אור ברסלב

שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן נה

סימן נד

בתשו' אבני נזר (או"ח סי' תי"ט) יצא לדון בדבר החדש מה שחידש ודרש בשנה שחל ערב סוכות ביום א' שמחוייבים לעשות סוכה קודם השבת דחשיב מעביר על המצות. כיון ששבת בנתיים שאין יכול לעשות הסוכה הנה קודם השבת ולאחר השבת שני זמנים חלוקים וכשמעביר מזמן לזמן חשיב מעביר על המצות כמו במגילה (ז' ע"ב) למ"ד קורא באדר ראשון כשממתין עד אדר שני חשיב מעביר מי"ד שבראשון עד י"ד שבאדר שני והיינו משום שימים שבנתיים אינן ראויין לקריאה ודבריו במחכת"ה תמוהים למעיין כאשר נבאר להלן בעה"י:

והנה תלמידו הה"ג מקינצק הרבה להשיב עליו והשיג שפיר בעיקר הדבר דל"ש לומר זריזין מקדימין ואין מחמיצין את המצוה וכו' רק בהמצוה בעצמה (כגון בקריאת המגילה בפורים בי"ד וכיוצא) ולא בהכנה למצוה ובפרט בעשיית הסוכה שאינה מצוה כלל הואיל וסוכת גנב"ך כשירה ועשייתה לאו מצוה הוא וכדאמרי' במכות (דף ח' ע"ב) הואיל ומצא חרוש אינו חורש לאו מצוה הוא והוא השיב לו וחפצו להעמיד דבריו מהך מתני' דשבועות (כ"ט ע"א) נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה והגם שהשיג עליו תלמידו מס' הון עשיר שפי' שלא לעשות סוכה שלא לישב וע"ז כתב (באבני נזר) דאין זה פירושו של "לעשות" וגם הביא מתיזוה"ק (תיקון ע' דף קל"א) וכל פקודין דסוכה ולולב תליין בידין. וברש"י מכות דף ח' ע"א) דעשיית הסוכה היא גופה מצוה עכת"ד. והנה נפלאתי על גאון וגדול כמותו וכי נעלם ממנו דתליא בפלוגתא דבבלי וירושלמי אי עשיית הסוכה הוי מצוה או רק ישיבתה והרי ש"ס מפורש נגדו במנחות (דף מ"ב ע"א) העושה סוכה לעצמו מברך שהחיינו בא לישב בה מברך אקב"ו לישב בסוכה ואמרי' בגמ' ואלו לעשות סוכה לא מברך וכו' עיי"ש ובתוס' שם (ע"ב) ד"ה ואלו לעשות ובתוס' סוכה (דף מ"ו ע"א) ד"ה העושה סוכה לעצמו בשם הירו' ברכות דס"ל להירושלמי דמברך באמת על עשיית סוכה וגם על עשיית ציצית ותפילין והוא בירושלמי ברכות (פ' הרואה הלכה ג') וכיון דהוא פלוגתא בין הבבלי והירושלמי דהירושלמי ס"ל דמברך לעשות סוכה משום דהעשיי' בעצמה מצוה והש"ס דילן ס"ל בפירוש דאין מברך לעשות סוכה משום דאין העשיי' מצוה (וכנ"ל כיון דהיכא דאשכח סוכת גנב"ך כשירה וכשירה ע"י נכרי שעשאה) וכיון דהוא פלוגתא בין הבבלי וירושלמי פשוט דהלכה כש"ס דילן וכדפסקינן בטוש"ע או"ח (סי' תרמ"א סעי' א') והט"ז כ' שם הטעם דאינו מברך לעשות סוכה משום דאין עשייתה גמר מצוה רק ישיבתה וגם כשירה ע"י נכרי ע"כ אין עשייתה מצוה וגרע מכתיבת ועשיית תפילין דזה צ"ל לשמה ע"י ישראל ועיי"ש בלבוש ופמ"ג במ"ז. וכיון דאין זה עשייתה תכלית המצוה כלל ל"ש בזה אין מעבירין על המצות כנז'. וביותר תמהתי על הרב אבני נזר מ"ש על דברי הה"ק הון עשיר בפי' המשנה דשבועות שלא לעשות סוכה שפי' (בהון עשיר) שלא לישב שם (כאשר הוא האמת פי' זה כפשוטו) ודחה הוא דאין זה הפי' של "לעשות" כנ"ל ונבהלתי משתומם דאם כפי דבריו מה דאמרי' (בכתובות פ"ו ע"א ובחולין קל"ב ע"ב) אומרים לו "עשה סוכה" ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו ולפי דבריו ג"כ הפי' דמכין אותו עד שתצא נפשו עד שיעשה הסוכה קודם החג וכי לא סגיא דיתיב בסוכת גנב"ך ושעשאו נכרי כשירה וכי הורגין אותו עד שיעשה סוכה בעצמו. והיעלה על הדעת התעקשות כזה הלא המפרש כן אינו אלא טועה בדבר משנה לכ"ע גם במשנה דשבועות הנז' ומ"ש כנז' מתיקונים דחשיב שם פקודין דתליין ברגלין ובידין. והלא חשיב שם במצות דתליין ברגלין הליכה לברית מילה וכי קס"ד דהליכה לברית מילה הוא המצוה והלא המצוה הוא רק למול א"ו דחשיב שם רק דרך מילי דחסידותא עשיית המצות ולא המצות בעצמותן ע"כ חשיב גם סוכה ולולב דתליין בידין ובאמת מהו הכונה הליכה לברית מילה כתבתי מזה בעה"י בחיבורי אות שלום על הל' מילה (סי' רס"ה ס"ק כ"ד) דעל כרחך זהו היינו שנושאי' התינוק לביהכ"נ למולו והולכים לשם המוהלים או הליכה לסעודת ברית מילה או הליכה לבית התינוק למולו ופשיטא שכ"ז אינו כלל מעיקרי המצוה וה"נ הך דחשיב עשיית הסוכה אבל לא זהו עיקר המצוה וז"פ:

וגם אם נדמהו עשיית הסוכה להליכה לברית מילה כנ"ל מתיזוה"ק או כדברי הירושלמי דעשיית המצות סוכה מברך עלי' וגם עשיית התפילין כנ"ל והיעלה על הדעת שאם א' הולך למול את בנו או שכבדוהו למול בן חבירו והלך מביתו ביום ה' והברית מילה (בדרך משל) יהי' ביום ג' שאסור להנפש בדרך ביום ועש"ק רק שמחוייב לדלג על ההרים לנסוע בגמלא פרחא עד ש"ק כדי שלא יפסיק באמצע בש"ק שאז אסור לנסוע ולמול וה"ז דומה כמו שהעלה באבני נזר לגבי בנין הסוכה. א"ו פשוט שמותר לנסוע בכל עת שירצה רק שיבא שמה ליום השמיני בבוקר למולו וה"נ רק שיוגמר קודם בין השמשות דחג ואם מתחיל מיד אחר יוהכ"פ מה טוב אבל יוכל להנפש מחמת הכנת ש"ק וכנז'. וגם במילה הגיע זמנה ג"כ בתוך השמונת ימים להכין בכל חפצו כמו שכתבו בספרים על מ"ש בן שמונת ימים כי אאע"ה הי' משתוקק כל השמונת ימים למול בנו ועי"ז קיים כל השמונת ימים מצות מילה וזהו שמונת ימים דבוק כמו שפירש"י וה"נ בהכנת הסוכה שלאחר יוהכ"פ עד סוכות. וגם מה שדמוהו בירושלמי לתפילין בכתיבתן ועשייתן דמברך לעשות תפילין לשי' הירושלמי והגע בעצמך אם א' כותב תפילין הנה מלבד דמבואר עפ"י סוד שיכתוב לכתחלה רצופים כל מה דאפשר כל הפרשיות עיין באה"ט ושע"ת (או"ח סימן ל"ב ס"ק ב') בשם ס' הכונות להאריז"ל אבל לא עלה על הדעת שום א' כשכותב התפילין ביום ה' וביום ועש"ק ומניח לכתוב פרשה רביעית אחר ש"ק דיהי' שייך בזה אין מעבירין על המצות פשיטא דאינו ענין לכאן כלל וה"נ בשאלה דבנין הסוכה הנ"ל ועוד יותר בזה בתפילין שייך מצוה בכתיבתן משום דצריך לקדשן וצריך להיות ע"י סופר יר"א משא"כ בסוכה דכשירה ע"י נכרי וכנ"ל החילוק בשם הט"ז (סי' תרמ"א ס"ק א') כ"ש דל"ש כלל אין מעבירין על המצות בכה"ג: וגם מה שהפליא (באבני נזר) דברי תלמידו הנ"ל דרש"י במכות (ח' ע"א) ס"ל דהזמנה למצוה הוי עושה מצוה ע"כ הוי בעושה סוכה חל עלי' הקדושה מיד והוי בנינה שוב מצוה מיד משא"כ בסוכת גנב"ך לא חל עלי' קדושה רק בשעת ישיבה עכ"ד ולא ידעתי אמאי קלסי' שם הלא אלו ואלו לא חל עליהם קדושה על עצי סוכה רק לז' ימי סוכות היינו מביהשמ"ש דכניסת החג עד סופו וגמרי' בגמ' סוכה (דף ט' ע"א) חג הסוכות שבעת ימים לה' כשם שחל ש"ש על החגיגה כן חל ש"ש על הסוכה אבל רק לשבעת ימים כנז' (ופסקי', כן בטוש"ע או"ח סימן תרל"ח) ועיי' במטה אפרים הל' סוכה (סעי' כ"ט) דמי שיש לו סוכה בנויי' עם גגות שיש להם צירים שנכון שיהי' הגגים פתוחים בתחלת כניסת יו"ט והיינו כדי שיהי' חל ש"ש על הסוכה בתחלת כניסת קדושת היום אבל מקודם מאן דכר שמי' שיהי' חל קדושה על הסוכה. ופשיטא דגם העושה סוכה לא חל עלי' קדושה רק ביהשמ"ש דכניסת החג כשיושב בה ואין חילוק כלל ובודאי לא יחלוק על הש"ס דילן ופסקינן כן כנז' בלי חולק:

ומ"ש בשם רש"י במכות כנ"ל דעשיית סוכה מצוה הוא ז"א הוכחה דס"ל לרש"י כן אדרבא נראה שיטת הסוגיא שם דאמרי' ממאי דמחטב עצים דרשות דילמא מחטבת עצים דסוכה ומחטבת עצים דמערכה ואפי"ה אמר רחמנא ליגלי' ומתרץ הגמ' כיון דאם מצא הטוב אינו חוטב לאו מצוה פירש"י השתא נמי כי לא מצא חטובה אין החטבה מצוה אלא עשיית הסוכה עכ"ל ומובן ממילא כי אין כונתו דעשיית הסוכה הוא עיקר המצוה דהא עיקר המצוה הוא לכ"ע רק הישיבה בסוכה וגם לא שייך לומר דיסבור רש"י כהירושלמי הנ"ל דמברך על עשיית הסוכה אלא ודאי ס"ל ומפרש ש"ס דילן דאינו מברך על עשיית סוכה רק הישיבה בלבד הוא המצוה ופשוט בכונת דברי רש"י דרצה לפרש דברי הגמ' דחטיבה דמצוה דהיה קשה לכאורה דאיזו יחס ושייכות הוא לחטיבת עצים לסוכה הא בסוכה עיקר המצוה רק ישיבתה וגם סוכת גנב"ך כשירה ולאו דוקא לבנותה שיהי' שייך לומר דצריך לחטוב עצים למצוותה ובע"כ המציא אופן דמיירי הגמ' כשאין לו סוכת גנב"ך ונצרך בע"כ לבנותה קודם יו"ט ע"כ שייך בזה חטיבת עצים דמצוה לסוכה על זה לחטוב עצים מן היער ואעפי"כ מסקינן דגם באופן זה לא הוי חטיבת עצים דמצוה (גם כשאין לו סוכה אחרת מוכנה) כיון דאי משכח חטוב אינו חוטב כנז'. וא"כ לפי המסקנא באמת (גם לרש"י) היכא דאשכח סוכת גנב"ך בודאי אין בנינה מצוה וז"פ וברור:

ומה שכ' שכל שהוא סמוך לחג הסוכות המצוה יותר לבנותה כמו במצות בערב פסח שהמצוה בע"פ סמוך יותר לחג, הנה אין שם הטעם במצות שיהי' סמוך ליו"ט רק שיהי' אחרי ביעור חמץ כמ"ש הטור (בסי' תנ"ח) בשם רבותינו הראשונים דמה"ט כשחל ע"פ בשבת יש דיעות שיאפום במוצאי שבת היינו בליל יו"ט (ועיי' בדברינו בשו"ת מנח"א ח"א סי' נ"ט באורך) דאם כטעמי' כמ"ש באבני נזר כדי שיהי' סמוך למצוותו היינו בערב תאכלו מצות למה דוקא כשחל ע"פ בשבת הלא גם בשאר השנים הי' נכון יותר לאפותן בליל יו"ט סמוך למצותן דאכילת מצה ולמה כ' דוקא כשחל ע"פ בשבת א"ו רק מטעם ביעור חמץ דאיתקש לפסח כנז' בטור וב"י שם ול"ש כ"ז בסוכה. ועוד ממ"נ אם כטעמי' (באבני נזר) לדמות, סוכה לפסח שנכון יותר מה שהוא קרוב ליו"ט א"כ ממילא טוב יותר להניח על לאחר שבת שבנתיים היינו על יום א' שהוא ערב סוכות לגמור אז בנינה א"ו דז"א, ודבריו בלתי מובנים ומופרכים מכל צד. במחכת"ה:

וגם עיקר ראייתו שהביא ממגילה (ו' ע"ב) ודן בזה מפני שהשבת בנתיים חשיב מזמן לזמן מעבירין על המצות כמו שם למ"ד דקורין באדר ראשון כשממתין עד אדר שני חשיב מעביר כיון שמי"ד באדר ראשון עד י"ד שבאדר שני הימים שבנתיים אין ראויין לקריאה עכ"ד. הנה זה הטעם משום שהימים בנתיים (היינו חצי חודש השני של אדר"א וחצי חודש הראשון של אדר ב') אין ראויין לקריאה ע"כ נקרא מעביר על המצות זה לא נזכר שם בגמ' ומפרשים לא מיני' ולא מקצתי' מטעם זה ואדרבא כ' התוס' שם בד"ה מסתבר וכו' דיש מפרשים דל"ש למימר אין מעבירין על המצות אלא היכא שיש לפניו שתי מצות שיש לו לעשות קודם אותה דפגע ברישא וזה אינו דהכא ליכא אלא מצוה א' ואפי' הכי מפרש הטעם משום דאין מעבירין על המצות עכ"ל התוס' (ועיי' בס' בית יצחק על מגילה שם) והרי מזה דלא משום מצוה אחרת או זמן אחר שחוצץ בנתיים (כגון שחל שבת בנתיים כנ"ל) נגעו בה אלא פשוט משום דמעביר כל המצוה קריאת המגילה שזמנה באדר א' לשי' ר"א בר' יוסי ומדחה אותה לאדר שני אבל אין דמיון כלל כשמתחיל לעשות הסוכה מיד אחרי יו"כ ומפסיק באמצע בבנינה מפני קדושת שבת כמובן. וגם בלא"ה אין טעם לדבריו בזה באבני נזר דממ"נ אם מיירי שמתעצל לחנם ועומד באמצע בנינה הרי הוי ממילא מחמיץ המצוה אפי' אם לא חל שבת באמצע, ואם מפסיק באמצע כשמתפלל או הוצרך לישן או לאכול וכיוצא שעי"ז מוכרח להפסיק בכל פעם ומכ"ש מפני שבת שחל בנתיים הרי בודאי עושה כהוגן בהפסקו ויכול להתחיל מיד אחר יוה"כ לבנותה דמאן יימר לן שמוכרח לעבוד בלי הרף ושלא להפסיק גם בהפסקת אכילה ושינה ותפלה וכיוצא ובפרט כשיגיע ש"ק ועש"ק הכנה רבה לשבתא ולהשמר מחללו והכנת שבת הוי תדיר ממילא ועפימ"ש התוס' ביומא (דף ס"ג ע"א) דכשהולך ומפסיק לעשות מצוה התדיר יותר לא הוי מעביר על המצוה עיי"ש ובשו"ת צבי תפארת לאאמו"ר זי"ע (סי' י"ג אות ד'):

ותמהני על אדם גדול כמותו ז"ל שלא הי' לו לעורר בדרשתו על ענין נחוץ יותר רק על חידוש הלכה זו שאין בה ממש, או שהי' עירו כולם צדיקים עד שלא הי' לו להוכיחם ולהזהירם כלל בשום ענין רק על חומרא יתירה כזו. והוא נפלאת בעינינו, וה' יצילנו משגיאות, ויראנו בתורתו נפלאות:

תוכן העניינים

שות מנחת אלעזר חד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה