שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ז
כבוד הה"ג וכו':
ע"ר המקוה של ה' ג"ל במ"ב אשר הוא שבאים המים שאובים בצנורות מהוואססער לייטונג לתוך כלי של פארצעללאן וקבעם בבנין אבל בעצמותה הוא אמבטי נעשית כן בכמה מרחצאות הגדולים רק שהיא מחוברת בהשקה לתוך מקוה מי גשמים אבל בתחתיתם לנקות המים יש נקב ופקק וכן עוד פקקים הכל הוא ע"י שראפען והנקרא כעת ווענטי"ל של ברזל דבר המקבל טומאה, והנה בהלכה זו בטוש"ע יו"ד (סימן ר"א סעי' מ"ח) דאם הסילון של מתכות מחובר לקרקע כשר שהרי אינו מקבל טומאה לפי שהוא בטל אגב קרקע, אמנם עומד לנגדינו כיון שהכלי (ווענטי"ל) של מתכות הוא כלי בפ"ע וגם יש לו למעלה בית קיבול היותו קבוע בקרקע, ונודעו דברי התוי"ט במקוואות (פ"י משנה ו') באביק שבמרחץ וכו' דכיון שהוא עשוי כלי קודם היותו קבוע אעפ"י שנתחבר לא יצא מתורת כלי גם בהיותו קבוע בארץ וזהו עפי"ד התוספתא שם בנוסחת הרמב"ם שהוא בנוסח א"י בזה ועיין בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' קצ"ט אות י"ג) בד"ה והנלענ"ד דכל שנעשה לשמש עם הקרקע וכ' שדעתו להחמיר בזה ועיין עוד בשו"ת חת"ס שם (סי' ר"ה וסי' ר"ו) ובשו"ת רבינו דברי חיים (חיו"ד סי' מ"ה) שדעתו לאסור אז המקוה דק"ק אפען מטעם זה כיון שאלו הפקקים של מתכת נעשים מהאומנים לכל מה שיצטרכו או להקרקע או להאמבטאות כל בר דעת יודע שלפעמים כשמתקלקל א' במק"א מהבורות נותנין במקומו פקק של האמבטאות וא"כ לא נעשה דווקא לשמש בקרקע וא"כ מקבל טומאה והוי הויית המקוה ע"י דבר המקבל טומאה שפסול כמ"ש בסי' ר"א (ברמ"א סעי' נ') גבי מקוה הנוספת שפקקו במטלית עכ"ד הדברי חיים לענינינו ובפרט בזה אשר עינינו רואות ואנחנו יודעים כי אלו הווענטלי"ן והאמבטאות כאלו נעשים לבתי מרחץ למאות ואלפים הרבה מאוד בהפאברי"ק ועינינו רואות כי רובן ככולם המה אינם מחוברים לקרקע בהיותו בהאמבטאות שהם למעלה על הארץ בהבאדע ציממערן, וגם למטה יורד הווענטיל רק לתוך סילון קטן אשר מושך המים עכורים בריחוק מקום, ועיי' ש"ס ב"ק (דף ק"ב ע"א) סתם עצים להיסק הם עומדים והסוגיא דשם וכן החמיר בזה בשו"ת אמרי אש (חיו"ד סימן פ"ד) בד"ה ומעתה בנידון שלנו וכו' עיי"ש, והגם שיש לחלק קצת בין גוף השאלה דידן למ"ש באמרי אש וגם בחתם סופר שם החמיר רק לכתחלה ולא לעכב בדיעבד כמ"ש שם כיון שהוא רק לחד גי' בנוסח א"י והרמב"ם בתו' הנז' מ"מ בדברי חיים שם החמיר לפוסלם מטעם זה מדינא, וגם נודעו דברי הריב"ש הובא בב"י דלכתחלה במקוה שתלוי טהרתן של ישראל צריכין להחמיר לכל הדיעות והגם שי"ל לכאורה מדברי הנו"ב תניינא (חיו"ד סי' קל"ז) דכשנעשה מתחלה לצורך מה שירצה לעשות בו הוי כנעשה לשמש בקרקע מ"מ בדברי חיים (ח"א יו"ד סי' מ"ד) השיג וכ' דאינו ראי' מוכרחת מה שהביא לזה הנוב"י בשם המשנה למלך (פ"ב מהל' כלים הל' א' סוף ד"ה ומ"ש רבינו) ובפרט דהחתם סופר מחמיר כנ"ל עיי"ש, מכ"ש בנידון דידן דהרי עינינו רואות שאין ראי' לזה מהמשנה למלך (למעיין שם) כלל דהתם מיירי כשלא חשב על הבגד שום מחשבה אם לצייר או לשמש בו כל שהוא עיי"ש אבל היכא דרובן ככולם וסתמן נעשים בהפאבריקע"ן אמבטאות ושאינו קבוע בקרקע, והמקוואות כשרים מועטים המה וא"כ הוי סתמן להיפוך שלא לקבוע בקרקע כמובן וידוע שם שזה במ"ב ניקח הכל בהפאבריק בפראג וסתמן כנ"ל:
אולם ראיתי עתה להגאון בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' רי"ח) שדעתו להכשיר הברזא העשוי' למטה מנחושת במקוה של מי גשמים והרב המסדר בחת"ס הרגיש שם הסתירה שיש בדבריו ז"ל עם מ"ש בסי' קצ"ח (אות י"ג) כמו שהבאתי לעיל וציין שם בהג"ה בין שני חצאי אריח] אך יש לחלק בין בנין המקוה הנעשה בנידון דידן לשם בעובדא דהחת"ס, אכן כיון דהחת"ס כ' שם דברזא אינו לא כלי תשמיש בפ"ע א"כ מה לי נ"מ אם שמו עלי' עכת"ד הרי כנראה דלא כיון כלל על הווענטילע"ן האלו שנמכרים כעת כנ"ל מהפאבריקע"ן דאלו שמם מוכיח עליהם בפ"ע שהם נעשים לאלו האמבטאות והם קשורים להאמבטי רק בשרשרת א"כ לא על אלו כוונתם. וכן נראה דעת בנו הגאון כתב סופר (בחיו"ד סי' ק"א) שכ' בפירוש בתנאי הווענטיל שיהיה ניכר וגדול שנעשה לשמש עם הקרקע ולא כאותן שקבועים באמבטי של מרחצאות עכ"ל, והרי בנידון דידן הם אותן שנעשים לאמבטי של מרחצאות, וכן ראיתי בס' גדולי טהרה להג"מ מנחם מענדל קרנויא ז"ל (בסוף הסימן תשו' ט"ו) שהוא מן המתירים את הווענטיל אבל בתנאים שא"א לקיימם בניקל ובנידון דידן לא נתקיימו כלל דהיינו שהתנה שיעשה האומן ע"מ לקובעה בקרקע ויקבענה בקביעות גמור ושתהי' מחוברת בחיבור גמור ולא קבועה בשלשלת, וכיוצא תנאים כאלו, וראיתי בשו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קל"ד) שכ' דווענטיל צורתו מוכח עלי' שנעשה לכך לשמש בקרקע, וז"א בדידן כנ"ל וגם מה שהביא בהרש"ם בשם תשו' מהר"י אסאד (חיו"ד סי' ר"ז) להתיר הווענטיל הנה במחכת"ה לא דק להעתיק יפה כי שם במהר"י אסאד לא התיר רק במעשה שהיה שם שהברזא נתונה בתוך הסילון בריחוק מקום מהמקוה כדי לסתום הילוך המעיין אל המקוה ולהוליכן אל בית המאלץ ע"י סילון אחר וכו' אבל כשהברזא בתוך המקוה בזה אסור לדעת כמ"ש שם במהרי"א בשם תשו' זכרון יוסף (סי' י"ג) עיי"ש, אך בתשו' רי"ב שם במהר"י אסאד התיר הווענטיל אבל ג"כ בתנאי שיהי' נעשה ע"מ לקובעו בארץ ושלא יהי' בו בית קיבול עי"ש, אך כיון שמרן הדברי חיים אוסר בכל ענין (ועובדא ידענא מת"ח שהיה אצל הגאון כתב סופר זצ"ל בעת שהשיג מכתב מרבינו הגה"ק בעל ד"ח זי"ע אודות המקוה בק' אפטן כנז' בסי' מ"ה והסכים ג"כ בכתבו לאסרה כאשר הורה זקן בעל ד"ח זי"ע) ועכ"פ כיון דמקום מ"ב אינו מקום של רב מרא דאתרא א' רק מה שבאים מארבע כנפות הארץ אנשים הרבה לתרופת גופם ובתוכם חסידים ויראי ה' אשר בודאי לא יקילו במקום איסור כרת נגד הדברי חיים, ע"כ בודאי אין להכשיר מקוה האסורה עפ"י הד"ח כהאי דאמרו בפסחים (דף י"ד ע"א) בתוס' בשם הירושלמי דירושלים מקום שמקובצים מכל העיירות ע"כ צריכין לנהוג איסור כחומרי שניהם, ובפרט עתה ביותר שנתקבצו ודרים שם בגלילות בעהמען ממדינת גאליציען בעת גלות המלחמה ואין להם מקוה רק מה שבאים לשם ויש בתוכם הרבה ולמאות אנשים כי אם ידעו שהמקוה הזאת אסורה לדעת כמה דיעות ובפרט לדעת הדברי חיים זצ"ל לא יניחו לטבול נשותיהן לטהרה שם ובפרט שיש שם מקוה אחרת של ה' ד' שאין עלי' החשש כנז' להלן וא"כ הוי איסור גמור להכשילם בזה ונודעו דברי הש"ס ביבמות (דף י"ד ע"א) לענין פלוגתת ב"ש וב"ה דהיכא דאירע צרת האחיות אודעי להו ופירשו מהמשפחה הזאת מלישא זל"ז עיי"ש, ונמצא דהיו מחוייבים להודיע על המקוה הזאת ולכתוב עלי' שזהו מקוה שנאסרה עפ"י הדברי חיים ושארי דעת האחרונים והתירה הרב וכו' כדי שיפרשו הנוהגים איסור ויחתו לקול רבינו רבשכבה"ג הד"ח ופשיטא דלא יעשו כזה משום דמיחזי דברי חכמים כחוכא ואטלילא וכשתי תורות, וא"כ צריכה לתקנה שתהי' כשירה לכ"ע ואם לא אז עוברים בלאו דלפ"ע דאורייתא כיון דמכשול הוא עכ"פ וכנראה מד' התוס' ע"ז (דף כ"ב ע"ב) וכמ"ש במנחת חינוך ובשארי אחרונים וכנודע, ואין לומר לחוש עי"ז למכשול שלא יטבלו ח"ו כלל דהא יש שם מקוה אחרת שנתקנה עפי"ד אאמו"ר זי"ע אז שאין שם ווענטיל של ברזל:
ועוד יש בזה הך דפסקינן (בסי' ר"א סעי' ד') במקוה שהוא ביד נכרי דאין להאמין עלי' ומובן ממילא כיון דקיי"ל ופסקינן (בריש סימן קי"ט) דהחשוד על הדבר אין להאמינו בזה, והנה פסק בש"ך (סי' ר"א ס"ק ט"ז) דחשוד שהחליף המים כגון שהמים במקוה הם סרוחים ויחליפם במים נקיים לרחוץ גופם של הבאים לרחוץ ולטבול עיי"ש וזהו הך דינא דידן כיון שהמי גשמים הסמוכים שם כאשר ראו עינינו הם בניקל יכולין להחליפם במים שאובין הסמוכין מהוואססערליימונג שהם נקיים והמי גשמים הם סרוחים קצת כמובן והם אנקיותא קפדי גם לאחרים כנודע והמי גשמים לא היו ואינם חתומים כלל, ונקל להחליפן ומי יודע אם לא הוחלפו כבר כמה פעמים ע"י המשרתות הנכריות המנקות המקוה בכל עת ואין איש אתם כלל אז שם גם בימות הקיץ כאשר הרגשנו כבר עוד בהיותי שם עם אאמו"ר הגה"ק זי"ע וגם אם נאמר דהוי כמירתת בישראל יוצא ונכנס במה שמ' וכו' הוא שם המשגיח. מ"מ שנים רבות (עד זמן המלחמה) הי' הוא נוסע לביתו לרו"פ כל ימות החורף והיתה המקוה דינה כמקוה ביד נכריות המתעסקות כנ"ל ומי הכשירה מחדש בכל שנה וכו':
ע"כ שפיר סברו הגאונים הגדולים מק' סטריא וסטאניסלאב ודק' גראסווארדיין זצ"ל ועוד גדולים עמהם אשר אסרו ולא הסכימו לעשות מקוה של מי גשמים באופן כזה במקום הלז במ"ב שתהי' במקום. התורפה ביד שאינו נאמן בימות החורף ובפרט בקולות כאלו (כאשר העיד לפנינו אז הגה"צ מק' ראדזין שליט"א) ש כש ואחריהם החזיק אאמו"ר הגה"ק עמוד ההוראה זצללה"ה בהיותינו שמה לפני שבע שנים ועפ"י הוראתו אז תיקנו המקוה השנית והכשירוהו של ה' וכו' ושמו בה הברזא מדבר שאינו מקבל טומאה וכן ציויתי עתה לעשות מקארץ האלץ ומחופה עלי' בגומ"י, ואז אין שום חשש זחילה ויכשירו מחדש המקוה של ה' ג"ל אשר אנן דנין עלי', כי כבר בטל ההכשר של הה"ג וכו' לפני עשר שנים בכיותה אח"כ ביד נכרי (היינו שאינו נאמן) בלי השגחה כמה שנים בימות החורף ואולי זהו כוונתו של הה"ג הנ"ל שהשיב בע"פ לת"ח ציר נאמן כי לא הכשירה גם אז רק על שנה א' וכו', ועכ"פ כיון שצריכין עתה לתקנה אודות הברזא כיון שיש אלו הגולים ובורחים החונים שם מגאליציען ואין להכשילם בדבר האסור להם כנ"ל ע"כ החיוב להכשירה מחדש ולתקנה בברזא של עץ או יותר טוב של גומ"י מדוייק שאינו מקבל טומאה שתהי' בהכשר לכ"ע כנז': ומה שענו ולחשו המהנדזים ומסרבים שלא לתקנה מטעם כי יהי' חשש מוציא לעז על ראשונים אם כי כ' כעין זה בתשו' מהרש"ם (ח"ב סי' ק"ב) דשייך במקוה ג"כ כעין זה וכן מצאתי עוד בשו"ת שירי טהרה להג' מוהרש"ק ז"ל (סוף סי' ט') דהיכא שכשירה המקוה רק שרוצים לתקנה לרווחא דמילתא יש חשש לעז מ"מ אין לזה שום מקור ושום ממש מדינא כלל מפני י"ד טעמים שאציע בזה בעה"י א) כי הך חשש דמוציא לעז על הראשונים מצינו בש"ס רק בגיטין (דף ה' ע"א) דאמרינן נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים וכן בש"ס נדה (דף י"ג ע"א) שחששו דמוציא לעז על בניו ממזרים עיי"ש וכן בש"ס ב"מ (פ"ד ע"א) דהשיב לו משום שלא להוציא לעז על בניו עי"ש היינו חד טעמא כמו הך דחוששין רק בגיטין משום א"א ויהי' בזה לעז על משפחות שיש בהן ממזרים חלילה ואין ממזר אלא מא"א ומקרובי עריות שישנו בכרת ואין קדושין תופסין חוץ מהנדה כמו שאמר אביי קידושין מ"ח ויבמות מ"ה אבל באיסור נדה הולד כשר, וממילא בעיקר הדבר בכה"ג לא אחז"ל כלל חשש מוציא לעז על הראשונים, ב) בפרט במקוה לא שייך כלל מוציא לעז דמקוה בפרט ממים שאובים ע"י השקת גשמים וגם בכל מקוה מים פעמים פסולה ופעמים כשירה ואין לדמות בה מזמן לזמן וכהאי דאמרו במדרש רבה (פרשה ואתחנן פרשה ב' אות י"ב) מה המקוה הזה פעמים פתוח ופעמים נעול וכו' ופי' שם במפרשים כפשוטו דהיינו כשלפעמים יחסרו מימו' ממ' סאה ואז הוא נעול ופסולה מלטבול ופעמים פתוח כשיש בה מ' סאה, ג) וגם כיון שבלא"ה צריכין להכשירה מפני שהיתה ביד נכרים ונמצא בכל קיץ כשיבא המשגיח בחזרה צריכין להכשירה כנז' וממילא יתקנו עתה בהברזא ג"כ שתהי' כשירה לכ"ע ול"ש בזה מוציא לעז כלל, ד) וגם במקוה זו ל"ש כלל מוציא לעז כיון שהראשונים שטבלו יכולין לסמוך על דעת גדולי אחרונים כנ"ל שהתירו ברזא כזו והגע בעצמך ד"מ כשהי' מקוה בתחלה כמו בשנים הקדמונים שכשירה רק בדיעבד ועתה רוצים לעשות מקוה של מעיין נובע ובכל זהירות החומרות האם שייך בזה מוציא לעז על הקדמונים, ועיי' בשו"ת רבינו דברי חיים ח"א (או"ח סי' כ"ד) לענין המאשי"ן מצות דל"ש בכזה מוציא לעז על המקילין עיי"ש. ה) וגם בגיטין דאמרינן הך דמוציא לעז וכו' כתב המהר"ם בן חביב ז"ל בס' גט פשוט על ה' גיטין (סי' קכ"ה סק"א) בד"ה ומה שנלע"ד מתמצית דבריו של תה"ד וכו' דהיכא שיש חשש שילעיזו עלינו באמת אז ל"ש מה שנחוש שנוציא לעז על הראשונים כי מקודם העיקר צריכין לראות לתקן מה דקמן שלא יוציאו לעז עלינו כשנעשה עתה שלא כדת, ו) וגם שם בגיטין כשנחוש להוצאות לעז על הראשונים היינו לתקן ד"מ לכתוב שם העיר מקום הגט בשם שקורין אותו מקודם אף שנשתנה עתה לגמרי וכתבו גם שם הישן דמתקרי וכו' כדי שלא להוציא לעז על הראשונים שכתבו רק שם הישן בגט וממילא כשכותבים גם שם החדש יוצאים י"ח שניהם כמו שביארתי בתשו' זה מקרוב בעזה"י ואכמ"ל ע"כ גם במקומות שלא שינו שם היינו שאין כותבים עדיין שם החדש של המקום יש להמליץ בעד שיטתם דלא הוי סתירה למ"ש מהר"ם בן חביב בג"פ כנ"ל דצריכין לחוש יותר שלא ילעיזו עלינו על של עכשיו כיון דשם שהוחזק הוי ממש לדינא לענין גיטין כמ"ש הפוסקים להכריז ולהחזיק בב"ד שם המגרש כזה או המגרשת במקום שיש ספיקות וה"נ כיון דלענין גיטין הוי הוחזק בב"ד רק שם הישן שאין כותבים רק זה וא"כ הוי זהו הוחזק ולא הוי שינוי בכתיבת המקום דכיון דהוחזקנו שם זה לענין גיטין ע"כ יכולין לעשות לחוש שלא להוציא לעז על הראשונים, ועל של עתה ג"כ אין חשש כ"כ אף שאין קורין את השם הזה עתה בערכאותיהם וגם לא הנכרים כלל וכיוצא כיון שעכ"פ הוחזק השם הזה הישן בב"ד לגבי גיטין גם עתה, משא"כ במקוה אם חוששין עתה (האנשים הטובלות נשותיהם בהמקוה הזאת) לדעת המחמירין פשיטא דל"ש בזה כלל החזקת דיעות המקילין ואז עדיף יותר לכ"ע לחוש על של עתה ובמקום שצריכין לחוש למה שלפנינו אין חוששין כלל על הקודמים כמובן ז) הנה כתב בתה"ד (בפסקים וכתבים סי' כ"א) והביאו בכנה"ג בכללים נפרדים באו"ח דלא שייך חשש לעז גם בגיטין אלא במקום שאומרים תצא אבל במקום שצריכין גט אחר לכתחלה ל"ש חשש זה וה"נ כשמתקנין במקוה מעתה והלאה שתהי' כשירה לכתחלה ל"ש חשש לעז. ח) הנה ראיתי עתה בשו"ת מטה יוסף להג"מ הר"י הלוי נזיר ז"ל ח"ב (ביו"ד סי' ב' ובאהע"ז סי' ג') שהאריך בענין חשש להוציא לעז על הראשונים ולכל הדיעות ל"ש במקוה הזה ענין הוצאת לעז כלל ט) שוב ראיתי בשו"ת שירי טהרה להגאון מהרש"ק זצ"ל (סי' כ"ב בד"ה והנה במה שנזכר וכו') שכ' דבמקוה ל"ש חשש לעז על הראשונים כיון דחשש שאובין אינו רק דרבנן ועפ"י דברי הג"פ דחשש לעז ל"ש רק באיסור תורה ולא בדרבנן וגם כיון שמתקנין זה בהסתר הוי כמו בחדרי חדרים ועפי"ד המג"א (בסי' ש"א) דכ"מ שאסרו חכז"ל מפני מראית העין דאסור אפי' בחדרי חדרים ל"ש באיסור דרבנן מכ"ש בחשש לעז דלא שייך בחדרי חדרים עיי"ש והיינו כדברינו הנ"ל. י) וגם כנ"ל שהגיד הה"ג המכשירה בתחלה שלא הכשירה באחריותו רק על שנה א' הגם כי דבריו יש לתרץ רק בדוחק מפני שהיתה בנתיים כמקוה ביד נכרי מ"מ כיון שבעיקר הדבר היו צריכין (לפי דבריו) כבר ממילא להכשירה לא אלים. כ"כ חזקתה שיאמרו עוד שלא לתקנה מפני חשש לעז וכמובן יא) וגם יש ראי' ממה דפסק המחבר ביו"ד (סימן ק"ח סעיף ל"א) דאין לטבול על שליבות של עץ אפי' הם מחוברים לכותלי המקוה ואפי' בדיעבד לא עלתה הטבילה לה רק צ"ל של אבנים, והש"ך שם ס"ק מ"ה האריך בזה והעלה להיתירא והביא בשם תשו' מהר"ם מלובלין דאין לשנות המנהג שלא להוציא לעז על הראשונים ואעפי"כ בכל זמן שמזדמן לידי שמתקנים איזה מקוה או בונים חדשה אני מצוה תמיד לתקנה בדברים שאינם ראויים למדרס כדי שתהא כשירה לכ"ע עכ"ל ועיי"ש בסד"ט ופת"ש וגם אאמו"ר זי"ע בדרכי תשובה (על הל' נדה) שם כ' דאכשיר דרא בימינו ועושים השליבות של רצפת אבנים היכא דאפשר וגם יותר מכפי כחם ולא שמענו מעולם שיהי' נסוגים אחור מחמת שהוא כמוציא לעז על הראשונים שעשו בקהלות האלו שליבות של עץ בהמקוה וכמ"ש הש"ך בשם תשו' מהר"ם מלובלין דלאו דוקא כשעושים חדשה רק כשמתקנים איזה מקוה צריכין לתקנה בדבר שאינו מדרס ול"ש מוציא לעז בכה"ג וה"נ שתקנוהו המקוה הזאת בפרט מקוה כזו שמחובר' למי גשמים שצריכה השגחה ותיקון בכ"ע בודאי צריכין לתקנה שתהי' כשירה לכ"ע ול"ש מוציא לעז וכו' כנז'. יב) שוב ראיתי בבית הילל על היו"ד (סי' ר"א אות א') ע"ד עשיית המקואות ע"י מרזבות המקלחות מים מן הגגות וכו' מש"כ מאחר שנהגו כן לא אבטל מנהג כדי שלא להוציא לעז על בנים ובנות שנולדו עד הנה וכו' עכ"ל אמנם כל הפוסקים הראשונים והאחרונים לא ס"ל כן כמו שביארתי וכן בשדה חמד (אית ל' ערך לעז על הראשונים) האריך והביא בזה הרבה דל"ש מוציא לעז רק בממזרות אבל לא במקוה וכמו שביארנו לעיל. יג) והנה במג"א (סי' ל"ב סוף ס"ק י"ח) לענין פתוחות וסתומות וכו' ואין לשנות שלא להוציא לעז על הראשונים עכ"ל המג"א בשם לחם חמודות ועיי"ש בשע"ת אבל אין זה ענין לדמותו למקוה שדרכה להשתנות ובונין אותה ומתקנין אותה מחדש ובכל פעם ישאלו עלי' וכשיעשו אותה שתהי' כשירה לכ"ע בודאי אין חשש מוציא לעז על הראשונים. יד) וכן מ"ש בשו"ת תפארת צבי (או"ח סי' ז') ומובא בפת"ש יו"ד (סי' רס"ו ס"ק י"ג) למול ע"י ב' מוהלים בשבת שלא להוציא לעז על הראשונים עיי"ש אינו ג"כ דמיון להמקוה כנז':
אחר כן שלחתי התשו' הזאת להרב הגאון וכו' והשיב על דברינו וזהו שהשבתי לו בקצרה, כי ל"ש בזה הוצאת לעז על ראשונים, גם אם כגובה ארזים גובהם, גם מה שכ' הדר"ג נ"י ראי' מחלקת מחוקק אה"ע (סי' קכ"ו ס"ק כ"ד) בגט שכ' אייר בחד יו"ד שאם יהי' זילותא דב"ד לכתוב גט אחר וכו' הנה כבר ביארתי בתשו' שאין להביא ראי' מגט בזה דהיכא דאיכא חשש ממזרות והיינו ענין גט אז שייך חשש להוציא לעז משא"כ במקוה והגם שנראה מלשון זקני הלבוש זצ"ל (יו"ד סי' קצ"ח) ששייך חשש מוציא לעז על הקודמים בנדה גם באיסור דרבנן עכ"פ יחיד הוא בזה וגם נראה מלשונו אח"כ דל"ש בזה הוצאת לעז כמו שעמד כבר בסתירת הלשון בשו"ת בית שלמה (ח"ב מיו"ד סי' ע"ב) בהגה' מבן המחבר עיי"ש שיישב דבריו ועכ"פ מדינא דגמ' והפוסקים בודאי ל"ש במקוה ענין הוצאת לעז וכנ"ל:
ומ"ש כהד"ג שאין להרעיש ע"ז כ"כ, אמת שלא היו צריכין להרעיש אם היו עושין כמו שצריכין ומחוייבין לתקנה במוקדם לאפרושי מאיסורא ולאפרושי מקטטא וקטגוריא דת"ח וכ"ז גרם השוחט אמאי מחייב משום צובע וכו' ונצחונו וכזביו מאז ועד עתה וכו' ואני שמעתי אז לפני שבע שנים בהיותינו שמה בהלו נר אאמו"ר הגה"ק זי"ע על ראשנו אתו יחד ושאלנו את השו"ב הנ"ל ולא הגיד ולא ידע אז כלל שהעמיד בפירוש את הווענטיל לעשותו ע"מ לקובעו בקרקע ואדרבא נודע שנעשה סתם וקנוהו בהפאבריק כנ"ל ועתה חוזר ומגיד (מפני ששמע ממני בשנה העברה שיש נ"מ בזה) ופשיטא שאינו נאמן וגרע מהאי דפסקינן בהל' שחיטה (סי' א' סעי' ג') דאם שואלים את השוחט שלא למד ה"ש ואח"כ אומר כך וכך עשיתי אינו נאמן עיי"ש בט"ז וש"ך ובענין מילתא דלא רמיא עלי' דאינש הארכתי בזה בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ב סי' ט') וכן כתבתי במנח"א ח"ג (סי' מזל"א) עיי"ש ואכמ"ל, ועכ"פ השוחט הנ"ל מחדש בכל יום כזבים לבקרים ואמרו ת"ח שבא לאחר מעשה אין שומעין לו להאמינו מכ"ש שאינו ת"ח ובקי בהלכה זו רק שוחט השור וכו', והוא והה"ג המכשיר סותרים א"ע כ"פ כמו שכתבתי באזהרה שהה"ג הגיד לסמוך על השו"ב והשו"ב הגיד שהוא אינו יודע כלל לתרץ רק שישאלו מהגאון הנ"ל:
וגם מה שכ' הגאון מבוטשאטש נ"י (שהסכים לדברינו שצריכין לתקן המקוה כנ"ל) כיון שיש לו בית:
ואלו הם תשובות הגאונים הצדיקים גדולי המדינה אנשי אמת וי"א הי"ו לאויש"ט ונדפסו בזה כסדר זמן כתיבתן. נדפסו אז בקונטרס מיוחד ע"ד זה ולזכר עולם הנני מדפיסם פה גם עתה דברי הגה"צ בשלימות לזכר עולם וכבוד התורה. אשר עמדו לאפרושי מאיסורא. ועלינו יערה רוח הבורא. בקדושה וטהרה, יעמידנו בקרן אורה. בעזהי"ת. י"ג כ"ו למב"י תרע"ח לפ"ק מאד יצ"ו, למי כל חמדת ישראל ראש גולת אריאל ידיד עליון ומר ידי"נ ה"ה כבוד הרב הגאון המובהק מוה"ד והדרו צדיק י"ע חסידא ופרישא בנש"ק נ"י עה"י פ"ה כקש"ת מהו' חיים אלעזר שפירא שליט"א בעה"מ שו"ת מנחת אלעזר אבדק"ק מונקאטש יצ"ו:
אחרי מודי' דרבנן פני הדר"ג הנני ע"ד אשר ענותנותו תרבני בענין המקוה דברי הדר"ג אמיתיים להלכה ולמעשה כיון הווענטלין סתמן נעשים ורובו שלא לשמש את הקרקע פשיטא דאזלינן בתר רובא וכמ"ש בגידולי טהרה בשו"ת סי' ט' דבזה אזלינן בתר רובא או שניכר שנעשה לשמש עם הקרקע וכן איתא בכת"ס סי' צ"ב הנ"ל בדברים קצרים ובדברי ת' חת"ס סי' רי"ח ע"ד הפקק ראיתי בלחם ושמלה בס"ק צ' בשמלה שהשיג ע"ד מדברי פיה"מ מ' כלים ספי"א דמוכח להדי' דשם בפני עצמו סגיא לקב"ט אם כי אינו משמש בפני עצמו ועוד השיג דפקק גופי' מקרי משמש בפני עצמו ועי"ש עוד במה שהתמרמר ע"ד הווענטיל שלא נתחבר שאינו רק משום מעכב הזחיל' דבזה הי' מחריש דאיכא דעת הרא"ש להכשיר אך הא מעמיד כל המקוה וזה לכ"ע גרע יותר עפ"י תויו"ט עיי"ש:
וע"ד מ"ש משום הוצאת לעז על הטבילות ראשוני' דברי הדר"ג כנים דלא מצינו רק משום הוצאת לעז על בנים ובמס' קידושין ד' ס"ח ומס' יבמות ד' מ"ט קאמר אביי הכל מודים בנדה שאין בני' ממזרים דאינו רק בקרובי ערוה שיש בהני כרת שאין קידושין תופסין בהם ובמס' יבמות ד' כ"ד מחלקי' בנטען בין יש לה בנים ואין לה בנים ומה נעשה בכמה שו"ת שפוסלי' מקוה מה שהי' מוחזקי' כבר לכשרים ועיי' בחת"ס סי' ר"ו שהעיד שפסל מקום שהי' חשש שאין פותחין נקב ההשקה בשעת טבילה ובכמה מקומות בש"ס שפוסלים למפרע כמ"ש במס' נדה ובכמה מקומות ואצ"ל בזה, וע"ד וכו' בפרט בדבר אשר בידינו לתקן בנקל ופשיטא דמר לדמות במ"ש בה' מקואות במקוה שהוא ברשות גוי וכמ"ש הש"ך דמשום נקוי המים חשיד להחליף ובימים אלו בא שאלה כיו"ב ע"ד נחשדו בענין זה והרב מרי' דאתרי' העמיד אשה מוחזקת לכשרות במקומ' והנני בהסכמה אחד עם דברי הדר"ג בענין המקוה דבר שעומד ברומו ש"ע כמ"ש הרשב"א בשער המים בפרט בנז' אשר כמה אנשי חסידי' ת"ח גרירי אחרי דברי הגה"ק בעל דברי חיים זי"ע דמי שנתן לפניהם כיו"ב הוי כמכשיל רבים הוא בכלל מ"ש הש"ך סי' קי"ט ס"ק כ' והנני לסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל במהרה ויזכה הדר"ג עם כל אחב"י לראות בראש שמחת עולם בקרב הימים כתשוקת נפשו הטהורה וקדושה ונפש ידידו המחוי קידה דוש"ת. הק' מרדכי ליב ווינקלער חופ"ק מאד. ב"ה אונסדארף ד' אמור ז"ך למב"י תרע"ח שלום וכ"ט לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם צדיק ונשגב כקש"ת מו"ה חיים אלעזר שפירא שליט"א אבדק"ק מונקאטש יע"א:
אמרין לפעלא טבא יישר כחו וחילו אשר שנס מתניו להרעיש בקול גדול לתקן המקוה במ"ב מפני שאינה כשר אליבא דכ"ע. ולדעת גאון קדוש נזר תפארתינו בעל ד"ח ז"ל צריכין לתקן ובודאי בענין טהרתן של ישראל צריכין להשגיח שלא יהי' שום פיקפוק וכן דרכן של כל מורי הוראה בישראל ומעשים יום שמהדרין לעשות מקוה חדשה שאין בה שום פיקפוק ואין חוששין שיוציאו לעז על הראשונים וגם בעיני היא פשוט מקדמת דנא כמ"ש הדר"ג נ"י שלא אמרו חכז"ל חשש זה אלא במקום שיש לעז משפחה וכל דברי הדר"ג נ"י מכוונים להלכה וא"צ לדידי ולמטלעתי ומצד חולשת גופי ורפיון ידי קצרתי באמרי וה' יזכהו להעמיד הדת על תלה ולהרים מכשול מדרך עמו. נאום אוה"נ מכבדו ומוקירו דש"ת בלונ"ח. הק' שמואל ראזענבערג (האב"ד ור"מ דק' הנ"ל). ב"ה מרוכב ערבות. רבבי רבבות, ברכות וטובות, לכבוד ידיד עליון וחמדת הלבבות, הגאון הצדיק קדוש ישראל ומהולל בתשבחות, ידיו רב לו ידים מוכיחות, על אפיקי הש"ס והפוסקים עיניו פקוחות, גבור עורך מערכות, נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק, בו"ק חסידא ופרישא על ישראל הדרתו כקש"ת מו"ה חיים אלעזר שליט"א:
האבדק"ק מונקאטש יצ"ו אחדשה"ט ושתה"ק באהבה וברגשי כבוד התורה מכתב קדשו הגיעני, וגם ראיתי את הלחץ (דרוקקסארטע) אשר ה' נ"ל לחץ: והנה בענין המקוה במ"ב העומדת בבית ה' ג"ל אשר יש נקב בשולי' להוציא מימיה לנקותה וכל מעמד המים הוא ע"י ווענטיל של מתכות הסותם הנקב ההוא ובלעדי ווענטיל הזה לא הי' המקום מחזיק מים אפי' כ"ש, הנה כבר הורה זקן רבינו הקדוש מאורן של ישראל הגה"ק מסאנץ בספרו שו"ת דברי חיים ח"א יו"ד סי' מ"ה במקוה כזו ממש לפסלה משום שהוייתה הוא ע"י דבר המקבל טומאה ומבואר בדבריו בהדי' שדעתו לפסול אף אם הברזא של מתכות נעשה מתחילה לשמש את הקרקע והוא עפ"י התוס' פיו דמקואות גבי אביק שבמרחץ ועפ"י נוסחא דארצ"י המובא ברמב"ם שם ובתוי"ט שם, ומי יבוא אחרי המלך מאן מלכא רבנן אשר כל הארץ האירה מכבודו ומפיהו אנו חיין, ומכש"כ להקל נגדו ולא לחוש לדבריו כלל אפי' לכתחילה במקום שאפשר לתקן בנקל בלי שום הוצאה וטורח כי דבר קל הוא לעשות ברזא של עץ:
ואף להמקילין בנעשה לשמש עם הקרקע הא מבואר בנוב"י מהד"ת סי' קל"ז קל"ח דצריך שיהי' נעשה מתחילה לשם חיבורו בקרקע וכ"כ רבינו עקיבא איגר בהגהותיו ליו"ד סי' ר"א סעי' מ"ח, ואלה הווענטילין רובן ככולן נעשו לצורך האמבטאות המיטלטלים בבתי המרחצאות כמו שהעלה הדר"ג והוא דבר ידוע לכל שסתמן לתלוש נעשו בהפאבריקען:
והנה ראיתי בשו"ת שבסוף ספר גידולי טהרה סי' ח' שהביא דברי הנוב"י הנ"ל והקשה עליו מתוספתא שהביא הר"ש פ"ח דפרה וז"ל תיבה שהיא טמאה והביא מסמר טמא וקבע בה התיבה והמסמר טהורין הרי זה אומר טיהרתי וטיהרתיו, הרי בהדיא שאפי' מסמר שהוא כבר טמא יצא מטומאתו ע"י חיבורו בקרקע אף שהאי מסמר בודאי לא נעשה לשמש את הקרקע דא"כ לא הי' מקבל טומאה אף בתלוש, ומכש"כ שמותר להביא מים עם סילונות שחיברן בקרקע שלא נעשו מתחילה לשם כך עיי"ש ואחרי העיון נלפענ"ד דאין ראי' נגד הנוב"י ולא נעלמה מהנוב"י התוספתא הנ"ל דעד כאן לא קאמר הנוב"י דצריך שיהי' נעשה מתחילה לשם קרקע אלא במידי דלא נפיק מידי קבלת טומאה אלא משום שנעשה לשמש את הקרקע בכה"ג ס"ל דלא מיקרי עשוי לשמש את הקרקע אלא כשנעשה מתחילה לשם כך כדמשמע לשון הרא"ש ודקדוק לשון המשנה דכלים שהביא הנוב"י בתשובה שם משא"כ היכא דנטהר מטעם מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע דהיינו אליבא דמ"ד מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע לענין טומאה, בודאי אין סברא לחלק בין חישב עליו מתחילה לשם כך או לא סוף כל סוף מחובר הוא, ואפי' אם כבר נטמא יצא מידי טומאתו כשחיברו מעתה לק"מ מהך תוספתא על הנוב"י די"ל הך תוספתא אתי' כר' אלעזר דדף של נחתומין בב"ב דף ס"ו דס"ל כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע מש"ה אף שלא נעשה מעיקרא לשמש את הקרקע מ"מ כשחיברו בקרקע הרי הוא כקרקע ונטהר משא"כ לדידן דקיי"ל כרבנן דדף דתלוש ולבסוף חיברו הרי הוא כתלוש אף בקבעו ולבסוף חקקו (ורק בשאיבה דרבנן קיי"ל להקל בקבעו ולבסוף חקקו כמבואר למעיין שם בסוגי' דב"ב הנ"ל דמסיק שאני שאובה דרבנן כמבואר ברמב"ם ובפוסקים ובכל מידי דדאורייתא קיי"ל כרבנן דדף דתלוש ולבסוף חיברו ה"ה כתלושה) ומ"מ אתה בא להכשירו מטעם דנעשה לשמש את הקרקע ואינו מקבל טומאה אף בתלוש בכה"ג ס"ל להנוב"י שפיר דצריך שיהי' נעשה מתחילה לשם כך דאז לא נחתם עליו תורת קבלת טומאה כלל ואז מהני אף לדידן דקיי"ל כרבנן דמחובר לקרקע אינו כקרקע לענין טומאה וראיתי בס' בית מאיר יו"ד סי' ר"א סעי' מ"ח שהעלה דהא דמבואר במשנה דכלים פי"א מ"ב דכל הנעשה לשמש את הקרקע אינו מקבל טומאה היינו דוקא אם אותו כלי אינו לשום תשמיש תלוש כלל רק למחובר כמו דלת ונגר וכל אותן השנויין במשנה שם משא"כ כלי שראוי להשתמש בו גם בתלוש אף שנעשה מעיקרא להשתמש בו במחובר וגם חיברו בקרקע לא נפיק מידי קבלת טומאה עיי"ש שהביא ראי' מוכרחת מסוגי' דב"ב הנ"ל דהמעיין שם בסוגי' יראה דלרבנן אפי' קבעו ולבסוף חקקו ג"כ מקבל טומאה ואמאי נהי דס"ל מחובר לקרקע אינו כקרקע ולא נפיק מתורת קבלת טומאה במה שחיברו בקרקע מ"מ יטהר מטעם שנעשה לשמש עם הקרקע דהא כיון שקבעו קודם שתיקנו הרי לשם כך תיקנו שיהי' משתמש בו כך בקביעתו לקרקע ואף שדינו כתלוש מ"מ לא יקבל טומאה דהא נעשה לשמש עם הקרקע וכבר הרגישו בקושי' זו הנוב"י מהדו"ת יו"ד סי' ק"ט. ובסדרי טהרה סי' קצ"ח, אלא ודאי כיון שדף של נחתומין ראוי להשתמש בו גם בתלוש לא נפיק מידי קבלת טומאה אף שנעשה לשם קרקע עיי"ש ולפי דברי הגאון בית מאיר לא מהני בהאי ווענטיל אף שנעשה מתחילה לשם לקובעו בקרקע דהא ראוי אף לתשמיש תלוש דהיינו לקובעו באמבטי המטלטל כמו שרובן ככולן נעשו לשם כך:
ועפ"י דברי הגאון בית מאיר הנ"ל נלפענ"ד לנכון לפרש דברי התוספתא המובא בתיו"ט פ"ו דמקואות במתני' דאביק שבמרחץ וכו' וכ' בתויו"ט וז"ל לפי שהאביק הוא כלי קודם היותו קבוע בארץ ואעפ"י שנתחבר לא יצא מתורת כלי וזה שאמרו עליו בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע הרמב"ם בנוסחות א"י וכבר תמה שם התיו"ט וכ' דצריך עיון ממשנה ט' פ"ח דכלים ועוד שם פ"כ מ"ד שם פי' הרע"ב והרמב"ם דמשמש עם הקרקע טהור עכ"ל והוא תמיה גדולה על הרמב"ם וכבר הלכו בה נימושות, ועיי"ש בתוס' חדשים ובח"ס יו"ד סי' קצ"ח אות י"ג ולשיטת הגאון בית מאיר הנ"ל יתפרש שפיר התוספתא הנ"ל דהאי אביק מבואר בפי' הרע"ב דנעשה לצורך האמבטאות לנקיון המים עיי"ש והנה אין כל האמבטאות מקואות כשרים אדרבה אמבטאות אינן מחוברין בקרקע והם כלים תלושים ורוחצין בהם לשם מרחץ בעלמא כעין שלג וא"כ האי אביק ראוי לתשמיש תלוש ג"כ מש"ה לא מהני חיבור בקרקע אף אם נעשה מתחילה לשם כך כשיטת בית מאיר הנ"ל דאנן לא מטהרינן בנעשה לשמש את הקרקע אלא כשאינו ראוי לתשמיש תלוש והיינו דקאמר בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש את הקרקע והכי קאמר שלא נעשה אלא לשמש הקרקע כלומר לשמש הקרקע בלבד אלא שנעשה לשמש גם אמבטאות תלושות כלומר שראוי גם לתשמיש תלוש ובכה"ג לא נפיק מתורת קב"ט, וא"ש בס"ד:
והנה הט"ז ביו"ד סי' שע"א ס"ק ג' כ' דגאטטער של ברזל אינן חוצצין בפני הטומאה שמקבל טומאה אף שאותן הגאטטער סתמן עשויין לסתום בהן החלונות והוי נעשים לשמש עם הקרקע מ"מ מקבלים טומאה וכ' שם בנקוה"כ דהטו"ז ס"ל דדוקא הנך דקחשיב במשנה שם אינן מקבלין טומאה כשנעשו לקרקע אבל לא שאר דברים יעיי"ש, ולפי"ז גבי ווענטיל דידן לא מהני ג"כ מה שנעשה לקרקע דהא לא חשיב כלי זו במתני' שם ועפ"י שיטת הטו"ז הנ"ל לפי מה שפי' הנקוה"כ כונתו מיושב ג"כ קושי' הבית מאיר והאחרונים הנ"ל אהא דדף של נחתומין אמאי מקבל טומאה לרבנן דדף נהי דס"ל דכל המחובר לקרקע אינו כקרקע מ"מ ת"ל דלא מקבל טומאה מטעם דנעשה לשמש את הקרקע ואינו מק"ט ולהנ"ל ניחא דהא דף של נחתומין ג"כ לא תני במשנה דכלים הנ"ל, ואף דלפי הסוגי' דש"ס שם מוכח דגם גבי צינור ס"ל לרבנן דדף דמק"ט אף שקבעו בקרקע וא"כ קשה עכ"פ על צינור אמאי מק"ט הא נעשה לשמש עם הקרקע ובמתני' דכלים הנ"ל פי"א מ"ב חשיב גם צינור גבי הני כלים הא כ' הרא"ש בתשובה כלל ל"א סי' ז' המובא בנוב"י שם מהדו"ת סי' קל"ח דיש לפרש האי צינור צינורא דדשא ואין זה צינור המקלח מים, ועי' בפירש"י סוף פ"ק דמוע"ק דשם נמי נזכר הני תלת הציר והצינור והקורה פירש שם רש"י הצינור חור שבאסקופה כמו צינורא דדשא. וכן הוא בטוש"ע או"ח סי' תק"א:
והשתא במקוה הנ"ל במ"ב לא מיבעי' לשיטת רבינו מאור הגולה בעל דברי חיים ז"ל דמבואר בהדי' בדבריו דלא מהני מה שנעשה מתחילה לקרקע בודאי צריכה תיקון וכפי מה שהעלה הדר"ג בתשובתו הרמה, ולפי מה שהבאתי לעיל גם להגאון בית מאיר וכן לטו"ז בסי' שע"א הנ"ל לא מהני מה שנעשה אף מתחילה לשם כך, אלא אף לדעת המכשירין בנעשה מתחילה לכך. הא העיד הדר"ג שליט"א שהשו"ב בעצמו עם הבעה"ב שלו ה' ל' אמרו מקודם שקנו הווענטיל בהפאבריק בפראג סתם ועתה כשנודע להם שיש נפ"מ לדינא חוזרין ומגידין שנעשה לשם כך בהפאבריק כיון שהגידו אינן נאמנין להיות חוזרין ומגידין כמו שהעלה הדר"ג בתשובתו לנכון:
אבל חוץ לזה לו יהי כדבריהם שנעשה ביחוד בשביל המקוה פשיטא שהם בעצמם לא הי' שם כשהאומנין עשו את הווענטיל אלא שעשו בטשטעללנג בהפאבריק לצורך המקוה, וכי סלקא דעתך שהפאבריקאנט אמר להאומנין צאו ועשו ווענטיל לצורך המקוה, ואפי' אם יהי' מציאות לזה מי יימר שעשה כן אטו בעל הפאבריק שהוא נכרי או ישראל מומר הוא נאמן על זה. וזה פשוט וברור שאם האומנין העושין במלאכה בהפאבריק לא עשאו בהדי' בשביל צורך מחובר לקרקע אף שעשו הבעשטעללונג באופן זה לא מהני ומחשבת הפאבריקאנט לא מהני מידי דבעינן מחשבת האומנין כדאיתא בתוספתא פ"ח ומובא ברמב"ם ספ"ח דכלים, דמבואר בהדי' דהכל תלוי במחשבת האומן העושה הכלי ולא עוד אלא אפי' אם הפאבריקאנט הי' מצוה להאומנין בהדי' שיעשו ווענטיל לצורך חיבור לקרקע ג"כ לא מהני דהא ידוע מעשה הפאבריק אשר זה דרכם למו שאין עושין כלי אחד בפני עצמו רק הרבה בפעם אחד ע"י המאשינען שלהם וזה ידוע לכל, ובאופן זה לא מהני אף שחישב שאחת מהן יהי' למחובר כדאיתא בתוספתא הנ"ל וברמב"ם פ"ח דכלים ה' ט"ו אמר לאומן עשה לי שני זוגים אחד לדלת ואחד לבהמה עשה לי שתי מחצלאות אחד לשכיבה ואחת לאוהלים. שניהם מקבלים טומאה עד שיפרש ויאמר זה לכך וזה לכך עיי"ש, ואף אם נימא שהאומנים פירשו כשעשו הרבה כלים ביחד על א' מהם שיהי' לקרקע מה שאי אפשר להעלותו על הדעת, מי יימר שלא נתחלף אותו הווענטיל עם אחר שנעשה בסתם הלא יש כאן פסול דאורייתא וצריך לחוש אף לחששא רחוקא ומכ"ש בדבר הרגיל ושכיח שהפועלים שעושים הפערפאקונג מחליפים במידי דלא רמי' עלייהו ואין שום נפקותא לדעתם בין אחד לחבירו, ע"כ דבר זה הוא פטומי מילי בעלמא שעשה בהפאבריק דפראג ביחוד ווענטיל אחד לצורך מקוה של ה' ג"ל:
לזאת חיובא רמי' להודיע ולהזהיר את ההמון ההולכים בתומם ולא ידעו ולא יבינו את אשר לפניהם כי במקוה זו יש חשש פסול דאורייתא וכבר כ' התשב"ץ ח"א סי' י"ז דבמקוה צריכין לחוש אף לדעת יחידאי ומכש"כ בנ"ד שכמה עמודי הוראה מוסדי דור ודור מחמירין בכזה ומי הוא שיהין לצאת כנגדו ולומר שאינו חושש לדבריהם אף לכתחילה בדבר שאפשר לתקן בקל אף אם גובה ארזים גבהו ע"כ יישר כחו וחילו לאורייתא דהדר"ג יהי' ד' עמו ויעל ויזכה לזכות הרבים ולהרים מכשול מקרב העם והוא יקרא גודר פרץ משובב נתיבות. והנה אף שאין אני כדאי לחות דעתי ולעמוד במקום גדולים וגם כל האריכות אך למותר הוא כיהודא ועוד לקרא עכ"ז מאחר שהדר"ג כתב לי מחוייב אני להשיב את הנראה לפענ"ד ולא לענות אמן יתומה: והנני חותם בכל חותמי ברכות יה"ר שנזכה לראות במהרה בישועתן של ישראל ויהי חלקנו עמהם כעתירת לונ"פ ידידו אוה"נ הדושתו"ט ושתה"ק ברגשי כבוד התורה בלונ"ח ע"ע. חוסט ה' במדבר מ"ב לספירה תרע"ח: ה"ק אברהם יוסף גרינוואלד בלאאמ"ו הגה"צ מהר"ם זצללה"ה, (האב"ד ור"מ דק"ק הנ"ל והגליל):