שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן ב
הנה במה שכתבתי במנח"א (ח"א סימן כ"ו בהג"ה בד"ה ומהך דמסרוהו לכתפים וכו') לענין הלוית המת ר"ל בשם הכתב סופר דהך דמסרוהו לכתפים אין הפי' שלא ילכו הקרובים ללוותו רק שאין להם עוד טירדא ועול עד הלוי' כנז' שם והנה בלמדי בש"ס קידושין (ל"א ע"ב) רב אסי הוה לי' ההיא אמא זקינה וכו' אתא לקמי' דר' יוחנן א"ל מהו לצאת מארץ חו"ל אסור לקראת אמא מהו וכו' אדהכי והכי שמע לארונא דקאתי אמר אי ידעי לא נפקא ופי' בתוס' ר"י הזקן ז"ל (בש"ס ד' ווילנא) ארונה, שמתה. לא נפקי שאין זה מכביד שאחר מיתה עכ"ל והיינו (פי' לפירושו) דכבוד שלאחר מיתת אבי' ואמו אמרי' שם בגמ' מכבדו במותו כיצד הי' אומר דבר שמועה מפיו לא יאמר כך אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי הריני כפרת משכבו והני מילי תוך יב"ח מכאן ואילך אומר זכרונו לברכה לחיי עולם הבא ומשמע מזה דרק באלו הדברים מחוייבים לכבדן במותו לאו"א אבל בשאר דברים והלוית המת בתוכן ס"ל לרב אסי דאינו מחוייב יותר מהלוית שאר מתים וכיון דהיתה אמו שהוא אשה ול"ש גבה, קרי ותני ובפרט למ"ד כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות וכמו שפסק במחבר (סי' שס"א סעיף א') שנהגו כי"א שאשה דינה כמאן דלא קרי ותני ואין מבטלין ת"ת כו' ע"כ לא הי' צריך לצאת לקראת מטתה ובפרט בדרך מרחק אמנם עפ"י פי' תוס' ר"י הזקן בזה יסתער עלינו כמה תמיהות רבות. א') דהא בע"כ תני ושייר שם הך דמכבדן במותו דהא מה דנקיט במכבדו בחייו שיאמר שלחוני בשביל אבא פירש"י אם מכיר באנשי המקום שמכבדין אביו לחלוק לו כבוד לקבל דברים שיאמר בשמו אל יתלה הכבוד בעצמו אפי' יודע שיכבדוהו כאביו אלא יתלה הכבוד באביו עכ"ל והרי זה שייך גם לאחר מותו שחשובים דברי אביו ושמועתו בדבר הלכה וירא' וכדרך גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן וכן הוא הדרך שחשובים יותר לשמם ולזכרם כאשר כלה קנאתם ושנאתם שהי' עליהם בחייהם וא"כ יכבדוהו בשביל אביו לאחר מיתתו וה"ז שייך יותר כבוד אביו שנתכבד מאחרים (ממה שיאמר הוא בעצמו זכרונו לברכה לחיי עולם הבא אפילו כמה שבחים מפי עצמו של בנו לא נחשב כל כך כמו שבחן של אחרים) ולמה לא נקט זה גם במיתתו אלא ודאי דנקט רק בדבר השכיח יותר בחייו וגם במותו נקט רק הדברים ששייכים רק לאחר פטירתו ובדברים דשייכי' גם בחייו לא קחשיב וכיון דתני ושייר שייר ג"כ מהך דהלויתו דמחוייב במקום שפטור בשאר מתים וכיוצא או דשיירן לרוב פשיטתן שהוא מדרך בנ"א ממילא ונקט רק הדברים שלאחר זמן פטירתו שצריך לומר זללה"ה. ב') דהא גם מכבדו בחייו לא נקט רק שלחוני בשביל אבי היינו דברי כבוד שהוא שלא בפני אביו ולא נקט העיקר כיבוד בחייו דתני להלן דכיבוד היינו מאכיל ומשקה מלביש ומכסה ואין לומר דפליגי הברייתות להדדי וברייתא הראשונה לא ס"ל דצריך להאכילו ולהשקותו וכו' דא"כ הו"ל לגמ' לפרושי דפליגי אהדדי א"ו דלא פליגי אהדדי וברייתא הראשונה לא קחשיב רק הדברים שהם שלא בפניו וברייתא השני' חשיב דבריו דבפניו מאכיל ומשקה ולפי"ז שפיר גם:
במותו לא קחשיב בברייתא הראשונה במכבדו במותו רק דברים שלא בפניו אבל דברים דבפניו במותו היינו בהתעסקות גופו והלויתו וקבורתו לא קחשיב בזה ומר אמר חדא וכו' ולא פליגי הברייתות אהדדי וכנז' והרי הוא ראי' שלא כד' התוס' הר"י הזקן בזה דס"ל דהלויתו אינו בכלל כיבוד כנ"ל ג') ממה דתני' בירושלמי ברכות (שהזכרנו שם במנח"א) שהביא הב"י לפי הגי' מגיריהון היינו שכן שאז הי' צריך ללוותו גם אם אינו מחוייב באדם אחר כמותו מכ"ש באמו שאין לך קרוב ושכן יותר מאמו חדר הורתו ואיך שייך לומר דאינו מחוייב ללותה רק כשאר אשה שאינו מחוייב כנ"ל. ד') דהא בכל הלכות אבילות חומרא דאמו כמו אביו בלי חילוק כל היב"ח בחומרות גם בדברים רחוקים ואיך נאמר דבשעת הלוייתו שאז המת שומע קודם סתימת הגולל (כשאחז"ל בברכות) אז אינו מחוייב כלל ללוותה רק כמו שאר אשה זרה ואיך הוא דרכי' דרכי נועם ואז הוי תקנת חכז"ל בזה כלפי לייא. ומקרא מלא דיבר הכתוב (תהלים ל"ה) כאבל אם קודר שחותי ופי' שם הרד"ק שיותר אדם מתאבל על אמו מעל אביו עיי"ש. אלא ודאי מכל הלין טעמי וראיות דאין הלכה כתוס' ר"י הזקן בזה או שאין הלכה למעשה כר' אסי בזה או דשאני התם דלצאת לחו"ל לנגדה לא הי' מחוייב לצאת מא"י לחו"ל כ"כ מרחק רב כדי ללוותה אחר מיתתה (הלוך ושוב) כל הדרך וכיון דהורה לו ר' יוחנן דאסור לצאת מא"י לחו"ל אבל ללוותן מביתו אפי' מרחק והיינו כשאינו צריך עי"ז לצאת מא"י לחו"ל והיינו מביתו עד ביה"ק י"ל דצריך באמו גם לשיטת ר' אסי. ועיי' בכלבו (הל' אבל) וז"ל והרוחצים נותנים המת במטה ומוציאים אותו בין ידיהם עד שהוא חוץ לביתו ונוטלין אותו האבל ושאר קרוביו על כתפו ואח"כ שאר הקהל עכ"ל הכלבו הרי דכל הקרוב קרוב קודם בזה לנשאו מכ"ש ללוותו ומכ"ש בניו דהמה הקרובים יותר בזה וכמשמע מלשונו וז"פ. ועוד י"ל מד' הש"ס סנהדרין (י"ח ע"א) במתני' דכ"ג שמת לו מת אינו יוצא אחר המטה אלא הן נכסין והוא נגלה הן נגלין והוא נכסה ויוצא עמהם עד פתח שער העיר דברי ר"מ ר' יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש וכו' (ומובא בפירש"י פרשת אמור) ולכאורה קשה לר"מ למה צריך כל הדוחק הלז שיוצא מרחוק ונכנס ומתכסה וכו' כיון שמיירי מכל הקרובים וגם אמו היא בכלל שאינה קרי ותני כנ"ל והלא טוב יותר שלא יצא כלל ללוותה. וגם לר' יהודא למה צריך לאשמעי' בכל הקרובים וגם אמו בכלל כנז' כיון שבלא"ה אינו מחוייב כלל ללוותה (ודוחק לומר דאשמעי' רבותא לר"י דאסור לכ"ג לילך כלל משא"כ בשארי ישראל וכהנים הוא רשות) א"ו דבישראל צריך ללוותם ובפרט לאביו ולאמו ע"כ אשמעינן בכ"ג שהוא אסור כנז' והגם שיש לדחות לכאו' די"ל דגם זה אשמעי' גם בשארי קרוביו הזכרים היינו אביו ואחיו ובנו אפילו דהם ת"ח קרי ותני ואחר (גם כהן הדיוט) צריך ומחוייב ללוותם מ"מ לכ"ג אסור וגם הרי אחותו הבתולה בכלל זה (בכתוב) והיא איננה קרי ותני ע"כ אעפ"י שאין ראי' מוכרחת מ"מ זכר לדבר שהי' כן מנהג ישראל בזמן חכמי המשנה ומקודם שהלכו לקרוביו ללוותם עד הקברות וכד' הירושלמי הנ"ל ואשמעי' בכ"ג (דייקא) דלא ילך כנז': והנה בש"ס נדה (נ"ז ע"א) בתוס' ד"ה בית הפרס כו' וז"ל ומפרש בערוך שדה המיוחד שקרובי המת מביאין אותו על אותו שדה ואנשי ביה"ק באין לקראתן ובוכין יחד כולם והראשונים חוזרים לביתם ואלו נוטלים אותו ומוליכין אותו לקוברו עכ"ל התוס' עיי"ש הרי עכ"פ נראה מזה לכאורה שלא הי' דרכם של הקרובים ללוותם עד ביה"ק עד אחר סתימת הגולל רק עד שדה הנז'. ואולי מיירי שם בשארי קרובים שחוזרים משם אבל באב ואם היו נוהגין גם אז לילך עד ביה"ק וגם אולי הי' השדה הזה סמוך ונראה לביה"ק ע"כ הוי כמו הלוותו לביה"ק:
ובהמשך למ"ש שם במנח"א (ח"א סי' כ"ו בהג"ה כנ"ל) דהיכא שמחויב ללוותו הוא צריך לילך עד ביה"ק (היינו עד קברו) הנה ראיתי עתה במס' ד"א זוטא (פ"ט) וז"ל אם ראית חכם שמת אל תחזור מעליו שתוליכהו לקבר. משמע שצריכין ללוות עד הקבר. אמנם צ"ע למה אמרי' דוקא לחכם הלא גם בשארי בנ"א כפי מה שמחוייב בכ"א היינו עד קברו כנ"ל ונראה מזה בע"כ כדברינו שם בהג"ה (בד"ה ומהך דמסרוהו לכתפים) החילוק שי"ל דלמאן דלא קרי ותני אין מחוייב ללוותו עד קברו רק ד"א ולפי"ז שפיר קרי במס' ד"א זוטא (כנ"ל) חכם למאן דקרי ותני שלא יחזור עד שילווהו לביה"ק משא"כ בשאינו חכם כנז'. וכן שמעתי מעשה רב הגאון המובהק מו"ה יוסף שאול ז"ל אבד"ק לבוב כי בנסעו ברחוב עירו ראה פ"א איזה לוי' של ב"מ וירד מהעגלה ללוותו ד' אמות כדין של תורה ואז שאל מי הוא הנפטר והשיבוהו כי הי' מלמד תינוקות ולווהו ברגליו עד קברו אם כי הוא רחוק מאוד הביה"ח החדש שם כנודע לכל באי שערי עיר לבוב. והיינו כמבואר שם במנח"א כי בהיותו יושב בביתו א"צ לשאול ובפרט בעיר הגדולה דאל"כ מתבטל כל ימיו מתורה אבל בשעת הוצאתו (ועיי' בדברינו בסוף מנח"א ח"ב בקונ' שירי מנחה בשם העמק שאלה על השאילתות) אז מחוייב ללוותו. ומלמד בזה דקרי ומתני א"כ אין לו שיעור כדי צרכו גם בהרבה אלפים המלוים ע"כ החמיר הגאון הנ"ל שפיר מדינא שמצריך ללוותו עד קברו כנ"ל. ומחי' חיים יתן לכולנו חיים ארוכים טובים וברוכים. אורך ימים ושנות חיים יוסיפו ועינינו תחזנה בביאת ג"צ בב"א: