שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ט
ראיתי ונתתי אל לבי בלמדי בש"ס ב"מ (דף כ"ט ע"ב) אמר שמואל המוציא תפילין בשוק שם דמיהן ומניחן לאלתר מתיב רבינא מצא ספרים וכו' אמר אביי תפילין בי בר חבי משכח שכיחי ספרים לא שכיחי פירש"י בי בר חבו בבית פלוני העושה תפילין מצויין למכור ויחזור ויקנה מן הדמים עכ"ל וכן פסקינן בטוש"ע חו"מ (סי' רס"ז סעי' כ"א). אמנם הדבר יפלא וקשה להולמו לפסוק כן בימינו ובפרט לפי הטעם שכ' שם בסמ"ע (ס"ק ל') בשם הרמב"ם שכ' ואינן עשויין אלא למצוותן בלבד עכ"ל והיינו דבתפילין אין אדם רגיל להקפיד אם יוצא באלו או באלו אם גם המה בחזקת כשרות עכ"ל והרי עינינו רואות להיפך דבכל א' (זולת אצל קלי הדעת) בעה"י אכשיר דרא בזה וידקדק כ"א לבל ימכרו תפיליו ובפרט אם הם מסופר מכירו ומומחה ידקדק ולא ימכרם אפי' בעד כמה מאות זהובים ול"ש בזה לומר שימצא כאלו אצל סופר אחר וכבר ידוע מה שהרעיש הפמ"ג בפתיחה לאו"ח הל' תפילין ושארי גדולי אחרונים ז"ל לדקדק על הסופרים ותפילין שלהם יותר מעל השו"ב ואם ידקדקו בזה להיות לו תפילין מסופר מומחה ויר"א ואח"כ יאבדם וימכרום בעד איזה זהו' במחיר סתם תפילין (הנמכרי' בחנות של סופרים ומו"ס) היעלה על הדעת שלא יקפיד אדם על זה הלא מחיר שויין עובר לסוחר כפלי כפליים מאותן שנמכרים אצל המו"ס וסופרים כנ"ל וכן יש תפילין מכתי"ק סופרים צדיקים בעלי מדרגה ורוה"ק ז"ל שנמכרים בעד סך רב מאוד למי שמדקדק עליהם וכי גם באלו נאמר כשימכרום המוצא לא יקפידו בעליהם כלל על זה. וגם אם נאמר בזה מילתא דלא שכיחא ולא תיקנו רבנן ורק על הרוב דיברו. הנה כבר כתבנו בזה שגם. על הרוב ידקדקו ויש נ"מ גדולה במחירן וחשיבתן מאיזו סופר המה. ע"כ כנראה זה הדין הי' רק בימיהם שהיו ההמון רובם ככולם אינם מדקדקי' בזה ולא הקפידו כלל. כיון שסתם ישראל בחזקת כשרות וכנז' בשם הרמב"ם כיון שאינן אלא למצוותן. ולכאו' יפלא לשונו של רבינו הרמב"ם דאטו מצוה גדולה כזו מילתא זוטרתא הוא ובפרט שיש בה כמה מ"ע ואם המה פסולין אז הוא קרקפתא דלא מנח תפילין ופושעי ישראל בגופו א"ו בע"כ כונתו כיון דאינן אלא למצותן מצות התורה וע"פ התורה יש חזקות כשרות להסופרים ע"כ אין מדקדקי' יותר. או אולי היו אז הסופרים בימיהם כולם צדיקים וטהורים וברורים וראויים למצותן. ועכ"פ בימינו בודאי ל"ש דין זה ואם בא מי שנאבדו לו ומקפיד עליהן בודאי צריך להחזירן. אלא שבנתיים מה שהניחן י"ל דלא הוי כמו תפילין גזולים כיון שלא נתקלקלו כ"כ בהנחתן ובפרט הפרשיות אשר המה מבפנים. ועכ"פ צריך ליזהר לשומרן בעת הנחתן. וצ"ע מה שלא העירו האחרונים כלל בדין זה:
והנה לכאורה אמרתי לדמות זה למ"ש בתשו' מהר"ם מינץ (הראשון) סי' קי"ג דאם ראובן קנה אתרוג הדר בדמים יקרים ובא שמעון ואיבדו ממנו דא"צ לשלם לו כי אם דמי אתרוג שאינו הדר ורק שיוצא בו י"ח אתרוג. אכן שפיר השיג עליו בשו"ת חכם צבי (סי' ק"כ) דאין ראי' לזה מ"ש בש"ס ב"ק (דף ע"ח ע"ב) דהאומר הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנבו פטר גנב נפשי' בכבש דהתם אין לה דמים דאינה בת מכירה כלל כדאמרי' בפסחים (דף פ"ט ע"ב) המוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום וכיון דאינה בת דמים כלל א"א לחייבו מטעם שיווי העולה אלא מטעם שהוא חייב לצאת י"ח שקיבל עליו להקריב עולה וכו' והחיוב פטר נפשי' גנב בכבש משא"כ באתרוג הדר דדמים לו בשויו וכ"כ שם החכ"צ דאלו גנב ס"ת מחברי' והוא שוה אלף זוז מחמת הידורו בקלף יפה ודיו נאה ולבלר אומן היעלה על הדעת שיפטר הגנב א"ע בס"ת שאינו הדר שאינו שוה אלא חמשים זוז וכו' עכ"ל החכ"צ עיי"ש וא"כ ה"נ הרי בתפילין דמים להם בשויין ואיך שייך לומר דלא יקפיד כנז' כיון שהם יפים ומסופר לבלר אומן והרי שייך בזה זה אלי ואנוהו וגם המחיר הוא שוה הרבה מכפלי כפליים עי"ז כנז'. ע"כ נ"ל כו' בימינו יש לפסוק כמו שכתבתי:
שוב ראיתי בס' אברהם אזכיר הספרדי למהר"א פלאגי ז"ל (מערכת תפילין אות צ"א) ע"ד מי שמכר לחבירו תפילין ונתן לו מבתים המדובקים שאינם מעור א' ופלפל ג"כ מדברי המהר"מ מינץ הנז' ורצה ג"כ לומר בזה דשם תפילין חד הוא ולבסוף העלה שם דהיכא שישתמש עפ"י דיעות שאוסרים בבתים המדובקים וכיוצא אז צריכין ליתן לו אותן שהם מן המובחר לכל הדיעות. והשתא דון מינה ואוקי באתרן והמה כהררים התלויים בשערה בהלכותיהן. בדיני כסדרן ואותיותיהן. וצריכין סופר יר"א מרבים על קוצה של יו"ד ממש ע"כ פשוט כיון שהי' לו תפילין מובחרים מסופר צדיק ומדקדק בזה ל"ש לומר שימכרם ליתן לו בעדם תפילין סתם פשוטים אשר רק בחזקת כשרות המה כנז':
והנה נחזי אנן למה לא כ' זה בש"ס ופוסקים החילוק בין תפילין לס"ת רק החילוק הלז דס"ת לא שכיחי ותפילין שכיחי כנ"ל הא בלא"ה יש חילוק גדול בשוויו בין ס"ת לס"ת אחרת שזהו של כתב יפה ומהודר שוה כפלי כפליים (וכד' החכ"צ הנ"ל) אולם י"ל דבאמת זהו ששם לו את דמיו באם ששוה יותר צריך לשלם לו יותר נכון בתפילין כששם לו את דמיהן אם שוין יותר הרי ישלם לו בדמי שויין. אך בס"ת כיון דלא שכיחי לקנות כ"פ אפי' בדמים הללו ע"כ לא מהני לשום לו משא"כ תפילין (מדינא דגמ' כנז'). וי"ל עוד דשאני ס"ת דשייך בו יותר זה אלי ואנוהו בכתב יפה ומהודר דהא הכל נראה לעין כל תמיד משא"כ בתפילין שמכוסים וטמונים הפרשיות ואם מניחן בכל פעם אז א"צ מדינא להוציאן ולבדקן כלל משא"כ בס"ת ועיי' מ"ש אאמו"ר בשו"ת צבי תפארת (סי' ל"ו) ובדברינו באות שלום (סי' רס"ד ס"ק י"ב. בעמוד רצ"א בהנדפס) וכן שם (ס"ק י"ז עמוד שכ"ט) ואכמ"ל עכ"פ כיון דכבר חלקו בין ס"ת לתפילין בשכיחי או לא שכיחי ע"כ לא חשו לחלק עוד (ובעובדא מ"ש בס' אברהם אזכיר כנ"ל לענין בתים שהוא דבר הנראה כשאינם מדובקים או יפים יותר בזה בודאי צריך ליתן לו אותן שהם מן המובחר כנז'). עכ"פ בימינו כיון שגם תפילין כשרים לכל הדיעות ומסופר צדיק ג"כ מילתא דלא שכיחא לקנותו ע"כ יש לפסוק שצריך להחזיר לו התפילין הנלע"ד כתבתי בעה"י: