שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן טו
כבוד ידידי הה"ג וכו':
ע"ד שאלתו שנסתפק בא' שעשה עירובי תבשילין על פת ותבשיל ואח"כ ציוה לשלוחו לעשות עירובי חצרות והלך ועשה על הפת הלז אם מועיל העירובי חצרות. ועיניו שפיר חזו דאין לחוש בזה מטעם אין מצוה חל על מצוה וגם מטעם אין עושין מצות חבילות חבילות כיון דעכ"פ בדיעבד מהני גם כשעשה חבילות חבילות כמו דאסקינן בפסחים גבי כוסות דאין לו שאני וה"נ בדיעבד הוי כאין לו עכ"ד. והנה א"צ לבוא ולעיין בזה משום דהך דעירובין הוי רק מצות דרבנן ואם שייך במצות דרבנן א"ע חבילות חבילות כמו שכ' בזה בשו"ת כתב סופר (חאו"ח סי' כ"ו וסי' קל"ט) ואאמו"ר זי"ע בשו"ת צבי תפארת (סי' פ"ב) באורך גדול. וגם אנן בעניותן בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' נ"ד) דשאני בזה כשעשה המצוה א' ולאחר זמן עושה המצוה ב' בדבר חפץ הלז ל"ש מצות חבילות חבילות רק אז הוי ודאי היינו דאמרינן בגמ' ברכות (דף ל"ט ע"ב) ובשבת (קי"ז ע"ב) דרב אמי ורב אסי כי הוי מיתרמי להו ריפתא דעירובא מברכין עלי' המוציא בסעודת שבת אמרי הואיל ואיתעביד בה מצוה חדא ליתעביד בה מצוה אחריתי. ועיי' בש"ע או"ח (סי' שצ"ד סעי' ב' בהג"ה) וכן מטעם זה פסקינן בש"ע או"ח (סי' תרס"ד סעי' ט' בהג"ה) שיצניעו ההושענות לאפיית המצות שיתעביד בה מצוה אחריתי וכ"כ בתשו' מהרש"ל (סי' פ"ו) והביאו הפר"ח או"ח (סי' תר"א סעי' א') דנכון להסיק התנור בלולב כיון דאיתעביד בה מצוה חדא ליתעביד בה מצוה אחריתי. ועכ"פ לפי"ז בנידון דידן י"ל שפיר הואיל ואיתעביד בה מצוה חדא ליתעביד בה וכו' ונסתר ממילא מה שחשש כת"ה לדמותו להך דגיטין (דף ס"ה ע"ב) האומר לשלוחו ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרות וכו' ורצה לדון מזה כיון שהשליח עירב לו עירובי חצרות על אותו הפת של ע"ת אולי הוא מקפיד על כך ולא הוי עירוב והגם דפסקינן בש"ע או"ח (סי' ת"ט סעי' י') דבאומר סתם אז בין אם עירב בתמרים או בגרוגרות מהני והוי עירוב מ"מ הרי אולי מקפיד. וז"א דלמה נאמר שיקפיד על השליח בזה דמצוה קעביד הואיל ואיתעביד מצוה חדא וכו' כנז'. וגם אין לחוש למ"ש כת"ה דהוי כמו מקפיד על עירובו שלא יאכלוהו דלא הוי עירוב כמו דפסקינן (בסי' שס"ו סעי' ה') דה"נ י"ל דמקפיד שלא יאכלוהו כיון שרוצה לצאת דעת ר"ת לערב ע"ת גם בפת. ז"א כלל. דשם בעירובין (מ"ט ע"א) אמרינן טעמי' דרב יהודא אמר שמואל דפסקינן כותי' בזה משום דהכי קרי שמו עירוב שא"צ להקפיד על חבירו כשיאכלו ואם מקפיד לא הוי עירוב ושותפות אבל מה זה שייכות לכאן כשעירב עליו ב' עירובין ע"ח וע"ח על אותו פה. הא עירובי תבשילין א"צ להניחו רק עד שיגמור להכין צרכי שבת ואפי' קודם ביהשמ"ש וכמ"ש בש"ע (סי' תקכ"ז סעי' ט"ז) ובעירובי חצירות צריך להניח עד אחרי ביהשמ"ש כמ"ש בש"ע (סי' שצ"ד סעי' ב' ברמ"א) קיומן כמעט שוים בשיעורם ורק לכתחלה צריך להניחן כדי לאוכלם בסעודת שבת הואיל ואיתעביד בה מצוה וכו' כנ"ל מהרמ"א שם (סי' שצ"ב) וכן לענין ע"ת במג"א (סי' תקכ"ז ס"ק ט"ו) בשם היש"ש אבל עכ"פ אין זה ענין שייכות לדון ולדמותו להך דמקפיד על עירובו וכו' כנ"ל דממ"נ הוא בכל עת מקפיד על עירובו ע"ח שלא יאכלוהו עד אחר ביהשמ"ש דאם יאכלוהו (גם הוא בעצמו) מקודם לא מהני העירוב. ובביהשמ"ש כבר כלה זמן הע"ת שצריך להניחו כנז'. ושפיר י"ל דיוצא בשני העירובין כשעירב על פת הלז וז"ב ופשוט:
ולא תיקשי דלפי מה שכתבנו א"כ מדוע לא מצינו בשום מקום שיעשה א' כן לכתחלה לעשות שני עירובים אלו על פת א' הואיל ואיתעביד בה מצוה חדא וכו' כמו שמצינו שיבצעו על הפת הלז של העירוב בשבת מטעם הלז. י"ל דזהו כעין מה דאמרי' שם בעירובין (מ"ט ע"א) לענין המקפיד על עירובו שלא יאכלוהו אחר דר' חנינא אמר שמו עירוב אלא שנקרא מאנשי ורדינא. פירש"י ציקנים היו. והיינו קמצנות יתירה זו מדת כילי. וע"כ לא אמרו חכמים לעשות כן לעשות על פת א' עירובי חצירות וגם תבשילין משא"כ הך דרב אמי ורב אסי דמיירי בשבת שאז ממילא אין נ"מ ולא יוכלו להכין בכפילא ע"ש שפיר בצעו אשירותא דעירוב הואיל ואיתעביד בה מצוה חדא וכו' משא"כ כשיעשה ב' עירובין בפת א' שזהו עושה בע"ש שיש זמן להכין ולאפות עוד על ש"ק ע"כ לא אמרו לעשות דבר קמצנות לערב ב' עירובין על פת א' כנ"ל. ויותר אין באפשרי להאריך כעת מפני רוב טרדותיי בפרט בצוק העתים ימי המלחמות האלו. והי' שוכט"ס. כ"ד ידידוש"ת המברכו בשמחת פורים הבעל"ט בכלל ישראל ומצפה לביאת הגואל. ובנין אריאל. במהרה דידן: