אור ברסלב

שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן טז

סימן טו

כבוד ידי"נ הה"ג וכו':

אחדשת"ה. הנני בעה"י לשמור הבטחתי להשיב ע"ד הקאפע (האדי קאווע) שנעשה מחרצני ענבים שרופים. הנה מהמבואר בטוש"ע יו"ד (סי' קכ"ג סעי' י"ד) בש"ך שם (ס"ק כ"ו) מהב"י בשם א"ח כי בשרפן אפי' תוך יב"ח אפרן מותר והש"ך הקשה עליו מדברי הריב"ש דסתם יינם אפרן אסור כמו עצי ע"ז ונודעו דברי הדג"מ שם מה שהקשה על הש"ך דשאני חטים שלקחם בשכר יי"נ וכן הריב"ש מיירי לענין יי"נ מסתם יינם בעצמו לענין היי"ש הנעשה מהזיעה וכו' שהן עצמן אסורים וכמו כן אפרן. משא"כ שמרי יין דאין בהם איסור רק כל האיסור שבהם הוא הלחלוחית יין וכיון שכלה הלחלוחית יין המעורב בהם לכן אחר יב"ח מותרים שכבר כלה הלחלוחית וכו' עיי"ש וה"נ לפי"ז לענין החרצנים ששרפן שכבר כלה הלחלוחית בע"כ מפני האש כי רבה וליהטה סביבותיו והוא מייבשו בפ"א יותר מיושן הזמן יב"ח כמובן בחוש. שהגם ששיערו חז"ל בש"ס ע"ז (ל"ד ע"א) דלחים היינו קודם יב"ח יבשים לאחר יב"ח והגם שכן שיערו חכז"ל היינו על הרוב (רובו ככולו) דיברו חכמים עכ"ז מובן שיוכל לאיתרמי אם מונחים החרצנים במקום לח מאוד ונמשך להם לחות וקרות ועי"ז יוכל לישאר קצת לחלוחית גם לאחר יב"ח אך למיעוטא דמיעוטא כולי האי לא חששו או אולי במה ששיערו חכמים יב"ח גם אם ישאר אח"כ לחלוחית וקצת טעם, הוי כמו טעם קלוש. וכנודע מתשו' חו"י לענין נ"ט בכבוש מעל"ע וכן לענין נטל"פ לאחר מעל"ע ובכעין זה גם בכה"ג לא חששו למיעוט כזה ומיעוט לחלוחית לאחר יב"ח וע"כ אמרו בירושלמי סנהדרין (פ"ד הלכה ז') דאין מדקדקין ביי"נ היינו בסתם יינם וכ' בתשו' הרא"ש (כלל י"ט סי' א') דבסברא מועטת תולין להקל ביי"נ שלנו ועיי' בשו"ת צמח צדק (סי' קט"ז) מ"ש להשואל שנשען ע"ד הירושלמי הנז' וגם מ"ש מתשו' מהר"ם מינץ שיש לסמוך על דברי יחיד ביי"נ לקולא וגם מ"ש השואל שגדולה מזו מצא בתשו' מהר"ם מינץ וכו' ע"ז כ' שם הצ"צ דז"א גדולה מזו דאדרבא דברי הרא"ש רבותא יותר מ"ש דאפי' על סברא מועטת ולא הזכירה פוסק יש לסמוך להקל עכ"ל עי"ש ותמהני מאוד על הגאון צ"צ זצ"ל איך יכתוב זה בשם הרא"ש דגם על סברא מועטת שלא הזכירה שום פוסק יש לסמוך בזה ובאמת בתשו' הרא"ש שם. כ' בפירוש בזה"ל ובסברא מועטת תולין להקל בכמה מקומות "בגמרא" וכן בתשו' הגדולים עכ"ל הרי לחז"ל בלבדן או להפוסקים הגדולים הזכיר רשות זה להקל אפי' בסברא מועטת וסברא מועטת שלהם גדולה ועמוקה הוא אלינו אבל לא בסברות בפרט מ"ש בצ"צ בשם הרא"ש דגם מה שלא הביאוהו הפוסקים וז"א כנז' וזה הסברא שנתייבשו החרצנים אצל האש הבוער הוא מורגשת ואינה סברא מועטת. וגם לד' המהר"ם מינץ יש עכ"פ דיעות הפוסקים אחרונים הדג"מ להקל. וכיוצא בס' בית מאיר שם ג"כ הסביר הענין להשיג על הש"ך וליישב דברי הב"י. ועיי"ש מ"ש ודמוהו שבדיעבד יש להתיר בסתם יינם דהאידנא. וכן השיג בס' תפארת למשה על הש"ך שם וכ' דחרצנים שאני וכמובא שם בפת"ש (ס"ק י') וכן מה שהביא מתשו' חתם סופר (חיו"ד סי' קי"ז) מה שהשיג על הדג"מ הנה כבר פלפלו בזה הה"ג מבטלעניטש ני' וידי"נ הה"ג מהרח"צ ני' דומ"צ דק"ק מאד. ומ"ש בשו"ת בית נפתלי (סי' כ"ב) בשם אביו הגאון זצ"ל כד' החת"ס ולא מטעמי'. משום דהחרצנים נעשו כמו חתיכה נעשה נבילה ע"כ הוויין בסיס ליי"נ ובאמת זה צ"ע לדינא דהא הך דחנ"נ בשאר איסורים לא פסקינן כן במקום הפסד מרובה (זולת בבב"ח) ובנ"י יוצאים ביד רמ"א (יו"ד סי' צ"ב סעי' ד') ובנידון דידן בעת המלחמה בעולם ויוקר גדול ורעבון ר"ל כזה וכמעט אין בנמצא קאפע אחרת אין לך הפ"מ וצורך גדול מזה ואיך נחמיר בזה לומר חנ"נ כי בפרט לפי"ד הדג"מ ובית מאיר ושארי אחרונים הנז' ל"ש בזה כלל חנ"נ גם אם נאמר חנ"נ בשארי איסורים. אמנם גם החתם סופר בתשו' כנז' התיר השמנים שעושים משקדים של החרצנים משום שנשתנו לדבר היתר וא"כ ה"נ נשתנה עתה שנעשה ממנו קאפע, הגם שהחת"ס זצ"ל בנה בזה טעמי היתרו ג"כ משום שאין מרגישין בו טעם יין והכא בנידון דידן הרי העד העיד בנו האיש אדם גדול בתורה הה"ג הדיין ממאדא כת"ה נ"י שעשו בביתו קאפ"ע כזה מחרצני יין כשר והרגישו בו טעם יין וכן העיד בשם הגאבד"ק טאקאי נ"י. אך כשאני לעצמי לא אבין להחמיר עי"ז כי אטו טעם חרצנים או יין נאמרו בגמ' ובפוסקים בהחילוק בין יב"ח לקודם הלא רק מטעם לחלוחית נאסרו קודם יב"ח והרי מובן שע"י האש כנ"ל נתייבש לגמרי כל הלחלוחית ואזדא לי' לפי"ז מ"ש כת"ה וגם ידידנ"פ הגאון אבד"ק מאדא שיחי' משום שאינו נשרף רק כקלוי וחרוך ז"א דעכ"פ בע"כ נתייבש הלחלוחית כנז'. והגע בעצמך הרי לאחר יב"ח מותרים באכילה לכתחלה כמבואר בגמ' וש"ע שם ואם ירגישו בהם באכילתן טעם חרצני יין בודאי עכ"ז מותרים וכן כשיבשלום במים אז בודאי יהי' בהמים טעם יין קצת מהחרצנים ועכ"ז מותר לכתחלה א"ו דלטעם קלוש כזה לא חיישינן כנ"ל שנתייבשו וה"נ נתייבשו ע"י שריפת אש ויש עוד מעלה להיתרא בזה משום שנשתנו לקאפע לדבר היתר כנ"ל:

וגם לענין סתם יינם שלנו לענין איסור הנאה הרי פסק הרמ"א (בסי' קכ"ג סעי' א' ועיי' בסי' קל"ב סעי' א' וסי' קל"ג סעי' א' ברמ"א) דנוהגי' בזמה"ז היתר סחורה בסתם יינם שאין שכיח שהנכרים מנסכים כלל. אם כי מדינא דגמ' נאסר סתם יינם בהנאה וכ"פ המחבר עכ"ז בנ"י יוצאים ביד רמ"א. הרי גם מזה דיש להקל בספיקן שיארע כעת יותר מהמבואר בגמ' ואיך נחוש להחמיר עוד יותר מדינא דגמ' אם חז"ל לא חששו רק להתייבשות ולא לטעם יין כלל בהחרצנים שנתייבשו כנ"ל. והגם שסיים שם הרמ"א לענין סחורה וטוב להחמיר ועיי"ש בדרת"ש סי' קכ"ג ס"ק ח') וכמ"ש בלבו"ש חי' דינים (הובא בדרת"ש שם ס"ק ג') שבמדינתינו אין להחמיר כלל אפי' ירא שמים עיי"ש ובס' שבילי דוד כ' לאשר הוא מו"מ גדול והפסד רב בעולם ע"כ לא נהגו למנוע מזה וה"נ בקאפע הלז שהוא צרכי חיות בנ"א. והגם שיש לחלק בין שתיי' למו"מ מ"מ בזמה"ז כיון דלא סגי בלאו הכי כנ"ל יש להקל:

ומ"ש הבית מאיר שזהו תלוי בהיתר הוויינשטי"ן כנ"ל וכיון שנוהגי' היתר בוויינשטיי"ן כמ"ש אאמו"ר בדרכי תשובה (ס' קכ"ג ס"ק נ"ג) בשם תשו' אבני צדק שנוהגים היתר גם בוויינשטיי"ן האדום אף שמרגישים בו טעם יין א"כ למה נחמיר בקאפע הנ'. ע"כ נ"ל שלא לאסור להעולם, ובביתי בעזה"י לא השתמשו בו כלל ואינני מפרסם היתר בשמי ולא אשיב זה בהחלט בפרט למחניכם כיון שיצא מפי אותו צדיק לאיסורא ה"נ ידינ"פ הגאון אב"ד קהלתכם שיחי'. אך לקיים מוצא שפתי להד"ג בהיותו הנה כי אשיב אי"ה חוו"ד לעתות הפנאי ויותר אין באפשרי להאריך מפני רוב טרדותי המרובים ביותר, וגם יש לחוש בזה עוד הגם שלפי"ד גיסו המופלג הי"ו בהפאבריק בפאטאק עושין באופן כזה (שיש להתיר כנ"ל בשעת הדחק כזה) אולי בשאר מקומות עושים באופן אחר בתערובות דבר שאין לו היתר בשום אופן בזה ע"כ בודאי ראוי לכל יר"א להתרחק מזה אם אפשר לו ליזהר והי' שוכט"ס:

תוכן העניינים

שות מנחת אלעזר חד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה