שות מחנה חיים· רבי חיים סופר
ז · סימן נג
שאלה פה קהלתינו מונקאטש יע"א בא לפני שלושים שנים איש ממדינת רוסיא והביא עמו נער קטן ואמר שהוא בנו יחידו אשר הוציא בעבור גזירה אחת ר"נ והי' פה עם בנו איזה חדשים עד אשר ראה שיוכל להשאר ואח"כ שב למדינתו ומקומו ויגדל הנער ויתחזק לאיש ויבא נו בשורה כי מת אביו ואח"כ נשא אשה וחי עמה איזה שנים וימות ושבק חיים לכל ישראל ולא נשאר ממנו זרע ואמר תמיד הן קודם נשואין וגם אחר הנשואין שהוא בן יחיד ואין נו אח והאשה עומדת ומבקשת לינשא ותתעורר לפני הב"ד פן ברוב השנים נולד נו אח א"כ אפשר בשעה שנשא האשה כבר הי' נו אח בעולם ולא דמי למה דמפורש בש"ע סי' קנ"ז סעיף ט' דלמא נתעברה חמותה דשם אחר נשואין הי' בבטח שאין אח לבעלה אבל כאן אפשר כבר הי' לו אח והות באיסור ספק יבמה לחוץ ח"ו ע"כ הספק. תשובה לפום רהיטא תלי' בפלוגתא אבות הפוסקים המה המהרי"ט בסי' פ"א ובדברי מהר"י צאלין סי' כ"ז דמהרי"ץ חידש שם דדווקא אם אפשר דיש לו בנים מהני אם לא מוחזק לן באחים הגם דליכא חזקה שאין לו אחים דעכ"פ לא מוחזק דיש לו אחים דאת"ל אפשר דיש לו אחים אנו אומרים דלמא יש לו ג"כ בנים אבל אם ידענו שאין לו בנים כגון שבא בנערותו ללמוד טרם שלקח אשה אז צריכים להיות מוחזק שאין לו אחים שלא נשמע ברבות השנים בארץ מגוריהם שיש לו אחים אבל בספק איסור כגון בנידן מהרי"ט שאתמול בא ובקרוב נשא אשה דאפשר שיש לו אחים אסורה לחוץ אפי' בלא עדות ע"א רק מסתמא ניחש לספק יבמה לשוק אבל המעיין בדברי מהרי"ט יראה שאם לא הי' ע"א שאמר שיש לו אחים לא הי' חושש דלמא יש לו אחים בארץ מולדתו אבל עכ"פ ע"א נאמן שמהרי"ט חקר ראי' מגבינות דלעולם לא נתברר החזקה לא אזלי' בתרה וכ' וז"ל אף כאן הואיל וחזקה זו לא נתבררה אלא דמסתמא הוה שרינן לה משום דלא איתחזק באחים דין הוא שיהי' ע"א נאמן לאוסרה עכ"ל וכן אח"כ אחר שהביא דברי הג"מ וכ' וז"ל ואם באת לומר דאיתחזק נן בדלית ליה אחים על פיו שאמר בשעת נישואין דאין לו אחים דמהימן הוא בהכי כדאמרי' בהאומר אין לי אחים נאמן איברא דמהימן אבל מ"מ לא מיקרי איתחזק התירה לענין שלא נסגי לדברי ע"א עכ"ל א"כ לפ"ז בנידן שלנו שאין כאן ע"א אשר יעיד שיש לו אח לפי דברי מהריט"ץ הוה ספק ואסורה לשוק אבל לדברי מהרי"ט מותרת לעלמא ודוק. אמנם אפשר דכאן גם מהרי"ט מודה שאסורה אפי' בלא ע"א דשאני בנידן מהרי"ט דלא הי' לו אב ואם בארץ מולדתו והי' נאמן בשעת נשואין דאין לו אח בארץ מולדתו ע"כ צריך עכשיו ע"א להכשירו אבל בנידן דידן שאביו הביאו למדינת אונגארן כאשר הי' נער ואביו שב לביתו כדרך איש עם אשתו ורוב נשים מתעברות ומחצה מהעוברין הם זכרים א"כ חיישי' דלמא הוליד אביו עוד בן זכר ואולי בשעה שנשא הנער במדינתינו אשה כבר נשאר מאבותיו עוד אחים או עכ"פ אח אחד א"כ הוה ספק איסור מיד בשעת נשואין דלמא יש לו אח בארץ מולדתו ודו"ק. אמנם נ"ל בנידן דידן בשעה שפירש אביו ממנו הי' נודע מפי אביו שהוא בן יחיד וכל החשש שמא נולד לאביו אח"כ עוד בן ואמרי' דאיכא כמה ספיקות דלמא לא נתעברה אמו עוד הגם דרוב נשים מתעברות ויולדות היינו שרוב נשים אינם עקרות אבל משילדה בנים נאמר שתתעבר עוד בנים יש מיעוט שאינם מתעברות ויולדות הרבה בנים דמן הרוב נשים שמתעברות ויולדות יש מיעוט שאינם יולדות הרבה בנים ואת"ל דנתעברה עוד דלמא יולדות נקיבה והגם שחידש הרשב"א במשמרת הבית בבית א' דמיעוט שאינם מתעברות אינו מצטרף למחצה נקיבות היינו לומר שאינו מקבלת ההריון כלל כי בזה הוא התנגדות לרוב ולא נחשב למיעוט אבל שנאמר שגם האשה אשר ראה ראינו שקבלה הריון לא תנד הרבה בנים אותו המיעוט הוא נופל מהרוב שגם מרוב נשים שאינם עקרות ואיילנות ומקבלין הריון אעפ"כ לא יולדות הרבה בנים א"כ מצרפין אותו מיעוט למחצה נקבות ולא חיישי' שמא נולד לאביו עוד בן זכר ונשאר הוא בחזקת בן יחיד כי יש ג' ספיקות שמא לא נתעברה אמו עוד כלל ואת"ל נתעברה דלמא הפילה ואת"ל שלא הפילה דלמא ילדה נקבה ונשאר הוא בחזקתו שאין לו עוד אח ודו"ק. ובזה מיושב לי פליאה על הנב"י מהד"ת בא"ע סי' קמ"ג שנתקשה לפי דברי הב"ש בסי' קנ"ז ס"ק ז' שחידש להנמ"י דנא הוה חזקה מה דנא מוחזק לו אחים א"כ נאמן ע"א לאוסרה והקשה הנב"י א"כ בלי ע"א תהי' אסורה מספק דלמא יש לה לבעלה שמת אחים ותי' דרובה להתירה דלמא לא הוליד אבי המת עוד ואת"ל הוליד דלמא נקבה כמו דאמרי' ביבמות דלמא הפילה ודלמא נקבה יעו"ש ולכאורה דלמא נא הוליד עוד הוא התנגדות לרוב נשים מתעברות מבעליהן ויולדות כמ"ש הרשב"א דאז לא מצרפין מיעוט כזה למחצה נקבות וצע"ג. ונ"ל דהגאון הנ"ל חקר בסי' קמ"ה דלמא הגמ' ביבמות איירי אם ליכא למיחש רק על עיבור דחד ולד אז אמרי' דלמא הפילה או היתה נקבה אבל אם החמות היתה רוב שנים במד"ה א"כ אמת דמיעוט מפילות אבל לא נאמר דשאר ילדים הווין כולם נקבות א"כ ברוב שנים חיישי' שמא יש נו זרע רב ואם יש בהם רק זכר אחד א"כ היא זקוקה ליבם וסיים שמרמב"ם וש"ע משמע אפי' היתה חמות רבות בשנים במד"ה לא חיישי' דלמא יש יבם והדבר פלא. ולפמ"ש יש לישב חקירה הנ"ל בשלומא אם אנו חוקרים דלמא לא הולידה כלל אז יש ספק נגד רוב נשים מתעברות ויולדות דאל"כ דנאמר שאשה הזאת אינה מקבלת הריון כלל שהיא עקרה או איילונית או אין בה כח להוליד בר קיימי' בזה אנו מוציאין אותה מרוב נשים מתעברות ויולדות אפי' בר קיימי' וע"כ אמרי' בהיפך שבודאי היא מרוב נשים שמתעברות רק דלמא הפילה או דלמא נקבה אבל אשה שכבר הולידה א"כ לא יצאה מרוב נשים שמקבלות הריון וגם יולדות בר קיימי' רק דחוששין דלמא הולידה עוד זכר אנו אמרי' דלמא לא הוליד אבי המת עוד בנים רבות הלא יש מיעוט מן המתעברות ויולדות שאינן מולידין זרע רב וא"כ יש ספק ספיקא דלמא לא הוליד עוד כלל ואת"ל דהוליד דלמא נקבה דכאן נפל המיעוט שלא הוליד עוד מן רוב נשים שמתעברות ויולדות שגם מהנשים שמקבלין הריון וגם מולידין בר קיימי' יש מיעוט שאין מולידין זרע רב ודו"ק. וא"כ מיושב הרמב"ם והש"ע שמתירים אפי' אם החמות דרה ימים רבים במד"ה דלא חיישי' דלמא הולידה עוד זכר א' ברוב זרע אשר לה דמי יאמר דהולידה כלל ואת"ל דהולידה דלמא נפל ואת"ל בר קיימא דלמא נקבה ודו"ק. היוצא מזה דיש שני דברים בהא דאמרי' רוב נשים מתעברות ויולדות (א) אם נחקור שמא האשה הזאת אין מקבלת הריון להוליד בר קיימי' אין זה מיעוט להצרף לספק נקבה דא"כ מוציאין אנו את האשה מחזקת הטבע של רוב נשים בעולם שיולדות לבעליהן זרע קיימא (ב) שמן הנשים אשר שלימין בטבע שמתעברות ויולדות יש רבות עשו חיל להוליד זרע רב ומיעוט אשר לא מולידין זרע רב א"כ יש מיעוט דלמא לא נתעברה עוד ואת"ל נתעברה דלמא נקבה ודוק והדבר צריך עוד לצרף מסוגי' הש"ס בדף קי"ט שמדמה רישא לסיפא רק שם אזלי' לר"מ דעכ"פ מיעוט יש מכח רוב נשים שמתעברות ויולדות זרע רב אפי' ודוק כי קצרתי ויש בזה להסביר דברי הנמ"י ביצאה מליאה חוששת שנתקשה בהם הנב"י שם בסי' קמ"ה וקצרתי כעת. ואמרתי להוסיף עוד דיש ס"ס היינו רוב להתיר ספק אם הוליד עוד זכר ואת"ל דהוליד דלמא מת והגם דשמא מת לא חיישי' עיין גיטין דף כ"ח זה דווקא אם אנו דנין על גוף אשר ידענו שהי' חי רק אנו חוקרים שמא אותו איש או אשה אשר הי' חיים לפנינו בעולם מתו אמרי' מי שהי' נו חזקת חי לא חיישי' שמא מת דאוקמי אותו על חזקת חי הגם שבכל יום מתים כמה וכמה בעולם אמרי' אלו שמוחזקים בחזקת חי המה עומדים קיימים אבל אם אנו לא החזקנו בו שהי' חי פעם אחד רק אנו חוששין שמא נולד מן האיש או האשה זרע זכר יען דרוב נשים מתעברות ויולדות א"כ דלמא הך אשה הולידה ג"כ מן בעלה ברוב שנים אז אמרי' דלמא מת אותו בן ברוב שנים הנ"ל אטו ליכא מיעוט ילדים שמתו בנעוריהם ברוב שנים כשם שאתה חוקר שעפ"י הטבע נולד ה"ה יש לך לחקור שעפ"י מהלך הטבע מת שמרוב הנולדים בר קיימי' יש שימותו בני שני או חמשה שנים עכ"פ אין נשאר בעולם יבם והגמ' ביבמות לא הזכיר מיעוט מתים יען דבגמ' אזלי' אם יש לחקור רק בזמן קצר דלמא מיעברא אבל אם אנו דנין שע"י רוב נשים נולד בן זכר אמרי' דלמא מת ברוב שנים ובשעה שנשאר האשה לבעלה כבר מת דכמו דלא ידעי' אם נולד ברוב שנים כך לא ידעי' אם לא מת ברוב שנים ואת"ל הולידה ונשאר חי דלמא נקבה ועכ"פ ליכא יבם בעולם ודו"ק. עוד נ"ל להוסיף עיין בכורות דף כ' דר"מ חייש ביבום שמא היבם הוא סריס ואינו בר יבום רק רבנן אזלו בתר רובא אבל עכ"פ סריס לא הוה בר יבום וא"כ בשלומא אם היבם קטן לא חיישי' דלמא הוא ממיעוט סריסים אבל אם לא ידענו אם נולד יבם כלל אמרי' מחצה נקבות וסמוך מיעוט סריסים למחצה דנקבות א"כ יש ס"ס דלמא נקבה ואת"ל זכר דלמא סריס דהא ליכא לפנינו איש לדון עליו דנימא דהוא מן רוב שאינם סריסים דהא יש ספק אם נולד ולד כלל ודו"ק. אך מה שיש לפקפק דלא נתיר על ס"ס דניחש דלמא היום או מחר יבואו עדים ויאמרו שיש לבעלה שמת אח ומה נעשה אז הלא בעינינו יהי' נראה שהס"ס אינו אמת ומצאתי באדמ"ו הגאון שערי תורה ח"ש כלל ל' פרט ט' שהעתיק בשם ספר דברי אמת טעם על דברי תשו' רשב"א שלא סמך על ס"ס בנידן שאלתו באחד שקידש גרושת אביו והי' בה ס"ס שמא היתה בשעת קידושין של אביו קטנה שלא הגיע לכלל שנים ואת"ל הגיע שמא לא הביאה שתי שערות וכ' בשם ספר הנ"ל וז"ל טעם ד' כ' בס' דברי אמת בשם מוהר"ש הלז ומוהר"ש גאון דרשב"א סובר דלא אזלי' בתר ס"ס להקל אלא בדבר שאין עשוי לגלות לעולם אבל דבר שאפשר היום או למחר יתברר שיבואו עדים ויעידו לא אמרי' בזה ס"ס לקולא ולענ"ד דין זה צ"ע דלא משמע כן בשאר פוסקים האי כללא עכ"ל הרי מאן אסעיד הוא אדמ"ו שר התורה כ' שלא משמע כן בשאר פוסקים [אח"כ מצאתי שגם הגט פשוט סי' קכ"ט ס"ק קי"ג חקר בזה אם אפשר להתגלות לא חשוב ס"ס בנידן גרשום וגרשון]. אמנם עוד נ"ל דדווקא בעריות שיש בהם מיתה או כרת חשש רשב"א יען שראה ראינו שאפי' שוגג צריך קרבן א"כ אם אנו סומכים על ס"ס ואח"כ יתגלה שהיתה גדולה בשנים א"כ לא יהי' טוב שגגת הוראה משגגת מעשה דעכ"פ נחשב לשוגג ועיין רמב"ם פ"ה מה' שגגות ואולי אם היינו חוקרים היטב לא הי' בא לידי כך אבל באיסור יבמה לשוק דהוה לאו דליכא קרבן על שוגג ואטו גרע אם יבורר שגגת הוראה משגגת מעשה והגם דבאמת יש גם בשגגת לאו חטא גם בלא דעת נפש לא טוב עכ"פ קרבן ליכא ולא חיישי' שמא יתגלה כמו דלא חיישי' וסומכי' על רוב לשתות חלב מן בהמה הגם שאפשר אם תשחט א"כ דסוף בהמה לשחיטה עומדת נראה שהיא טרפה אעפ"כ אנו סומכים שלא נמצא טריפות ה"ה אין אנו חוששין באיסור יבמה לשוק שהוא לאו לא תהי' אשת זר החוצה שיהי' נגלה שטעינו ודוק עיין מג"א סי' שי"ח]. והגם דלא דמי לרוב דשם הרוב מעיד שלא נמצא טריפות אבל כאן חיישי' שרק נגד ספק אחד שמא לא היתה בת י"ב שנים יבואו עדים וממילא יהי' רק ספק אחד שמא לא הביא שתי שערות בכל זאת נראה דרשב"א מחמיר רק בעריות אם הבן לוקח גרושת אביו ודו"ק. וראיתי בשב שמעתתא שמעתא ה' פ"ה שיצא לדין בדבר חדש הגם שחולק על המהרי"ט דלא שייך להחזיק מאיסור א"א לאיסור יבמה אעפ"כ צדקו דברי מהרי"ט לדינא דבשלומא שם בקידושין דף ל"א דבשעה שנשאה לאיש הי' כאן צרת ערוה והי' לה חזקה דבמות בעלה תהי' מותרת לשוק שנשואין שלה לא יאסרנה רק אח"כ נולד ספק ע"י ספק גירושין להצרת ערוה אז אמרי' אוקי אותה על חזקת קמייתא דהיתה עומדת בחזקת היתר לשוק אם ימות בעלה אבל אם בשעת נשואין יש ספק דלמא יש בעולם יבם אז הגם דלא מחזיקי' מאיסור לאיסור עכ"פ גם חזקת היתר אין כאן ואסורה מספיקא ולמד זה מדברי רש"י שכ' שם ביבמות דף ל"א וז"ל אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק קודם לכן אם ימות בעלה שהרי צרת ערוה היא עכ"ל הרי דווקא אם הי' לה חזקת היתר לשוק אחר שנשאת והביא ראי' דזה גופא הטעם דאיכא הבדל בין כנס ואח"כ גירש ובין גירש ואח"כ כנס יעו"ש היטב. ואחרי נשיקת כפת רגלי תורתו הנעימה נ"ל דלא דק דשאני התם דאיכא כאן אח אשר הוא יבם רק אם יש כאן צרת ערוה א"כ לא יוכל לקיים מצות יבום ואם הי' ספק גירושין קודם הכניסה ספק אסור דהא בודאי יש בעולם יבם וגם הבעל מת בלא בנים ואולי כבר היתה הערוה מגורשת בשעת נישואין ונכנסה בנשואין להיות זקוקה לאח בעלה אשר עומד חי בשעת נשואין ע"כ הספק אסור חוץ אם בשעת כניסה היתה בודאי צרת ערוה כמו דיש אח בודאי כן הי' צרת ערוה בודאי ואוקמי אותה בחזקת היתר לשוק הגם דיש כאן אח בודאי אבל בנידן דמהרי"ט דיש ספק אם הי' אח בעולם בשעת נשואין מהכ"ת דליכא חזקת היתר אם מת בעלה כשם שקדושין אסרה כך מיתות בעלה התירה דמעולם לא ידענו אם יש אח בעולם אשר יוכל להטיל עליה חיוב זיקוק יבום אם ימות בעלה והבן זה עיין רשב"א בסוגי' דדרוסה ובת"ה שם ובש"ע יו"ד סי' נ"ז]. סוף דבר הכל נשמע יען שידענו שבשעה שהביא אביו למדינתינו הי' בן יחיד ונתגדל פה בעירינו ואמר תמיד שאין לו אח וכן בשעת נישואין אמר שידע שאין לו אח והי' יכול לידע ע"י דרישה וחקירה דהא כשמת אביו כתבו משם שידע לומר קדיש א"כ אם אמו הוליד עוד בן זכר הי' יכולים להודיע לו וברוב שנים אשר הי' פה לא נשמע שיש לו עוד אח א"כ הוה חזקה שאין לו אח ויש כמה ספיקות דלמא לא הוליד אביו עוד זרע אחר ואת"ל הוליד דלמא נקבה ואת"ל זכר שמא מת בנעוריו וגם כתבנו כמה מכתבים למדינת רוסיא ולא בא מענה כלל א"כ אי אפשר לברר ולדרוש א"כ האשה חזרה לחזקת היתר ומותרת לישא לאיש ועיין בספרי מחנה חיים ח"ש א"ע סי' י"ג באריכות (ועיין בנב"י מהד"ת יו"ד סי' ר"ז ליישב דברי רוקח שמקיל לכנס אשת כהן מעוברת בחדר המת יעו"ש] וכן הסכמנו יחד בצירוף דיינא קרתא וקראנו להאשה והתרנו לה לנשואין וד' יצילנו מכל מכשול: