שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ח · סימן יא
רב שלומים ורב ברכות ורב טוב למכירי ויודעי הרהמ"ג המופלג בתורה ויראה כבוד הרב ר' עקיבא פישער נ"י אב"ד דק"ק טעהט יע"א ד' יהיה בעזרו. אחד"ש אודיע כי מכתבו ושאלתו הגיעני בשבוע שעבר והייתי מוטל על ערש דוי ר"ל ובשבוע זו לקחתי לי לעיין בו ובפלפולו ואשר גמרתי בלבי להשיבו אודיע לו וכטוב בעינו אלקים ואדם יעשה. שאלה בגליל רעבוי היה להם בימים קדמונים שני חבורות קדושות בגליל ההוא וכאשר ראו בני הגליל כי קשה עול הסבל כי אז היו צריכים לשלם שכירות ומס משני אחוזת בית הקברות ושאר צרכים עלה במחשבה לפני כל הגליל שטוב מזה שיתאחדו השני חברות קדושות ויהיה לחברא אחת אבל לא יוכלו להשוות עצמם ובחרו השני החברות ג' אנשים חשובים ונתנו בידם כח הרשאה כו"ח וקבלו הצדדים שילכו לדין לפני מר"ן החת"ס ובית דינו כאשר ישב על כסא רבנות בק"ק מט"ד והוא התפשר אותם והיו הב' חברות לחבר אחת וכל הפסק ב"ד וכל התקנות נכתב בפנקס הישן בכתב יד עצמו של מר"ן ז"ל ובתקנה יו"ד כתב וז"ל אחרי התאחדות שני הח"ק והיו לאחדים ראינו אנחנו בד"צ ח"מ כי למיחש מבעי שמא היום ולמחר ולאחר זמן עוד יפרצו פרץ אנשים אחרים ויתחברו לעשות עוד חברא אחרת ולהפסיד לח"ק הלז ע"כ עלינו להטיל גודא רבה וחרם על כל מי הן מבני הח"ק או מהחוצים אשר יתחברו לעשות ח"ק דגמ"ח זולת הנ"ל אותו מאן דהוא יוחרם ברבים וידון כעובר חרם ותשיגהו לטותא דרבנן ולא יתעסקו עמו לכל דבר כלל וכלל והשומע יתברך עכ"ל ובמשך השנים הללו נתהווה בעיר קפ"וו עדה נאותה כי בזמן הקודם היו דרים בעיר הנ"ל רק מתי מעט והיו נספחים לק"ק בעלעד וזה עתה הגם שגדלו והצליחו ונעשה לעדת ישורון ובנו להם בית מקדש מעט אמנם בכל זה בכל השנים שעברו לא פצו פיהם להפרד מהח"ק דבק"ק בעלעד כי היה מורא גדול על ראשם בעבור שיש חרם מגאון ישראל מרן בעל החת"ס זצוק"ל הנכתב בכתב ידו ממש שלא יהיה בית הקברות רק בק"ק בעלעד אך כעת בעוה"ר בשנה העבר אשר שלטה ר"ל החולה קאלרא ר"ל ויצא מנימס וחוק המלכות שלא יותן רשות להוביל בר מינן ממקום למקום וביותר להוליך מקפ"וו לבעלעד שהוא ערך ג' שעות והיה אונסין בדבר לקבור המתים בעירם וקנו מיד אחוזת קרקע לבית קברות ועתה חפצו עדת קפ"וו לפרוד לגמרי מק"ק בעלעד שלא להוליך עוד בר מינן לבעלעד וטענו בטעם הדבר (א) כיון שהותר במקצתו ע"פ אונס החולי הידוע והוצרכו לעבור על פי ציווי המלך ושריו הותר כל החרם הגם שנסתלק החולי תל"י (ב) כי גם עכשיו יש קצת אונס כי חק מדינה שכל מי שרוצה להוביל מת לעיר אחרת צריך רשיון בעהערדע ויש בזה הוצאות ממון ומה יעשה איש עני ואביון שיעלו כעת הוצאות בכפלים להוליך את המת דרך ג' שעות וגם הוצאות וטרחה להשיג רשיון לקחו ב"ד להושיב לראות בדבר להתיר להם החרם הנ"ל והוסיפו אנשי קפ"וו שיחפצו ליתן בכתב כי מי שהיה בתוך החברא קדישא בק"ק בעלעד עד עתה ישארו עוד וישלמו להם כל שנה סך הקצוב וגם יתנו בכתב כל מי מאנשי ק"ק קפ"וו אשר אבותיו נקברו בק"ק בעלעד שכל הוצאות אשר יצרכו הח"ק לעשות מעתה לבדק בית עלמין דשם בגדר וחומה סביב רוצים לשלם כפי ערך המגיע עליהם והב"ד לא חפצו לשמוע בקולם להתיר להם החרם אשר נכתב ונחתם ממר"ן החת"ס ז"ל והסכימו עמו שמעלתו נ"י ישאל מרבנים מפורסמים ובחר גם בי להשיב לו כדת מה לעשות בדבר הזה זה תוכן הדברים אשר לקטתי מאריכות שאלתו וסדרתי הדברים כאשר ראוי' להיות נכתבים בעזה"י. תשובה הקשה לשאול ממני להתערב בדבר חמור כזה ובכבוד אדמ"ו הגאון חת"ס ז"ל וגם לא ביאר אם הב"ד שלו נבררו גם מאנשי בעלעד וחלילה לי לפגוע בקהלה ישנה ואשר יש להם רב אב"ד ירא שמים ות"ח רק סתמא ח"ו לא התערב מעלתו נ"י אם לא שלחו אחריו בהסכמתם ואם חלילה חטא בזה יהיה כל דברי בטלים בביטול דמעיקרא משמע בחס מלהזכיר. ראיתי שפתח מעלתו נ"י בכח היתר דנימא כיון שהותר באונס במקצתו הותר כולו עכ"ד ופלא איך יעלה כזאת על לבו דנימא מה שנעשה באונס הוה ליה הותר מקצתו דנימא עי"כ הותר כולו הלא מפורש יוצא מדברי רמ"א סי' רכ"ח סעיף ט"ו וז"ל ואם צריכים לעבור מכח גזירת המלך אין איסור בדבר ומ"מ החרם בתקפו כשיעבור גזירת המלך עכ"ל וק"ו כאן דעברו רק איזה אנשים באונס דלא הותר לכל ודוק. ועוד זאת בוודאי מעיקרא לא נעשה החרם להביא אונס על אנשים לעבור איסור חרם בעת כזאת אשר יהיה מטעם המלך ושריו לקבור את המתים מיד שם במקום ההוא וע"ז מעולם לא נעשה החרם כלל דהא כתב וז"ל שמא היום ומחר ולאחר זמן עוד יפרצו פרץ איזה אנשים עכ"ל משמע שחשש רק כשם שנעשה שני חברות בלי אונס פן יהיה עוד הפעם שיפרצו אנשים פרץ לעשות במזיד עוד חברא אבל על אונס והכרח לא גזרו כלל כי מה בצע מזה ח"ו להכשיל רבים שיעברו באונס עכ"פ טוב מזה שלא לגזור כלל עיין ש"ך יו"ד סי' פ"ז ס"ק ג' דלא כב"ח ודוק. וגם זאת יפלא הלא עיקר החרם אשר נעשה מאדמ"ו ז"ל שלא יתחברו אנשים לעשות ח"ק דגמ"ח זה בעיר בעלעד אבל לא גזרו חרם שלא יקברו מתים חוץ מעיר בעלעד נהפוך הוא שהחברא קדישא וגמ"ח יהיה אותה בלבד ואם יצריך לקבור במקום אחר יהיה מותר רק תחת פקודת ראשי החברא בעיר בעלעד וא"כ לא עברו כלל החרם במה שקברו מחמת החולי רע שם במקומם מכח ההכרח לא יגונה אבל לעולם לעשות חברא מחדש שיהיה לעצמם ח"ק דגמ"ח נשאר החרם וגרוע מנדר שלא חל מקצתו שלא הותר כולו עי' שעה"מ הלכות נדרים ודוק. וממילא נסתר מה שחקר להתיר יען דיש הוצאות גדולות עד שיושג רשיון מן שרי העיר וכדומה כי לדעתי מעולם לא יצא מפי קסת הסופר של אדמ"ו ז"ל שיקברו דוקא בעיר בעלעד אלא היה החרם שלא יהיה שם רק ח"ק דגמ"ח אחת אבל אותה חברא תוכל לעשות שני בתי קברות אבל הכל בחברא אחת שיהיו אגודים וצמודים יחד לעשות אותו גליל להיות אחד ואם כן יוכלו אותו גליל לעשות עוד בית הקברות וכל הכנסות והוצאות יהיה מחברא אחת שיהיה להחברא ההוא גבאים בבעלעד וגם גבאים במקום אחר אשר יבחרו בעתיד אבל עכ"פ ישארו חברא קדישא וגמ"ח אחת. והיטב אשר דיבר מעלתו נ"י הגם שכעת אין עליהם מס לשלם מבית הקברות אשר הזכיר אדמ"ו ז"ל בטעם הדבר אולי היה לו עוד טעם בדבר אשר לא גילה אדמ"ו ז"ל בכתב וכדעת הרמב"ם בפ"ב מהל' ממרים אף נתבטל הטעם אין ב"ד קטן יכול לבטל דברי הב"ד הגדול מלפניו ואני אוסיף הלא נודע ביהודה ובישראל גדול שמו כי ראתה עיניו כת המחדשים המתפרצים אשר עמדו אז בעולם וראה כי הגליל ההוא נכון למועדי רגל לפרוץ פרץ על כן התחכם לחברם לאחת אל עיר אשר נודע לו כי יראת ה' בקרבה ולא ישנו ח"ו ממנהג אבותיהם בהלוית המת וכדומה ודי ברמיזה. והיה בדעתי להאריך ולפלפל בדברי מעלתו נ"י שהעיר על דברי רמב"ם וראב"ד אך לא אכחד כי מורא גדולה עלה על ראשי להתיר כי הסתכלתי בדברי אדמ"ו אשר העתיק וז"ל כי למיחש מבעי שמא היום ולמחר ולאחר זמן עוד יפרצו פרץ אנשים אחרים ויתחברו לעשות עוד חברא אחרת להפסיד לחברא קדישא הלז ע"כ עלינו להטיל גודא רבה וחרם על כל מי הן מבני הח"ק או מן החוצים אשר יתחברו לעשות ח"ק דגמ"ח זולת הנ"ל אותו מאן דהוא יוחרם ברבים וידון כעובר חרם ותשגהו לטותא דרבנן ולא יתעסקו עמו לכל דבר כלל וכלל והשומע יתברך עכ"ל ולפום ריהטא הוא משולל הבנה שמתחיל עלינו להטיל גודא רבה וחרם א"כ הוא ובית דינו מטילין גודא וחרם ואח"כ כתב אותו מאן דהוא יוחרם וידון כעובר חרם עכ"ל למה לא כתב אותו מאן דהוא מוחרם ברבים ויהי' נדון כעובר חרם הכי איש כמוהו לא שמר פי קסת הסופר ועיין בחת"ס א"ע ח"ש סי' מ"ט בד"ה ומה שתפשני אשר ביאר לשונו באגרת רשות שדייק לכתוב שני פעמים יותר רק שהיה יכול לקצר ולא חש באגרת רשות אבל בכתיבות תקנה בודאי דייק אדמ"ו ז"ל וכמעט אין השכל יכול להלום והוא פלא. אמנם לדעתי הדבר מדויק כי הוסיף על לשונו לקח והוא דכלל גדול בתורה אשר ביאר הנב"י מה"ת ביו"ד סי' קמ"ו שפרנסי הדור אשר מטריחים בעד הצבור הם שלוחי הצבור וחל השבועה כאלו נשבעו הקהל בעצמם (השבועה הוא החרם והחרם הוא השבועה ילמדנו בשם ר"ע) וחל אפי' על מי שלא שמע השבועה אבל השבועה לא מהני על הדורות הבאים על כן הוצרכו הנשיאים לחרם שהוא בכח הב"ד ומלך ישראל גוזרים כי זה הוא מדברי קבלה והביא הילמדנו שהחרם הוא גם שבועה יעו"ש. והנה גליל רעבויא היה להם מריבות ושלחו נבחרים לגאון ישראל הוא אדמ"ו ז"ל שהוא ובית דינו ישפוט שפוט וכל היוצא מפיו יעשו אם כן בדבר זה הוא היה הפרנס ומנהיג לעשות להם סדרים אם כן אם הוא גוזר חרם על הדבר חל החרם עליהם אפילו מן התורה עיין בסוף הסימן שם בד"ה ואשר ודוק אבל להיות חל החרם על דורות הבאים הוא דווקא ב"ד הגדול אשר לו הזרוע עולם כיהושע מלך ישראל או גדול הדור כר"ג מאור הגולה יכול לגזור הן על הצבור או על יחיד אבל בוודאי אפי' גדול שבתורה לא יכול להחרים על דורות הבאים והאיש משה עניו מאוד חלילה לאדמ"ו ז"ל להתגאה ולהשתרר על דורו וגזר הוא ובית דינו עכ"פ שיקבל כל הגליל ההוא שאם יעמוד מאן דהוא ויחפוץ לעשות עוד חברא קדישא גמ"ח שאותו איש יוחרם ברבים בעתיד ולא די שיוחרם אלא שיהיה נידון כעובר חרם שלא יחוסו עליו וידקדקו אחריו בכל דיני מוחרם וגם בירך אותו שישגהו לטותא דרבנן ולא יתעסקו עמו לכל דבר כלל וכלל הן בחיים במשא ומתן והן במות לא יפקוד עליו פקודת בר ישראל ר"ל זה נראה מפתשגן החרם אשר כתבו ידי אדמ"ו הקדוש ז"ל. וא"כ אם השליח צבור קרא אז בבהכ"נ בפני הצבור כל אשר כתב אדמ"ו ז"ל וקבלו הדברים הוה כאלו קבלו להחרים מי שיעמוד לעשות עוד ח"ק וגמ"ח כי על הדור ההוא יכול אדמ"ו ז"ל להטיל חרם אבל לאחר זמן לא יועיל החרם של עכשיו וחל החיוב עליהם להחרים בעתיד לאותו מאן דהוא וביותר אם אמרו אמן אחר השליח צבור הוה כאלו הסכימו להחרים לדורות הבאים וא"כ אפוא הדבר קשה להכניס בדבר הזה כי אז יהיה ספק דאורייתא לחומרא כמבואר בנב"י שם בד"ה ואשר. ומה שלא צוה אז שכל הגליל יקבלו בחרם בפי' על דורות הבאים אחריהם מי יודע טעמו ונמוקו אולי ירא שיהיה קדירי דבי שותפי לא קרירא ולא חמימי ומי יודע אם היה רשאי בכח דינא דמלכותא לייעץ לעשות כזאת או פן ואולי יהיה איזה הכרח א"כ לא יחרימו ולא יצרכו לעבור החרם שיהיה הדין לפזר ממון הרבה שלא יוצרכו לעבור עיין יו"ד סי' של"ד ובמג"א הל' לולב [סי' תרנ"ו סק"ח]. ולא נעלם ממני א"כ שאין כאן חרם בפועל רק קבלה להחרים וגם קרוב לודאי שאין איש חי מבני הגליל אשר היה אז בעולם בשעה שתיקן אדמ"ו ז"ל התקנות והיה ראוי לקבל הגזירה [שבזמן שתיקן התקנות עד היום הוא קרוב שבעים שנים] יש פנים להקל להתיר אבל בכל הון לא אכניס עצמי בענין זה להיות אפי' נטפל לדבר וזל"ב. וזאת העצה אשר חשבתי בלבי להתייעץ למעלתו נ"י אולי חפץ ד' יצליח בידו לתווך השלום והאמת שיבואו אנשי קפ"וו עם אנשי בעלעד בעמק השוה על פי הדברים האלו שזה פשוט הגם אם החרם קיים שלא יהיה בגליל רעבויא רק ח"ק וגמ"ח אחת והיא בק"ק בעלעד כמקדם אבל בודאי יש רשות לח"ק וגמ"ח דק"ק בעלעד נקנות בית החיים בק"ק קפ"וו ולהעמיד שם גבאים ושמשים כראוי ויהיה עליהם לעשות כל הצטרכות כנהוג יוכלו ק"ק בעלעד לבחור שיהיה אותו בית הקברות השני בק"ק קפ"וו ויעשו האותיות לדעת שהם חברא קדישא וגמ"ח אחת (א) אותן אנשים אשר יהיה בחברא קדישא בקפ"וו המה גם בני ח"ק בק"ק בעלעד וכן בני ח"ק דק"ק בעלעד המה בני ח"ק בק"ק קפ"וו בכל התחדשות יהיה ג' אנשים שלוחים מק"ק בעלעד לקאפ"וו וכן מקפ"וו לבעלעד כאלו הם חברא אחת ויש לאותן שלוחים שטימרעכט (ב) בכל שנה ישלחו ק"ק קפ"וו 50 עו"ו לחברת קדישא בבעלעד בעבור זה השוו עצמם שלא יצטרכו אנשי קפ"וו לעשות חשבונו על הוצאות והכנסות בעד 50 זהובים נסתלקו מהם מחשבונות (ג) כל המנהגים ותקנות שנכתבו בק"ק בעלעד יהיו נכתבים ונוהגים בק"ק קפ"וו שלא יעשו שום השתנות ושום התחדשות בק"ק קפ"ו מאשר עושים בק"ק בעלעד הן בהלוית המת ואופן הקבורה והקמת מצבות הכל יהי' כמו בק"ק בעלעד (ד) שיהי' רעכט לכל איש בקפ"וו אשר אבותיו או אחיו ואחיותיו קבורים בבעלעד לצוות שיהי' נקבר אצל אבותיו וקרוביו המונחים בבית הקברות בבעלעד וזה הוא אפי' עפ"י דין דבאבות מבואר בש"ע יו"ד הל' אבילות סי' שס"ג ועיין באחרונים שם ופתחי תשובה ס"ק ד' וכאן יש רשות מכל מי שיש לו קרובים אח ואחות יען שמתחילה הי' מוליכים הכל לקבור בבעלעד א"כ יש רשות לקרובו הנ"ל לצוות להובילם שמה דכל הטעמים אשר יש שלא להוליך מת לעיר אחרת לא שייכים כאן כי בבעלעד הוא העיקר בית הקברות מכל הגליל א"כ אין בזיון להמתים דקפ"וו וגם אין בו נוול וקצרתי. סוף דבר הכל נשמע שידע מעלתו נ"י שאני אינו מתירא לחלוק בסברה על אדמ"ו ז"ל כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות אבל בדבר הנוגע בזרוע עוזו אשר יראתו קודם לחכמתו וחכמת מלאך אלקים הי' בקרבו יש לי פחד כאלו אני עומד לפני מלאך אלקים על כן אם לא באופן שאמרתי למעלה שיהי' נשארים ח"ק וגמ"ח כאחד אין אני מצרף עצמי אפי' לצירוף כל דהו ומנעתי לחדש חדושים ולחדש קולי קולות ח"ו (ויודיעני אי"ה מה נעשה שם לטובה) וישמור עצמו שלא יארע ח"ו דבר תקלה על ידו ולא יצרף עצמו לאנשים אשר יחפצו להקל בכבוד איש אלקים מר"ן זצ"ל דברי הכותב לתכלית הנרצה לפני אלקים ואדם לטובה: