שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן עט
אהובי בני הרהמה"ג ר' יעקב שלום נ"י סופר. אחרי שאיזה לימודי ד' הרגישו בספרי מחנה חיים ח"ב באו"ח בסי' ל"ה שחסר דבר שנשכח אז מלדפוס תדפיס אותו הדבר פה סוף ספרי. גמרא סוטה בדף י"ג ואי לא עסק ביה משה ישראל לא הוה מעסקי ביה והכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ותו אי לא אתעסקו ביה ישראל בניו לא הוה מיתעסקו ביה והכתיב והי' לבני יוסף לנחלה אמרו הניחו לו כבודו במרובים יותר מבמעוטים ותו אמרו הניחו לו כבודו בגדולים יותר מקטנים עד כאן הגמי. הסוגיא פלא בעיני אם יש זכות וקדימה לשבט אפרים ומנשה בני בניו של יוסף בעצמות אביהם הזקן א"כ הי' לגמ' להקשות מיד ואי לא עסק ביה משה בניו לא הוי מיעסקי ביה והכתיב והי' לבני יוסף לנחלה ותו הכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל אי לא איעסקו בני ישראל בניו לא הוו מיעסקי ביה והא כתיב ויהי' לבני יוסף לנחלה כל השני קו' יקשה הגמ' על בניו של יוסף ויתרץ אמרו כבודו בגדולים ותו אמרו כבודו במרובים יותר מבמיעוטים ויהי' התירוץ כסדר על שני הקו' אבל אם הקו' ראשונה הי' על הכלל ישראל איך עברו השבועה עיין רש"י שכתב וז"ל האיך הניחו ישראל למשה להתעסק בו לבדו ולא חשו על השבועה והי' לגמ' לתרץ אמרו הניחו בגדולים ואח"כ כאשר הקשה על בני יוסף למה הניחו את שאר העם להתעסק ביה הי' לגמ' לתרץ אמרו כבודו במרובים ולא במוטעים וצע"ג. ונלע"ד לבאר בעזה"י דלכאורה יפלא בעיני איך יהי' זכות לבני יוסף בעצמות ראש משפחתם הגם שירושת ממון הוא כשלשלת עד שחוזר בקבר עד ראש האבות עיין פרק יש נוחלין ובפי' משניות אבל הלא עצמות המת אסורין בהנאה ואפי' בעצמות עכו"ם רוב השיטות סוברים שאסורים בהנאה עיין במ"ל בהל' אבל באריכות אבל עצמות האבות שיוצאים מכלל בן נח עיין בטו"א במס' חגיגה בוודאי אסורים בהנאה וא"כ מאי ירושה שייך לבני בני בנים של יוסף בעצמות אבי אבי אביהם ואם מחמת השבועה שקבלו השבטים שאמר יוסף פקד יפקוד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם א"כ הי' חיוב שבועה על כלל ישראל בכלל וא"כ איך יבואו בני יוסף למחות בבני ישראל מה יפם כוחם בעצמות יוסף מאי כח ירושה להם בעצמותיו וצע"ג. על כן נראה לי בהבנת הגמרא שבעבור כן לא הקשה הגמ' מיד למה לא מיחו בני יוסף במשה כי אין להם זכות ירושה בעצמות יוסף רק הקשה איך יצא כלל ישראל מהשבועה עיין רש"י שכתב וז"ל כלומר האיך הניחו ישראל למשה להתעסק בו לבדו וכי לא חשו לשבועה ואם לא נתעסק בו משה לא הי' הם מתעסקים עכ"ל הכוונה הלא מוטל עליהם השבועה והגם דלא חשו מתחילה היינו יען שראו שנתעסק בו משה אבל אם לא הי' משה מתעסק בו בודאי הי' הם מתעסקים ולא הי' עוברים על השבועה ח"ו וא"כ הגם שהם שהתעסקו בכסף וזהב ומשה הי' זריז חכם לב יקח מצות אבל בודאי אם לא התעסק בו משה הי' הם מתעסקים בעצמות יוסף והכתיב את עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם ואם לא הי' בדעתם להוציא את עצמות יוסף איך הכתוב אומר אשר העלו בני ישראל ממצרים בשלומא אם הי' במחשבתם וחשבו לעשות המצוה מעלה הכתוב עליהם כאלו עשאם וא"כ איך הניחו לעסוק למשה לבדו ולא חשו על השבועה. ואחר זה הקשה הגמ' ותו אי לא עסקו בני ישראל בניו לא הי' מתעסקים והכתיב והי' לבני יוסף לנחלה הקו' קאי על בני משה למה לא מיחו בבני ישראל עיין רש"י כי אביהם זכה במצווה הזאת וזכו יורשים זכותו ובשלומא אי כל ישראל יצריכו ליתן מקום קבורה ובני משה לא הי' להם ליתן מקום קבורה א"כ כיון שלא יוכלו לגמור המצוה לבני ישראל בכלל יתנו מקום קבורה המה זוכים להעלות העצמות ולקבור אותם בקרקע אשר יבררו לפניו כי כשם המתחיל במצוה אומרים לו גמור כך מי שיגמר המצוה אומרים לו שיתחיל כחכז"ל על פסוק שלח נא ביד תשלח אבל כיון שבני יוסף הי' אוהבים ליתן לעצמות מקום קבורה א"כ הי' לבניו של משה למחות שלא ליטול מהם כלל ישראל המצוה כי יש בידם לגמור המצוה אשר זכו בירושה מאביהם (משה רבינו) ועל זה מתרץ הגמ' אמרו כבודו במרובים יותר מבמועטים בני משה יותרו להיות כבודו מכל ישראל ולא במעוטים המה בני משה ותו אמרו ישראל כבודו בגדולים יותר מבקטנים וא"כ כל ישראל מחלו רק לגבי משה כל זמן שהוא חי אבל כאשר מת משה לא יוכלו בניו לזכות בזכות אביהם כי בני ישראל מחוייבים לקיים השבועה ואפי' אין כבודו במרובים יותר מבמועטים עכ"פ כיון שליכא גדולים נשארו בחיוב שבועתם ודוק. ובזה יובן הסדר הלא על קו' מי לא איעסקי ביה בני ישראל יש תירוץ דאמרו כבודו בגדולים ועל הקו' מי לא איעסקו ביה בניו יש תירוץ כבודו במרובים וא"כ למה לא תירץ מיד דישראל אמרו כבודו בגדולים ואח"כ יקשה הקו' השנייה ויתרץ שאמרו כבודו במרובים למה המתין לתרץ קו' ראשונה עד שתירץ קו' השנייה וגם מאי תיבות ותו אמרו הלא זה קאי על בני ישראל ולפמ"ש ניחא דבתירוץ אמרו כבודו בגדולים מתורץ גם קו' ראשונה דלא יוכלו בניו של משה לזכות במצות אביהם דגם כאשר זכה משה הי' עליהם חיוב שבועה רק אמרו כבודו בגדולים וכל זה רק כל זמן שמשה חי מחלו אבל כשמת משה נתחייבו בני ישראל לקיים שבועתם ודוק. ואין לפרש שקו' הגמרא הי' על בני יוסף ומה שהערותי איזה זכות ירושה יש בעצמות אביהם הזקן שבעבור כן יהי' יוכלו למחות לכל ישראל שיש לומר דחיוב קבורה הוא בעצם בראש לקרובים ואם ליכא קרובים בא החיוב על כל ישראל שזה הוא בכלל מת מצוה עיין ברמב"ם בספר המצות שורש ראשון וברמב"ן שם שביאר זה מפורש שחיוב קבורה חל רק על הקרובים מתחילה יעו"ש וא"כ בני יוסף זכו בו בראשונה זה אינו דא"כ מאי מהני כבודו במרובים הכי בעבור זה יבטלו הם מצותם אלא פשיטא דזה הוא בקרובים אשר מתאבלים עליו ועיין בב"י ביו"ד סי' ת"ב אבל לא בדור רביעי אשר באו לארץ ישראל ועוד זה דווקא אם בא לקבור אותו ולא על נסיעת הדרך לזכות בטלטול העצמות גם א"כ לא הי' מהני כבודו בגדולים זה הוא נגד השבועה אבל מצות קרובים לא נתבטל בעבור כבודו בגדולים אלא פשיטא כיון שלא פעולת הקבורה לפניהם אין כאן מצות קבורה ודוק: