אור ברסלב

שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן לב

סימן לא

בסוגיא דהואיל:

בפסחים (מ"ו ע"ב) בפלוגתא דרב חסדא ורבה בהאופה מיו"ט לחול אי אמרינן הואיל ואי מיקלעי אורחים חזי לי' והרי"ף והרמב"ם (פ"א מהל' י"ט הל' ט') פסקו כרבה דאמרינן הואיל ואינו לוקה (רק איסורא מדבריהם עכ"פ איכא כמ"ש המפרשי') והנה בסוגיא זו יסתער עלינו הרבה קושיות. א') קושיות הבעל המאור על הרי"ף שפסק כרבה עיי"ש מה שתמה על מ"ש הריף דכיון דאסיקנא דבפלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע קמיפלגי ופסק כר"א כיון דתליא הך דר"א באחריתי דר"א דהסל מצרפן לחלה וכו' דפסקינן כותי' וע"ז השיג הבעל המאור דלא תליא הא בהא דסל מצרפן לחלה וגם מדברי ר' פפא (בסוגיין) דאמרי' דילמא לא הוא עד כאן לא אמר ר"א וכו' א"כ לא אתיא רבה כר"א דוקא וא"כ מנ"ל לפסוק כרבה בזה דאמרי' הואיל באופה מיו"ט לחול. ב) הנה בתוס' בפסחים (דף ס"ב ע"א) בד"ה האי מחוסר מעשה הקשו למאי דאמרי' שם רבה אדרבה לא קשיא הכא מחוסר מעשה והקשה ריב"א דהא בפ' אלו עוברין מסיק כתישה ביו"ט מי שרי משמע אי הוי שרי אמרינן הואיל אע"ג דמחוסר מעשה ותי' ר"י דהאי מעשה דמילה חשיב טפי עכ"ל ועל זה קשה לפי"ד התוס' ישנים ביומא (דף ס"ג ע"א) בשם הר' אלחנן דבמילה כיון שכל שעה בידו לתקן א"ע ובאיסור כרת הוא עומד לא קחשיב כמחוסר מעשה עכ"ל דהיינו לא קחשיב ר' חסדא מחוסר מעשה וא"כ למה זה יוחשב מילה לרבה מחוסר מעשה הא מסתבר טעמי' דר' אלחנן בתוס' ישנים דכיון דבאיסור כרת עומד לא קחשיב מחוסר מעשה כיון דעומד לכך ובודאי יתקנו ודוחק לחלק בין מעשה מילה דהוא אומנות לכתישה שאין בה אומנות כ"כ דהא זהו הסברא וטעם עדיף דמוטל עליו באיסור כרת ע"כ בודאי יעשה מעשה המילה כנז'. ג') קשה בסוגיין בהך דסבר ר"א הואיל ואי בעי מיתשל עלי' ממוני' הוא והא זה בודאי דחלה אינו עומד לישאל עליו כדאמרי' בש"ס נדרים (דף נ"ט) דתרומה לא הוי דשיל"מ משום דלאו מצוה לאתשולי עלי' רק קונמות משום דכל המקיימו כאלו קיים במה ע"כ הוי דשיל"מ וא"כ בחלה דלאו מצוה לאתשולי עלה מסתבר דל"ש הואיל והוי ג"כ מחוסר מעשה ולפי הנ"ל (בקו' ב') בשם תוס' ישנים לא שייך בזה דאדרבא אינו מוטל עליו ואינו מצוה לאתשולי עלי'. ד') קשה קו' התוס' בסוגיין דנימא חמץ של נכרי כשלו הואיל ואי בעי קני לי' עיי"ש ועוד דאי בעי פריק לה וא"כ יהי' כשלו שיכול לפדותו והוי הואיל לחומרא שיעבור עליו, וגם לתי' התוס' עדיין הסבר כיון שסוף כל סוף קשה למה אזלינן בהואיל לקולא דאינו לוקה ולחומרא לא אזלינן והרי בדאו' צריכין ליזול לחומרא:

והנה במה דסיימתי, בקושיות, אפתח בתירוצא בענין קו' הד' שיאמרו הואיל לחומרא כיון שיוכל לפדותו יעבור עליו. הנה הארכתי בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ג סי' ס"ט) לענין הרהינו די"ל מטעם חזקת כשרות לא יפדנו כשנתחמץ. וכעי' שכ' התוס' בזה, והנה עוד הארכתי בשו"ת מנח"א (ח"ג סי' מ') בעה"י בסוגיא דכל העומד להסביר לענין כמות ואיכות עפי"ד הר"ן בנדרים (דף נ"ב) לענין כמות ואיכות בטעם דשיל"מ עיי"ש א"כ גם לר"ש אמרי' במנחות (דף ק"א ע"ב) דס"ל לר"ש כל העומד רק במצוה לפדותו אבל כשאין מצוה לפדותו לא ס"ל כל העומד ולכאורה דבדבר שעומד לכך בודאי ובבירור, שייך יותר כל העומד ממה שיש בו מצוה ותלוי במעשה, ואינו ברור שיעשה, ועיי' תוס' סוטה (דף כ"ה ע"ב) בד"ה או לאו כגבוי דמי עיי"ש היטב משא"כ במצוה לפדותו שיש ספק עדיין שמא לא יזדמן לו אחרת יפה ממנו ושמא לא יעשה המצוה וא"כ אינו עומד כ"כ בבירור כנז' אולם נראה טעמי' דר"ש דדנין רק לפי האיכות ועפי"ז כשיש מצוה לפדותו ומצות ה' זהו האיכות ותכלית כל הדברים באמת ע"כ הוי באיכותו כאלו כבר נעשה דבודאי ראוי לעשות עיי"ש באורך ולפי"ז יובן בעניננו ומובן סברת תי' התוס' דכיון שנתחמץ שום אדם לא יפדנו היינו מטעם סתם חזקת כשרות כנ"ל שיש לכל א' ע"כ לא אמרי' בזה הואיל משום שאינו עומד לכך. ולפי"ז מוסבר שפיר הך הואיל דאי מיקלעי אורחים וכו' דבאמת האופה ע"מ שיבואו אורחים ולא באו בודאי לא עביד איסורא כלל כמ"ש הרמב"ם שם (בהל' י"א) ובטוש"ע או"ח (סי' תק"ג) להלכה א"כ כשאפה ביו"ט אחרי סעודתו בודאי יש לדונו ולהעמידו בחזקת כשרות שלא ירצה לחלל יו"ט במזיד רק שחשב פן יבואו אורחים עוד היום ע"כ זהו הטעם של רבה דס"ל אינו לוקה משום הואיל ואי מיקלעי אורחים. וכמ"ש בזה הרמב"ן במלחמות ה' שמה שאנו מקילין בהואיל שמא יבואו אורחים היינו שנחוש שדעתו כן כיון שאין אנו יודעים מה דעתי' עיי"ש ובזה מיושב פסק הרי"ף והרמב"ם דפסקו כרבה כיון דהסברא נותנת כן מטעם חזקת כשרות שבודאי הי' כן במחשבתו ועכ"פ ללקותו אין יכולים עוד וז"פ ומיושב קו' הא'. וגם קו' הב' יש ליישב בזה דהתינח לענין אי מיקלעי אורחים דתלוי במחשבתו ושפיר יש לדון לפי האיכות כיון דעומד ואפשר שיבואו אורחים ע"כ אינו לוקה משא"כ לענין ערל דתלוי במעשה הגשמיי אם הוא נמול או ערל בזה בודאי דנין בהמצוה לפי הכמות דהלא פשוט אם א' יחשוב כל הימים למול א"ע וטרם יעשה מעשה המילה אז עדיין הוא ערל לענין ק"פ וכיוצא א"כ ל"ש לדון בזה מטעם הואיל דהואיל שייך רק בדבר העומד לכך שהוא מטעם איכות ותלוי במחשבתו כנז' בפרט שתלו בזה ששחטו למולים ולערלים הרי דקחשיב ערלים בפ"ע שלא ימולו א"ע וגם ל"ש לומר הואיל שימולו א"ע כיון דמחוסר במעשה רבה דמילה שצריכה אומנות ולאו כ"א יוכל לעשותו (אמנם דעת רבינו אלחנן בתוס' ישנים ביומא כנ"ל דלרב חסדא ס"ל הגם דבאיסור לאו דאופה מיו"ט לחול ס"ל לרב חסדא דלוקה משום דאין לדיינו לכף זכות שחישב על אורחים גם לאחרי גמר סעודתו מ"מ מודה ר' חסדא דאיסור כרת בנפשו בודאי יחוש וימול א"ע ושפיר הוי הואיל כנז'). ומעתה נבוא ליישב קו' הג' הנז' דאם נימא דלא אמרי' הואיל משום שאינה מצוה למיתשל עלה וכיון דא"א לעשות בלתי הואיל כמ"ש התוס' שפי' רשב"א בדברי רש"י שכיון שהסל מצרפן וסופו ליטול א' על כולן נמצא שטרח בדבר שאינו ראוי לאכילה אלא מטעם הואיל ואי בעי מיתשל עלה וכו' עיי"ש וא"כ אם נאמר דלא אמרי' בכה"ג הואיל והי' אסור לאפותו ונמצא תשאר העיסה נחמצה כיון שאסור ג"כ לשרוף קדשים ביו"ט כפירש"י וא"כ שוב הוי דבר מצוה ושוב אמרינן הואיל (כמו בקונמות בדשיל"מ כנ"ל). וא"ש ונכון. ואין לומר בזה מטעם מתהפך והיתר כרוך בצד האיסור דאם נאמר הואיל ויאפנו ועי"ז שוב לא יבא לידי חימוץ ושוב לא הוי לצורך ושוב לא אמרינן הואיל ועפי"ד התוס' פסחים (דף כ"ו ע"ב) וב"מ (דף ל' ע"א) גבי עלה עלי' זכר כנודע. ז"א דהא סוף כל אם נרצה להחמיר בזה לומר דלא אמרי' הואיל שוב יהי' לקולא דהא יתחמץ כנז' ואי משום דאינו עובר עליו דלאו דידי' הוא אלא של כהן מ"מ ע"י הואיל הוי כדידי' כדאמרי' בגמ' ועיי' פירש"י ונמצא רק אם לא נאמר הואיל אינו עובר עליו ובאמת בהיתר כרוך ומתהפך צריכין ליזול לחומרא בשל תורה וכנז' מד' התוס' הנז' ע"כ שפיר אמרי' בזה הואיל ואי בעי מיתשל עלה כנ"ל. ושוב מיושב גם קו' הד' הנ"ל כמ"ש התוס' כיון שנתחמצה אז שום אדם לא יפדנה היינו מטעם חזקת כשרות כנ"ל ע"כ ל"ש להקשות שיאמרו בזה שיעבור מטעם הואיל שיפדנה מיד נכרי כנ"ל וא"ש ונכון בעה"י:

תוכן העניינים

שות מנחת אלעזר חד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה