שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ו
כבוד ידידי הה"ג וכו':
ע"ד שעוררני על מה דפסקי' בהל' כיבוד אב ואם (סי' ר"מ סעי' ב') דאינו סותר את דברי אביו והא חזינן כ"פ בש"ס שחלקו על דברי אביהם להלכה כן בפוסקים וממה שכתב בעצמות יוסף על קידושין (דף ל' ע"ב) ממה דאמרינן אפי' אב ובנו נעשו אויבים זל"ז בשער הלכה דהיינו מקשה ומתרץ כדי להסיק מתוך ויכוח ההלכה אליבא דהילכתא וכה"ג מותר לבן להקשות על אביו ולא דמי להאי דאמרי' ולא יסתור את דבריו ולא יכריעו וכו' עכ"ל (ומובא בקצרה בפת"ש שם) מזה אין ראי' שיוכל לסתור את דבריו למסקנא להלכה כיון דהוא רק בתוך הפלפול ומקשה ומתרץ דלא הביישן (לשאול) למד ע"כ מוכרח הבן לשאול ולפלפל וזולת זה לא יוכל האב לקיים ושננתם לבניך שיהיו מחודדין בפיו שיבין הבן לברר לעומקן ולרוחבן ולאמתן, אבל אין הוכחה מזה שיחלוק עליו למסנא כנז'. והנה בש"ך שם (ס"ק ב') כ' דלסתור דבריו אפי' שלא בפניו אסור והיינו לחלוק עליו "בהלכה" [וגם בט"ז שם (ס"ק ג') שכ' דשלא בפניו מותר לחלוק על אביו מ"מ מצינו כ"פ שחלקו זה עם זה (אב ובנו) להלכה גם בפניהם כנז' להלן]. והנה יפלא דהלא מצינו בש"ס פעמים רבות אין מספר כמו ברבי ואביו רשב"ג דאמר רבי (בעירובין דף ל"ב ע"א) נראים דברי מדברי אבא מוטב שיחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וכן בתוספתא (בדמאי פ"ה) נכרי שהי' מוכר פירות בשוק ואמר וכו' לא אמר זה אלא להשביח מקחו ומסיים בתוספתא דברי רשב"ג רבי אומר נאמן הנכרי להחמיר אבל לא להקל וכ' ע"ז הרא"ש במו"ק (פ' ואלו מגלחין סי' ע"ט) דהלכה בזה כרבי מחבירו אפי' מאביו (ועיי' רא"ש קידושין פ"א סי' ס"ב) וכן פלוגתא דרבי ורשב"ג בהבא לידון בשטר ובחזקה בב"ב (דף ק"ע ע"ב) ובסנהדרין (דף כ"ג ע"ב) וכן ביבמות (ס"ד ע"ב) דרבי אמר מלה בנה הראשון וכו' כן בניסת לראשון וכו' ופליג עם רשב"ג אביו וכן בכתובות (צ"ה ע"ב) גבי נכסי לך ואחריך לפלוני פלוגתא דרבי ורשב"ג ובב"מ (דף ז' ע"א) פלוגתא דרבי ורשב"ג בשנים אדוקים בשטר וכו' וכן שם (בב"מ מ"ח ע"ב) במלוה את חבירו על המשכון וכו' וכן עוד בכמה מקומות וכן בבבא בתרא (דף נ"ט ע"א) דר' אושעיא אמר מעכב ור' חמא אמר אינו מעכב. שהיו אב ובנו ופליגי אהדדי, ועיי"ש בתוס' ד"ה והחוט המשולש וכו' וכן בש"ס זבחים (ריש דף ט' ע"א) א"ר אבין דוחין קדשים הנאכלים וכו' ר' יוסי ב"ר אבין אמר וכו' ועיי"ש בתוס' ד"ה דוחי' קדשים קלים וכו' החילוק שם בין ר' יוסי ב"ר אבין ובין ר' אבין, הרי אב ובנו מחולקים. וכן בש"ס שבת (דף קכ"א ע"ב) לענין הריגת צירעה בשבת דפליג רבא עם אביו רב הונא עיי"ש בפירש"י ד"ה שלמתינהו לכולהו ועיי' בסה"ד (ערך רבה בר רב הונא) דצ"ל שם הגי' רבא בר רבה בר"ה. וכן בזבחים (דף ט"ו ע"ב) עיי"ש בפירש"י ד"ה אי תניא דפליג ר"א בר"ש על אבוה ר"ש. וכן שם בזבחים (דף כ"ד ע"ב) הא דר"א בר"ש מפקי מאבוה ר"ש עיי"ש וכן בש"ס עירובין (דף י"ד ע"א) ר' יוסי' ב"ר יהודה סבר כאבוה (ר"י) בחדא ופליג עלי' בחדא וכן שם בעירובין (ט"ז ע"ב) במתני' מקיפין וכו' דפליג ר' יוסי ב"ר יהודא בפירוש על אביו עי"ש ברש"י, וכן בקידושין (ל"ח ע"א) לענין חדש בחו"ל דפליג ר"א בר"ש על אביו ר"ש וכן בשבת (דף מ"ד ע"א) דאמר ר"א בר"ש מסתפק מן הנר הרבה ומן השמן ופליג אדאבוה ר"ש שם וכן בביצה (דף י"ט ע"ב) דאמר ר"ש אין תודה באה בחג הסוכות ר"א בר"ש אומר מביא אדם תודתו בחג הסוכות ועי"ש במה פליגי בדרשא דחג הסוכות וכן בר"ה (דף ד' ע"ב) לענין בל תאחר דר"ש ס"ל ג' רגלים כסדרן ור"א בנו ס"ל חג הסוכות בלבד עיי"ש וכן בביצה (דף ל"ג ע"א) לימא דר"א בר"ש כאבוה ס"ל ומסיק דר"ש ס"ל כת"ק ואסור (עיי' פירש"י) ור"א בנו ס"ל דמותר להנהיג הבהמות ביו"ט וחולק על אביו בזה וכן מפורש בב"ב (דף מ"ב ע"ב) אבוה דשמואל מחולק עם שמואל בנו דאבוה דשמואל ולוי תני שותף אין לו חזקה ושמואל תני שותף יש לו חזקה, וכן עיי' במנחות (דף ס"ג ע"ב) דמסיק הש"ס דפליג ר"י ב"ר יהודה עם אבוה לענין בדיעבד כשהביא מחצה סולת ומחצה רקיקין עיי"ש וכן בר"ן נדרים (דף מ' ע"ב) גבי אבוה דשמואל דעביד מקואות לבנתי' ביומי דניסן ומפצי ביומא דתשרי שהשוה הר"ן קצת דעתי' עם שמואל ברי' מדמייתי בפ' תינוקות מילתא דאבוה דשמואל ולא מסיימי עלי' פלוגתא דברי' שמואל אלמא שמואל נמי למעשה חייש עיי"ש אבל שארי מפרשים הראשונים לא ס"ל כהר"ן וגם בר"ן שם נראה דאי משום דהוא אביו דשמואל אעפי"כ פשיטא לי' (בלי שום דוחק) דבנו מותר לחלוק עליו להלכה אלא דהתם נראה לו להשוות הך דרב ורבה ואבוה דשמואל בזה וכ' שגם שמואל חשש שם בזה להחמיר אבל לא משום דאבוה הוא כלל. וכן במדרש רבה (פ' בראשית פ"א) אר"א ב"ר שמעון אם כדעת אבא למה לפעמים שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ אלא מלמד ששניהם שקולים זה כזה עכל"ה. וכן בירושלמי ערלה (פ"ב הלכה ח') לר"א בר"ש דרבנן דקסרי אמרי דר"א בר"ש ס"ל א' כשיטת אביו וא' כשיטת חכמים משום שמות מצטרפין והיינו שלא כדעת אביו ר"ש עיי"ש בפנ"מ. וכן בירושלמי נדה (פ"ב הל' א') דשאל ר' חמי לר' ישמעאל ב"ר יוסי הלכה כדברי מי אם כר' יוסי אביו או כרבי דאיקפד ר' ישמעאל ואמר הלא דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין דהיינו רבי הוא תלמידו דר' יוסי אבל לולי זאת הי' ס"ל לר' ישמעאל להשיב ולהכריע בשאלה אם נראה לו כדברי רבי אפי' שהוא נגד דעת אביו ר' יוסי. וכן עוד בש"ס דילן במנחות (דף ל"ב ע"ב) לענין נקצר שלא כמצותו דר"א בר"ש לא שמיעא לי' היינו לא ס"ל הא דר"ש עיי"ש. וכן עוד במנחות (דף ע"ד ע"א) במנחת כהן חוטא אי השיריים קרבין לעצמן או מתפזרין על הדשן דפליגי ר"ש ור"א בר"ש. ועיי' בירושלמי סוטה (פ"ג הל' ו') וכן עיי' ברש"י סוטה (דף כ"ג ע"א) בד"ה כר"א בר"ש ובהגהות הב"ח שם. וכן בכיוצא בכמה דוכתי וכן בירושלמי קידושין (פ"ד הל' א') פליגי ר"ש ור"א בנו אם דור י"א בממזרים הנקבות מותרות או גם הזכרים עיי"ש. וכן בירושלמי יבמות (פ"ז הל' ג') ר' ישמעאל ב"ר יוסי פליג על אבוה ר' יוסי (לפי גי' הקה"ט) בענין תרומה בזמה"ז אם הוי דאו' או דרבנן. וכן בירושלמי כתובות (פ"א הל' י"א) ר' ישמעאל ב"ר יוסי חולק על אביו ר' יוסי אפי' תימא לעיסה פסולה לית ר' ישמעאל ב"ר יוסי חלוק על אביו משמע דאי משום דאביו הוא הי' יכול לחלוק עליו רק שקיל וטרי אם ס"ל לר' ישמעאל כן ומסיק דבכה"ג דנשלך לאשפה ופסולין משליכין ע"כ גם ר' יוסי מודה עי"ש וכן בש"ס דילן ב"מ ריש פ' הזהב (מ"ד ע"א) דרבי תני לר"ש ברי' הזהב קונה את הכסף ובירושלמי שם מפורש יותר (לעניננו) דקאמר לי' רבי לר"ש ברי' חזור בך ותני הזהב קונה את הכסף והוא השיבו לית אני חוזר בי דעד דהוא חילך עלך (בתוקפך ובילדותך) שנית הכסף קונה את הזהב עיי"ש, והלא אסור לסתור דבריו של אביו:
והנה לכאורה יש להביא ראי' ג"כ מש"ס סוכה (ט"ז ע"ב) דאמרי' לא עפ"י ר' יוסי אלא עפ"י ר' ישמעאל ב"ר יוסי נעשה מעשה ומשמע לכאו' דפליגי ר' ישמעאל ב"ר יוסי עם אביו אך ז"א מוכרח דלא פליגי בפירוש בזה אב ובנו אך קאמר דגם ר' יוסי אין ראי' דס"ל כר' יהודה (עיי"ש) די"ל דרק בסוכה שהוא מ"ע ולא בשבת ששורשו איסור סקילה. וכן ממה דקאמרי' שם בסוכה (י"ד ע"ב) הפכן על צידיהן ר' הונא אמר פסול ורב חסדא ורב בר רב הונא אמר כשירה משמע בפירוש דפליג רב בר רב הונא על אביו. אך י"ל עפ"י מש"כ בסה"ד (ערך רב בר רב הונא) עפי"ד התוס' בסנהדרין (ה' ע"א) דלפעמים נראה דרב בר רב הונא אינו בן הריש גלותא וכו' וגם מה שאמר לרב הונא ומי אמר לן "מר" טעמא וכו' עיי"ש והול"ל מר אבא והגם דמצינו כן בעירובין (ס"ה, ע"א) דא"ל ברתי' דרב חסדא לר' חסדא לא בעי מר מינם, שאני התם דבתו אמרה כן משא"כ בן והוא תלמידו דצריך לקרותו רבי (עי' בש"ע יו"ד סי' רמ"ב סעי' א' בהג"ה) אך התם ברבו מובהק אבל עכ"פ הי' צ"ל בשם "אבא" בזה וצ"ע:
והנה מה שכתבנו לעיל לענין שמואל ואבוה דשמואל גם אם נאמר ששמואל הי' חושש לדברי אביו ולא מפני מצות כיבוד רק משום דס"ל כותי' או מחמת קורבה הי' דעתו נוטה כותי' ומסתבר לי' (להחמיר) וכמו דמצינו בירושלמי יבמות (פ"ד הל' י"א) ואבא בר ווא פליג אדשמואל ברי' עיי"ש בפי' כי אבוה דשמואל הי' שמו כן וכי יחלוק על בנו ולכאו' קשה דמה זה תמוה וכי יחלוק על בנו הלא מצות כיבוד הבן לא מצינו בתורה אלא ודאי דבעי רק דרך שאלה כיון דאב ובנו קרובים דעתם זל"ז ע"כ קשה לומר דפליגי וכהאי דאמרינן בסנהדרין (דף ל"ו ע"א) דאב ובנו כשעמדו למנין כדיעה א' נחשבו משום קריבות דעתם עי"ש וזהו כונת הירושלמי כנראה ומתרץ שם (בירושלמי יבמות) דלא פליגי אהדדי עיי"ש. וכן י"ל בש"ס דילן בב"ק (קט"ו ע"א) והא רב הונא תלמיד דרב הוא והורה דלא כותי' עיי"ש ולפי מה שביארנו לקמן מהרמ"א (בסי' רמ"ב) מותר לחלוק על רבו לפסק הלכה כנ"ל ובע"כ הפי' בדרך שאלה וכי יחלוק לכתחילה על רבו הלא מפני אהבת כבוד רבו ראוי לפסוק כותי' ואם אולי הי' לו ראי' ברורה לסתור דברי רבו דאז מותר אי' אפוא הראי' הלז זהו כונת הגמ':
ובמה דאמרי' שם בסנהדרין דאב ובנו מונין כא' (כשעמדו למנין). הנה העירני ש"ב חביבי החריף ובקי בנש"ק מ' אלטיר משה ט"ב שיחי' כי מגוף הגמ' הנ"ל יש ראי' דמחלק שם בין רב כהנא ורב אסי דלגמרי' דרב הוי צריכין ולסברי' דרב לא הוי דנחשבו כשנים משמע דוקא הם ולענין דנחשבו כא' או ב' אבל לענין תלמיד לרבו שיכריעו אין קפידא עכ"ד הנז'. והנה אין משם ראי' מוכרחת דהא עכ"פ היכא דצריך לרבו נחשב דיעות שניהם רק כא'. אבל עכ"פ משיטת הסוגי' דשם משמע ראי' ברורה לדברינו משום דלא פריך הש"ס כלל מאב ובנו או בתלמיד לרבו דאיך יחלוק אב על בנו או תלמיד על רבו ואיך יכריעו לומר הוא דעתו שלא כדעת אביו או רבו. א"ו דכשעמדו למנין ע"ד הלכה מותר לחלוק או להכריע על דברי אביו או רבו: ואין לומר במה דמצינו לעיל בר"א ור"ש אביו או ברבי ורשב"ג אביו כנז' דהי' כ"ז אחרי פטירת אביהם הגידו מימרות אלו שהם חולקים על אביהם וכיון דאינו בחייו בפני אביו, מכריעו או חולק על דבריו, ע"כ לא חמיר כ"כ. ז"א. דהא אין חילוק בכה"ג דהא פסקי' בכיבוד אב מכבדו בחייו מכבדו במותו ואם בחייו אסור אז גם לאחר פטירתו אסור לחלוק עליו. ועיי' מ"ש בזה לעיל (סי' ב') דהך דאמרי' בקידושין (ל"א ט"ב) דמכבדו במותו שאומר זכרונו לברכה לחיי טוה"ב. לאו בזה בלבד דוקא מכבדו אלא תנא ושייר כמו שביארתי שם ופשיטא דאם אסור בחייו לחלוק עליו בהלכה אז גם לאחר פטירתו אסור משום דהוא בכלל כיבוד אב או רבו כנז'. ע"כ הענין צע"ג בעה"י והנה במה שמצינו כ"פ בזוה"ק ובתיקונים משא ומתן של דברים בד"ת בין ר"ש ור"א בנו זה מותיב וזה מפרק. י"ל דזה לק"מ וכנ"ל מד' העצמות יוסף בראי' מהגמ' דבדרך פלפול בינו ובין אביו מותר בודאי. ובזה יש ליישב מה דאמרי' בכתובות (דף כ"ג ע"א) דא"ל שמואל לאבוה ועד האידנא מאן נטירונהו דהיינו בדרך מו"מ של הלכה כנז': והנה מה דמצינו גבי כבוד רבו דלא יחלוק על דבריו ג"כ קשה טובא מש"ס ממקומות רבות כגון בפלוגתא דרב ושמואל ועיי' ש"ס חולין (קי"א ע"ב) דא"ל לשמואל לרבך (היינו רב שהי' רבו) יהובי לי' ולא אכל ואמפי"כ פליגי שם וכן במקומות רבות וכן בר' יוחנן וריש לקיש שנחלקו פעמים רבות והגם שהי' ר"ל תלמיד ר' יוחנן ועיי' ש"ס ב"מ (פ"ד ע"א) ובתוס' ד"ה אי הדרת בך וכו' דר"ל למד גם מאחרים ג"כ עיי"ש אבל עכ"פ למד ר"ל מר"י בע"כ שהי' תלמידו והוציאו מליסטים וכו' וכן בר' אלעזר שהי' תלמיד ר' יוחנן עד שכל מה שאמר ר' אלעזר בסתם היו יודעים שהוא מר' יוחנן כדאמרי' ביבמות (דף צ"ו ע"ב) עי"ש ועיי' בירושלמי ברכות (פ"ב הל' ב') ואעפי"כ מצינו כ"פ בש"ס שחלקו ר' יוחנן ור"א כמו בגמ' סוכה (מ' ע"ב) דפליגי ר' יוחנן ור' אלעזר אם שביעית נתחלל ע"י מקח דוקא וכן בב"מ (דף ס"א ע"ב) אם אבק ריבית יוצאה בדיינים וכן בגיטין (דף ס' ע"ב) אי תורה רוב בכתב ומיעוט בע"פ דפליגי ר"י ור"א. וכן כהנה. אלא ודאי גם בזה בע"כ באנו לד' הרמ"א (בסי' רמ"ב) שנזכיר להלן: אמנם מה דמצינו שחלקו להלכה (למסקנא) על דברי אביו וכן מצינו בפוסקים שלא חששו אם נראה לו למסקנא שלא כדברי אביו בזה בודאי צע"ג כנז'. ובס' מגיד מישרים למרן הב"י בתחלתו (בסוף ד"ה מוסר שהי' מייסר אותי כאב לבן) כתב שהבטיחו שבנו יעשה השגות לחיבורו (והגם שלא ראינו ולא ידענו מהשגות שעשה בנו של מרן הב"י, הנה בודאי נתקיים כן אך לא בא בדפוס ואולי נאבד ונעלם מאתנו ברוב הימים) עכ"פ מזה דמותר לעשות השגות על חיבור אביו והאמת של תורה אהוב מן הכל ועתה העירני ידי"נ הה"ג מ' נטע שלמה שליעסל הי"ו מד' הש"ס מגילה (ב' ע"א) דאמרו זו דברי רע"ק סתימאה וכו' היינו דמתני' אתיא כרע"ק ומשמי' אמרוהו עיי"ש ואמרי' שם (ע"ב) מתני' דלא כהאי תנא דתניא ר' יהושע בן קרחה אומר כרכין המוקפין חומה מימות אחשורש וכו' ולפי דעת ר"י בתוס' ב"ב (דף קי"ג ע"א) דר' יהושע בן קרחה היינו בן רע"ק שקראו בן עזאי הקרח הזה עיי"ש נמצא לד' ר"י בטל התוס' חולק בזה ר"י בן קרחה על המתני' דהוא כרע"ק כנז' וכן העירני מדברי הרמב"ם (הל' שחיטה פ"א הל' י') יש מקומות שמנהגן אם מצאו סירכא מן האוזן לבשר וכו' ואבא מרי מן האוסרין ואני מן המתירין עכ"ל הרמב"ם ז"ל הרי שחלקו על אביהם להלכה: והנה ראיתי כעת בשו"ת שאילת יעבץ (ח"א סי' ה') שהאריך בענין אם מותר לתלמיד לחלוק על רבו בדבר פסק הלכה ונגע בקצה המטה גם במאי דמצינו דרבי חלק עם רשב"ג שהי' אביו ורבו אך לא נחית בזה להלכה דכבוד אביו כנ"ל רק בדרך אגב וגם לא ירד כלל למה שירדנו בזה בעה"י (לענין כיבוד אביו) ומיירי שם רק מדברי הרמ"א יו"ד (בסי' רמ"ב סעי' ג') לענין רבו אם מותר לסתור פסקיו אם יש לו ראיות והוכחות לדבריו שהדין עמו עיי"ש ובכל דבריו (בשאילת יעבץ) לא מצינו מרגוע ויישוב למה שתמהנו בזה ממ"ש שם לענין רבי שנחלק עם אביו רשב"ג וכ' מפני שאביו לא הי' רבו מובהק, הנה אמת כ"כ בסה"ד (ערך ר' יהודה הנשיא) דמשום הכי הלכה כרבי לגבי אביו רשב"ג אף דאביו הי' רבו ג"כ. משום שנתחכם יותר ממנו כדתני בכל דוכתא מילתא דרבי קודם רשב"ג אביו מ"מ לעניננו אין זה נ"מ כיון דכבוד אביו הוא להלכה דאינו סותר את דבריו א"כ תיפוק לי' משום דאביו הוא אסור לסתור את דבריו ומה נ"מ גם אם בנו גדול ממנו הרבה בחכמה או שאינו תלמידו כלל עכ"פ מצות כיבוד אב איכא בודאי. וגם בכל התנאים ואמוראים כגון ברשב"י ור"א ור' ישמאל ב"ר יוסי ובאבוה דשמואל וכהנה שהבאתי לעיל פלוגתא ביניהם בש"ס במקומות רבות תמהני שלא העיר כלל בשאילת יעבץ (וכגון בר"ש ור"א בנו הוי בנו וגם תלמידו המובהק ול"ש כלל לתרץ כד' השאילת יעבץ לענין רשב"ג ורבי בנו כנ"ל) כדחזינן בענין מעשה המערה בר"ש ור"א בנו בש"ס שבת וכן בזוה"ק ובתיוה"ק (כמעט בכולם) כי הי' ר"א תלמידו המובהק של אביו וכותב דבריו יחד עם ר' אבא תלמיד ר"ש וכמבואר באדר"ז בסופה. וא"כ קשה כנ"ל. וכן יש להביא ראי' ממה שהביאו ברוב דברי התוס' בשם ר"ת רשב"ם וריב"ם שכולם היו נכדיו (בני בתו) של רש"י וחלקו על דבריו ברוב המקומות לאין שיעור. ויש לחלק דכבוד זקנו אינו חמיר כ"כ ועיין בדברינו במנח"א ח"ג (סי ל"ג) וגם יש לעורר עפי"ד הש"ך ביו"ד (סי' רמ"ה ס"ק א') בשם מהרש"ל לחלק בין בן בנו לבן בתו והמה היו רק בני בתו של רש"י. אך החילוק שם במהרש"ל רק לענין ללמדו תורה משום ולמדתם את בניכם ולא בנותיכם אך ממה שהביאו מש"ס סוטה שם נראה קצת דגם בשארי דברים עיי"ש ובשבו"י חולק גם לענין כבוד עי"ש בדברינו במנח"א. ועכ"פ לא אישתמיט שום א' מהפוסקים או המפרשים לעורר על זה מרבותינו בעלי התוס' שחלקו בכל מקום על זקינם רש"י ז"ל, וגם רבינו הטור מצינו כ"פ שחולק ומכריע ע"ד אביו הרא"ש ז"ל:
שוב ראיתי ונתעוררתי בלימודי בירשלמי נדה (פ"א הל' ג') ואבא בר בא פליג על שמואל ברי' עיי"ש בפנ"מ דהוא בדרך קושיא דנמצא דשמואל חולק על אביו, משמע לכאו' דאין לבן לחלוק על אביו, אך ז"א ראי' מוכרחת כלל דהא באמת אמרי' שם משמי' דשמואל בעצמו דהוא הכרת העובר הוא לידתו וא"כ בע"כ הי' כן באמת דחלק שמואל על אביו בזה דהא משם ר' בא אמרי' שם שאני הכרת העובר מלידתו עי"ש בירושלמי ובע"כ דפליגי בזה אב ובנו וא"כ אדרבא משם ראי' דיכולין לחלוק אב ובנו אלא שעררו בירושלמי דנמצא אב ובנו פליגי בזה ובאמת טבע האב ובנו להשתוות לדיעה א' וכהאי דאמרי' בסנהדרין (ל"ו ע"א) דכשעמדו למנין מונין אב ובנו רק לא', ע"כ העיר בירושלמי על ככה ועכ"פ אין ראי' מזה כנז':
אלא ודאי בע"כ לומר דגם לענין מצות כיבוד אב הוא כן כמ"ש הרמ"א שם (בסי' רמ"ב) לענין כבוד רבו דהיכא שנוגע לדין של תורה ופסק הלכה אם יש לו ראיות מותר לחלוק להלכה ה"נ לענין כיבוד אביו כן הוא מק"ו דהא חייב בכבוד רבו יותר מבכבוד אביו כדתנינן במתני' דב"מ וכריתות ופסקי' ביו"ד (ריש סי' רמ"ב) וא"כ כ"ש בכבוד אביו דא"צ לחוש במקום שנוגע להלכה כנז'. ומה שאינו רשאי לסתור את דברי אביו זהו רק בדברי חול וסברת מילי דעלמא, וגם אם הוא אביו ורבו הדין כן כמובן ולפי"ז ניחא גם בר"א בר"ש וכן בכל התנאים ואמוראים ומיושב הכל, או שי"ל מ"ש לענין דברי הטור שסותר פסק אביו הרא"ש עפי"ד הט"ז (סי' ר"מ ס"ק ג') הנ"ל דשלא בפניו מותר לסתור פסק אביו וכמו שחלק הטור על הרא"ש אך עדיין קשה לד' הש"ך ובשם הפרישה דגם שלא בפניו אסור, ולפי דרכנו הנ"ל יונח גם מה שחולק הטור או שאר פוסקים נגד אביהם ועי' בש"ך יו"ד (סי' ו' ס"ק ח') ובנקה"כ שם שחולק על דעת אביו הגאון וכהנה עוד בפוסקים, א"ו כדאמרן:
והא דפסקינן ביו"ד (סי' ר"מ סעי' י"א) במחבר דאם אביו הי' אומר שמועה בטעות לא יאמר לו לא תתני הכי, והלא במקום שנוגע להלכה צריך לומר לו וא"צ לחוש לכבוד אביו כנז', ל"ק משום דהתם לא מיירי שיהי' עי"ז מכשול בהוראה רק כדאמרינן שם במקורו בקידושין (ל"ב ע"א) ופירש"י שם בד"ה לא תימא לאבוך הכי היינו להודיעו פתאום שהוא טועה כדקאמר לי' לא תתנייא הכי אלא יאמר לו בנחת המקרא וכו' כדי שיבין מעצמו שטעה עכ"ד היינו שלא יבוא למכשול בהלכה וכיון שיוכל להסיר המכשול בדרך כבוד באמירתו לאביו בודאי צ"ל כן וז"פ והנה במה דכתבנו לעיל לגבי אביו או רבו אם סותר את דבריו או מכריעו במקום שנוגע להלכה עיי' בירושלמי שקלים (פ"ג הלכה א') גבי בן עזאי שאמר לרע"ק על החלוקין אנו מצטערין אלא שבאת לחלוק עלינו את השוין זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד הוה לרע"ק אין תימר רבי' אית בר נש אמר לרבי' אלא שבאת לחלוק וכו' ולכאו' מזה דגם בהלכה אם אינו תלמיד חבר רק תלמיד בלבד אסור להכריע ולסתור דבריו. אך ז"א ראי' די"ל משום דאמר לו בלשון נוכח "שבאת" לחלוק וכו' ולא בלשון "שבא רבינו" כמ"ש שם המפרשים אבל בעיקר הדבר לענין הלכה י"ל שמותר לחלוק כנז':
ועיי' בש"ס סוכה (דף י"ד ע"ב) דרבה בר ר' הונא רצה לחלוק על אביו רב הונא עד שאמר לו טעם הגון. הגם שי"ל שרב הונא אחר הי' כמ"ש התוס' בחולין (דף י"ג ע"א) דתרי רב הונא הוי מ"מ עיי' בשו"ת אור הישר (ע"ד הגט מקליווע) בפסק הגאון מהר"י שמיינהארט ז"ל (בע"ס שו"ת זכרון יוסף) בד' הש"ס אלו בסוכה שכ' ראי' שנראה שזהו רב הונא אביו של רבה ב"ר הונא עיי"ש וא"כ ראי' לדברינו כנז':
ונ"ל עוד ראי' ברורה בעה"י מש"ס גיטין (דף נ"ט ע"א) דאמרי' מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום א' וכו' ופריך בגמ' הא הוי אלעזר (ומשני) הוי פינחס ופירש"י הא הוי אלעזר יחיד לאחר שנפטר יהושע עכל"ה ואח"כ אמרי' שם בגמ' דכן הוא מימות רבי עד רב אשי ופרכי' ולא והא הוי הונא בר נתן שאני הונא בר נתן דמיכף הוי כייף לי' לרב אשי עכ"ל הגמ' וכיון דעיקר מיירי שם מגדולתן בתורה כמו שפירש"י שם בד"ה שאול, וכן בד"ה כולהו שני, משעמד בגדולה תהא תורה וגדולה במקום א' וזהו בתחלת גדולתו לא הי' יחיד בתורה עכל"ה ולפי"ז קשה דאם דחי הש"ס כנ"ל שאני הונא בר נתן דמיכף הוי כייפי לי' לרב אשי ע"כ נחשב עדיין תורה וגדולה במקום א' ברב אשי ע"כ לפי"ז עדיין תקשי למה לא קחשיב אלעזר הכהן כנז' ומה דמשני הגמ' שהי' פינחס (בן אלעזר הכהן) הלא כיון שהי' פינחס בנו של אלעזר א"כ הוי מיכף כייף לי' במצות כיבוד אביו וא"כ למה קחשיב רק מימות משה ועד רבי הא הוי אז מיד (ובנתיים) אלעזר הכהן דבנו (הוא פינחס) בודאי ה' מיכף כייפי לי' לאביו (וכמו שהקשה באמת המהר"ם שיף שם) אלא ודאי ברור כיון דמיירי בזה בגדולתו בתורה (וכנז' מפירש"י) א"כ בד"ת הוא מותר לסתור דברי פסק אבל ע"כ שפיר לא קחשיב אלעזר כיון דהי' פינחס וכיון דמיירי בד"ת והוא לא כייף לי' לאביו ומותר ללחום ולפלפל עמו בד"ת כיון דהך דאינו סותר דבריו לא מיירי בד"ת רק בדברי חול כנ"ל ע"כ שפיר לא קחשיב שהי' יחיד אלעזר הכהן ואתי שפיר כדמשני מפני פינחס (בנו) וז"ב ונכון. ואחרי כתבי זאת העירני ידידי הרב הגאון עו"ה דוד שליעסל נ"י דומ"צ דפה"ק כי בש"ס סנהדרין (ל"ו ע"א) דאמרינן ג"כ מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום א' וכו' וכל המשך הגמ' כמו בגיטין רק דלא גרסי' שם כלל הך דהא הוי אלעזר דמשני הוי פינחס וי"ל דפליגי הני תרי סוגיין דבגיטין ס"ל דאין הבן מחוייב להיות כייף לבטל דעתו במקום ד"ת והלכה מה שנראה לדעתו נגד אביו וכדברינו הנ"ל והסוגי' בסנהדרין ס"ל דלא רשאי הבן לסתור דברי אביו ע"כ לא משני שם הוי פינחס כיון שהוא בן אלעזר כנז' עכ"ד הנ"ל. אולם באמת ז"א דמלבד דבפי' רבינו חננאל שם (הנדפס בש"ס ווילנא) כ' שם בסנהדרין ג"כ כהך לישנא בגיטין דמקשינן והא הוי אלעזר ומשני הוי פינחס ולפי"ז מוכח דמה דנחסר שם בסנהדרין בגמ' הוא רק ט"ס היינו השמטת הסופר (המעתיק) וע"כ לא נדפס עוד בגמ' סנהדרין שם והראי' מוכרחת לזה דהא אם נאמר דס"ל להש"ס בסנהדרין דהבן מחוייב להיות כייף לאביו גם בשיטתו בד"ת ולבטל דעת עצמו ולפי"ז נמצא באמת עדיין קשה כקו' הש"ס כנז' (בגיטין) והא הוי אלעזר ולא שייך לתרץ דהא הוי פינחס כיון דבנו הי' ומיכף כייף לי' א"כ שוב קשה באמת למה אמרי' מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום א' וקשה הא הוי אלעזר ולא שייך לתרץ דהא הוי פינחס (בנו) דהא בנו צ"ל מיכף כייף לי' לגבי אבוה ועדיין קשה כנז' אלא ודאי כדאמרן. (ומה דאישתמיט אלו התיבות בגמ' סנהדרין הוא רק ט"ס כנז' ולא פלוגתא בין הסוגיות וצריכין לגרוס בסנהדרין בלי שינוי כמו בש"ס גיטין. וכגי' רבינו חננאל הנ"ל):