלי ספק. רק שהמדפיסים לא העתיקו נקודת הצירי בתיבת יצא. ומובן מאליו דגם בסדר דה"ח העתיק דברי המג"א אלו ולכך כ' בדיני מוסף שבת אות ה' אם החליף תפלת מוסף באחרת כגון שאמר במוסף ישמח משה ונזכר אפי' באמצע ברכות אחרונות פוסק וחוזר לתכנת שבת. וכן כאן בדיני ערבית אות ג' גבי החליף תפלת שבת זב"ז אף אם נזכר באמצע ברכה פוסק ומתחיל תפלה הצריכה משא"כ כאן בהתפלל מוסף במקום שחרית שינה לשונו ולא כ' דפוסק. רק כ' וכן אם נזכר באמצע תפלת מוסף חוזר לראש התפלה. (וכונתו שיסיים מקודם אותה תפלה לצאת ידי מוסף. ולצאת ידי שחרית חוזר לראש התפלה) ול"מ שיחזיר לישמח משה (והיינו שאם בא לצאת ידי שחרית במה שיחזור לישמח משה ל"מ דא"כ יהי' כל ברכות האמצעיות לבטלה) ודבריו מכוונים ממ"ש להגהות שלו במק"ח וז"ב ואמת בעהי"ת להלכה למעשה. ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה