שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן לא
כבוד ידידי הרב וכו':
אשר שאלוני מדוע נהגנו ממנהג אבותינו הקדושי' הגאוני' זי"ע הוא אאמו"ר זי"ע ואאזמו"ר זי"ע מפה"ק שלא לישב בשמיני עצרת בסוכה בלילה כלל רק לקדש בה ביום בסוכה ולאכול מיני תרגימא והסעודה אח"כ בביהמ"ד. ולא תמה כת"ה כל כך על אשר רוב העולם עושין כן, רק על חסידים ואנשי מעשה הגדולים אשר נזהרים בכל החומרות והדקדוקי' ביתר שאת ועוז בכל המצות ומדוע בזה לא יעשו כדמסקינן בסוכה (דף מ"ז ע"א) והילכתא מיתבי יתבינן ברוכי לא מברכינן ופסקינן כן בש"ע (סי' תרס"ח סעי' א') ונמצא במנהגי הגר"א זצ"ל מווילנא שהחמיר עוד ביותר לישן בסוכה אז בשמ"ע גם אם הי' העת קר, ע"כ חפץ מעל' לשמוע חוו"ד בזה בעה"י:
הנה כפי ששמעתי באמת בשם זקיני הגה"ק זי"ע מדינוב בעל בני יששכר בהיותו אבדפה"ק מונקאטש נהג עוד לישב בשמ"ע בסוכה בסעודותיו כפי ששמענו מזקנים ת"ח (שמצאנו עוד פה) שהיו מאנ"ש ותלמידיו אך בק"ק דינוב כפי הנראה שינה מנהגו ונהג רק לקדש ולברך ברכת המוציא ביום שמ"ע בסוכה ואח"כ לילך לביהמ"ד לגמור הסעודה ואאזמו"ר זי"ע מפה נהג רק לקדש ביום כנ"ל וכן נהגנו אחריו וטעמן של דברים הוא מדברי הקרבן נתנאל על דברי התוס' והרא"ש שם בסוכה שכ' וז"ל בלולב לא רצו לתקן כלל שיטלנו הלולב בשמיני בספק לפי שהוא יו"ט ומוקצה לטלטול ומינכרא מילתא שנוהג בו מנהג חול אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו ואוכל בה אפי' ביו"ט עכ"ד וכ' ע"ז בקרבן נתנאל וז"ל אמנם אם באותו יום עת צינה או רוחות או שום שינוי אויר אין מן הראוי לאכול בסוכה ביום שמיני ספק שביעי עכ"ל וכיון שבמדינתינו ברוב השנים הוא אז בשמ"ע עת קור ורוחות כבר וגם אם יארע לפעמים שהוא עוד יום צלול והשמש זורח אמנם אינו עוד יום חום שיהי' סוכתו עריבה עליו ואדרבא נודע לכ"ע שיושבים בה הז' ימים ג"כ רק מחמת עול המצוה ולא מפני עריבות הצל מפני החום כיון שאינו חם כ"כ עוד ביומי דסוכות במדינתינו. ולפי"ז שפיר נכון מנהגינו שאין יושבים בסוכה בשמ"ע כנז'. ומה דאמרי' בגמ' דמיתבי' יתבינן הוא במדינות החמין בא"י ובבל אשר שם סוכתו עריבה עליו ולא מינכר שהוא לשם מצוה וכן מרן המחבר שפסק כן הי' באה"ק אבל ל"ש זה במדינותינו כנז'. [ועיי' כעין זה מה שפסק מרן המחבר לענין שיעור ביהשמ"ש דשבת (בסי' רס"א סעי' ב') שהוא רק רביעית שעה קודם צה"כ כמ"ש המג"א שם ובאמת זהו מוזר לנו לפי האופקי' שבמדינותנו כמ"ש בהגהות:
הדרך החיים ומובא בחי' שו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' כ"ג) עיי"ש והיינו כי בע"כ מרן המחבר נמשך אחרי' דברי הש"ס שזהו לפי אופק א"י שהוא סמוך יותר לקו המשוה ושיעור ביהשמ"ש מעט הוא שמה וכן המחבר הי' שם כנז' משא"כ במדינותינו כמ"ש במנחת כהן כי השיעורין דביהשמ"ש משתנים לפי האופקים. ומכ"ש בזה אשר תלוי בחום וקור לפי"ד הקרבן נתנאל כנז' דודאי החילוק ממדינתנו כרחוק מזרח ממערב כמובן] וא"ת למה לא נחמיר בזה לישב בסוכה בשמ"ע גם אם נאמר דאינו מחוייב כ"כ במדינותינו הקרים כנז'. ז"א דפשיטא דמ"ש הקרבן נתנאל דאין ראוי לאכול בעת צינה בשמ"ע בהסוכה היינו מחמת חשש בל תוסיף כיון דמינכר שהוא רק לשם מצוה יושב בה. וא"כ אם נאמר להחמיר הא הך חומרא קולא גדולא הוא לענין לאו דאו' דבל תוסיף והחומרא הוא רק לענין ס' דרבנן. כיון דאנן בקיאין בקביעי דירחא ואפשר עוד דבכה"ג באלו המדינות שיש בהם צינה בזמנים האלו לא תקינו רבנן מעיקרא כלל לומר דמיתבי יתבינן בשמ"ע וכנז'. וגם מפורש הוא כן במקומו במג"א שם (סי' תרס"ח ס"ק ב') טעם אלו הנוהגים שאין יושבים בה בליל שמ"ע וביום אוכלים בה שהוא משום חשש בל תוסיף ע"כ מפסיקין בלילה שאוכלים בבית עיי"ש וכן ממ"ש בט"ז שם ליישב מנהג שכ' בהגמ"נ שאוכלי' חצי הסעוד' בסוכה וחצי הסעוד' בבית וכ' הט"ז שהוא ראי' ברורה לזה ממדרש תנחומא שכ' ולמה התירו חכמים להפטר מסוכה ביו"ט אחרון של חג כדי להתפלל על הגשמים בלב שלם עיי"ש נראה ג"כ כונת הט"ז דמשום חשש בל תוסיף כנז' דאל"כ מה זה ראי' ברורה שהביא הט"ז מהמדרש כיון דבגמ' פסקינן מיתבי יתבינן וכו' וא"כ פשוט דכל הסעודה כולה וכן בין בלילה בין ביום מחוייב לאכול בסוכה וכיון דבכל מקום דהגמ' חולקת עם המדרש הלכה כגמ' דידן וא"כ שוב אין ראי' כלל מהמדרש להלכה בזה א"ו בע"כ דס"ל להט"ז כיון שיש להסתפק דעל אופקים שלנו של צינה לא כיונו חכמי הש"ס להתחייב לישב כנז' ע"כ בכה"ג המדרש יכריע שפטרו חכמים מהסוכה כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם כנז'. וכן עוד ראיתי מקורו בראשון מהראשונים בספר הפרדס הגדול לרש"י ז"ל (בהל' סוכה) הביא שרבינו אלעזר ורבינו שמואל הי' נוהגים כן לקדש ולאכול בלילה בביתם ולמחרתם ביום היו אוכלים בסוכה והיינו כד' הט"ז ומג"א הנז') ורבינו יצחק הלוי הי' נוהג ג"כ כן בילדותו ובזקנותו הי' נסתפק בזה ורבינו אלכסנדרי העיד שרש"י ורבותיו ורבינו שניאור הלוי היו חולקים והיו יושבים בלילה בסוכה עכ"ל עיי"ש עכ"פ הדבר נפתח כבר בגדולי' מהראשונים ז"ל ובע"כ כונת אלו שלא ישבו בלילה בסוכה בשמ"ע מפני חשש בל תוסיף כנ"ל. ואין לומר דכיון דכ' המרדכי כמובא שם במג"א דאין ישנים בסוכה בשמ"ע משום דאין מברכים על השינה בסוכה א"כ ליכא היכרא משא"כ באכילה דאין מברכי' אז בשמ"ע ואיכא היכרא ע"כ אוכלים בה בשמ"ע עכת"ד וא"כ י"ל כיון דאין ישנים בה בשמ"ע וא"כ בהך גופא שאין ישנים בה איכא היכרא דשמ"ע מבשאר ימים ושוב ל"ש חשש בל תוסיף גם אם אוכל בה בלילה ויום וא"צ להפסיק שלא לאכול בסוכה בליל שמ"ע כנז'. ז"א דכיון דבמדינות אלו פסק הרמ"א (בסי' תרל"ט סעי' ב') בשם המרדכי דנוהגים עכשיו להקל בשינה בסוכה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקי' במצות הוא משום צער דיש צער לישן מפני הצינה במדינותינו הקרים ולפי"ז לרוב העולם שאינם ישנים בסוכה לא הוי שום היכר בשמ"ע אם יאכלו בה כיון שאינם ישנים בסוכה גם בז' יומי דסוכות כנז'. וכיון שאין אוכלים בה בלילה כנז' מקילים ביום ג"כ רק לאכול חצי הסעודה כנז' או רק לקדש בה ביום. ולא תקשי דכיון שכבר הפסיק בה בלילה שאכל בבית א"כ ביום עכ"פ יאכל כל סעודתו שם. ט"ז י"ל:
דהנה עוד יש דברים בגו וטובא גניז בגוי' בס' מקראי קודש להגאון מוהר"ר יוסף בר' בנימין סאסיגה ז"ל מהראשונים (נדפס בויניציאה שנת שמ"ו. והביאו לס' הלז במהרש"א ובשעה"מ על הרמב"ם) ושם בפרק כ"א לסוכות (שהוא בסוף הס') כתב וז"ל ומפני שהסוכה נראה כבורח מאויביו וכו' שאנו נצולים מהמזיקים ומקטריגים ושעבוד גלות בהיותנו בורחים ונסים ממקומות ממשלתם ובאים לחסות ולהתלונן תחת צל סוכת שלומו וכו' לכן בשמיני חג עצרת שהוא רמז לעתיד שיהפוך אל העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' והוא לבדו יהי' למלך על כל הארץ ומלכותו בכל משלה וכו' ולא יהי' בשום מקום לא שטן ולא מזיק ולא פגע רע כי ביום ההוא יהי' ה' א' ושמו א' ולכן צריך האדם בשמיני חג עצרת לצאת מהסוכה ושלא לקדש בה והמקדש בסוכה נראה כממעט במלכותו וממשלתו יתברך ח"ו והיוצא מהסוכה לגמרי ואינו אוכל בה כלל ביום שמיני חג עצרת שהוא עתה יום אחרון של חג נחשב לו כמקדש שמו ברבים כי על העתיד שעליו בא לרמז היום הזה נאמר והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' אמן יהי' במהרה בימינו עכל"ה ומי האיש הירא את דבר ה' הרואה דברים חמורים ונוראים כאלו על היושב בסוכה בשמ"ע יוצאים מפי גאון וגדול מהראשונים בקדושה וטהרה ולא יחרד לבבו. והגם כי אין לנו אלא דחז"ל בגמ' והנפסק בש"ע. מ"מ כיון שיש בזה עקולי ופשורי חלוקים בין חמימי לקרירי. וא"כ נפל פיתא בבירא. לתקוע עצמו לדבר הלכה לישב בסוכה בשמ"ע במדינותינו שהוא בכלל מקומות הקרים כנ"ל. ואין לומר דמיירי בס' מקראי קודש רק בא"י ששם ל"ש יו"ט שני. וכן אין ראי' לזה מלשונו שכתב ביום שמיני שהוא עתה יום אחרון של חג ואילו בחו"ל יום האחרון הוא ש"ת יום התשיעי. ז"א הוכחה כלל כיון דגם בש"ת אומרים יום שמיני עצרת החג הזה והוא רק ספיקא דיומא דשמ"ע (וגם בפנימיות הכונה ביו"ט שני הכונות של יום ראשון שהוא התפשטות השכינה כביכול בגליות בין העמים וכמ"ש הרמ"ק ז"ל בס' אור נערב) ע"כ שפיר קורא אותו יום אחרון היינו ליו"ט דאורייתא כמובן. דהא המחבר הסופר הי' בחו"ל כנראה ומיירי סתם ממדינתינו ורוב העולם שהוא חו"ל וגם הו"ל לפרש דמיירי בא"י וגם אי מיירי רק בא"י קשה קצת דהאיך קס"ד לקדש בסוכתו ולישב בה בשמ"ע כיון ששם בא"י לא הי' יו"ט שני מספיקא דיומא מעולם. א"ו דמיירי בחו"ל כנז'. ולכאורה יש להקשות כזה גם ראיית הט"ז הנ"ל ממדרש תנחומא ממ"ש להפטר מן הסוכה ביו"ט אחרון של חג כדי להתפלל על הגשמים בלב שלם ודילמא מיירי המדרש תנחומא בא"י ששם בודאי נפטרים לביתם מיד בכניסת יו"ט אחרון של חג. ובפרט שכ' ע"ז הט"ז שהוא ראי' ברורה ומה ראי' ברורה הוא דילמא מיירי בא"י כנז'. אולם זה יש לתרץ דהט"ז שפיר דייק מלשון המדרש שכתב "ולמה התירו חכמים להפטר מסוכה" ביו"ט אחרון וכו' ואם מיירי בא"י איזו היתר חכמים שייך בזה להפטר לביתם כיון שאין עוד שום מצוה בח' אדרבא הוי בל תוסיף כשמכוין לשם מצוה ח' ימים. אלא ודאי דמיירי בחו"ל שתקנו חכמים יו"ט שני בכל המועדים וע"כ שפיר נכון ומדוייק הלשון ולמה "התירו" חכמים להפטר מסוכה היינו שבזה התירו חכמים להפטר לביתו ולא החמירו מטעם י"ט שני לישב בסוכה גם ביום ח' והוא כדי שיתפללו על הגשמים ע"כ שפיר הוכיח הט"ז וכ' עלה דהוא ראי' ברורה:
וגם ממה שהביא הט"ז ומג"א מהגהות מנהגים שנהגו לאכול חצי סעודה בסוכה והשאר בבית (כדי שיתפללו על הגשמים בלב שלם) לא ידעתי מאן פליג לן החצי של הסעודה ביום ההוא אם רובה או חצי או מיעוטה היינו כזית או כדי לקיים דברי חכמים מיתבי יתבינן וכו' ולפי"ז נכון מנהגנו שעושי' רק קידוש ביום ואוכלי' שם כביצה פת הבאה בכיסנין וזהו שיעור חיוב סוכה ומאן פליג לן שיעור חצי הסעודות ביום הלז כנז'. ושמעתי מגאון מפורסם וצדיק א' ז"ל שהי' מנהגו כי בליל ש"ע הי' שואל בביהמ"ד אחרי התפלה אם בחוץ העת צלול וחם והשיבו לו (תמיד) אנ"ש כי האויר קר והלך לביהמ"ד עם חסידיו לאכול והיינו כי כשהאויר קר הוא חשש בל תוסיף כנ"ל. ואולי י"ל טעם הנוהגים (מ"ש המג"א כנ"ל) לאכול בלילה בבית וביום שמ"ע בסוכה כי עפ"י רוב בלילה קר יותר ובפרט בעת ההיא והוי חשש בל תוסיף כנ"ל שאוכל בסוכה משא"כ ביום חם קצת: הדרן לדברי המקראי קודש הנז' ולא תקשי עליו מהש"ס דמסקינן מיתבי יתבינן בשמ"ע כנ"ל דס"ל ג"כ לחלק דרק בא"י וסביבותי' דלא מינכר שהוא לשם מצוה מפני האקלים החם כנז'. ומטעם זה י"ל נהגו כמה צדיקים וקדושים וגדולי' תורה אשר בארץ החיים המה שלא ישבו כלל בשמ"ע בסוכה אפי' בקידוש ביום כי חשו מטעם בל תוסיף ומטעם הפנימי חשו לדברי המקראי קודש הנז' שכ' שלא יאכל בה כלל בשמ"ע כנ"ל ועוד בנסתרות לה' אלקינו, ומה שאנו עושים קידוש ביום ומיני תרגימא בסוכה י"ל דפשיטא דל"ש בל תוסיף כיון דמפסיק בסעודת הלילה וגם ביום אין אוכלי' הסעודה בסוכה אך גם זאת י"ל דאין זה סותר לדברי המקראי קודש הנז' דבשלמא בקידוש הלילה הקפיד דאז אומרים את יום חג השמיני עצרת ויושבים בסוכה והוי תרתי דסתרי אהדדי' כמ"ש הב"י בסי' תרס"ח) הטעם לאותן שאין אוכלים בליל שמ"ע בסוכה וביום אוכלים דכיון דבליל שמ"ע אומרי' בקידוש הזמן שמ"ע ע"כ לא תהא ישיבתם סותרת אמירת הזמן שמ"ע (משא"כ בקידוש ביום שאין מזכירים שמ"ע) ואם כי המג"א שם הקשה על זה דהא גם ביום אומרים את יום שמ"ע בביהכ"נ ואעפי"כ יושבים בסוכה, הנה לע"ד לק"מ על הב"י דכיון שאומרי' בביהכ"נ ולא בסוכה אין זה כתרתי דסתרי אהדדי. ולפלא על רבינו המג"א איך לא נזכר אז מ"ש בעצמו (בסי' תפ"ט ס"ק א') בשם הכ"מ שהקשה דהאיך מברכין על הספירה ביו"ט שני ולא חיישינן לזילותא די"ט דהא מה"ט לא מברכים על הסוכה בשמיני ותי' דהתם אומרים על הכוס את יום שמ"ע הזה ואם יברך על הסוכה הוי סתרי אהדדי משא"כ כאן עכ"ד וקשה דהא עדיין סתרי אהדדי כשאומר בתפלה בערבית בליל ב' דפסח אתה בחרתנו ומקדש ישראל והזמנים ואח"כ אומר ספה"ע שזהו כבר ליום א' דחוה"מ מה"ת אלא ודאי כשאין אומרים בבת א' או על כוס א' לא הוי סתרי אהדדי ולפי"ז כל שכן דלא קשה מידי קושייתו על הב"י דהא אינו סתרי אהדדי מה שאומר בביהכ"נ את יום השמיני עצרת ויושב אח"כ בסוכה ביום כיון שאינו אומרו בפעם א' רק במקום אחר בביהכ"נ. (ועיי' בדברינו בשו"ת מנחת אלעזר ח"א סי' ס"ה), ולפי"ז י"ל דבמה שמקדשין ביום שמ"ע בסוכה ביום כיון שאין מזכירין אז על הכוס רק בפה"ג לא הוי סתירה גם לד' המקראי קודש כנ"ל ואדרבא סמך וסעד גדול למנהגינו מדברי המדרש תנחומא שהביא הט"ז כנ"ל דאמרי' להפטר מסוכה ביו"ט אחרון של חג, ואם כדברי מי שנהגו לצאת מהסוכה בין השמשות והו"ר ולא שבים עוד כלל בשמ"ע א"כ נפטרים מהסוכה ביום ז' של חג ולא ביו"ט אחרון של חג א"ו כמנהגינו כשמקדשים אז ביום שמ"ע אומרים היה"ר שכתוב בסידור והוא בש"ע (סי' תרס"ז ברמ"א) והרי שנפטרי' מהסוכה לשלום ביו"ט אחרון של חג דייקא כנז':
וראיתי בשו"ת דברי יעקב להגאון מהר"י שור מדארנא וקיטוב (סי' ע"ו) באריכות בענין זה והוא ג"כ בא להמליץ לדינא על אותן שנהגו שלא לישב בשמ"ע בסוכה אמנם על דברי הקרבן נתנאל השיג והתהלך ברחבה בלשונו בתחלה וכתב עליו דמה שדייק הקרבן נתנאל מד' התוס' שכתבו מטעם שסוכתו עריבה עליו יסודו יסוד רעוע ובנין נופל הוא. וטעמי' דמ"ש התוס' דמשום סוכתו עריבה הוא רק לרווחא דמילתא ועיקר טעם התוס' שם דבלולב לא רצו לתקן כלל שיטלו הלולב בשמיני בספק משום דהוא יו"ט ומוקצה לטלטל עכת"ד ובחנם הרעיש כ"כ על הגאון קרבן נתנאל ז"ל ולפע"ד נראה אדרבא דזהו עיקר יסוד כונת ד' התוס' בתי' לחלק משום דבסוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו דאי משום החילוק בתחלת דבריהם דלולב הוי מוקצה ביו"ט הלא תקשי שפיר דממ"נ אם נתקן שיטלו גם ביום ח' מספיקא דיומא שוב לא יהי' מוקצה לטלטל כיון שצריכין לו לצורך מצותו כמובן והגם שיש לפלפל דכיון דאם יטלו להלולב ביום ח' יהי' זלזול להיו"ט דאו' שעושין בו מעשה נטולת לולב שהוא שייך רק ליום ז' שלפניו שהוא חוה"מ וכיון שהוא זילזול יו"ט ל"ש לתקן ליטלו וכיון שלא שייך לחכמים לתקן ליטלו הוי שוב מוקצה ואסור לטלטלו ביו"ט. אך קשה דהו"ל לתוס' לפרש זה דמשום זלזול ליו"ט ע"כ לא תקנו ליטלו ביו"ט שמ"ע דאי משום מוקצה הלא עדיין קשה כנ"ל דאם יתקנו חכמים ליטלו שוב לא יהי' מוקצה כנ"ל אלא ודאי דרמזו זאת בלשונם מ"ש ומינכרא למילתי' משום שנוהג בו מנהג חול והיינו דמשו"ה לא תיקנו לטלטלו ביו"ט כנז' והעיקר דייקו התוס' במ"ש כי בסוכה ל"ש זה כי לפעמים סוכתו עריבה עליו אוכל אפי' ביו"ט עכל"ה ולפי"ז שפיר בנה יסודו הקרבן נתנאל על יסוד דברי התוס' דבמקומות הקרים כמו במדינותנו ל"ש זה כנ"ל ואדרבא שייך חשש בל תוסיף כנ"ל מהרמ"א:
ומעתה שפיר כ' חו"ז הגה"ק ז"ל באוצר החיים על החומש (בפ' אמור) וז"ל ובשמיני עצרת שרוב פעמים קר ורוחות שאינם טובים במדינות אלו ומוכח דיושב לשם מצוה אסור לו לישב בסוכה בזמן הזה דעובר על בל תוסיף אם לא שאויר צח ונקי דנהנה בישיבתו מצוה לקיים דברי המת ויכוין שיושב לשם תענוג עכ"ל, והיינו עפי"ד המרדכי והמג"א והקרבן נתנאל הנ"ל: ועוד בזה לאשר מנהגנו מאבותינו ורבותינו הקדושי' דור אחרי דור מתלמידי הבעש"ט הקדוש זי"ע לישב בסוכה בז' ימי החג גם אם ירדו גשמים ח"ו וכמ"ש חו"ז הגה"ק בפי' המשניות עצי עדן (סוף פ"ב דסוכה) על מה שאמרו במתני' משלו משל, לעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו ואיבעיא בגמ' מי שפך למי ופשטי' דשפך לו רבו לעבד והנ"מ דאיבעיא דאם הוא כעין שהעבד שופך לרבו ח"ו בודאי אסור להחמיר ולישב בסוכה דה"ז חוצפא ח"ו (כלפי שמיא) ואם הפי' כמו דפשטינן דרבו שופך לעבד אז עכ"ז אינו יוצא מהסוכות למדת חסידות יחשב [ועיי' באגרא דפרקא (לזקני הגה"ק ז"ל) בתחלתו בענין דאמרי' בחגיגה שובו בנים שובבים חוץ מאחר דאעפי"כ לא הוו"ל לצאת מהקדושה כי כל מה שיאמר לך בעה"ב (של העולם) עשה חוץ מצא ואם אינו מקבל שכר אדרבא זהו מן השלימות ושלא יחשוב כלל על קבלת פרס וכמו שהביא שם מרבותיו ז"ל, והדברים עתיקין. ואכמ"ל] ואדרבא מרוב שמחת מצוה אינו מרגיש בגשמים ואינו מצטער מחוייב לישב. בה דגם בבית אם היו לו שמחה (כ"כ) בביתו לא הי' הולך למקום אחר עיי' רמ"א סי' תרל"ט סעי' ה' ולכן כיון שנ"מ לדינא ע"כ הביאו הרי"ף והרא"ש האיבעיא זו מי שפך למי וכן נהגו הצדיקים והחסידים אשרי להם ואשרי חלקם עכ"ל בעצי עדן ודפח"ח. והנה בקרבן נתנאל כ' ראי' להיפך מהך דהביא הרי"ף והרא"ש הך איבעיא דמי שפך למי בע"כ דנ"מ לדינא היינו דאינו רשאי להחמיר לישב בסוכה עכ"ד ולא הבנתי כלל דאם כפי דבריו מה זה הנ"מ בהאיבעיא (שהביאו הרי"ף והרא"ש) לדינא. הא בין אם העבד הוא שופך לרבו או רבו שופך להעבד קיתון על פניו יהי' כא' משניהם הוי בזיון ח"ו ואסור לישב בסוכה וא"כ מה זה האיבעיא ומה נ"מ אלא ודאי כדברי העצי עדן דאם העבד שפך לרבו אז אסור כנ"ל משא"כ אם הרב שופך לעבדו אז רשאי להיות חסיד ושלא לצאת כנז' ע"כ שפיר הוא האיבעיא והנ"מ לדינא אם רשאי להחמיר כנ"ל. ומדינא יכולין לפטור מן הסוכה בגשמים מום נוטפים וכו' אפי' אין תבשיל לפניו עיי' סי' תרל"ט (סעי' ה' ברמ"א) וכן שם במג"א (ס"ק ט"ו) דכשהמאכלים השמנים נקרשים מחמת הקור וזהו דבר השכיח כ"פ במדינתנו בימים האלו ועיי' בסי' תר"מ (סעי' ד') וכן כיוצא בדבר קל יכולין לפטור א"ע מדינא אלא שישראל קדושים מחמירים ע"ע ואינם יוצאים מן הסוכה ומקבלים עליהם גם לקרוא "הדיוט" בשביל מצות ה' החשובה וחביבה עליהם ואי משום שאין מקבלין שכר עלי' אז זהו בודאי מעלת עבדות ה' כנ"ל אכן כל זה בז' ימי החג אבל בשמ"ע כיון שהוא דבר שכיח מחמת הקור ורוח או גשם ופטור מדינא ממילא ויש אז חשש בל תוסיף ע"כ בודאי אוקמוהו אדינא דמצטער פטור מן הסוכה ואין לישב בה אז במדינתנו כנ"ל. הנלע"ד כתבתי להעמיד ולהצדיק דרך הקודש מאבותינו זי"ע וה' יפרוס סוכת שלומו עלינו ומבשר שלום ישמיע ישועה בביאגצב"ב ונזכה ליחודא שלים בעולם במהרה דידן. ידידושתו"ט. ועיי' בדברינו במנחת אלעזר חלק ה' סי' פ"ג]: