שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן מג
ראיתי ונתתי אל לבי מהידוע מדברי המג"א (סוף סי' תצ"א) שעלה ונסתפק במי שהתחיל לאכול במוצאי פסח מבעוד יום ונמשך עד הלילה מוצאי אחרון של פסח ועדיין לא התפלל והבדיל צ"ע אם מותר לאכול חמץ דלכאורה נראה שמותר לאכול דכיון שחשכה לילה הוי חול לכל מילי אלא שחכמים אסרו לעשות מלאכה עד שיבדיל בתפלה אבל לאיסור חמץ אינו תלוי בהבדלה שהרי אפי' בח"ה אסור לאכול חמץ ולכן כיון שחשכה מותר לאכול חמץ עבב"י רס"ג עכ"ל המג"א ומה דמספקא לי' להמג"א פשיטא לי' להחק יעקב להקל ומביא קצת ראי' מהא דמקילין כמה דברים ביום אחרון של פסח באיסור ספק חמץ הואיל והוא רק ספיקא דיומא ולא הוזכר בא' מהפוסקים להחמיר מטעם שלא הבדיל א"כ עדיין איסור חמץ עליו היום אלא ודאי דאין קפידא לענין איסור חמץ בהבדלה עכ"ל הח"י והנה הראי' שהביא המג"א מסי' רס"ג השיג בפמ"ג בא"א שם די"ל דאחרים שבישלו בשבילו מותר משא"כ לאכול הוא חמץ אסור עכ"ד והחילוק מובן דהתם האדם שלא הבדיל אינו עושה מעשה בידים משא"כ הכא דאוכל חמץ ואח"כ מברך ביהמ"ז ובתוך הביהמ"ז אומר יעלה ויבא וכו' את החג המצות הזה (דהא א"א בענין אחר אשר תסוב השאלה ההוא, דהא אם כבר בירך ביהמ"ז ממילא בלילה כשהחשיך אסור לאכול קודם הבדלה) וכמבואר בטוש"ע או"ח (סי' קפ"ח סעי' י') דבסעודת יו"ט שהתחיל מבעוד יום בע"כ מזכיר יעלה ויבא גם כשבירך במוצאי יו"ט וא"כ איך יברך בביהמ"ז ביום חג "המצות" הזה אחרי שאכל "חמץ" והוא זרות ותמוה וסתירה אשר אין הדעת סובלתו, וגם הקצת ראי' שכתב בחק יעקב נ"ל שאינו ראי' לא מיני' ולא מקצתי' כלל דהא כל הקולות שאנו נוהגין ביו"ט שני שאין מקילין ביו"ט ראשון כמבואר בטוש"ע או"ח (סי' תצ"ו סעי' ב') לענין לכחול את העין וכן לחולה שאין בו סכנה ועיי"ש בשע"ת בשם תשו' מהריק"ש לענין שן כואבת ביו"ט שני וכן כיוצא בזה דכל אלו הדברים אסורים ביו"ט ראשון וא"כ לפי"ד הח"י איך מותרי' לעשותם בי"ט שני הא לא הבדילו מיו"ט ראשון לשני והאיך הותרו אלו הקולות לי"וט ב' אלא ודאי דא"צ להבדיל לזה רק למלאכות גדולות וכמ"ש בטוש"ע או"ח הל' שבת (סי' רצ"ט סעי' י' בהג"ה) דגם בהדלקת נר נוהגין להקל קודם שהבדיל אפי' בתפלה אפי' שהוא מלאכה דאו' מכ"ש מלאכות דרבנן ושבות במקום שההפרש בין יו"ט א' לב' וכיוצא וגם לענין אכילת חמץ לענין חומרות שמחמירי' בז' ימים של פסח ובאחרון של פסח מקילין בחומרות אלו בודאי ל"ש להבדיל ביניהם כלל ואינו אפי' כדמות ראי' מ"ש בח"י כנז'. ותמהני בראותי באלי' רבא שהביא מהמג"א להחלט דמותר לאכול חמץ כשנמשכה סעודתו בח' של פסח למוצאי יו"ט ובאמת במג"א כ' זה רק בצ"ע כמו שהבאתי לשונו לעיל ומה דמספקא לי' להמג"א פשיטא לי' להח"י להיתר ולענ"ד פשיטא לי לאיסורא כנ"ל כיון שאין ראי' להיתרא כנז' וכיון שאי אפשר לאכול אחרי ביהמ"ז קודם הבדלה ובתוך הסעודה נראה דאסור לאכול חמץ גם בלילה משום דהוי תרתי דסתרי אהדדי כשיאמר אח"כ ביעלה ויבא חג המצות כנז' וכן באחרוני זמנינו בס' משנה ברורה על או"ח כ' כשאכל סעודת קבע של מצה באחש"פ לא יאכל חמץ מבערב ויאמר אח"כ ביעלה ויבא חג המצות וכן עוד באחרונים שהניחו דברי המג"א בצ"ע דהא בביהמ"ז הוי תרתי דסתרי אהדדי כנ"ל: