שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן סב
בש"ע או"ח סי' שד"מ סעיף א' וז"ל ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת מונה ב' ימים שנותן אל שכחתו ומקדש בקידוש והבדלה ואם יש לו במה להתפרנס אסור לו לעשות מלאכה כלל עכ"ל וכתב במג"א ס"ק א' וז"ל אע"ג דרוב ימים הם ימי חול זה מקרי קבוע עכ"ל ודקדקתי למה לא כתב המג"א דמקרי קבוע ולא אזלינן בתר רוב דכל קבוע הוה כמע"מ. ונלע"ד דלולא דמג"א חידש כאן סברת קבוע הייתי אומר דלא שייך כאן דין קבוע דהא דין קבוע כמחצה על מחצה חידוש הוא כאשר ביאר הר"ן הובא בש"ך יו"ד סי' ק"י ס"ק ד' יען דקבוע חידוש הוא לא אמרי' קבוע למפרע גם לא הי' נודע האיסור בשעה שלקח הבשר יעו"ש וא"כ נראה ג"כ לחדש דלא שייך קבוע רק אם האיסור וההיתר ישבו יחדיו בעולם כגון בזרק אבן לתוך תשעה ישראלים וגוי אחד או בט' חניות בשר נבילה ואחת בשר כשר או ט' מוכרים בשר כשר ואחת מוכרת בשר נבילה או באשה נבעלת ולא ידענו אם מאיש כשר או פסול וכדומה דשניהם המה בעולם יחד אבל באיש ההולך במדבר דשם השבת עם ימי חול אי אפשר להיות בעולם יחדיו בעת וזמן דע"כ רק יום אחד בעולם או יום שבת או יום חול והגברא מסופק אי היום קודש או חול מסתבר לילך אחרי הרוב הלא רוב ימים המה חול ולא קודש ונא שייך לומר קבוע כמחצה על מחצה דהלא זמן האיסור הוא יום שבת והיתר הוא יום חול אינם בעולם יחדיו בכה"ג לא חידש התורה דין קבוע דכל קבוע חידוש הוא ואמרי' דווקא כמו בזורק אבן דכתיב וקם עליו ודוק ואולי החכים המג"א וכתב וז"ל וזה מקרי קבוע עכ"ל דבאמת לא הוה דין קבוע ממש אבל כיון בבטח יש בתוך הימים ג"כ יום קודש נקרא קבוע שאם יש לו מה לאכול לא יעשה מלאכה כלל ודוק. אמנם בירושלמי פרק כלל גדול כתב וז"ל גדול שנשבה בין העכו"ם רב ושמואל חד אמר מונה ששה ועושה שבת וחרנה אמר עושה שבת ומונה ששה רבי יצחק בר אלעזר בשם רב נחמן בר יעקב מונה ששה ועושה שבת חמשה ועושה שבת ארבעה ועושה שבת ג' ועושה שבת שנים ועושה שבת אחד ועושה שבת אמר ר' מנא אין אשתבאי בתלתא הוא עבד בשובתא רב הוה חייליה לתרין מחזירין הוא עבד שובתא ואין לא לתמוה ויחוש לכל הימים כהדא קידש אשה בעולם רבי יעקב בר אחא איתפלגון ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש ר' ויוחנן אמר חושש לכל הנשים ריש לקיש אמר אינו חושש לכל הנשים תמן יש לו תקנה יכול הוא לישא גיורת יכול הוא לישא משוחררת הכא מאי אית לן תמן אמרין חושש לכל הימים ועושה כדי קיום הנפש עכ"ל ובקרבן עדה שם מקשה בשלומא שם בנזיר שייך לקנוס אותו דעשה שליח לקדש לו אשה סתם אבל כאן מה קנס שייך אם הוא נשבה או תועה במדבר ובפרמ"ג על המג"א סי' שמ"ד הקשה עליו הלא כאן קבוע דאורייתא דלכל עולם נודע יום השבת ואפי' נודע רק לאחד האיסור הוה קבוע כאשר ביאר ביו"ד סי' ק"י בשם פר"ח יעו"ש ולפמ"ש נראה בכה"ג דאין האיסור וההיתר יחדיו בעולם לא שייך קבוע דאורייתא ונשאר כח הרוב מדאורייתא וקנס לא שייך הכא ולכן הקשה על הירושלמי מה דמיון מהכא לסוגי' דנזיר ודלא כפרמ"ג שירושלמי מקשה הלא כאן קבוע דאורייתא ודוק. שוב מצאתי לאדמ"ו זצ"ל בספרו שערי תורה ח"ג כלל ב' פרט ו' בד"ה והנה שמביא דברי ירושלמי והשיג על קרבן עדה הא הוה קבוע דאורייתא כדברי פרמ"ג וכתב שהמג"א כיון לדברי ירושלמי רק נתקשה בסוף בשני קו' א"כ למה מקשה הירושלמי הקו' לר' יוחנן הלא גם לריש לקיש קשה הקו' דשאני בנזיר דסובר ר"ל דלא קנסי' ליה אבל כאן איכא קבוע דאורייתא ועוד למה אמרו בירושלמי דקשה לר"י ור"ל ולא הקשה מברייתא מפורשת בכמה דוכתא כתובות דף ט"ו דבאיסור ניכר הוה קבוע דאורייתא וכאן ג"כ ניכר השבת לכל בני ישראל יעו"ש שהניח בצ"ע. ולי תלמידו הקטן נראה אחרי מחילת תורתו הגדולה דבכל דוכתא בש"ס הביא הברייתות רק קבוע היכן דהאיסור וההיתר ישבו יחדיו בעולם אז יש דין קבוע מדאורייתא בין להקל ובין להחמיר אבל בשבת דלא משכחת יום קודש וימי חול יחדיו בעולם לא חידש הקב"ה דין קבוע וא"כ ליכא קו' מכל הברייתות דכאן מיקרי רק קבוע דידענא שבודאי יש יום אחד קודש וא"כ בכל יום יש להסתפק שמא היום יום קודש ודומה לנזיר שכל אשה שרוצה לקדש שמא היא האשה האסורה לו ודוק. ובזה יש לי הערה על דברי שעה"מ סוף הל' מגילה שאמר סתם עיר קורין המגילה בי"ד דהולכין אחר רוב עירות שאינם המוקפים ומביא קו' הא קבוע כמחצה על מחצה יעו"ש ולפמ"ש יש לפלפל עליו. ואגב גררא אזכיר כעין חילוק זה אשר חקרתי על חקירת טו"א בר"ה דף כ' בד"ה אמר ליה שנתקשה איך אחד נאמן לומר דעברוה לאלול הא רוב שנים אין אלול מעובר הא ע"א אינו נאמן נגד חזקה ק"ו נגד רובא והערותי נגד רוב שהוא בעולם אין ע"א נאמן אבל נגד רוב שאינו בעולם והעד מברר שהשנה הזאת היא ממיעוט נאמן ע"א לברר ואעתיק מה שכתבתי בגליון טו"א שם וז"ל ולדעתי הא השנה הזאת אשר מעיד העד שעברוהו לאלול הזה לא הי' בעולם ולא נכנס בתוך הרוב עם השאר שנים דהא השנים הולכים זה אחר זה וא"כ הגם שברוב השנים שעברו לא יהי' אלול מעובר ואם לא הי' בא עד שאומר שבשנה הזאת נתעברה אלול היינו סומכים שזאת השנה הוא ג"כ כמו רוב השנה שעברו אך כיון שעד כשר מעיד שהשנה הזאת היא ממיעוט שנים שעברוהו לאלול ולא נכנס השנה הזאת ברוב השנים למה לא יהי' נאמן והלא אפי' אם הרוב והמיעוט בעולם יחדיו הוה הדין דע"א נאמן לומר שעל בהמה הזאת אמר השוחט או הבודק שהיא טריפה אם אין השוחט ובודק לפנינו אשר מכחישים לאותו העד ואעפ"י שבלי עדות העד רוב השוחטים שוחטים שפיר ורוב בהמות אינן טריפות אעפ"כ נאמן ע"א לומר שבהמה הזאת אמר השוחט ובודק שיצא מהרוב וק"ו שע"א נאמן לומר ששמע מפי הב"ד שאלול שנה הזאת מעובר דלא כמחבר שכתב אם ע"א אמר ששמע מפי הב"ד הי' רק מחמירין על עצמן אלא הי' נאמן בתורת עדות וק"ו אצל עיבר האלול שאינו הרוב והמיעוט כאחת בעולם ודוק ואין הגליון מספיק להאריך כאן. ואולי סובר הגאון טו"א בהיפך דיש סברה בשלומא אם העד מעיד בדבר שהוא רק בירור המיעוט שיש בעולם הגם שיש ג"כ הרוב בעולם כגון בטריפות דידענו שמיעוט בהמות טריפות בעולם וכן יש מיעוט שחוטות ונתגלה בשחיטה עיין משמרת הבית בהבנת רוב מצוין אצל שחיטה מומחים רק רוב ולא כל אז ע"א נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב אבל בעיבר אלול דאין המיעוט עם הרוב בעולם אמרי' דאין ע"א נאמן דשנה הזאת יצא מסדר רוב שנים דנתעבר אלול ודו"ק: