שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
מנחת אברהם · סימן פא
ס"א חלב בהמה וחי' טמאה. מי שי"ל חולי האומה ר"ל ורפואותו לשתות חלב האתון מותר לשתותו. שו"ת הלק"ט ח"א סי' ר"ב בל"י סק"א. שם ומי רגלי'. ואם נפל לתבשיל ויש רוב נגדה השאיר בצ"ע. שפ"ד בסי' ק"ג סק"ב. שם אסורים מדאורייתא. ש"ך. אפי' לשי' רש"י, דטכ"ע לאו דאורייתא ה"מ עי"ת אבל בפ"ע יודה דהוי ד"ת מדרשא דהטמאין דדרשא גמורה הוא. שפ"ד סק"א וכן מצאתי להדיא בחי' ריטב"א ז"ל בחולין בשמעתתא דזרוע בשילה. בט"ז סק"ג הק' על הרשב"א ז"ל ת"ל דהוה ס"ס. והק' בנקה"כ וצ"ע דל"ה מתהפך. ולא אבין קו' דהא הש"ך בעצמו כ' בסי' ק"י בדינו ס"ס סקט"ו דל"ב ס"ס המתהפך אלא היכי דאין מוכרחין להתחיל בצד א' דוקא ונוח להתחיל בזה כמו בזה דאז אמרינן מאי חזית להתחיל דוקא מצד זה שיהי' ס"ס ולמה לא תתחיל מצד האחר ואז לא יהי' ס"ס מש"ה אין זה ס"ס. משא"כ אם בצ"א יותר נוח להתחיל מבצד הב' אז מתחילין בצד זה ול"ב מתהפך יע"ש. וא"כ ג"כ הרי אנו צריכין לידע אם יש כאן אסור כלל ומש"ה קודם צריכין להתחיל אם נעשה מחיים או לאח"ש ואת"ל מחיים ויש כאן אסור שמא נעשה אחר החליבה ועכ"פ החלב כשרה וצ"ע ודו"ק – הש"ך סק"ט אוסר בסרכא תוך ג"י אפי' בהפ"מ דלא כהרמ"א. וכ' המש"ז סק"ה מיהו בנחלב תוך גי' ונתערב ברוב דמה"ת מב"מ ברובו בטיל ומדרבנן צריך ס' יש להתיר בהפ"מ ע"י ס"ס דס' א' בגופו והב' ע"י תערובות דמסיק הש"ך בסי' ק"י דבהפ"מ יש להתיר בל"נ הס' עד אח"כ ע"ש וע' נוב"י מה"ת סי' נ'. וע' בשפ"ד סק"ד דאם ראינו בבהמה שה"ל שווינדיל דמסתמא יש מים בראש כבסי' ל"א וסחטו ול"ה המוח מקיף יש להטרוף למפרע אף קודם וב"ח וצ"ע – ע' ביוסף דעת להגאון מלבוב זצ"ל במעשה שנמצא מחט בכבד ונטרף העוף ונתערב ביצה א' מיום הראשון של ג"י בשאר בצים ונתבשלו ונאכל בכלים והתיר מטעם שכבר נתרסק וכמ"ש השפ"ד בסי' ק"י דבטעם ל"ש חהר"ל. ועוד טעם כיון דנתערב מיום הא' וכל ביצה דמתילדה האידנא מאתמול גמרה לה. ע' בס' טוב החיים בחלב שיצא מבהמה מעורב עם דם והדם נפל על השולים למטה והחלב הי' נקי למעלה בלא שום מראה דם. והתיר החלב הנקי באופן שלא עמד כך מעל"ע ע' בטוטו"ד מ"ק סי' קי"ז לענין פרה המשתנת דם דאוסר החלב. ולענין הכלים אם הי' עוד בעין מן החלב אוסר גם הכלים משום זלזול אף בנודע לנו בעת שהי' הכלים לאחר מעל"ע. וע' בטוטו"ד מ"ת סי' קנ"א שמתיר החלב בלי פקפוק. וגם בס' יהושיע סי' כ"ז מתיר עיי"ש. ע' בטוטו"ד מ"ק סי' קי"ח במעשה שלפני כמה ימים חלבו הפרה ויצא דם מצד א'. ואח"כ נתרפאה אשר החלב הי' לבן. והעמיד קדירה עם חלב להתנור לעשות גבינה ונתאדם המי חלב עם הגבינה והשומן שע"פ הי' נקי ואסר עויי"ש. וע' בטוטו"ד מ"ת סי' קפ"ג במעשה בפרה שיצאה חוץ לבית ובאתה לביתה וראו שתיתת ממנה דם וקרע בבטנה נגד ב"מ. ותפרו הקרע ואמר התופר שלא הגיע הקרע לחלל. והכשיר החלב והבהמה עיי"ש בצמקה הריאה עיין בב"א לה' טרפות הריאה סי' ל"ו קס"ז וע' בלב"ש שם ס"ק קל"ב שהתיר למפרע וע"ש. – עיין בשו"ת השיב משה סי' ל"ג בבהמה שנטרפה ע"י סרכא לענין הכלים שבישלו בהם החלב מתוך ג"י פ' כך דהכלים שאין ידוע אם נשתמש בהם החלב יש להתירן בודאי אחר מעל"ע כדין כלי חולבות שנמצא בין כלי בשר דא"ח והכלים שנשתמשו בודאי אסורין אף אם נתבטל החלב ברוב מקודם. רק בכלי חרס אם נתערבו ברוב בטלים. וכ"ז אם נראה בחוש הנקב שהעלה הסרכא. אבל אם לא נראה הנקב בחוש רק שהי' מסרכות הודאות אז הוי הדין כך אם לא נשתמש בהחלב רק ע"י תערובות מחלב אחרים ברוב יש להתיר כל הכלים אחר מעל"ע ואם נשתמש בעיני' הכלים שעבר עליהם מעל"ע מעת השתמשות בהחלב קודם שנבדקה הבהמה ונודע האסור ג"כ יש להתיר בהפ"מ ע"ש:
ס"ד שליא שהחמור נוצר בו. וכ"ש שאר בהמה טמאה מותר. אבל של בהמה טהורה אסור משום אבמה"ח. כו"פ. ושליא של אדם מותר כדמוכח בגמ'. עיין בשפ"ד סקט"ז דהניח בצ"ע אם קיבת בהמה טמאה מותרת או אסורה:
ס"ו כשרה שינקה מן הטריפה וכו'. ע' בסי' פ"ז בש"ד סקל"ב דבהפ"מ יש להכשיר בצלול ונקרש:
ס"ז אבל אם פירש שגמלוהו. אבל אם לא גמלוהו אלא שפירש ממנה וינק מאשה אחרת אעפ"י שפי' ממנה כמה ימים מותרת לחזור ולהניקו. מנ"י כלל ס"ה סק"ט שם בהג"ה וש"מ לא יניקו תינוק מן העכו"ם אם אפשר בישראלית דמטמטם הלב ומוליד לו טבע רע. ע"כ שומר נפשו לא יתן בנו למינקת עכו"ם אם לא שיש סכנה הא לא"ה אסור. מש"ז ססי'. ולפי שבזמנינו אין נזהרים בזה רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה ורובם הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בלבם. בל"י סק"כ. ובאופן דמותר מ"מ בעינן נכנסין ויוצאין כדלקמן סי' קנ"ג: