שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ח · סימן לג
שאלה עשיר אחד שכר מן השר זה רבות בשנים ראנדע שקורין ברענרעריי ולפני איזה שנים שכר גם הגשר אשר מרויח בו היינו שנוטל שכר חזקה מאיש המשלם שכר המגיע להשר ויתן גם לו ה' זהובים בכל שבוע וכאשר הגיע הזמן אשר השר משכיר אותה כי בכל ג' שנים משכיר הכל מחדש בא יהודי אחד והוסיף בשכירות ושכר הגשר וצעק עליו השוכר הראשון איך לא יראת את ד' הלא החזקות הוא נגזר בחרמות ושבועות כנודע והשיב לו נכון הדבר אם ששכרת חזקה לשמש בו לפרנס עצמך אבל מה ששכרת כמה ראנדעס באחד תשמש בו ומפרנס עצמך בכבוד גדול והשני תשכיר לאיש אחר ובלי עמל ויגיעה תתעשר לחיות חיים תענוגים ואני מטופל בבנים לא אוכל לשכור אותה להחיות נפשי ונפשות אנשי ביתי המה אבי ואמי הזקנים וטפלי התלוים אין זה בשכל אנושי לך הבחירה או תתן לי מיד השר שאשכר אותו בית יין שרף שלך ואתן לך בחזרה הגשר או תעכב לך את בית יין שרף ואני אעכב את הגשר הכי זה ישר בעיניך שאני בן עיר ואמות לנגדך ברעב ואתה לקחת איש זר ונכרי מארץ רחוקה והושבת על הגשר ונותן לך ריוח והוא ג"כ נתעשר ובעל החזקה קורא אחריו גנב גזלן פושע ישראל ושאל לדעת אם הדין עמו שמותר לעכב הגשר להחיות בו נפשו ונפש אנשי ביתו ואם חטא ילך ויפייס לרעהו וישוב לו הגזילה ויסבול מצור ומצוק ר"ל שחלילה לו לעבור פי ד' לעכב הגשר בגזילה. תשובה הדבר קשה מאוד לברר כי כח חזקות פורחים באויר כהררים תלוים בשערה אין להם יסוד חזק רק חכמי דורות ראו לגדור גדר ולעמוד בפרץ נגד בני עולה ועשו תיקונים שלא יצר צעדינו ואין שולחן ערוך לפנינו לדעת מקור הדברים טעמם ונמוקם לשפוט על הפרטים וד' יאיר עיני להוציא לאור משפט צדק גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. רבות בשנים תמהתי הכי החזקות כמכס העומד מאליו ח"ו כי איזה בעלי בתים אשר הם עשירים נכנסים ויוצאים אצל השרים וגדולי העיר אם יש להשכיר ראנדע או רחיים או גשר או חנות וכדומה לכן דברים העומדים להשכיר נודע להם להעשירים בראשונה והמה שוכרים בדמים יקרים שיזכו בו בראשונה ואח"כ המה משכירים לאשר טוב בעיניהם ולוקחים ריוח גדול בכל שנה ושנה בעבור זכות חזקה ושאר בעלי בתים המטופלים בבנים צריכים להיות משרתים בעבור העשירים ולא יוכלו למצוא מקום פרנסה להחיות בו הכי זה דרכי נועם ונתיבות שלום אשר עמדו וגזרו הדורות מלפנים הלא דבר הוא ונפלאת בעיני מאוד. וחקרתי דבר חדש בעזה"י המהרי"ט ח"ש סי' ל' וז"ל וראשונה יש לברר שתקנת החזקות שהתקינו קדמונים נוחי נפש עיקרם ושרשם מדין עני המהפך בחררה ועל זה בנו יסוד תקנתם ועשו להם חוזק בכל טצדקי דמצי למיעבד עכ"ל ולפ"ז אמרתי בסברא בודאי מתקני תקנות עשו זה להיות חיות מקום הפרנסה לכל איש ישראל ועל כן אם כבר שכר ישראל חנות או ראנדע או כל מקום פרנסה הגם שנשלם זמן השכירות אעפ"כ הוא לא גרע מעני המהפך בחררה שגם הוא חושב בו ומתהפך להשאר במקום פרנסתו כי קשה הנסיעה אפי' בעיר אחת כחכז"ל מעיר לעיר נפש מבית לבית חלוק יעו"ש וחזקו הדבר שכל אדם יזכה מכח התקנה מקום פרנסתו דלו יהיה שיש לו עושר ונכסים בכל זאת צריך מקום פרנסה אחד והוה עני המהפך בחררה עני מן מקום פרנסה ונתנו תוקף שלא יוכל אחר לטלו הגם בשאר עני מהפך בחררה לא הוה רק איסור לכתחילה או דהוה נקרא רשע אבל מה דעבד עבד בהחזקות בקרקעות תיקנו שיהיה כקנין כמבואר במהרי"ט סי' ל' וכל זה תיקנו לזכות לכל אחד ואחד מישראל מקום פרנסה דלענין זכות פרנסה יהיה כל אחד מישראל לענין זה כעני מהפך בחררה ועיין ירושלמי פי' בפסוק ואני בעני הכינותי אמר דוד המלך) אבל לשכור כמה מקומות פרנסה ולעשות מזה משא ומתן שיהיה לו כמה חזקות להתעשר בו וכל אחיו יהיו לו לעבדים שלא ימצאו מקום פרנסה חוץ אם ישלמו לו ולפעמים שכירות החזקה יעלה בכפלים מאשר ישלם לבעל הבית הגוי אשר לו החנות או רחים או גשר וכדומה זה לא תקנו חכמי ספרדים דא"כ לא שבקת חי תקנתם יהיה כמכס עומד מאליו קלקלתם יהיה יותר מתקנתם ח"ו דלא יוכלו בני ישראל לשבת יחדיו רק העשירים ירדו באחיהם בפרך שהעני יעמול בזיעת אפו והעשיר יאכל עמל ידיו דאין זה עני מהפך בחררה ודוק. ואוסיף לבאר השורש בדין בעזה"י הנה הגאון ר' יצחק בצאלאש ז"ל דן בעני המהפך בחררה ובא אחר ונטלו נקרא רשע וגם צריך להחזיר לו אשר נטל מהעני שכופין אותו להחזיר כדעת ר"ת והגאון מהרש"ל בתשובותיו וסי' ל"ו] הרעיש העולם כנגד פסק הגאון ר"י וכאשר שלח פסקו לפני הגאון שארית יוסף בספרו סי' י"ז הראה נפלאות לסתור דברי מהרש"ל וחידש סברא אחת אם האחר אשר נטל חררת העני לא ידע שהעני מהפך בה אז אין כופין להחזיר היינו דרבא שלא ידע ולכן לא כופין להחזיר אבל אם במזיד לקח החררה מהעני אז כופין ובזה הצדיק ר"י זה ששכר הראנדע מהשר בתוך זמנו ועבר על המהפך בחררה במזיד כופין אותו עפ"י ב"ד להחזירה לשוכר אשר ישב בה מקודם ובסוף תשובה כאשר סתר הד' שמות אשר הניח המהרש"ל בעומק עיונו התחיל לדון מפנים חדשות שלא נוכל להוציא השוכר השני מהראנדע אשר לקח מיד שוכר הראשון ואעתיק לשונו היקר והנחמד וז"ל מ"מ יש לנ"ד צד היתר דליתא בכל הני דלעיל דכל הני דלעיל איירי שיהיה להם אותו דבר לעולם כההוא דאוקי רחייא הוה לעולם וגם רוצה לקנות קרקע מן הגוי דשייך לקרותו רשע לדברי הר"ן ולדברי ר"ת להחזיר כי מקח לעולם אבל נידן דידן לא היה רק שכירות לזמן ידוע לג' שנים וא"כ הואיל לזמן קצוב וכשיכלה הזמן כלה כחו דלמשכנותא דביתא דכתב מהר"ם והמרדכי מביאו בפ' המקבל דאם ממושכנה לו שנה דשייך בו דינא דבר מצרא לא דמי דהתם הכי פירושו שממושכנת לו בסתם לא לזמן קצוב ובאם לא יקנה זה תהא ממושכנת לו לעולם שהרי בסתם הלוה עליו והא דכתב מהר"ם דלא יכול לסלקו בגו שתא ר"ל לא פחות משתא אבל אין לו זמן למעלה וק"ל עכ"ל והאריך לבאר דכן כוונת התוס' בפ' האומר בדין מלמד וכו' וז"ל י"ל שמדברים התוס' ששכרו באופן זה שכל זמן שיהיה אצלו יתן כך וכך לכל חודש אבל לא קצוב לו זמן כנידן דידן שאף אם לא היה בא האחר מי יימר דהוה חזקה אחר זמן וגם מהאי טעמא לא דמי לחנות עובדא דמהרי"ק ומ"מ לא באתי להדר עובדא כדכתב מהרי"א ז"ל וכי בשביל שאנו מדמין נעשה מעשה אף שיש בכאן לומר בשביל שאנו מדמין לא נוציא וק"ל עכ"ל הרי שהעיר הגאון שארית יוסף דמה שאמרו ראשונים להיות כופין אם בא אחד ולקח מה שהעני היפך בחררה לדברי ר"ת או לכל הפחות לקרוא לו רשע הוא דווקא אם היה העני זוכה אז בהיפוכו זכות עולם אבל אם היה בא ליד העני רק זכות זמן שהיה צריך לשכור מחדש אז עבר זמנו בטל זכותו כל הקודם אחר ג' שנים לא נקרא רשע הן לר"ת והן לר"ן כמובן. ולפ"ז אם גדולי גאוני ספרדים התקינו ואלומי כח חזקות להיות כח בעלים בגוף הקרקע שלא יועיל אם אחד ישכור אותו חנות או ראנדע וגם שיוכלו הבעלי החזקות להוריש לבניהם או למכרם וליתנם במתנה ואותן תקנות נתיסדו על דין עני המהפך בחררה כדברי מהרי"ט סימן ל' ואעפ"י שרוב חנויות וראנדעס שכרו הבעלים רק על זמן קצוב או לשלשה שנים או ששה שנים ואז לא שייך דין העני המהפך בחררה להיות נקרא רשע אפילו ואיך נתיסד דין חזקות עליו וצריך לומר דגם זה בכלל אולמי אלמי כח השוכרים שאם היה שכירות לעולם היה בו דין עני המהפך בחררה וכיון שתקנו שלא יהיה רשות לישראל לבא בגבול רעהו אשר הגוי מוציאו ממנו הוה כאלו הוא שכירות לעולם והיה שייך בו דין עני המהפך בחררה וחזקו הדבר הגם דבעני המהפך מהני הקנין רק הב"ד כופין להחזיר ולמכור לו ע"י התקנה נתנו תוקף שיהיה כקרקע כאשר הסביר המהרי"ט כדברי ר"ן בנדרים שהוא כעין עסקא יעו"ש בד' מ"ו וממילא היה גזל ביד השוכר ודוק. ומעתה אביא בקצירת אומר דברי הגאון חות יאיר בסי' מ"ב שהאריך ג"כ בהשגות על שו"ת מהרש"ל והעיקר ותמצית דבריו אם נאמר שכופין בדינו להחזיר הוא דוקא בתרתי למעליותא (א) דיהבי סיירה כאלו כבר ברשותו (ב) גם שיהיה אומנתו בכך שזה פרנסתו שהנוטלו מידו פוסק חיותא אז הוא בתוקף להוציא בדינן יעו"ש (לא אוכל להעתיק דבריו שלא היה לי הספר אלא בהלואה). וא"כ מסתבר די שנאמר שגאוני ספרדים עשו מדין העני המהפך בחררה דין חזקות אם יהבי סיירה וגם אומנתו ופרנסתו שהיה עכ"פ לכופו להחזיר חזקותם שלא צריך מכירה בחזרה כי הוא שלו וכל המחזיק בו יהיה גזלן אבל מהכ"ת לומר שאם יש לו פרנסתו מחזקה אחרת א"כ אין אומנתו בחזקה השנית שלא היה בו דין העני המהפך ובא אחר ולוקחו שיהיה מחויב להחזיר מהכ"ת שיאלמוהו גאוני ספרד להיות כקרקע שלו הלא דין עני מהפך בחררה היסוד ובודאי לא תיקנו חזקות שלהם רק באופן שיהיה כופין להחזיר מכח עני מהפך בחררה ויהיה רשע ודוק. ואוסיף לו יהיה שהוא ספק אם תקנו גם על אופן זה שיוכל איש להחזיק בכמה חזקות אעפ"כ הוה ספק לקולא כאשר כ' מהרי"ע בסוף סי' ל' וז"ל ומעתה בעיר חדשה שלא קדמו תקנות אלו שם שהיו נוהגין מאליהן דין חזקות בסתם ויש ספק באיזה פרט אם להוסיף על מה שנהגו שם אין להביא ראיה ממה שנוהגין במקום עיקר התקנה דאמרינן זה קיבלו כאן וזה לא קיבלו ואוקמי בדין תורה ויד הבא מכח התקנה על התחתונה עכ"ל הרי בעיר סתם שנוהגין בחזקות אבל מעולם לא התקבצו ליסד התקנות בפרטות אז בכל ספק אמרי' יד בעל החזקה על התחתונה וא"כ קרוב לודאי שמעולם לא היה לאיש כח ורשות לעשות מסחר וקנין בקיבוץ חזקות א"כ יד בעל החזקה על התחתונה כנלענ"ד בעזה"י ברור. תבנא לדינא בנידן שאלתינו צדקו דברו העני אשר אחז בחזקה אחת של העשיר כי אין השכל גוזר שחכמי ספרדים העמידו כזאת שאחד יתקיף בכמה ענפי חזקות ואחיו ימות ברעב לנגדו כנלענ"ד בעזה"י נכון לדינא להלכה לאמיתיות בעזה"י. ואחרי ימים האיר ד' את עיני שמצאתי בשו"ת לחם רב סי' רי"א שכתב בד"ה תשובה וז"ל ועתה אשיב עליהן אחת לאחת למה שטוען שחצי החזקה שהחזיק שמעון אינה חזקה מפני שיש לו חזקה אחרת באו דבריו בשאלה סתומים דלא נתבאר אותה החזקה של שמעון אם קנאה בדמים או החזיק בחצר הגוי מכח התקנה אם קנאה בדמים יש מקום לספק ולומר דאעפ"י שיש לו חזקת קנייה יכול להחזיק באחרת מכח התקנה שהרי הרב מהריב"ל ז"ל כתב בכלל ז' בפסקיו הראשונים שהגם שכתוב בתוך ההסכמות עוד הסכימו ששום יהודי לא יוכל לשכור יותר מחצר אחד וחנות אחד מכל מקום אמדינן דעתייהו דבודאי כוונת מתקני ההסכמות היתה שלא יזכה אדם מכח התקנה אלא בחצר אחד וחנות אחד אבל אם קנה אדם חצר אחד קנין כספו למה לא יהיה לו עוד חלק ונחלה עוד מכח התקנה וכבר כתב הרשב"א ז"ל בכמה תשובות דבתר כוונת מתקני ההסכמות אזלינן כמ"ש הרב הנזכר באותה תשובה ואעפ"י שיש לפקפק בהך אומדנא דדילמא כוונתם שלא יחזיק א' בכמה מקומות כדי שירבו היושבים בעיר וא"כ כיון שיש לו דירה בעיר לא יזכה עוד מכח התקנה וראוי שישאר המקום פנוי לחבירו שיבא וידור שם נשאר הדבר בספק אם נכנס זה בתוך ההסכמה אם לאו והגם כי הלשון מורה שזה נכנס בכלל ההסכמה שכן כתוב שלא יוכל לשכור יותר מחצר א' וכו' משמע בין שקנאו או בין שלא קנאו והרב הנז' כתב שם דלא כתב הרשב"א ז"ל כן אלא היכא דהלשון משמע הכי אבל כשהלשון פרטי לא נעשהו כולל מכח האומדנא מ"מ בנ"ד נעשה מהכולל חלקי ונאמר דמ"ש לא לשכור ר"ל להחזיק בשניהם מכח התקנה דאין דוחק כ"כ לעשות מהכולל פרטי כמו מהפרטי כולל ואם כן כיון שהיה לנו ספק אם נכנס בההסכמה היה ראוי להחמיר אם יש בהסכמה סופיא"ה אחרי' כמו שיש בההסכמה שאלוניקי דספק חרם להחמיר כמו שנבאר בעזרת האל ית' ולכך ודאי שכיון שזכה שמעון מספק לא יוכל להכניס לוי שם אבל אם החזקה זאת החזיק בה שמעון מכח התקנה ודאי שטענתו של לוי הוא נכונה שאינו יכול להחזיק שמעון בשתי חזקות וחזרה החזקה לראובן שנתנה לו עכ"ל. שוש אשיש בד' תגל נפשי באלקי כי זכיתי לכווין הלכה לאמיתיות לירד לעומק מתקני תקנות שתכלית מתקני התקנות היה לחזק והפרינו בארץ שיהיה לכל נפש ישראל מקום פרנסה להחיות נפשו עשו תקנות שכל אחד מישראל יזכה מכוחם בחנות אחד וחצר אחד ולא לשכור כמה חנויות וראנדעס לקבץ חזקות להתעשר בו רק מסופק הגאון אם קנה במעות חזקה אחת אם לא יוכל לזכות מכח התקנות ג"כ בחזקה אחרת אבל לזכות מכח התקנות בשני חזקות לא היה ולא נברא ותל"י בארתי טעם לשבח בעזה"י. ואל אכחד שהספק של לחם רב אשר נסתפק אם קנה חזקה במעות אעפ"כ יזכה בחזקה אחרת מכח התקנה והביא כן בשם מהריב"ל הוא פלא בעיני דא"כ עדיין לא שבקית חיי שבכל יום ויום ימצא איש אשר מוכר לעשיר חזקה בעד מעות והמוכר יחזיק למחר בחזקה אחרת וימכור לעשיר א"כ סוף כל סוף יהיה להעשיר רוב חזקות ולהעני לא יהיה מקום להחיות נפשו ועכ"ח דכלל גדול שלא יהיה לאדם אלא חצר וחנות אחד כדי פרנסתו ולא לעשות סחורה בחזקות ודוק. ולא עוד לא די שלא יכול לזכות בשני חזקות במקום אחד היינו בעיר אחת אלא אפי' בשני עיירות לא יוכל לזכות בשני חזקות דזכות חזקה הוא זכות קרקרפתא דגברא שתקנו שכל איש ואיש מישראל יזכה מכח התקנה בכח חזקה אחת אבל לא שיעשה לעצמו משא ומתן בחזקות להיות אץ להעשיר ואחיו וריעיו יהיו עבדים לו ובזה יש לי להאריך על חקירת לחם רב סי' קל"ח מי שנסע מעיר והניח פקיד תחתיו על נכסיו אם הפסיד חזקתו פה דהא מי שיצא מן העיר אבד חזקתו חוץ אם העבירה ליהודי אחר אי הניח פקיד תחתיו אם הפסיד או לא יעו"ש תשובה נאה היינו אם לא יש לו חזקה מכח התקנה במקום אחרת אבל אם יש לו שם חזקה מכח התקנה בודאי הפסיד כאן דלו יהיה שנשאר פה אין לו זכות אלא כח חזקה אחת דזכות החזקה נותן על קדקוד דגברא ולא שיהיה לו זכות חזקה אפי' בכל עיר ועיר ודוק. ולפמ"ש שיגעתי בסברה ומצאתי בלחם רב דעיקר תכלית מתקני תקנות חזקות להמציא לכל איש ישראל מקום פרנסה להחיות נפשו ונפש אנשי ביתו ולא לזכות שכירות חזקות להתעשר בו יובן לי מה שמצאתי ברשד"ם סי' רל"ד שכתב בסוף וז"ל וטענה שלישית אני אומר שמעיד אני עלי שמים וארץ שאחי הגדול ז"ל היה לו דין ודברים על חזקה אחת עם יהודי א' ובאו לדין לפני מרנא ורבנא כמה"ר ר' יוסף מטאיטצק ז"ל וחייב לאחי ז"ל וזכה את הנכרי בטענה שאין זכות למחזיק בחצר בית או חנות מתוגר אלא בשני תנאים א' שיש לו ראיה שפרע שכירות לגוי בעל החצר ושנית שיש לו ראיה שנשתמש בבית או בחצר או בחנות ההוא ואם חסר א' מהם אין כאן חזקה ועתה אני אומר שהיתומים אבדו החזקה בין שעברו ג' שנים רצופות שעמדה ריקנית כמו שהוכחנו למעלה ואחר שעברו הג' שנים ואבדה חזקתם כדי לחזור ולזכות בחנות היה צריכים להביא ראיה על השני דברים הנזכר ולא יש שום אחד מהם א"כ נמצא בבירור מכל הראיות שכתבנו שזכה העומד היום בחנות עכ"ל ולכאורה הוא חק בלי טעם כיון ששילם השכירות למה צריך עוד שהיה משתמש בו רק הוא הדבר אם יתקנו ששכירות בלא שימוש קונה יצמיח זכות חזקות הגם שלא צריך לפרנסתו וגם שאין אומנתו בכך ולא היה מן הדין רשע משום עני מהפך בחררה א"כ לא חזקו לחדש בו זכות חזקות ולא היה מקום לתקנה ודוק. וכן מצאתי בשו"ת לחם רב סי' קמ"ה שכתב על שאלתו שם וז"ל תשובה ודאי דאין לראובן זה חזקה בעיר שארא"י כלל דאין דין חזקה אלא כשדר בבית התוגר ופרע שכירות כמו שקבלנו מקדמונינו ז"ל עכ"ל מבואר כדברי רשד"ם סימן רל"ד ג"כ מבואר דשורש התקנות היה רק להמציא רווחה לעניי ישראל ולא לישא וליתן בהם שהעושר יתענג ברב טוב ואחיו במצות העני יהיה עבד לו לשלם לו והבן. היוצא מזה מי ששכר חנות מגוי ולא שימש בו רק השכיר לאחר ולקח בכל שנה שכר חזקה היושב בחנות לא צריך לפרוע לו עוד והחזקה הוא שלו כי הראשון לא קנה החזקה ובטעות שילם לו ועכשיו מחזיק לעצמו החזקה כי הוא יושב בחנות ומשמש בו ודוק אקוה שמקום הניחו לי מן השמים בדין זה אשר מעשה בכל יום שפוסקים סתם חזקה לאיש המחזיק בחזקות. ואגב גררא אעתיק מה שנמצא אצלי כתוב אשר הערותי בגליון שארית יוסף סימן י"ז (א) המחבר ש"י שאל מה הבדל יש בין שנוטל מציאה שמצא חבירו או נוטל הבית שקונה חבירו מן הגוי וכתבתי וז"ל לא הבנתי במציאה היתה מקודם ראוי' לכל טרם שקרב אליה איש א"כ הגם שפרש טליתו יוכל השני לזכות בו אבל בקנה מנכרי ע"י מעותיו שסילק השווי לגוי עד שמסלק עצמו מקרקע א"כ המציא הוא את הבית להיות מציאה ודוק (ב) מה שהבדיל הש"י בין אם בהתירא בא לידו דלא ידע דעני מהפך בה בחררה אינו מחויב למכור לו אבל אם ידע דעני מהפך בה צריך למכור לו להעני כתבתי וז"ל ובזה יובן דברי הגמרא אחר שהשיב לא ידעתי א"ל השתא נמי ניתנה נהלי' היינו אלו ידעת היה הדין דכופין להחזיר השתא דלא ידעת עכ"פ נישב לי' והשיב כיון שאין אני מחויב למכור לא מסמנא מילתא למכור ודוק עכ"ל (ג) מה שנתקשה לסברתו אם לא ידע לא צריך למכור לו מתוס' פרק איזהו נשך שהקשה הר"י מ"ט לא סילק רב מרי לרבא נימא דאיירי בלא ידע והדחיק לתרץ בהבדל בין בר מצרא כתבתי וז"ל הדבר פלא דבעני המהפך אי כייפינן עכ"פ צריך למכור לו בלך חזק וקני אבל בדינא בר מצרא הוה כאלו היה שלוחו לקנות וסלוק המעות לו ונוטל מכח בר מצרא וזה שהקשה תוס' מ"ט לא סילק רב מרי לרבא ותי' דלא חפץ ר"מ לקנות אבל בעני מהפך צריך עכ"פ למכור ודוק עכ"ל: