אור ברסלב

שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן מב

סימן מא

ראיתי בשו"ת חתם סופר (חלק ו' סי' כ"ט) מ"ש על דברי הרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות (מאמר א' הוא מאמר חקור דין ח"ב סי' י"ג. ובחת"ס מצויין שם בט"ס) בענין קו' הרא"ש איך כתב משה רבינו י"ג ס"ת ביום פטירתו שהי' בשבת וכ' שהרמ"ע תי' באופן אחר וכ' בחת"ס וז"ל אבל מ"ש דאותו היום נתארך ולמעלה הי' שבת ולמטה ערב שבת דבריו מאוד תמוהים א"כ לעולם יהי' כן שבת שלנו הוא חול למעלה ואין אנו שובתים בשבת של יוצר בראשית ית"ש שרי לי' מארי' למימר הכי ושביק לחסידותי' וסמבטיון יוכיח בעל אוב וקברו של רשע יוכיח ובמלחמת עמלק, העמיד מרע"ה השמש יום תמים א"כ מכאן ואילך נתבלבלו השבתות ולא ניתנה תורה בשבת שלמעלה ולמה לא ירד מן בשבת שלנו שהוא חול למעלה אולי לא יאמר הקב"ה לא חשש על שבת שלמעלה אלא על שלא יצא אנחנו בשבת שלנו ללקוט מן ודברים הללו אסורים לשמוע ולהעלות על לב ועיי' בכוזרי כמה טרח החסיד להשוות שבתות כל המדינה בכל העולם לשבת בראשית כדי שיארע מנוחותנו ממש עם מנוחת הבריאה הראשונה ישתקע הדבר ולא יאמר וכו' עכ"ל החת"ס ונשתוממתי על המראה איך יכתוב הגאון חת"ס זצ"ל כזה נגד קדוש ישראל חד מן קמאי רבינו הגאון האלקי הרמ"ע מפאנו זי"ע ובפרט אשר חיפה עליו דברים שלא עלתה על דעתו ולא כתבן מעולם כמו שנראה להמעיין בעשרה מאמרות שם דהנה הך דכ' החת"ס משמי' דהרמ"ע דאותו היום נתארך ולמעלה הי' שבת ולמטה ערב שבת כנ"ל לאו בפירוש איתמר שם כלל ולאו מכללא איתמר שם כללא דכייל החת"ס ורצה להעמיסו בדעת הרמ"ע שיחלוק ח"ו על זמן שבת שלנו כשרואין באופק שלנו כגון ששקעה החמה בערב שבת במעלי שבתא וכן במוצאי שבת זה לא עלה מעולם על דעת שום איש ולא להרמ"ע כמ"ש החת"ס בשמו דאל"כ לא הי' מקשה עליו מסמבטיון ובעל אוב וכו' (ועיי' בדברינו בשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' כ"ג דהשבת ניתן רק במקום ובאופק אשר שם האדם וכל ישראל ישבתו איש על מחנהו ואיש על דגלו לפי המקומות והאופקים אשר המה בהם אם כי הזמנים לא יתאחדו בזמן ובשעה א' עיי"ש ועיי' בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' ע"ו) וגם לא קשה מד' הכוזרי כלל כנז'. דהרמ"ע כתב שם בזה"ל וכ"ש שיוסיפו אהבה בדרוש הזה עם המוזכר במדרש רבה לסוף פ' וילך כי אחרי שכתב י"ג ספרים השכים לפתחו של יהושע ואין השכמה אלא למחרת בבוקר וכשנכנסו לאהל מועד הפסיק ביניהם עמוד הענן וכו' עכ"ל ופי' היד יהודא וז"ל וכ"ש שיוסיפו שלמי העיון אהבה ויחבבו הדרוש הזה להשוות הדעות בענין זמן מיתתו של משה בשביל מה שנזכר מזה במדרש רבה פ' וילך על פסוק הן קרבו ימיך וז"ל ר' סימאי אומר היום קבל לפני הקב"ה אמר רבש"ע איני זז ואיני שוקע ומשה קיים כיון שידע משה שהי' לו למות באותו היום מה עשה אמר ר' ינאי כתב י"ג ס"ת י"ב לי"ב שבטים וא' הניח בארון שאם יבקשו לזייף דבר שיהיו מוצאים אותה שבארון אמר משה מתוך שאני עסוק בתורה שכולה חיים היום שוקע והגזירה בטלה מה עשה הקב"ה רמז לשמש והי' עומד ומתקשה כנגדו אמר אינו שוקע ומשה קיים בעולם וכו' קרא את יהושע אמר לפניו רבש"ע יטול יהושע ארכי שלי ואהא חי א"ל הקב"ה עשה לו כדרך שהוא עושה לך מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע וכו' הרי שאמר שבאותו היום שמת הי' כותב הי"ג ס"ת וא"א שהי' זה בשבת ואמר עוד שלמחרתו השכים לפתחו של יהושע ואותו היום נסתלק והוא כיצד אלא ודאי כדאמרן עכ"ל היד יהודא הרי לפניך בלשון הרמ"ע לא נמצא כלל מ"ש החת"ס בשמו רק מלשון פי' היד יהודא נראה להוכיח וכן נראה כן כונת הרמ"ע בעצמו דאל"כ למה דייק הך דהשכים לפתחו של יהושע שהי' ביום השני בבקר וגם הא עדיין קשה דא"כ כיון שלא שקעה החמה כדברי המד"ר שהביא וא"כ הי' עדיין יום ארוך ולא שייך השכים לפתחו וענין השכמה בבקר רק ביום השני משא"כ אם הוא יום ארוך א'. אלא ודאי דבאמת לא שקעה החמה עד שמת משה (כאשר אמרה השמש מפי רצון הקב"ה כנז' ממד"ר) רק שהשעות שהי' כבר אחרי כ"ד שעות מערב שבת נחשבו ליום בפ"ע ולפי החשבון הי' כבר השכים לפתחו כיון דלפי הזמני' והשעות כבר שכבו בשינה בנ"א בנתיים לפי זמן רוב השעות וע"כ שייך לשון השכים לפתחו וגם נחשב לענין זמן מיתת משה שהי' שבת היינו לפי השעות נמצא כיון שלא שקעה החמה בערב שבת עדיין נמצא דעדיין הוא יום ערב שבת לענין דמותר בעשיית מלאכה, ואיפתר לפי"ז בעיין דאיבעיא לכולי עלמא באותן המדינות שהוא יום ארוך חדש תמוז שאין החמה שוקעת וכו' מה יעשו בשמירת יום השבת וכיוצא בדיני התורה שתלויים ביום ולילה (כאשר נבאר להלן בעה"י) דאזלינן לקולא דכיון שלא שקעה החמה בע"ש הוי עוד ערב שבת ומותר בעשיית מלאכה ע"כ ה' מותר לו לכתוב הס"ת כיון דאצלנו הוא עדיין ערב שבת כשלא שקעה השמש משא"כ לענין שעות העולם הי' כבר יום השני וניחא לשון המד"ר שהשכים לפתחו כנז'. עכ"פ רק מכללא איתמר ומפי' היד יהודא אבל לאו כללא דכייל החת"ס בשמי' דהרמ"מ דאין השבת שלנו כזמני השבת בשמים זה לא כ' ולא משמע כלל מדבריו וגם לא מיירי בזה רק בעמידת החמה ע"ד נס, וממילא לק"מ קו' החת"ס מסמבטיון ובעל אוב וכו' וכן מה שהקשה מירידת המן לק"מ דהתם לא הי' עמידת החמה וגם אין כאן שייכות מעיקרא ושום מקום לקושייתו כנ"ל ותמהני מאוד על הגאון חת"ס זצ"ל ברוב גאונו וצדקתו על דבריו שאין להם שחר בזה, וכל הדברים שכתב נגד הרמ"ע מפאנו זצ"ל יכונו עליו בודאי בזה:

אמנם בגוף השאלה במדינות הנז' אשר תמוז הוא' יום א' ארוך וכן טבת הוא לילה א' ארוכה הנה ראיתי בדרך מקרה בתפארת ישראל על המשניות (בפ"א דברכות) נסתפק בזה ולא העלה שום דבר ברור ושום ראי' לזה וכ' שאותם הנוסעים סמוך להנארדפא"לל (עם ציידי התנינים הגדולים) ששם רואים השמש בהקפה תמידי דעתו לשער בכל היקפה לד' רוחות אז ידעו שהוא כ"ד שעות ולחשבו ליום א' וביום הז' יחשבוהו לשבת אולם גם בזה הוא נבוך עיי"ש ודעתו שחומרא זו הוא רק מדרבנן בשמירת שבת שם במקומות האלו וכן נראה שכיון שלא שקעה השמש מנין לנו לחייבו מדאורייתא בשמירת שבת וכיוצא וכן נראה דעת הרמ"ע מפאנו כנ"ל דע"כ כ' משה הי"ג ס"ת דכשלא שקעה החמה הוי עוד ערב שבת. וגזירה דרבנן י"ל ל"ש גבי' בכה"ג כשעמדה החמה בדרך נס כזה כי מילתא דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן הגם כי מהסתם קיים משה רבינו כל דברי רז"ל וגזירתם מ"מ על זה לא גזרו. אולם נמצא לפי"ד הרמ"ע כנז' ולפימ"ש בתפ"י לענין הבא לנארדפא"לל כנז' שצריך להחמיר רק מדרבנן אבל לא מדאורייתא כיון שלא שקעה החמה במקומו שם. וזה יתכן כשלא שקעה החמה בערב שבת כנז' מהרמ"ע אבל יש לעיין כשבא ע"י ספינה להנארדפאלל בשבת והיינו שבהיותו בערב שבת במק"א עוד לא הגיע למקום הזה בציר הצפוני ושם שקעה עוד החמה בע"ש על שעה מועטת ולציר הצפוני הגיע בשבת (היינו למקום שאין עוד שקיעה"ח) וכיון שלא שקעה עליו החמה כל ימי היותו שם י"ל הרי נשאר בחזקת שבת כיון שלא שקעה עליו החמה ולא יצא השבת ולא החלו ימות החול ול"ש להתירו במלאכה ונמצא אסור במלאכה (אולי מדאורייתא) כל ימי היותו שמה ול"ש לומר דיעבוד כדי פרנסתו ולא לימות ועיי' בש"ס שבת (דף ס"ט ע"ב) דשאני התם דההולך במדינה ושכח איזו יום הוא שבת שם י"ל דהוא רק במדבר שלא יוכל לצאת משם אם יתענה ולא יעשה כדי פרנסתו לא יצא משם כי ימות. אבל הכא אם יוכל לחזור בספינה למקום שיש שקיעה"ח מי יוכל להתיר לו להיות שמה ולעשות מלאכה אפי' כדי חייו כיון שלא שקעה החמה עליו מיום השבת כנז' וי"ל דזהו דאורייתא. וצ"ע:

אמנם הוא לפליאה נשגבה כי לא נתבאר. בשום מקום בש"ס ודחז"ל ולא בפוסקים ראשונים ואחרונים מהו דינם של אותן מקומות לענין ק"ש ותפלה ובפרט לענין שבת אם כי כל רז לא אניס להו וידעו בהליכות וסיבוב השמש וכדור הארץ עד שגם מדינות אמעריקא שהוא החלק השני של הכדור אשר הי' נעלם מעין כל חי גם מחוקרי העולם (עד שמצאו קאלומבו"ס) ובפרט כי יש שם בנ"א וזהו נודע לחכז"ל מאז בזוה"ק (ויקרא דף ד' ע"ב) כי יש שם דיורים גם בחלקי תבל אלו ואלין עילאין ואלין תתאין (מהכדור) (ועיי' בדברינו בחי' אות חיים על הל' תפילין סי' כ"ז ס"ק י"ג) עכ"ז לא הזכירו ולא אשתמיט בשום מקום בהם לומר מה דינם של המקומות האלו (אם יהיו שם יהודים) הנ"ל כשאין יום ולילה כסדרן כמו ברוב מקומות היישוב:

ובילדותי אמרתי שיש לומר ולהוכיח שהתורה דיבר' בכל מקום רק מהרוב וראי' מהכתוב (בפ' נח) קיץ וחורף יומם ולילה לא ישבותו והלא יש המקומות הנ"ל וכגון הסמוכים לנארדפא"לל ששם אין יום ולילה כי השמש תסובב תמיד כנ"ל אלא ודאי דהתורה דיברה רק מרוב הכדור של העולם כי ברובא ככולו יש יומם ולילה כסדרן. ולכאו' י"ל מדוע לא למדו רז"ל רוב גם מכתוב זה אך י"ל אולי דזהו בכלל כתוב בדברי אגדה ואין למדין לדבר הלכה ממנו דאזלינן בתר רובא. ושאני מויקח את המאכלת לשחוט את בנו דילפי' בחולין לענין תלוש ואמרי' שאני התם דזריזותא דאברהם וכו'. אם כי גם שם לא הי' זה ציוי מעולם כמ"ש ודחז"ל עה"כ אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי ח"ו לשחוט בנ"א עכ"ז הוי בכלל מצות שנצטוה א"א מפי הש"י אבל הכא בקיץ וחורף מזה אין ללמוד לדינא לענין דאזלינן בתר רובא אך זהו דוחק לחלק כך דהא גם זה מפי הקב"ה נאמר בתורה וגם מצינו בדחז"ל בירושלמי כמובא בתוס' מ"ק אם למדין דבר מקודם מתן תורה ועל כרחך זהו רק לענין מעשה שמספרה התורה כמו מלא שבוע זאת שנא' בלבן שלמדו דאין מערבין שמחה בשמחה וכן כיוצא הרבה מה שלמדו מפסוקי התורה שקודם מ"ת ובפרט זהו שיש להוכיח מלשון התורה דמיירי רק מרוב בודאי י"ל דזהו הוכחה, ואין לומר בזה מטעם דמקומות האלו הם קבוע דפשיטא דל"ש בזה לומר קבוע כמחצה על מחצה כיון דלא נתערבו רק כל אופק נראה וניכר רק שיש לדון על לישנא דקרא כנז' וגם עיי' ש"ס ר"ה (דף ז' ע"א) דאמרי' בעינן רוב אביב וליכא (וכיון דכתיב אביב או אסיף בעינן בע"כ הרוב מכ"א וא') ופרכי' מידי רוב אביב כתיב וכן שם להלן ואימא אלול וכו' בעינן רוב אסיף וליכא (ופרכי') מידי רוב אסיף כתיב ולכאורה קשה כיון דהתורה מיירי בכל מקום רק מהרוב א"כ הוי כאלו כתיב רוב אסיף או רוב אביב, אולם י"ל כמו דאמרינן (בריש ברכות) בשכבך ובקומך בשעה שבנ"א עומדי' אפי' עד ג' שעות שכן דרך בני מלאכים וכו' ואף שבני מלאכים המה מיעוטא דמיעוטא לגבי בני העולם כולו והכתוב מיירי מרוב מ"מ הוי זמן קימה כשעכ"פ המיעוטא דמיעוטא קמים אז ולא הרוב ויש לחלק בין הנושאים ועדיין צע"ק ואכמ"ל:

וגם יש עוד ליתן סמך לזה והערה (מפ' נח) מהכ' יום ולילה לא ישבותו, פירש"י והוא מדחז"ל מכלל ששבתו כל ימות המבול שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה והקשה המזרחי דא"כ מהיכן ידעו מספר הימים שאמר ויהי מקץ ארבעים יום ועוד איך ראתה היונה ששילחה ואיך פרחה בלי אור ותי' בשפתי חכמים דמ"ש שלא שמשו המאורות היינו שלא היתה תנועת הגלגלים אלא במקום שהי' השמש עומד שם הי' אור כל יב"ח וכו' אלא חצי הכדור הי' אור כל י"ב חודש וחצי הכדור הי' חשך כל י"ב חודש וכו' עכ"ל עיי"ש (והיינו כעין מה שהוא בציר הצפוני או הדרומי כעת כנ"ל) אולם מ"ש שם בשפתי חכמים לתרץ איך הי' יודע מספר הימים ותי' שידע ע"י זאננען זייגער) שהי' לו כיון שהחמה הי' זורחת בחלון התיבה. זהו מביא לידי גיחוך שכיון שלא הניע השמש האיך היו יודעין כלל ע"י הזאנען זייגער בלי תנועת השמש ומה הי' משמש (הזייגע"ר) הכלי או החרט הלז. ואולי כונתו שהי' אז בהתיבה אוה"ר כמו זייגע"ר שלנו ע"י פעדפר או וואגע וכשנשלמו הכ"ד שעות ידע שעבר יום א' [וכמו שביררתי בעה"י בארוכה בכמה ענינים במנח"א (חלק ג' סי' צ"ה) דאין כל חדש תחת השמש גם המכונות ותחבולות המתחדשות כבר היו לעולמים] (ומ"ש זאנענזייגע"ר אולי בטעות תיארו שם זה ולא הלך ע"י סימן צל השמש ממהלכו רק ע"י פעדער כנז'. ודוחק) ועכ"פ לפי הנז' אולי חשבו הכ"ד שעות גם כשלא הלכה השמש בדרך יום ולילה ידעו ע"י (זייגע"ר) מכונה הנז':

ובחי' אגדה בשער יששכר, במאמר שפת הים (לז' וח' של פסח) כתבתי בעה"י ע"ד רש"י (פ' בשלח) בז' של פסח שחרית עברו על הים לכך קורין השירה בז' של פסח עכל"ה ובפ' שלח (בפ' ציצית) פירש"י ח' חוטין כנגד שמונה ימים ששהו ישראל כשיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים עכל"ה וכבר עמדו המפרשים בסתירת דברי רש"י אלו דהרי לפי דבריו בפ' שלח עברו ביום ח' על הים ולא ביום ז' ונדחקו ליישב. ולענ"ד י"ל עפי"ד אאזמו"ר הגה"ק מהר"ש הרב דפה זי"ע שתי' קו' הרמ"ע בעשרה מאמרות ומובא במג"א (סי' תצ"ד) ובאמת נמצאה קו' זו עוד בתשו' הריב"ש (סי' צ"ו) כיון שיצאו ממצרים ביום ה' ולכ"ע בשבת ניתנה תורה וה"ז נ"א יום ואיך אנו אומרים ביום חמישים לספירה זמן מתן תורתינו (וכתבנו מזה בארוכה בשער יששכר במאמר המיוחד בשמו זמן מתן תורתנו בעה"י) ותי' אא"ז עפ"י המפורש בזוה"ק (פ' בא. דף ל"ח ע"א) שאותו לילה שעברו על הים הי' אור ויום לישראל כתקופת תמוז וכיון שלא הי' הפסק בלילה ושום חשך באמצע בין שני הימים הרי נחשבו יום ז' ויום ח' ליום א' היינו שנחשב יום ח' עדיין ליום ז' כיון שהלילה בינותם הי' אור לישראל (וכעין מ"ש ביע"ד שהיו שני ימים של ר"ה כיומא אריכתא דמיא) וא"כ שפיר בעת נתינת התורה הי' רק יום החמישים לצאתם ממצרים כיון שיום הז' ויום הח' רק לא' נחשבו כנז'. משא"כ לאנשי העולם היו לילה באמצע והי' נ"א יום (מיום ה' עד שבת בשבוע הז') ואנו עושים זמן נתינת התורה כפי מה שהמה חשבו זמנו אז לזכר הנס הזה שהי' יום בעת לילה בקי"ס וממילא הוא רק יום החמשים בעת נתינת התורה עכ"ד אא"ז הנ"ל זצלה"ה ודפח"ח. ולפי"ז י"ל שפיר בפ' שלח שנשתהו ח' ימים משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים כי לאנשי העולם הי' יום שמיני כשירדו על הים כנ"ל משא"כ בפ' בשלח שקאי על זמן שקורין השירה בזמנה לזכר הנס אז בודאי יש לקרותה ביום השביעי של פסח ולזכר הנס הגדול שהי' אור לישראל בלילה ולא הפסיקה הלילה ועדיין הוא נחשב בע"כ ליום ז' ונכון. והארכתי עוד בזה שם ואכ"מ להאריך בדברי אגדה:

תוכן העניינים

שות מנחת אלעזר חד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה