שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן סב
להשו"ב המופלג בתו"י:
מכתבו הגיעני במועדו ומפני רוב טרדותיי בעוה"ר ואחר עד עתה ובאתי בתשובה ע"ד אשר נסתפק בנידון הבהמה המסוכנת וצריכה פירכוס וכמבואר בש"ע ושמ"ח (סי' י"ז) ואם הבהמה אין לה פירכוס מחמת חולשא הנה הנסיון מעיד על זה שאם חותכין אח"כ הוורידין שבצואר או שמכין בכח על זנבה או שמגביהין הרגלים של בהמה למעלה אז מתעורר להיות פירכוס ועלה ונסתפק אם מותר לעשות פעולה כנ"ל אחר השחיטה כדי שיהי' לה פירכוס ובא לידו כזה הלכה למעשה:
הנה נלע"ד בזה. דהנה עפי"ד הזבח שמואל דיש להחמיר אם שהה זמן מה ואח"כ פירכסה די"ל דהוי רק כמפרכס כזנב הלטאה ודבריו תמוהים וכבר פלפלו הרבה גדולי האחרונים עיי' בדרכי תשובה שם ובדברינו בשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' נ"ה) דיש לתת מקום לדבריו שהוא רק אם פירכסה לאחר שנשבר המפרקת עיי"ש עכ"פ כיון דגם מרן בשו"ת דברי חיים לא דחה לגמרי דברי הזבח שמואל ועיי"ש בדברינו במנח"א ע"כ יש להכריע כזה דהיכא שהכה על זנבה (ד"מ) ואח"כ פרכסה בידה היינו שהוא מקום רחוק ממקום שעיררה ע"י הכאתו. או כגון שחתך בהורידין ואח"כ פרכסה ברגלה אז אין לחוש גם אם פיררו הפרכוס בידיו כנז' משא"כ כשפרכסה סמוך למקום שעיררה והכה בכח כנז' באותו אבר י"ל דהוי כעין פרכסה בזנב הלטאה דלא מהני אבל כשפרכסה במקום רחוק שלא במקום האבד הלז י"ל דלא הוי כעין פרכסה בזנב הלטאה כיון דפרכסה כזנב. הלטאה הוא בשרץ במקום זה היינו הזנב בעצמו משא"כ במק"א הרחק הלאה, והגם כי מד' הזבח שמואל נראה דגם בכל מקומות יש לחוש שאינו פירכוס גמור רק כזנב הלטאה מ"מ הבו דלא לוסיף עלה כיון שאנו מדמין זה לעשות מעשה להחמיר כעין שם ולא כשהכה במק"א הוי כמובן:
ב) ומ"ש ע"ד השמ"ח (שם סעי' ב') בכפפה ידה אינה פרכוס דאפי' אין בב חיות יכולה לעשות כך. ונסתפק מעל' אם לשחוט אוא"ב אח"כ תמהני מה זו שאלה הלא הוא פרכוס כשר לדעת הש"ך ודעימי' הגם שהתב"ש מחמיר ופסקי' כותי' אבל לומר דמותר לשחוט אחרי' את בנה וכמ"ש שם מעל' בעצמו שנראה כן מדבריו (בסעי' ד') בשמ"ח שם דמטעם אוא"ב אסור משום דמיקרי פרכוס קצת. ועיי' בדרכי תשובה (ס"ק כ"ט) מה שהביא דעת אחרונים דעכ"פ בדיעבד יש לסמוך בכפפה ידה על המקילין להכשיר עיי"ש א"כ פשוט לענין אוא"ב להחמיר ושלום וכט"ס: