אור ברסלב
שות מנחת שי חלק ב מנחת אברהם › סימן קה

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

מנחת אברהם · סימן קה

סימן קד

ס"ה בהג"ה וכ"מ דאמרינן כביש כמבושל אפי' מה שחוץ לכבישה אסור ובהפ"מ בכבוש במים ובאסור כחוש יש להתיר מה שחוץ לכבישה חי"ד סק"ג. וכו"פ דבכבוש אנו בקיאין בין כחוש לשמן. אבל בכביש בציר אסור גם מה שלמעלה מן הציר דבציר י"ב בו בחינות א' כשיעור שורתיח והב' מתורת מלוחה ואנן לא בקיאינן בין כחוש לשמן אבל אם האסור משום דם מותר דאין דם מפעפע למעלה, חי"ד ופמ"ג. ולפענ"ד דבדם בלא"ה מותר דדם של עצמו נחשב אסור בלוע ולא אסור מ"ע כמ"ש הט"ז סק"י ובבלוע אנו בקיאין בין כחוש לשמן. וע' בדגמ"ר בש"ך סקל"ח. וכ"ז לט"ז. אבל הש"ך הא ס"ל בסקי"ח דדם של עצמו אינו נחשב אסור בלוע. כבוש אינו אוסר אלא שנכבש ברך אבל בשומן וחמאה קשה לא מקרי כבוש. פמ"נ וחו"ד. ובמים קרושים החו"ד מיקל. וע' בלחה"פ שהביא בשם א"ז דבמים שנגלד הוי כבוש. ובמש"ז סק"א מתיר בהפ"מ בקרושים. – כבוש כמבושל ל"ש אלא בדברים חיין או אפי' במבושלין שנכבשו במשקין שלא נתבשלו בהן. אבל נכבשו במשקין שנתבשלו בהן ל"א כבוש כמבושל. עברי הד"ט חאו"ח סי' י"ח אות כ'. וע' בפת"ש סי' ק"ו סק"ב שהביא מהתפארת צבי להיפך. בהיתר ל"א כבוש כמבושל. חו"ד ומג"א סי' תמ"ז סקי"ז בשם ד"מ. וע' בפ"ת שכ' דדוקא בכלי שנתבשל בו חלב ואח"כ נכבש בו בשר דל"ש כבוש רק ע"י עזר המים וע"כ מותר אבל בכלי בשר שנשרה בו חלב אסור דהחלב גופי' בולע מהכלי – שם בהג"ה וס' כבוש אסור מלבד בב"ח דאזלינן להקל כיון דא"א מה"ת אלא דרך בישול ובלבד שלא בישלו אח"כ. חו"ד ומש"ז בסי' ס"ד סק"א. וס' כבוש בציר כדי שירתיח יש להקל דיש סוברין דשיעור ככוש בציר הוא רק מדרבנן. חו"ד. וע' בספר יוסף דעת שכ' לענין עכבר חי שראינו שנפל לתוך ווישניק ונשתהה שם ולא יכלו לקחתו משם עד שעורו כל הווישניק משם ולקחו העכבר ואף דווישניק הוא חריף הלא הי' ס' אם שהה מעת שמת שיעור שיתנו על האש וס' כבישת בציר אינו רק דרבנן כמ"ש הפמ"ג ואזלינן לקולא עיי"ש:

ואם שייך כבוש בבע"ח. ע' ח"ס חיו"ד סי' צ"ד הוכיח בראיות דגם בבע"ח שייך כבוש. וע' בשו"ת גוא"י חיו"ד סי' צ"ח שכ' דל"ש כבוש בבע"ח. וכ"מ בסי' תמ"ז בא"א ססי' לענין דגים חיים שנותנין לפיהם חמץ. וע' בטוטו"ד מ"ק סי' קנ"ה בזבוב חי שנפל לתבשיל דאינו אוסר והביא הרבה ראיות דדבר חי אינו בולע ולא פולט. חתיכה חלב חי' שנמצא במשקה ויש ס' אם נשרה מעל"ע נסתפק במש"ז בסי' ס"ד סק"א דאפשר אפי' עי"כ הוי שלכד"א ע"ש. – ע' בטוטו"ד מ"ק סי' קכ"ז במעשה בבשר שנכבש בחלב ועדיין הי' בל"מ וס' אם נכבש מעל"ע דמצד בב"ח מותר ומצד דם אסור ואם נלך בכל חד כדינו יהי' הספיקות סתרי אהדדי והוא חרה"ל ונתערבה בין שאר חתיכות ומתחלה ר"ל משום דלא ליתי לזלזולי כמ"ש המג"א בסי' קפ"ד נאסר. ודחה זאת דהתם מוכרח להזדמן יחד אבל כאן מי יימר דתתערב אח"כ בשאר חתיכות ואין כאן חשש זילזול ובטלה ע' במש"ז סק"א הביא מהש"ך בסי' צ"ח ובסי' קל"ה דכבוש בכלי אוסר כולו. ובהיתרא בלע כגון שנכבש חלב מעל"ע בכלי ובשלו בה בשר יש להתיר. חו"ד סק"ב. ובתשו' טוטו"ד מ"ק סי' קנ"ב חולק על החו"ד. וע' בסי' תמ"ז בא"א סקט"ז דאסור אף בכלי מתכות עיי"ש. ובהגהות מהרש"ק כאן כ' דלכ"ע כבוש בכלי אינו אוסר יותר מכ"ק וע"כ מותר דבודאי יש בכלי ס' נגד קליפתה לבד בקערה דרחבה ומיי"נ אין ללמוד דחמיר. ובכלי זכוכית לכ"ע אין מחמירין בו לפי שהוא חלק ואינו בולע כלל. ט"ז וש"ך בסי' קל"ה ס"ח. ול"ק מאו"ח סי' תנ"א ס"ו דמחמיר בזכוכית דהתם משום חומרא דחמץ מחמירין. ע' ט"ז וש"ך כאן. – וע' ש"ך בסי' ס"ט סקס"ח דכ' דבכלי ל"ש כבוש דאימתי נעשה כבוש אחר מעל"ע ואז אינו ב"י. וע' סי' תמ"ז במג"א סקט"ז. – וע' בחוות יאיר שתי' דע"כ א"א דברגע אחרונה פולט הכל ובודאי פולט מעט מעט רק מתחלה יש ס' לבטל הפליטה וכששהה מעל"ע אין ס' לבטל. ובזה נוכל ליישב מה שהקשו בכה"ג ובאורח מישור על הט"ז הביאם במש"ז סק"א דכ' דאין לאסור מה שנשרה או נתבשל בכלי ששהה אסור מעל"ע עיי"ש משום שהפליטה שנבלע בקדירה בתחלת השרי' נעשה פגים בסוף השרי' וא"ב כדי לאסור. וא"כ אפי' נתבשל בו תיכף בכלי ששרה בו איסור מעל"ע מותר. וא"צ לדחוק כמ"ש המש"ז דמיירי שנתבשל לאחר שהורק הכלי מעל"ע ודו"ק וצ"ט. ובכבוש בציר בכלי אסור דעת הש"ך הנ"ל דאינו מפליט בפחות ממעל"ע וכ"כ הט"ז שם סקמ"א. אכן במג"א הנ"ל כ' דיש להחמיר בכדי שיתחיל להרתיח. ואם טלטלוהו הכלי ממל"מ בתוך מעל"ע מותר דאין מחזיקין אסור ממקום למקום. ודוקא בנפל מעצמו אבל ע"י אדם מחזיקין אסור כמבואר בצ"צ. חו"ד. – עיין בס' יוסף דעת במעשה שנפל דבר טמא גדול לתוך מעיין ונשתהה שם אחר מותו מעל"ע ומהמים אחר מעל"ע נשאב לכמה אנשים ואפו מהם לחמם ובשלו ממנו תבשילין ובמעיין ל"ה ס' נגד הדבר טמא והכשיר כיון שהוא מעיין:

ס"ב חום של כ"ר שהיס"ב מבשל ואוסר כילו בין עומד אצל האש ובין הוסר מהאש כ"ו שהיס"ב מבשל מה"ת ולענין שבת חייב ולענין בב"ח אסור בהנאה ולענין דם הוי דם שבשלו והוי דרבנן מיהו לענין הגעלה כללא הוא כתשמישו כך הכשירו. פמ"ג בסו' ס"ח. – שם אבל חום של כ"ש אינו מבשל. ואפי' בחמץ בפסח דאסור בכ"ש אבל בעירוי מכ"ש אין להחמיר. מג"א בסי' תמ"ז סק"ט – ע' בח"ד דאפי' למאן דמחמיר בכ"ש וכן בדבר גוש שדין כ"ר י"ל היינו שיכול לבלוע ממה שלמעלה אבל אינו בולע מתתאה. וכן כ"ר ממש שהוסר מהאור והעמידו על איסור צונן אינו בולע מתתאה – בש"ך סק"ה הביא דבכ"ח יש להחמיר אפי' בכ"ש שהוס"ב לאסור כ"ק אם לא בהפ"מ. והט"ז מחמיר דמבליע בכולו באהפ"מ. וע' בס' יהושיע בפו"כ אות רע"ט שכ' דבכלי חרס ששבע מלבלוע קיל מכל הכלים דהא הט"ז הביא בסי' צ"ג דר"י הלבן מתיר בכ"ח שכבר שבע מלבלוע אפי' בבישול וראייתו מפ' המפקיד. והט"ז השיג עליו דהתם משום שמוציא הפליטה ובולע השמן וא"כ ניכוי משא"כ באסור דההיתר יצא והאיסור נבלע ואסור. וא"כ אנו רואין דבכ"ח ששבעו מלבלוע א"א לבלוע אא"כ פולט תחלה וא"כ בחמין שהיס"ב וגם בעירוי דקי"ל דאינו מפליט ומבליע כא' וכיון שאינו פולט שוב אינו מבליע כיון דטעין טעין. וסברא טובה הוא:

ס"ג אבל אם העליון חם והתחתון צונן אינו אוסר אלא כ"ק ע' חו"ד סק"ט דבכלי מתכות שהוחם באור ממש ותחבו לתבשיל נאסר כולו ול"ש תת"ג דשאני הוחם ע"י אש ממש. וע' בשפ"ד סי' צ"ד סק"ג שהניח ד"ז בצ"ע. – ע' בס' יוסף דעת להגאון מלבוב ז"ל במעשה שהי' עומד אצל האש קדירה עם חלב ונגע העלזיל להקדירה והי' ניכר על הקדרה מה שהשמנוניה של ההעלזיל נימח ונימס על הקדירה מבחוץ וההעלזיל הנ"ל נתערב בטשאלינט והי' הפ"מ ושעה"ד של"ה מה לאכול ואסר החלב והקדרה והתיר הטשאלינס כיון שבאסד"ר דעת הרמב"ם דל"א חנ"נ וכאן ל"ה רק עוף דרבנן. וגם ל"ה דרך בישול. ויש ג"כ ס' שמא הי' ס' נגד הבלוע שנבלע ע"י הקדרה ול"ש לשער בכל מה שיש בקדרה דהא הקדירה מפסיק וע"כ התיר לכ"ש והפ"מ ע"ש.

ס"ה בהג"ה וי"א דאא"ב איזה מיקרי כחוש או שמן ויש לאסור בכ"ע עד דאיכא ס' ודוקא באסור דשייך בו שמנונית. אבל באסור דל"ש בי' שמנונית. והוא אסד"ר אינו אוסר רק כ"נ ש"ך ואם נגע אסור כחוש בחתיכה שמינה בצלי נאסרה כולה דבהיתר השמן מזליכו בכולו. ואם נגע אח"כ האסור שנתפטם עוד אל חתיכה כחוש חם והוא רק אסד"ר אינו אוסר אלא כ"נ ול"א שנתפטם כבר ונעשה שמן. חו"ד – וע' בסי' צ"א במש"ז סק"ה דאם נפל רוטב קר על גוש רותח שבלוע בו איסור מוציא הבלוע ונאסר הרוטב:

ס"ז אבל בלעה מן הדברים המפעפעים בטבען. משמע דחלב אינה מפעפעת ובס' פ"ז ס"י משמע דחלב נקרא אסור שהוא מפעפע ט"ז. וע' בסי' צ"ב במש"ז ובשפ"ד דלא הכריע אי חלב הוי איסור שמן. וחמאה הוי ודאי שמן וגם סמעטעני. פמ"ג או"ח בהנהגת הנשאל באו"ה שני סקכ"ח. ונסיובי דחלבא ודאי כחוש הוי ושמן כ' הפמ"ג במש"ז בסי' ק"ח סק"א דהוי כחוש. וע' במש"ז בסי' צ"ד סקי"ג, ובאו"ח בסי' תמ'"ז בא"א סק"ט דהוי שמן חתיכה שי"ב דם של עצמו מיקרי אסיר מחמת עצמו ש"ך סקי"ח. וע' במנח"י כלל כ"ח סק"ה הביאו בטוטו"ד מ"ק סי' קנ"א דהטעם הוא דלא נקרא בלוע כיון דמליחה וצלי' מועיל להוציא דם לכך לא נקרא אסור בלוע. אבל לענין חהר"ל שפיר נקרא בלוע. ומזה הוליד דין חדש דחתיכה שנאסרה מחמת שנתבשלה בדמה דאסורה מחמת דם שפי' ממקל"מ וחוזר ונבלע שפיר הוי אסור בלוע וא"י בלא רוטב. – עיין בשפ"ד סקל"ח מבואר כמה דינים הא' הוא חלב שומן שנמלח עם חתיכת בשר הן כולם נוגעין בחלב או זב"ז כולן מצטרפין לס' ובמקום שנגע באיסור קליפה. ובאם א' נגע והשאר מופרדים לגמרי החתיכה שנגעה אסורה והשאר מותר. ואפי' כולן נוגעין בראשונה והראשונה בחלב אלא שכולן תפלות והחלב לבד נמלח הראשונה אסורה ואין מפעפעת חתיכה לחתיכה להצטרף לס' כיון שהראשונה תפילה בולעת ואינה פולטות ועיי"ש עוד כמה דינים מיהו בנמלח חלב עם ב' חתיכות שומן ובשניהם יש ס' וא' נגע בחלב. והב' לא נגע בחלב ולא בשומן אלא מינח מרחיק וא"י איזה חתיכה הי' באדם א' בהפ"מ יש להתיר מההיא דקי"א ב' קדרות בדרבנן וה"נ חלב ושומן מיני. אבל בבשר שמן כה"ג אסור דאאב"ק וצ"ע שפ"ד סק"ל:–

ס"ט בהג"ה ולפי שאא"ב בין שמן לכחוש נוהגין לשער בכל מליחה בס'. ע' בשפ"ד סקל"ד שהביא מתשו' שבו"י בעגל שנמצא קוץ תוך חלל הגוף ונטרף ונמצאת צ"א של עגל זו שנמלח עם שאר בשר ול"ה ס' נגדו והי' הפ"מ וצורך ס"מ והעלה להקל. ובבל"י בשם כנה"ג אוסר. והש"ד העלה להקל. ובסי' ק"י בדס"ס סק"ה נבוך להקל. אך בל"נ יש להתיר. וע' בלב"ש בחד"ד סי"ב ובנוב"י סי' כ' ל"ב ול"ז ובתשו' ח"ס סי' צ"ג ותשו' השיב משה סי' ל"ב:

שם בהג"ה אבל באיסור שא"ב שמנונית כלל כגון חמץ בפסח. לכ"ע מליחה אינה אוסרת רק כ"ק. עיין ביוסף דעת להגאון מלבוב במעשה שלקחו מרדה של חמץ והי' בצק מונח עלי' וגם קמח ורדי בה בפסח ח' קדרות של חמין הטמונים לשבת והי' הפ"מ ומניעת עונג שבת. והתיר מטעם שחמץ הוא כחוש ואינו אוסר רק כ"ק והקדירה במקום הקליפה ואף דחמץ הוא במשהו כ"מ שאין אוסר רק כ"ק אין חילוק בין חמץ לשאר איסורין. ועי' במש"ז סקי"ד ומג"א סי' תנ"א סקל"ז וכיון שהקדירה הוא יותר מכ"ק לעולם לא תתן טעם במאכל שבתוכו ונהי דיש בקדירה חמץ כ"ק אבל מותר לבשל בתוכו דלא תתן טעם ועי' בש"ך סי' צ"ד סקל"ג:

ס"ב בהג"ה וה"ה אם נמלח היתר בשאר כלי איסור דאין מלוח כרותח כ"כ להפליט מן הכלי. ועי' בפמ"ג דאפי' הכלי ג"כ נמלחה. ועי' בס' יוסף דעה במעשה שמלחו בפסח בסלים שמלחו כל השנה שלא נבדק המלח והתיר מטעם דאין מליחה לכלים ואף דמשהו מיהו מפליט. הא כ' המג"א בסי' שס"ז דלענין משהו אין מחזיקין ריעותא מס' וכאן אין חשש רק ממלח שלא נבדק. ועיי"ש עוד במעשה שנמלחו דגים בכלי בשר ובכלי חלב ועירבו אותם ביחד ובישלם ואסר את הדגים מטעם שנמלחו הרבה ובודאי הי' צור ונאסרו בכדי שיתחיל להרתיח. ומה דאמרינן אין מליחה לכלים להפליט היינו בנמלחו מעט והביא דברי המג"א בסי' תנ"א סק"כ דמלח לא נקרא ד"ח אא"כ מליח ביותר. ואף דהכלי ל"ה ב"י נאסר דבחריף לא מועיל נטבנ"ט:

סי"ג מלח או תבלין שהם בקערה ש"ב מותר ליתנם בחלב. דאין מליחה לכלים להפליט אבל משום נטב"ט ל"ה שרי דחורפי' דמלח משוי לי' כאלו הוא כעין. ש"ך. ועי' בתפארת למשה שהק' מנ"ל להש"ך דמלח הוי ד"ח. ועי' בטוטו"ד מ"ת סי' רכ"ה כ' בפשיטות דמלח הוי ד"ח שהק' על הרמ"א בסי' קל"ד סי"ג במלח שנותנים בו דם דמותר משום דהוי לפגם. והק' דהא מלח הוי ד"ח. ועי' פר"ח בענין המלח שמעמידין אותו בדם נבילה דהמלח אסור בעיני' דמעמיד אף שנטל"פ מ"מ ל"ב אבל בתבשיל מותר ליתנו ול"מ מבטל איסור והרמ"א בסי' קל"ד מיירי שאין נותנים דם רק ללבנו ולהכי מותר בעיני'. ועי' בישוי"ע דגם בצוקר נותנים דם רק ללבנו ולהכי שרי. וע"ע בישוי"ע ססי' קי"ד בנדון שמשליכין בשר נבילה ועצמות לתוך הצוקער שמכשיר משום דהוי כמו נשפך ויש ס' אם יש ס' עיי"ש:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה