שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן י
כבוד דו"ז הה"צ וכו':
הגיעני יקרת מכתבו והנני בתשו' מאהבה ע"ד שדקדק לנכון בנוסח תפלת ר"ה בוכן יתקדש אומרים ירושלי"ם עירך ואח"כ על ציו"ן משכן כבודך ובנוסח ותמלוך כ' מקודם בהר ציו"ן ואח"כ ובירושלי"ם עיר קדשך ורוצה לשמוע דעתי בזה הנה בעה"י בקראי בהשקפה ראשונה נלע"ד עפי"ד האריז"ל בפרי עץ חיים (שער חג המצות) וכן בסידור כי בחי' לאה הוא מצה שאינה שמורה מפני שעומדת בחוץ אחורי ז"א היוצאי' ממוחין שלו ולכן כונת כל ליל פסח ברחל ולא בלאה כדי שלא ינקו החיצונים וכו' והנה ידוע כונת החותם בהו"ר שאז הוא בחי' חותם ירושלי"ם חותם בתוך חותם ובנעילה הוא בחי' חותם ציו"ן כנודע והגם כי גם בנעילה החותם בבחי' רחל וכמ"ש בכונת ר"ה בזכרנו וכו' שחותם לאה נעשה בר"ה שעיקרה בחי' כתיבה והחותם בבחי' רחל בי"וכ ועכ"פ הוא בודאי ברח"ל בחי' ירושלי"ם ובחי' חותם בתוך חותם. וכ' קדוש זקיני בבני יששכר (מאמר חותם מלא אות א') כי צריכין חותם תוך חותם שלא יזייפו החיצונים שברצונם לינק ח"ו. והנה בכונת ובכן יתקדש שמך שהוא לצורך לאה בסוד שמאלו תחת לראשי, ולפי"ז מתוק להבין בעה"י משום שהוא בסוד לאה ששם הפחד ביותר מיניקת החיצונים בהיותה עומדת בחוץ וכו' ע"כ ממשיכין מיד בחי' ירושלי"ם עירך שהוא חותם בתוך חותם לשמירה מעולה שלא יזייפו ויינקו החיצונים ח"ו משא"כ בנוסח ותמלוך אתה הוא וכו' שאומרים מקודם כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ וכמו שהכונה הוא שם בבחי' ביטול כל הקליפות ב"ב ע"כ שפיר אומרים מקודם ציון ואח"כ ירושלים כסדרן בבחי' פנימי וחיצון כי אז אין חשש כנ"ל ובסוד לא יבא בך ערל וטמא כמ"ש בכונת עלינו לשבח וכו' כי המלכות שלך הוא עיי"ש וא"ש ונכון. וכל דברינו בדרך אפשר:
ובכונות בסידור הר"ר שבתי זי"ע כ' ותמלוך וכו' ציון משכן כבודך הוא רח"ל חותם בתוך חותם וכן בכונת תפלת יוהכ"פ והוא כדברינו. וגם מ"ש שם כי ירושלים נקראה לאה, הנה כן כ' באמת בפע"ח (שער תיקון חצות פ"ד) למה נקראה לאה ירושלים עיי"ש (אולם מ"ש בסידור שם כי חותם בתוך חותם גי' פ"ר אין שום פי' להדברים ובע"כ טעות הדפוס. ונכון כמ"ש בסידור הר"ר אשר זי"ע כי עי"ר ג' פ'ר עיי"ש):
והנה בסידור הרמ"ק זי"ע (תפלה למשה) כ' בותמלוך וכו' וגרס באמת ירושלים קודם לציון וכ' כי יש מהפכים שם הגי' וגורסים (כדידן) ציון קודם לירושלים על סדר הדורות אמנם הוא יישב נוסחא דילי' וכ' שהבורר יברר עיי"ש. ויותר אין עתי להאריך להאריך בעטי כאשר ביקש כ"ק דו"ז. כי לא כימים הראשונים. ימים האלו. וטובים היו הימים בהלו נרו של אאמו"ר הקדוש זי"ע על ראשינו. וכאשר כ' בספרו שו"ת צבי תפארת כ"פ והתנצל כי הוא בעל מלאכות הרבה ע"כ אפי' ד"א אין עולה לו כהוגן בשלימות והוא כתב מרוב ענוותנותו אמנם אצלי מקויימים הדברים באמת. ובפרט בחבלי משיח בזמנים האלו וכו' ומלבד זאת כמה חבילי מירדין. ובפרט שהחבילין דמעיקין. מע"ר, ה' יצילנו. ובש"ק העל"ט פירשתי עה"כ וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה פירש"י ראה שאין כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקים וכו' וראה שאין כדאי להשתמש בערבובי"א היינו שטוב שלא לער"ב בערבובי"א ולבלבל את החפצים לילך בדרך צדיקים כדאי' במדרש שם ויקרא אלקים לאור יום אלו מעשיהם של צדיקים ולחשך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים ויבדל וכו' (שלא לערבב"ן) וז"ש רש"י וקבע לזה תחומ"ו וכו' היינו כידוע בכהאריז"ל בתחו"ם שבת שיש להקליפות ברה"ר תחומ"ן בפ"ע מבחר והיינו להצדיקים תחומן בפ"ע ולהרשעים בפ"ע כנז': ב) ומ"ש בשם גדול א' שהקשה כיון שנס חנוכה הי' בזמן בית שני ואז הי' פב"פ וזהו נודע כי בעת שהם (כביכול) פב"פ אז אין החיצונים יכולים לאחוז וא"כ איך היו יכולי' הרשעים היונים לפגום במדת ההוד ב) ועוד מ"ש בכונות בסידור שמדליקין בלילה כי אז יורדת המלכות לתת טרף לביתה וזהו נודע שבחי' זו הוא ענין גלות ואיך הי' כזה בזמן הבית עכ"ד: הנה קו' א' יש לתרץ דלק"מ מעיקרא דהא נודע ביוסיפון בקורות ענין היונים ונס דחנוכה כי בעת התגברות היונים ביטלו הקרבנות בביהמ"ק. ועיי' ש"ס מנחות (דף ס"ד ע"ב) ועוד בכמה מקומות בש"ס מזה וכיון שלא הי' אז הריח ניחוח מהקרבנות בעון הדור שגרמו שיוכלו היונים לבטלן א"כ בע"כ לא הי' פב"פ כביכול (ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום אין הכרובים בביהמ"ק פניהם איש אל אחיו כשאחז"ל) וכיון שגרמו לבטל בחי' פב"פ מישראל שוב ל"ק איך נפגם ההוד (כביכול): ג) עוד י"ל כיון שגלות השלישי מד' מלכיות הוא גלות יון הי' רק בזמן בית שני, ועיי' בלק"ת מהאריז"ל (פ' תצא) ובריש ס' הגלגולים וכן במגלה עמוקות בכמה דוכתי איך חשב הד' מלכיות ויון בתוכם וידוע כי גלות יון הי' רק בזמן בית שני כי בעוה"ר לאחר החורבן בית שני מיד התחיל גלות הד' גלות אדום הארוך והחשוך הלז כידוע שהוא אדום מלכות הרומיים עם עשר קרנותיו שחשב בדניאל כמו שחשב שם בפי' רבינו סעדי' גאון ז"ל שכמעט כולם (המלכיות הנודעות) הם מעשר קרנות אדום. וא"כ הי' בע"כ גלות יון רק בזמן בית שני. והא גופא קשיא איך נק' זה גלות כיון שבית שני עמד על מכונו אז. א"ו בע"כ כיון שהיו כבר כפופים תחת המלכיות וביותר מלכות יון ששלטה עליהם ולחמו עמהם ע"כ נקרא כבר גלות גם בהיותם עוד שרויים על אדמתם. ועיי' בלשון רש"י ז"ל בסוכה (דף נ"ה ע"א) בד"ה מי יקום לי עם מרעים וכו' מ"ש שמדברת על צרותן שהיו משועבדים בבית שני תחת מלכי פרס ומלכי יון עכל"ה (אך מ"ש שם רש"י אלו התיבות ואעפי"כ אין נמנעים מלשמוח שמחת מלכם" כנראה לשון זה ונוסף מהצענזורע"ן כמובן כי באמת אין קישור לפי"ז והני מילי סתרא"י נינהו במ"ש "ומתפללין מי יקום לנו להצילנו מן המרימים האלו" והלא אין זה השתתפות בשמחת מלכם ואדרבא הוא קללה למלכי פרס ויון ושהתפללו שינצלו מיד מרעים האלו אלא ודאי שנוספו אח"כ מהבקורת ואכמ"ל) והגם כי מכונת פורים בפע"ח ובסידור נראה כי בגאולה הב' היינו בבנין בית שני חזרו לפב"פ כנודע למעיין שם מ"מ היינו בע"כ דלפי ערך החשך שהי' בגלות בבל נקרא זה גאולה ופב"פ וגם כי ע"י הצרות אח"כ בהמושלים על גביהן ובפרט מלכי יון זהו נקרא גלות ולא הי' עוד פא"פ כנ"ל. והענין י"ל כיון שהבית שני הי' כנגד יצחק אבינו וכשאחז"ל בפסחים (דף פ"ח) במדת הגבורה וע"כ חסרו בו חמשה דברים עיקריים הארון והאורים והתומים וכו' וזהו בקו שמאל גבור"ה הו"ד ע"כ יכלו היונים לשלוט שם גם בזמן שעמד הבית שני לשלוט ח"ו במדת ההו"ד, וי"ל שעל כן ישלימו זאת לבית יצחק בבנין בית השלישי שהוא כנגד יעקב בנו שגם אז יהי' רק יצחק המצדיק לעת"ל כשארז"ל בשבת (דף פ"ט) ועיי' מ"ש רבינו הקדוש האריז"ל (בפע"ח שער חג המצות פ"ז) בד"ה הא לחמא עניא הא אתינא להודענא וכו' עיי"ש וכן בדברי קדוש זקיני בבני יששכר (מאמר נחמו עמי אות א') שכיון שיצחק יהי' המצדיק לעתיד כמש"כ אתה אבינו וגו' כנז' בש"ס שבת ע"כ הגלות הלז הוא בפחד יצחק ובפרט קודם הגאולה. ובעת הגאולה ב"ב יתמתקו הדינים בשורשם בבחי' בינה יובל העליון סוד החירות ע"י תשובה עילאה עי"ש, וע"כ י"ל מה שישלימו לו ליצחק במליצתו בית הג' כנ"ל ע"כ רמוז בכתובים ביחזקאל על צורת בנין בית השלישי וכ' שם המפורשים ראשונים דאף שהרבה ממדות ותכנית הבית עשו בבית שני אבל לא כולן כי העיקר הניחו שיעשו כמדתו הכל בבנין בית השלישי. וא"כ קשה למה עשו מקצתו או רובו (של מדתו ותכניתו) בבית הב' כיון דקאי רק על בית ג'. אלא ודאי רמוז בענין א' להם ובבנין הגדול בית רם ונשא ב"ב אז מה שחסר זה (בית שני) גילה זה השלישי במלואו וטובו ביתר שאת ועוז של תורה. וגם יובן עפימש"כ בסידור האריז"ל ובכן תן פחדך וכו' ומסיימי' ושמך נורא על כל מה שבראת שאין רצוננו להשאר בפחד גבורת יצחק ע"כ ממשיכין מדת יעקב ושמך נור"א שהוא כנגד יעקב עיי"ש ובפע"ח, ועל כן גם בבית שני שהי' כנגד יצחק אבינו וראו ברוה"ק אריכות הגלות וצרות הגבורות שיהיו אחרי חרבונו בגלות אדום הארוך והמר הלז ע"כ המשיכו מיד במדת בנינו ממדת בית יעקב שניבא יחזקאל בצורתו כנ"ל:
ועיי' בזוה"ק ברע"מ (פ' פנחס דף רכ"א ע"א) דקרי לבית שלישי העתיד בית שני משום שהי' בנין בית שני של עזרא ע"י בנ"א ע"כ לא הוי לי' קיומא כמו בנין בית א' דשלמה ג"כ לא נתקיים מטעם זה ועד כען בניינא דקוב"ה לא הוי בעלמא דכתיב בונה ירושלים ה' איהו ולא אחרא ובניינא אנן מחכאן ולא בניינא דבר נש דלית בי' קיומא כלל. בית ראשון ובית שני יחות לן קוב"ה מלעילא בית ראשון באתכסיא. ובית שני באתגליא. ההוא בית ליהוי באיתגליא דאיתקרי בית שני דיתחזי לכל עלמא אומנתא דקוב"ה חדוה שלים וכו' וכל עלמא יאמין ענני יקר דסחרין וכו' עכ"ל הזוה"ק עיי"ש הרי מפורש דקרי לבנין בית הג' העתיד ב"ב בלשון בי"ת שנ"י כנז' ה' יעזרנו ב"ב ויראנו בבנינו בשלימותא מקדש ה' כוננו ידיך כמו דדריש שם בזוה"ק. ועוד לאלוק' מילין אך עת האסף פה דברי דרוש בעה"י ועכ"פ מיושב כנז' ד) וגם קושייתו הב' מ"ש כיון שיורדת לתת טרף וכו' וה"ז בבחי' גלות, ג"כ לא קשיא וחדא בירך חברתה מתורצת כנ"ל כיון שזהו הי' בחי' גלות יון בזמן הבית כנ"ל, ובפרט כיון שעיקר נ"ח נתקן על של עכשיו לדורות הבאים כמ"ש במדרש מובא ברמב"ן (ריש פ' בהעלתך) שהנרות חנוכה קיימים לעולם והיינו עד אורו של מלך המשיח ע"כ ממשיכין האור ומדליקין אז בלילה דוקא ובלילות הארוכות בתקופת טבת (וכמ"ש בזה בבני יששכר בכמה אנפי בארוכה) לרמז על הגלות החשוך והארוך הלז שנמשל ללילה כמ"ש בישעי' אמר שומר אתא בוקר וגם לילה. כי אשב בחשך ה' אור לי. והש"י ב"ב ירחמנו ויוציאנו מאפילה לאור גדול מהגלות הלז כנז'. ודי למבין:
ה) ואשר הקשה ע"ד אאמו"ר הק' זי"ע בדרכי אמונה (דרך י') שכ' דזהו הענין של חנוכה דהנה ארז"ל במד"ר בראשית וחשך זה מלכות יון היינו שאז בימי תגבורת מלכות יון הי' מכוסה העינים של רחל בע"ב המכסה את הראות והי' חשך ולזה כאשר גברו החשמונאי' נתקנו העיני' והוסרו הע"ב מהעי"ן נשאר ח"ן ר"ת נ"ר חנוכה והקדמותיו הוא מדברי רבינו הארז"ל בלק"ת (פ' בראשית) עה"כ ונח מצא ח"ן בעיני ה' וז"ל כבר ידעת כי סוד שם מ"ה ברבוע ק"ל ובהסיר ממנו הפשוט שהוא שם ע"ב המכסה את הראות ואז סוד עבים סתר לו ולא יראה ואז נשאר ח"ן כמנין נ"ח וזהו מצא ח"ן גי' ק"ל כמנין ע"ב ח"ן (גי' עי"ן) וזהו בעינ"י ה' עיי"ש וזהו תמה כת"ה כי לפי דעתו הדברים בלק"ת (בראשית כנז') סובבים על עינים של ז"א, ולא על עינים של רחל נוקבי' דדא, כמ"ש להדיא בשער הקדמות (דרוש כ"ה בעינים של זו"נ) אשר עיני ז"א הבת עין שלו הוא נ"ח שהוא ח"ן והמחשיך הוא ע"ב שהעבים הסוגרים העינים ועיני הנוקבא רחל הם בעין ימין אחוריי' דמ"ה בעין שמאל אחוריים דפו"מ דב"ן והבת עין הפנימי הם השמות י"ה אדנ' וכן מבואר זה בכונת קידוש ליל שבת בפע"ח ובסידורים כנודע עכת"ד:
הנה לא על אאמו"ר הק' לבד תלונתו כי גם על הה"ק בס' מאמר מרדכי עה"ת (פ' דברים) שפי' בד' האר"י ז"ל אלו על עיני הנוקבא כמ"ש שם באורך ופי' בזה הכ' ויאהב המלך את אסת"ר וגו' ותשא ח"ן וחס"ד לפניו היינו בהסרת הע"ב המכסה נשאר ח"ן וז"ש ותהי אסת"ר נשאת חן בעיני כל רואי' שנתעלה מנפילתה תשואת חן חן לה וכו' עיי"ש. וידוע כי הה"ג בעל מאמר מרדכי הנז' הי' מגדולי תלמידי הרב הקדוש רבינו מהרצ"ה מזידיטשוב זי"ע ומקובל נאמן בחכמת האמת. אך עליו יש להמליץ כי בימיו לא לא נגה עוד אור הדפוס של שער הקדמות וכל הח' שערים כלל וכאן שזה החילוק בהך כונה מהח"ן של העינים נמצא בהעיני"ם, ע"כ חשב למשפט דקאי העיקר גם על הנוקבא ושפיר קדריש:
אולם באמת לחומר הנושא של הקושיא וכדי לקיים מילי דאבות אביהן ורבן של ישראל אאמו"ר זי"ע נ"ל שסמכו שפיר שניהם כא' טובים על דברי לשון רבינו בכהאריז"ל בלק"ת (דניאל) עי"ש דמשמע ברור דאין חילוק וקאי הכונה של עינים על הנוקבא כמו שמסיים בלשונו שם ואלו העינים מאירים בנוקבא כמש"ה עיניך הלא לאמונה והמלכות נקראה אמונה עכל"ה ואין לדחוק כמו שנדחק כת"ה לפרש על אור העין וכו' אבל במה שכ' מאור החן היינו רק בז"א בלבד עכ"ד כת"ה הנה מלבד שהוא דוחק גדול למעיין שם בלשונו. אך הרי משמע בפירוש שם דאין חילוק בין עיני ז"א נוקבא והכונה על שניהם דאל"כ איך יתפרש שם מים וימשוך לו קמ"ג גי' אהיה דאלפין וזהו פק"ח גי' קמ"ג ואהי' ואז יתגלה האור עין וכו' ואלו העינים מאירין בנוקבא עכל"ה כנז' והרי הכונה הזאת מפק"ח כ' שם בשער הקדמות ג"כ וסיים ע"ז הרי נת' העינים של ז"א' עכל"ה ואיך כ' בלק"ת שזהו הכונה שהעינים מאירין "בנוקבא" אלא ודאי בע"כ דס"ל בלק"ת שאין חילוק ומאירים לז"א ומשם לנוקבא והכונות נכללו בזה בלי חילוק. ומ"ש בשער הקדמות בלשון חילוק ביניהם היינו בדרך עיקר הכונה יש ביניהם הפרש שזו בז"א וזהו בנוק' אבל באמת נכללו יחדיו. ועכ"פ נתיישבו דברי אאמו"ר ומאמר מרדכי קיים (עפ"י הדברים האלו) מה שנכתב בספר הנז' דשייך דרוש זה גם בעיני נוקבא. או אולי יש פלוגתא בזה בין מסדרי הכתובים של הלקית ושער הקדמות ובדרך דרוש ופי' יכולין לפרש אפי' כחד מני' (היינו הלק"ח) ועיי' מ"ש אאמו"ר בבאר לחי ראי (תיקון ו' דף כ"ג ע"א) ובהקדמתו לבל"ר בשם מהר"ם פאפארש ואור ישראל זי"ע שיש בחכמת האמת מה שלמד האריז"ל פעמים אמר פשט ופעמים כונה ולפעמים דרוש עיי"ש עכ"פ לא יוקשה עוד. והגם דמקובל בידינו כי לשון השמונה שערים עיקר שהוא סולת נקיי' שסידר מהר"ש וויטאל זצ"ל כמש"כ החיד"א זצ"ל כ"פ בחיבורו וכן הבאתי בהקדמתי לסידור חמדת ישראל. מ"מ זהו' הדרוש הנ"ל בשער הקדמות כיון שלא נמצא לו זכר כלל בע"ח שהוא מהדורא בתרא כנודע וגם לפלא כי הועתק כולו וגם עוד דרוש הסמוך לו בלשונו ממש כולו בלי שום תוספות והגהות בס' נהר שלום למהר"ש שרעבי זצ"ל ולא ידעתי אם העתיקו הוא בחיבורו או כן עשו המסדרים לבלי תועלת ותכלית כי א"כ הי' להם להעתיק כל ס' שער הקדמות ומדוע בחרו באלו הדפים דוקא. ע"כ לולא דמסתפינא הוי אמינא וכן נראה בע"כ כי אלו הדברים אולי נכתבו מהאחרונים מגורי האר"י ז"ל ע"כ הועתקו שם בנהר שלום והגם שבדרוש הקדוש מתחיל שם בנהר שלום ג"כ אמר חיים וויטאל וכו' עכ"ז י"ל כי דרוש שלאחריו נוסף אח"כ כנז' וכאשר שכיח כזה בכהאר"י ז"ל וה' יודע האמת. ועכ"פ יהי' איך שיהי' אין קושיא עוד כ"כ על הדרכי אמונה וכנ"ל אם כתב עפי"ד הלק"ת בדניאל כנ"ל. וחפצי הי' עוד להשתעשע עמו באהבתו ובאהבת התורה אך הנני כנ"ל טרוד גדול בעוה"ר מכל צד ואחז"ל במקום שאין אנשים השתדל להיות איש וכו' וכל מי שיש בידו למחות וכו' ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו ותורתו ויושיענו ב"ב:
ו) ומ"ש על מה שנהגנו לפעמים להסתפר בלילה היינו לארבעה עשר ע"פ מפני קוצר הפנאי וגודל הטירדות ביום מחר בבוקר ע"פ, וכיוצא. וכת"ה הי' ס"ל דמ"ש האר"י ז"ל בפע"ח וכן בש"ע האריז"ל ובנגיד ומצוה ובסידור הר"ש ז"ל דהאר"י ז"ל לא הי' מספר אחר זמן מנחה גדולה שהוא חצות היום ואפי' בע"ש הי' נזהר וחשב כת"ה דזהו מפני שאז שליטת הדינין ביותר ע"כ אין להסיר אז השערות הרומזים לדינים ולבטלן ולפי"ז מכ"ש דגם בלילה בודאי אין להסתפר כלל לפי טעם זה מפני שאז שליטת הדינים בו תרמוש כל חיתו יער ובפרט בחצי הראשון מהלילה הנה יסלח לי כת"ה לדבר זה כי אינו משום טעם זה כלל רק האר"י ז"ל החמיר מפני מנחה גדולה שהגיע זמנה ולא התפלל עדיין וכמ"ש המג"א (בסי' רנ"א ס"ק ט') בשם הכונות שהאר"י ז"ל הי' נזהר שלא לגלח אחר מנחה אפי' בע"ש ועסי' רל"ב עכ"ל המג"א ועיי"ש בא"ר מובא במחצה"ש ובשע"ת דמיירי שלא התפלל מנחה עדיין דאל"כ מה איסור יש בחול אחר זמן מנחה כשהתפלל כבר עיי"ש ומה שתמה כת"ה על ראי' הא"ר והמחצה"ש שכ' דבע"כ כשלא התפלל עדיין מנחה דאל"כ מה איסור יש בימות החול כנז' והתפלא דאולי הטעם בהעלם וסוד משום תגבורת הדינים. ז"א קושיא דא"כ מה רבותא דאשמעי' דאפי' בע"ש הי' נזהר הלא באמת בע"ש אחרי מנחה הוא יותר התגלות נצוצי אורות שבת כל מה שקרוב יותר לערב כניסת שבת ובעת מנחה בהד' כריעות הוא כבר כונת עליות העולמות לקבלת שבת א"כ לפי טעם זה הו"ל להתיר באמת ע"ש אחר חצות שהוא אז זמן הרחמים (סמוך לשבת) יותר מקודם חצות היום (והגם שיש לדחוק ולומר משום שאמרו באבות דהמזיקין נבראו בע"ש ע"כ יש להם כח אז יותר. ז"א מלבד מ"ש שאז כבר נצוצי התגלות ש"ק כנ"ל. הלא אדרבא אם אז זמן שליטתן ח"ו א"כ לא הול"ל דאפי' בע"ש הי' נזהר אחר חצות היום אדרבא רק בע"ש אז צריכין ליזהר משום שאז נבראו ואינו רבותא כלל והו"ל ראי' להיפך מלשונו) א"ו דרק מטעם מנחה גדולה הוא שהחמיר כשלא התפלל עדיין וע"כ אשמעינן רבותא דגם בע"ש הי' נזהר כששכח להסתפר עד חצות לא הי' מסתפר כלל אחרי חצות היום אם כי הוא כבוד השבת שלא יכנס לשבת בשטרותיו עכ"ז לא התיר לעצמו קודם מנחה גדולה וא"ת כי יתפלל מנחה גדולה ואח"כ יסתפר ז"א דאחר מנחה בע"ש שאז הוא הארת שבת בכונתו כנ"ל לא יאות להסתפר ולמיעבד מלאכה אח"כ א"ו דמיירי כשעומד קודם המנחה כנ"ל והטעם רק משום מנחה החמיר גם בעת מנחה גדולה כנז'. וממילא כשמסתפרין בלילה אחרי תפילת ערבית אין שום חשש וה' את שלומו יענה ברוב עוז ושלום בכ"י בבנין אריאל במהרה דידן: ז) ואעתיק בזה עוד מ"ש ע"ד ששאלוני ונדברנו מזה במ"ש אאמו"ר בשו"ת צבי תפארת (ס' פ"א) ע"ד אמירת פסוק והוא רחום בשבת בפסד"ז ביהי כבוד ומ"ש ברע"מ פ' פנחס (דף רמ"ג ע"ב) דלא צריך למימר בשבת והוא רחום יכפר וגו' ופי' אאמו"ר בתשו' שם דהיינו בליל שבת בהתחלת תפלת ערבית שנוהגים לומר בחול והוא רחום אמנם עתה ראיתי כי אאמו"ר כיון בזה לדברי האור החמה שם מפורש וז"ל וכיון שביום השבת אינם שולטת "אם יאמר פסוק זה בערבית בתחלת התפלה" מורה שהמלכות תפלת ערבים מתנהגת ע"י הקליפות וצריך להכניעם שלא יקטרגו וזהו אינו אמת עכ"ל באור החמה הרי מפורש דהקפידא רק בתפלת ערבית דשבת ונמצא דבשחרית יש לאומרו וכד' האריז"ל. וכן ראיתי בשו"ת חיים שאל להג"מ חיד"א זצ"ל (ח"ב סי' י') שהשיג על השאילת יעבץ שכ' להחסיר פסוק זה בפסד"ז בשבת והעלה ג"כ לומר פסוק זה (והוא רחום) גם בשבת ביהי כבוד וכ' ג"כ דהפי' בזוה"ק היינו רק בליל שבת דלא למיפתח וכו' והמערער עיניו חזו בזוה"ק ולא הי' לו כונה. להבחין בין יום ובין לילה עכ"ל החיד"א עיי"ש. ושמעתי בשם גדול וצדיק א' שנהג שלא לומר הפסוק והוא רחום ביהי כבוד בפסד"ז בש"ק וכדי שלא יחסר המזג שם מח"י פסוקים הכפיל את הפסוק שלפניו כי לא יטוש ה' את עמו ואמרו ב"פ. אמנם תמהתי כי מה יעשה עם הכונה בסידור שם ביהי כבוד שיש ח"י פסוקים וכו' ור"ת של הפסוקים בגי' פור"ת (עיי"ש הכונה) וכן כי הר"ת של כל אלו הפסוקים עולה כת"ר (והכונה זו מדברי הפע"ח) ואם יחליפו פסוק והוא רחום שמתחיל באות ו' ומסיים באות ו' בפסוק כי לא יטוש ה' עמו שמתחיל באות כ' ומסיים באות ב' הרי זה היפך הכונה ונסתר המספר בין בר"ת בין בס"ת וגם לא ידעתי מה זה צריכין הלחץ זו הדחק ולהתלבט כ"כ בכמה כרכורים ועקומים ולהתחכם נגד רבינו האריז"ל שאמר שלא לשנות פסוקים אלו בין בחול בין בשבת (ביהי כבוד) ולמה נעבור על דבריו בשביל שנראה לא' מד' הזוה"ק שלא כדבריו ח"ו הלא רק הוא האריז"ל ידע הפי' האמיתי בזוה"ק. וז"ב. (וכתבתי כעין זה במק"א לענין תחנון בפסח שני מה שרצו להעמיס בדברי הזוה"ק שלא לומר ז' ימים דבאמת העיקר כד' האריז"ל שם שכ' בשמו מהר"ש וויטאל ז"ל בסידור חמדת ישראל שרק ביום י"ד אין לומר תחנה ואינו ענין וטעם כלל לפרש בזוה"ק ח"ו נגד האריז"ל) ובפרט שכן נראה גם בפשטות הפי' בזוה"ק דקאי על והוא רחום בתפלת ערבית כנ"ל ובשו"ת צבי תפארת לאאמו"ר ובודאי מיחוור כדבריו בזה, כיון שכל נוסח התפלה שנהגנו שנקרא נוסח ספרד ובאמת הוא רק נוסחא המבוררת משניהם עפ"י האריז"ל ונקרא נוסח שער הכולל כמבואר בשו"ת דברי חיים ובדברינו במנח"א (ח"א סי' י"א) ע"כ צריכין אנו לשמוע בקולו של האר"י החי וכל דבריו דברי אלקים חיים:
אמנם באמת מ"ש אאמו"ר שם בצבי תפארת כי בהודו בחרו העולם לדלג פסוק והוא רחום ומתחילין אתה ה' לא תכלא וגו' כיון שהוא ריש פסוק שמתחיל שם הש"ץ ושמסיים רוממו וגו' כי קדוש ה"א. וכן הקהל. ועפי"ד זוה"ק תרומה שם דלא למיפתח פסוקא דדינא והוא רחום ע"כ גם זה בכלל דלא למיפתח. הנה לולא דברי אאמו"ר אין לדייק מד' הזה"ק תרומה שם דקאי על כל למיפתח בכל מקום רק כפשוטו היינו דלא למיפתח בליל שבת בערבית כמו בחול והוא רחום וגו' וכדי להראות שאין אז שליטת הדינים והגיהנם וכד' האור החמה הנ"ל והדיוק והכונה בפירושו רק על תפלת ערבית. ולא על כל פתיחה. וגם הך דפתחין אז אתה ה' לא תכלא אינו התחלת מזמור מיוחד רק פסוקים מלוקטים וא"כ אין שייך כלל לומר דזהו בכלל למיפתח וכו' מ"ש בזוה"ק. אולם כיון שיצאו הדברים מפה קדוש אאמו"ר זי"ע ליישב מנהג העולם עכ"פ בזה שמדלגין אז ומתחילין אתה ה' לא תכלא ע"כ הנני נזהר בהם. וגם תראה החילוק בהכונה בסידור שם כי בסודו בוהוא רחום כ' הכונה בחכמה דקליפה וכן בינה וז"א ונוק' דקליפה (שננצל מהם) וזהו אולי ל"ש לומר בשבת משום כבוד השבת וטהרת קדושתו. משא"כ ביהי כבוד שם הכונה בפסוק והוא רחום יכפר עון חכמה דבינה וכו' ולא יעיר כל חמתו נוקבא דנוגה ולא כינה אותם בשם קליפה (הגם כי כונתו לקליפת נוגה) משום שאין לדלג פסוק זה בשבת כנ"ל מהסידור כן י"ל בדרך אפשר. וא"כ שפיר יש טעם וריח לדברי אאמו"ר שבהודו יש לדלגו משא"כ ביהי כבוד אין לדלגו כנ"ל. ושוכט"ס: